## Steinsaltz on Shabbat Daf 155a

###### Steinsaltz on Shabbat 155a:1
[Steinsaltz on Shabbat 155a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:1)

**יתד באילן ותלה בה כלכלה** (סל) שרוחבו ארבעה על ארבעה טפחים, ובאותו סל הניח את עירוב התחומים שלו. אם היה הסל **למעלה מעשרה טפחים** — **אין עירובו עירוב,** כיון שאינו יכול להוציאו משם בשבת, שהרי סל זה שרחבו ארבעה טפחים ומוגבה עשרה הריהו כרשות היחיד, והוא ברשות אחרת. ואם היה **למטה מעשרה טפחים** — **עירובו עירוב.**


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:2
[Steinsaltz on Shabbat 155a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:2)

ונדייק: **טעמא** [הטעם] דווקא ש**נעץ יתד באילן** ועליה תלה את הסל, ורק בכגון זה בלמטה מעשרה עירובו עירוב, **הא** [הרי] אם **לא נעץ** יתד באילן לשם כך אלא קשר את הכלכלה באילן עצמו, **אפילו למטה מעשרה טפחים** — **אין עירובו עירוב,** משום שהוא משתמש בצידי האילן כשבא ליטול את הפת. נמצא איפוא כי **הא האי תנא דקאסר** [הרי תנא זה האוסר] **בצדדין, ו**עם כל זה **קשרי** מתיר] **בצדי צדדין,** ושלא כדברי רבא!


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:3
[Steinsaltz on Shabbat 155a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:3)

**אמר רב פפא: הכא** [כאן] **בכלכלה דחוקה** שפיה צר וקשורה בחזקה **עסקינן** [עוסקים אנו], שכיון שאינו יכול להוציא מתוכה ברווח, **דבהדי דשקיל ליה** [שכאשר נוטל אותו] את ה**עירוב** — **קמניד ליה** [מניד הוא אותו], את ה**אילן, וקמשמש** [ומשתמש] **באילן גופיה** [עצמו], ונמצא שאין כאן ענין של צידי צדדים אלא של צדדים ואילן עצמו. ומסכמים: **והלכתא** [והלכה] היא ש**צדדין אסורין** בשימוש בין באילן בין בבהמה, **צדי צדדין** — **מותרין.**


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:4
[Steinsaltz on Shabbat 155a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:4)

**אמר רב אשי: השתא דאמרת** [עכשיו שאומר אתה] כי להלכה **צדדין אסורין, האי דרגא דמדלא** [סולם זה שהוא מוגבה] — **לא לינחיה איניש אדיקלא** [יניחנו אדם על הדקל עצמו], **דהוו להו** [שהרי הם] בכלל **צדדין** ואסור להשתמש אף בצידי אילן בשבת. **אלא, לינחיה אגוואזי לבר מדיקלא** [יניחנו על יתדות שנועץ בדקל גופו], **וכי סליק** [וכאשר הוא עולה] — ש**לא לינח כרעיה אגוואזי** [יניח רגלו על היתדות עצמן], **אלא ליתנח אקנין** [יניח על הקנים, שלבי הסולם], מאותו טעם שאסור להשתמש בצידי האילן.


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:5
[Steinsaltz on Shabbat 155a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:5)

א משנה **מתירין** בשבת **פקיעי עמיר** (חבילות תבואה) **לפני בהמה, ומפספסין** (מדללים, מרופפים) **את הכיפין, אבל לא את הזירין. אין מרסקין** בשבת **לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה** כדי להקל עליה את האכילה, **בין** לצורך בהמה **דקה ובין** לצורה ה**גסה. ר' יהודה מתיר** לרסק **בחרובין לדקה,** שקשה לה ללעוס את החרובים הקשים.


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:6
[Steinsaltz on Shabbat 155a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:6)

ב גמרא **אמר רב הונא: הן הן פקיעין, הן הן כיפין,** ששניהם חבילות של שיבלים, אלא, ההבדל הוא כי **פקיעין** הן חבילות הקשורות ב**תרי** [שני] קשרים, **כיפין** ב**תלתא** [שלושה] קשרים. ו**זירין** שנאסר לטפל בהם בשבת הם חבילות **דארזי** [של ענפי ארז], שראויים לבהמה בעודם לחים וקטנים. **והכי קאמר** [וכך אמר], כך יש לפרש את המשנה: **מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה, ומפספסין. והוא הדין לכיפין, אבל לא את הזירין** — שאותם אסור **לא לפספס ולא להתיר. אמר רב חסדא: מאי טעמא** [מה הטעם] של **רב הונא** — **קא סבר** [הוא סבור] ש**למטרח באוכלא** [לטרוח באוכל] — **טרחינן** [טורחים אנו], ואולם **לשוויי אוכלא לא משוינן** [לעשות אוכל אין אנו עושין] ולכן, העמיר שהוא מאכל הראוי לבהמה — מותר לטפל בו כדי להכשירו יותר, אבל ענפי הארז שאין הבהמה יכולה לאוכלם בעודם אגודים ויש צורך לעשותם כשרים למאכלה אין להתיר לטרוח ולעסוק בדבר זה.


