## Steinsaltz on Shabbat Daf 18b

###### Steinsaltz on Shabbat 18b:1
[Steinsaltz on Shabbat 18b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/18b:1)

**מוגמר וגפרית** תחת הכלים **מאי טעמא שרו** [מה טעם התירו] **בית שמאי** לעשות כן? ומשיבים: לא דובר בכלי שמניחים בתוכו את המוגמר, כי אם **התם מנח אארעא** [שם מונח חומר הבעירה, על הארץ] ואין איפוא כל כלי החייב בשביתה. ועוד שואלים: **גיגית** שמניחים בה פירות או תבואה כדי להתסיסם ולעשות מהם שיכר, והם שוהים בה זמן רב, **ונר** השבת, **וקדרה** שמניחים על האש מבעוד יום, **ושפוד** שהניחו עליו צלי מבעוד יום **מאי טעמא שרו** [מה טעם התירו] **בית שמאי** להניחם בערב שבת מבעוד יום אף שמלאכתם נמשכת ונעשית לאורך זמן ואף בתוך יום השבת? ומשיבים: מדובר באופן **דמפקר להו אפקורי** [שמפקיר אותם, את הכלים], שלדעת בית שמאי יש להפקיר מבעוד יום את הכלים הללו, וכיון שהפקירם — אינם עוד כלים של ישראל ואינם חייבים איפוא בשביתה.


###### Steinsaltz on Shabbat 18b:2
[Steinsaltz on Shabbat 18b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/18b:2)

א ושואלים: על פי סיכומים אלה **מאן תנא להא דתנו רבנן** [מי הוא ששנה משנה זו ששנו חכמים]: **לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמסין** (מיני קטניות) **ותניח לתוך התנור** כדי לבשלם ב**ערב שבת עם חשכה. ואם נתנן** — לא רק שאסורים ביום השבת עצמו, אלא אף **למוצאי שבת אסורין** באכילה מיד עם צאת השבת, וצריך להמתין **בכדי שיעשו,** כלומר, שיעור זמן המספיק לבישול תבשיל זה מתחילה, כדי שלא יהנה ממלאכה שנעשתה בשבת. **וכיוצא בו** אמרו: **לא ימלא נחתום** (אופה) **חבית של מים ויניח לתוך התנור ערב שבת, עם חשכה** כדי להרתיח את המים שבתוכה, **ואם עשה כן** — אף **למוצאי שבת אסורין** המים מיד עם צאת השבת עד כדי זמן **בכדי שיעשו** מתחילה. והאם **לימא** [נאמר] שתוספתא זו לדעת **בית שמאי היא, ולא** לדעת **בית הלל?** ומשיבים: **אפילו תימא** [תאמר] כי היא לדעת **בית הלל,** ובמקרים אלה אף לדעתם **גזירה** גזרו חכמים מחשש **שמא יחתה** (ינער) המבשל את ה**גחלים** כדי להחיש את הבישול.


###### Steinsaltz on Shabbat 18b:3
[Steinsaltz on Shabbat 18b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/18b:3)

ושואלים: **אי הכי** [אם כך] **מוגמר וגפרית נמי לגזור** [גם כן יגזרו] עליהם לאסור את הנחתם מתחת לכלים בערב שבת עם חשיכה! ומשיבים: **התם לא מחתי להו** [שם אינו חותה אותם], **דאי מחתי סליק בהו קוטרא, וקשי להו** [שכן אם יחתה יעלה בהם עשן, וקשה, מזיק, להם], שתוספת עשן עצים מקלקלת את ריח הבושם ואת ציפוי הגפרית. ועוד שואלים: ב**אונין של פשתן נמי ליגזור** [גם כן נגזור]! ומשיבים: **התם** [שם], **כיון דקשי להו זיקא** [שמזיקה להם הרוח], לפיכך **לא מגלי להו** [אינו מגלה אותם], ולא יבוא לחתות. ועוד שואלים: ב**צמר** שמכניסים **ליורה** כדי לצובעו גם כן **לגזור** [יגזרו]! **אמר שמואל:** המדובר הוא **ביורה עקורה** מעל גבי האש, שאין חשש שיחתה בגחלים. ועדיין שואלים: **וניחוש** [ונחשוש] **שמא מגיס** [יבחוש] **בה,** באותה יורה, והריהו מסייע בכך לבישול, ואסור הדבר מן התורה! אלא יש לומר שמדובר **ב**יורה שהיא **עקורה** מעל האש **וטוחה** (מכוסה בטיט), שמדביקים טיט סביב לכיסויה כדי שלא תיפתח.


###### Steinsaltz on Shabbat 18b:4
[Steinsaltz on Shabbat 18b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/18b:4)

ב ומעירים: **והשתא** [ועכשיו] ש**אמר מר** [החכם] שבדברים אלה איסור העמדת הקדירה על גבי האש הוא מחמת **גזירה** שגזרו חכמים מחשש **שמא יחתה בגחלים,** אם כן **האי קדרה חייתא שרי לאנוחה** [קדירה זו של בשר חי מותר להניחה] ב**ערב שבת עם חשיכה בתנורא** [בתנור]. **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? — **כיון דלא חזי לאורתא** [שאינה ראויה לערב], שלא תספיק להתבשל עד אז, **אסוחי מסח דעתיה מיניה** [מסיח דעתו **ממנה] ולא אתי לחתויי** [יבוא לחתות] ב**גחלים. ו**כן **בשיל** [בשר מבושל] — **שפיר דמי** [יפה נחשב, מותר] להניחו על גבי האש בערב שבת עם חשיכה, שכיון שהוא מבושל למדי לא יבוא אדם לחתות בגחלים להוסיף בבישולו. **בשיל ולא בשיל** [מבושל ואינו מבושל] די צרכו — **אסיר** [אסור], שיש לחשוש שמא יבוא לחתות בגחלים. **ואי שדא ביה גרמא חייא** [ואם השליך בה, בקדירה זו, עצם חיה, לא מבושלת] — **שפיר דמי** [יפה נחשב, מותר], שבגלל העצם לא יוציא את הבשר בערב.


