## Steinsaltz on Shabbat Daf 76a

###### Steinsaltz on Shabbat 76a:1
[Steinsaltz on Shabbat 76a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/76a:1)

**אמר ר' אלעזר: הא** [דבר זה] הוא ש**לא כ**שיטת **ר' שמעון בן אלעזר, דתניא** [ששנוייה ברייתא], **כלל אמר ר' שמעון בן אלעזר: כל** דבר **שאינו כשר להצניע, ואין מצניעין כמוהו, והוכשר לזה** (לאדם מסויים) **והצניעו, ובא אחר והוציאו** לאותו חפץ שהוצנע **נתחייב זה** המוציא **במחשבה של זה** המצניע, שמאחר שלגבי אדם מסויים יש בדבר חשיבות, נחשב הוא כמו כן לכל אדם. ואילו למשנתנו רק המצניע עצמו הוא שמתחייב על הוצאת החפץ.


###### Steinsaltz on Shabbat 76a:2
[Steinsaltz on Shabbat 76a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/76a:2)

א משנה ומעתה לפירוט שיעורי דברים שכרגיל נחשבים הם בעיני בני אדם, ומצניעים כמותם: **המוציא תבן** הרי זה מתחייב אם הוציא בשיעור **כמלא פי פרה. עצה** שהיא מאכל גס יותר יש בו צורך בשיעור גדול יותר וכדי להתחייב על הוצאתו צריך הוא להוציא שיעור **כמלא פי גמל,** שכן פרה כרגיל אינה אוכלת מאכל זה. **עמיר,** שהוא קש דק — **כמלא פי טלה. עשבים** — **כמלא פי גדי** הקטן יותר מפי טלה. **עלי שום ועלי בצלים,** אם היו **לחים** וראויים למאכל אדם, שיעורם כשיעור סתם מאכלי אדם והוא **כגרוגרת.** ו**יבשים** שיעורם **כמלא פי גדי, ו**כל אלה **אין מצטרפין זה עם זה** לכדי שיעור בו יתחייב המוציא **מפני שלא שוו** זה לזה **בשיעוריהן.**


###### Steinsaltz on Shabbat 76a:3
[Steinsaltz on Shabbat 76a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/76a:3)

ג גמרא מתחילה שואלים: **מאי** [מהו] **עצה** זו ששנינו במשנה? **אמר רב יהודה:** הוא **תבן של מיני קטנית. כי אתא** [כאשר בא] **רב דימי** מארץ ישראל לבבל **אמר** שהתעוררה השאלה: **המוציא תבן** בשיעור **כמלא פי פרה,** אלא שנתן את התבן הזה **לגמל,** ולגבי הגמל הלוא אין זה כשיעור הראוי לאכילתו. והבעיה: האם יש לחייבו על פי השיעור שהוא מוציא, או על פי המטרה שלשמה הוא מוציא. ונחלקו בכך, **ר' יוחנן אמר: חייב,** ו**ר' שמעון בן לקיש אמר: פטור. באורתא** [בערב] **אמר ר' יוחנן הכי** [כך], ואילו **לצפרא הדר ביה** [בבוקר חזר בו] והודה לריש לקיש. **אמר רב יוסף: שפיר עבד דהדר, דהא לא חזי** [יפה עשה שחזר בו, שכן אינו ראוי] **לגמל!** שבהוצאה לצורך גמל בפחות משיעור פי הגמל אין חיוב. **אמר ליה** [לו] **אביי** לרב יוסף: **אדרבא, כדמעיקרא מסתברא, דהא חזי** [להיפך, כמו שמתחילה מסתבר לומר שיהא חייב, שהרי ראוי] **לפרה,** שהרי הוציא שיעור חשוב הראוי להשתמש בו, ומתחייב משום הוצאתו אף שאינו מספיק לגמל.


###### Steinsaltz on Shabbat 76a:4
[Steinsaltz on Shabbat 76a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/76a:4)

**אלא כי אתא** [כאשר בא] **רבין** לאחר זמן מארץ ישראל לבבל **אמר** ומסר גירסה מתוקנת של המחלוקת, שבדין **המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל, דכולי עלמא לא פליגי** [הכל אינם חלוקים] ש**חייב, כי פליגי** [כאשר נחלקו] היה זה **ב**מקרה של ה**מוציא עצה** שכרגיל אינו מאכל פרה בשיעור **כמלא פי פרה ל**צורך **אכילת פרה.** וכאן השאלה קשה יותר, ברור שאם יוציא כשיעור זה עבור גמל, או בסתם — יהא פטור. ואולם, כיון שהועיד את המאכל לפרה, ועבור הפרה שיעור זה מספיק שמא יש בכך משום הוצאה.