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:7
[Steinsaltz on Shabbat 155a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:7)

**רב יהודה אמר** הסבר אחר לדברי המשנה, ולדעתו **הן הן פקיעין,** ו**הן הן זירין,** ששניהם חבילות של שיבלים, אלא, ההבדל הוא כי **פקיעין** קשורים ב**תרי** [שני קשרים], ואילו **זירין** ב**תלתא** [שלושה], ו**כיפין** הן חבילות **דארזי** [של ענפי ארז]. **והכי קאמר** [וכך אמר], כך יש לפרש את המשנה: **מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה, אבל פספוסי** [לפספס] — **לא** התירו, **וכיפין** — **פספוסי נמי מפספסינן** [לפספס גם כן מפספסים אנו], **אבל לא הזירין,** שאותם אסור **לפספס אלא להתיר** בלבד. **אמר רבא: מאי טעמא** [מה הטעם] של **ר' יהודה** — **קסבר** [הוא סבור] היפך שיטתו של רב הונא: **שווי אוכלא** [לעשות דבר לאוכל] — **משוינן** [עושים אנו], ואולם **מטרח באוכלא** [לטרוח באוכל] — **לא טרחינן** [אין אנו טורחים] שכיון שהדבר ראוי למאכל לבהמה גם אין לטרוח בכך טרחה יתירה בשבת.


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:8
[Steinsaltz on Shabbat 155a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:8)

**תנן** [שנינו בהמשך המשנה]: **אין מרסקין את השחת ואת החרובין לפני בהמה, בין דקה ובין גסה. מאי לאו** [האם לא] מדובר ב**חרובין דומיא** [בדומה] ל**שחת, מה שחת דרכיכי** [שהם רכים], **אף חרובין** מדובר באופן **דרכיכי** [שהם רכים]. **אלמא** [מכאן] ש**לא טרחינן באוכלא** [אין אנו טורחים במאכל], שכיון שראויים החרובים לבהמה גם בלא ריסוק אין טורחים עוד בהם. **ו**הרי זו **תיובתיה** [תשובתו, קושיה חמורה] על **רב הונא.**


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:9
[Steinsaltz on Shabbat 155a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:9)

ומתרצים: **אמר** [יכול היה לומר] **לך רב הונא : לא, שחת דומיא** בדומה ל**חרובין; מה חרובין דאקושי** [שהם קשים], **אף שחת** מדובר באופן **דאקושי** [שהם קשים] וריסוקם הוא יצירת אוכל. ושואלים: **היכי משכחת לה** [איך מוצא אתה אותה] אפשרות שתהיה שחת קשה מכדי מאכל בהמה? ומשיבים: **בעילי זוטרי** [בעיירים קטנים] שאינם יכולים לאכול אלא שחת מרוסקת היטב.


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:10
[Steinsaltz on Shabbat 155a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:10)

**תא שמע** [בוא ושמע] הוכחה לדבר ממה ששנינו בהמשך המשנה: **ר' יהודה מתיר בחרובין לדקה.** ונדייק: **לדקה** — **אין** [כן], **לגסה** — **לא.** ומעתה, **אי אמרת בשלמא תנא קמא סבר** [נניח אומר אומר אתה שהתנא הראשון סבור] ש**מיטרח באוכלא לא טרחינן** [לטרוח באוכל אין אנו טורחים] ואולם **שווי משוינן** [לעשות אוכל יוצרים] **היינו דקא אמר** [זהו שאמר] **ר' יהודה** ש**החרובין לדקה נמי שווי אוכלא** [גם כן עשיית אוכל] **הוא,** שאין הבהמה הדקה יכולה כלל לאכול חרובים קשים. **אלא, אי אמרת תנא קמא סבר** [אם אומר אתה שהתנא הראשון סבור] כי **שווי אוכלא לא משוינן, מיטרח באוכלא מטרחינן** [לעשות אוכל אין אנו עושים, לטרוח באוכל אנו טורחים], **ר' יהודה** ה**מתיר** רק **בחרובין לדקה** ולא **לגסה, כל שכן** שעליו להתיר **לגסה!** שהרי אם ראויים החרובים למאכל בהמה דקה כל שכן שראויים למאכל לגסה!


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:11
[Steinsaltz on Shabbat 155a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:11)

ודוחים: **מי סברת** [האם סבור אתה] בהמה **דקה** שהוזכרה כאן כוונתו ל**דקה ממש?** לא, אלא **מאי** [מה] הכוונה **"דקה"** — **גסה, ומאי קרי** [ומה הסיבה שהוא קורא] **לה "דקה"** — **דדייקא באוכלא** [שהיא מדקדקת במאכלה], וכיון שבשעת הדחק תוכל בהמה זו לאכול חרובים שאינם מרוסקים — טורחים באוכל ומרסקים אותם.


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:12
[Steinsaltz on Shabbat 155a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:12)

ומקשים: **הא מדקתני רישא** [הרי ממה ששנינו מתחילה] **"בין דקה ובין גסה" מכלל** הדברים נלמד ש**ר' יהודה** שאמר **"דקה"** — **דקה ממש קאמר** [אמר, התכוין]! לשאלה זו לא נמצאה תשובה והיא נשארה **קשיא** [קשה].


###### Steinsaltz on Shabbat 155a:13
[Steinsaltz on Shabbat 155a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/155a:13)

ואולם עדיין לא נדחתה שיטת רב הונא, ועל כן **תא שמע** [בוא ושמע] הוכחה אחרת לדבר ממה ששנינו במשנה אחרת: **מחתכין**