###### Steinsaltz on Shabbat 18b:5
[Steinsaltz on Shabbat 18b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/18b:5)

**והשתא** [ועכשיו] ש**אמר מר** [החכם] כי **כל מידי דקשי ליה זיקא** [דבר שקשה, שמזיקה לו הרוח] **לא מגלי ליה** [אין מגלים אותו], אפשר לומר כי **האי בשרא דגדיא ושריק** [אותו בשר של גדי ששמים אותו בתנור ששפתו סתומה בטיח] — **שפיר דמי** [יפה נחשב, מותר], שבשר הגדי ממהר להתבשל וגם פי התנור סתום, ואין לחשוש שמא יבוא לחתות. **דברחא ולא שריק** [בשר של תיש ואין שפת התנור סתומה בטיח] — **אסור** [אסור]. עד כאן דובר במקרים שדינם ברור, ואולם **דגדיא ולא שריק** [בשר של גדי ואין שפת התנור סתומה טיח], או **דברחא ושריק** [של תיש ופת התנור סתומה] — בכך נחלקו, **רב אשי שרי** [התיר], **ו**אילו **רב ירמיה מדיפתי אסיר** [אסר]. ושואלים: **ו**לדעת **רב אשי דשרי** [שהתיר], **והתניא** [והרי שנינו בברייתא] ש**אין צולין בשר, בצל, וביצה** בערב שבת **אלא** אם כן יש זמן מספיק **כדי שיצולו מבעוד יום.** והרי שאין מניחים בערב שבת בתנור בשר שעדיין אינו צלוי דיו! ומשיבים: **התם בברחא ולא שריק** [שם, מדובר בבשר תיש שאין שפת התנור סתומה בטיח], אבל במקרים אחרים — מותר.


###### Steinsaltz on Shabbat 18b:6
[Steinsaltz on Shabbat 18b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/18b:6)

**איכא דאמרי** [יש שאומרים] כי **דגדיא** [בשר של גדי] בין אם התנור **שריק** [סתום], **בין לא שריק** [שאינו סתום] לדעת הכל **שפיר דמי** [יפה נחשב, מותר]. **דברחא נמי ושריק** [של תיש גם כן כאשר שפת התנור סתומה] — **שפיר דמי** [יפה נחשב, מותר]. **כי פליגי** [כאשר נחלקו] היה זה **בברחא ולא שריק** [בבשר תיש ואין שפת התנור סתומה]. ש**רב אשי שרי** [התיר], **ו**אילו **רב ירמיה מדיפתי אסיר** [אסר]. ושואלים: **ול**דעת **רב אשי דשרי** [שהתיר], **והתניא** [והרי שנינו בברייתא] ש**אין צולין בשר, בצל, וביצה** בערב שבת **אלא** אם כן יש זמן מספיק **כדי שיצולו מבעוד יום,** והרי שאין מניחים בערב שבת בתנור בשר שעדיין אינו צלוי דיו! ומשיבים: **התם** [שם] מדובר ב**בישרא אגומרי** [בשר העשוי על גחלים], וקיים אז חשש רב יותר שיבוא לחתות בגחלים. **אמר רבינא: האי קרא חייא** [אותה דלעת חיה, לא מבושלת] — **שפיר דמי** [יפה נחשב, מותר] להניחה **בקדירה על גבי האש בערב שבת עם חשיכה.** וטעם הדבר — **כיון דקשי ליה זיקא, כבשרא דגדיא דמי** [שקשה, מזיקה לה הרוח, הרי כבשר גדי היא נחשבת].


###### Steinsaltz on Shabbat 18b:7
[Steinsaltz on Shabbat 18b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/18b:7)

ג **תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא תוספת לדברי המשנה בענין מחלוקת בית שמאי ובית הלל במכירה לגוי בערב שבת. ש**בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם** חפצו **לגוי, ולא ישאילנו, ולא ילונו, ולא יתן לו** חפץ **במתנה** בערב שבת **אלא** תוך **כדי** הזמן **שיגיע** הגוי **לביתו** מבעוד יום. **ובית הלל אומרים:** מותר לעשות זאת **כדי** הזמן **שיגיע** הגוי **לבית הסמוך לחומה** של המקום אליו הוא הולך. **ר' עקיבא אומר:** מותר לתת לגוי בערב שבת תוך **כדי** הזמן **שיצא** הגוי **מפתח ביתו** של הישראלי, ומה שיעשה הגוי אחר כך — אינו חשוב. **אמר ר' יוסי בר' יהודה: הן הן דברי ר' עקיבא, הן הן דברי בית הלל.** אלא **לא בא ר' עקיבא אלא לפרש** את **דברי בית הלל.** שהתנא שגרס בדברי בית הלל עד שיגיע לבית הסמוך לחומה, היתה זו מעין שיטת בית שמאי, ובא ר' עקיבא להבהיר את שיטת בית הלל האמיתית.


###### Steinsaltz on Shabbat 18b:8
[Steinsaltz on Shabbat 18b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/18b:8)

**תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא מעין עקרון זה במחלוקת אחרת. ש**בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם חמצו** בערב פסח **לגוי, אלא אם כן יודע בו שיכלה** החמץ **קודם הפסח, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: כל זמן שמותר לאוכלו** — **מותר למוכרו,** ואין עוד אחריות הישראלי על חמץ שנמכר לגוי משעה שנמכר. ו**ר' יהודה אומר:**