###### Steinsaltz on Shabbat 76a:5
[Steinsaltz on Shabbat 76a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/76a:5)

**ואיפכא איתמר** [וההיפך נאמר] בדברי ר' יוחנן וריש לקיש להקל ולהחמיר. ש**ר' יוחנן אמר: פטור,** ו**ריש לקיש אמר: חייב.** וטעמם: **ר' יוחנן אמר** שהוא **פטור,** משום שהוא סבור ש**אכילה על ידי הדחק** שאין רגילים לאכול כיוצא בכך, אבל בדוחק אפשר לאכלו, כגון עצה לפרה — **לא שמה** (אינה נחשבת) **אכילה.** ו**ריש לקיש אמר** ש**חייב,** משום שהוא סבור ש**אכילה על ידי** הדחק שמה אכילה.


###### Steinsaltz on Shabbat 76a:6
[Steinsaltz on Shabbat 76a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/76a:6)

ד שנינו במשנה ש**עמיר** שיעורו **כמלא פי טלה.** ומקשים: **והתניא** [והרי שנינו בברייתא] ששיעורו **כגרוגרת!** ומסבירים: **אידי ואידי חד שיעורא** [זה וזה שיעור אחד] **הוא.**


###### Steinsaltz on Shabbat 76a:7
[Steinsaltz on Shabbat 76a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/76a:7)

עוד שנינו במשנה **עלי שום ועלי בצלים** כאשר הם **לחים** שיעורם לענין הוצאה הוא ב**כגרוגרת ו**כאשר הם **יבשים** שיעורם **כמלא פי הגדי.** ושנינו עוד שכל החומרים הנמנים במשנה **אין מצטרפין זה עם זה** לכדי שיעור הוצאה **מפני שלא שוו בשיעוריהן. אמר ר' יוסי בר חנינא:** דברים שחשיבותם פחותה ולכך דינם קל יותר ושיעורם לחיוב גדול יותר **אין מצטרפין לחמור שבהן,** לדבר שיש בו חשיבות, ששיעורו להתחייב קטן יותר ודינו חמור יותר. שאין להשוות אותה כמות של חומר חשוב (חמור) למין הקל. **אבל מצטרפין לקל שבהן,** שאם משלימים לכדי שיעור גדול בחומרים חשובים שחייבים בהם אף על שיעורם הקטן — חייב.


###### Steinsaltz on Shabbat 76a:8
[Steinsaltz on Shabbat 76a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/76a:8)

על עיקרון זה מקשים: **וכל** אלה **דלא שוו בשיעורייהו מי** [שאינם שווים בשיעורם האם] **מצטרפין?** האם אפשר בכלל להביא לידי צירוף דברים שניתנו בהם שיעורים שונים? הלא נחשבים הם כשונים בתכלית זה מזה במהותם, ואינם ניתנים לכאורה לצירוף. שכן **והתנן** [והרי שנינו במשנה]: שיעור **הבגד** שיהא בו כדי לקבל טומאה על ידי שהזב יושב עליו, ב**שלשה על שלשה** טפחים לפחות. **והשק** העשוי משער עיזים שיעורו לקבלת טומאה **ארבעה על ארבעה, והעור** — ב**חמשה על חמשה,** וה**מפץ** (מחצלת) — **ששה על ששה. ותני עלה** [ושנויה ברייתא לתוספת עליה] **הבגד והשק, השק והעור,** ו**העור והמפץ** — **מצטרפין זה עם זה. ואמר ר' שמעון: מה טעם** אמרו שמצטרפים — **מפני שראויין** החלקים המצורפים **ליטמא** בטומאת **מושב,** שאפשר להשתמש בהם כטלאי לאוכף או מרדעת שרוכבים עליה. וכיון שבפועל ראויים הם לשימוש משותף — הריהם מצטרפים זה לזה גם לדיני טומאה. ומכאן נדייק: **טעמא** [הטעם, רק] מפני ש**ראויין ליטמא מושב, אבל** כאשר **אין ראוי** בצירוף כמה מהם **כדי ליטמא מושב** — **לא** מצטרפים, ואפילו לשיעור הקל שבהם. ומכאן שכרגיל אין דברים בעלי שיעורים שונים ניתנים לצירוף!


###### Steinsaltz on Shabbat 76a:9
[Steinsaltz on Shabbat 76a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/76a:9)

**אמר רבא:**