## Steinsaltz on Shabbat Daf 84b

###### Steinsaltz on Shabbat 84b:1
[Steinsaltz on Shabbat 84b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/84b:1)

**ודין הוא** שיהא כן **ומה פכין קטנים** של חרס **שטהורין** מטומאת **זב,** שאינם נטמאים במושב הזב ואין הזב יכול לטמאם מבפנים משום שאי אפשר להכניס בהם אצבע, ובכל זאת **טמאים** הם **ב**טומאת **מת, מפץ שטמא בזב, אינו דין שיהא טמא ב**טומאת **מת. ואמאי** [ומדוע] יהא המפץ טמא? **הא לית ליה** [והרי אין לו] **טהרה במקוה! אמר ליה** [לו] **ר' חנינא: שאני התם** [שונה שם] במפץ **הואיל ואיכא** [ויש] טומאה **במינו,** כיון שכלי עץ האחרים שהם כמו המפץ באים מן הצומח נטהרים במקוה.


###### Steinsaltz on Shabbat 84b:2
[Steinsaltz on Shabbat 84b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/84b:2)

**אמר ליה** [לו]: ר' אילעא לר' חנינא: **רחמנא ליצלן מהאי דעתא** [השם יצילנו מן הדיעה הזאת], ענה לו ר' חנינא: **אדרבא, רחמנא ליצלן מדעתא דידך** [להיפך, השם יצילנו מן הדיעה שלך]. **וטעמא מאי** [ומהו הטעם] שאנו חושבים שטומאה במינו היא נימוק בעל משמעות לגבי דבר שהוא עצמו אינו נכנס לגדר זה — משום ש**תרי קראי כתיבי** [שני כתובים נאמרו]; בפסוק אחד **כתיב** [נאמר]: **"ואיש אשר יגע במשכבו** יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב**"** (ויקרא טו ה), ומפסוק זה למדנו שמשכבו בדומה לו, שאף משכב הזב צריך שיהא עשוי להיטהר בטבילה. **ו**בפסוק אחר **כתיב** [נאמר]: **"ו כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא** וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא**"** (ויקרא טו, פסוק ד), ופסוק זה כולל לעניין קבלת טומאת זב כל משכב, אפילו כזה שאינו נטהר בטבילה. **הא** [הרי] **כיצד** ניישב את שני המקראות? אלא יש לומר כך: אם **יש במינו** טהרה **אף על גב דלית ליה** [אף על פי שאין לו עצמו] **טהרה במקוה** — יהא טמא. ואולם אם **אין במינו** כלל טהרה, לאופן כגון זה **מקיש** [משווה] הכתוב את **משכבו לו,** וכיון שאינו דומה לו שהרי אין לו טהרה במקוה, לכן המשכב טהור.


###### Steinsaltz on Shabbat 84b:3
[Steinsaltz on Shabbat 84b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/84b:3)

**רבא אמר:** זה ש**מדרס כלי חרס טהור** למדים **מהכא** [מכאן], שנאמר: **"וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו** טמא הוא**"** (במדבר יט, טו), ומשמע: **הא** [הרי] אם **יש צמיד פתיל עליו** — **טהור הוא.** ו**מי לא עסקינן דיחדינהו** [האם איננו עוסקים גם במקרה שייחד אותו, את הכלי] **ל**שימוש **אשתו נדה ו**בכל זאת **קאמר רחמנא** [אמרה תורה] שהוא **טהור,** והרי שכלי חרס הסגור ומכוסה אינו מקבל טומאה מכל מטמא.


###### Steinsaltz on Shabbat 84b:4
[Steinsaltz on Shabbat 84b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/84b:4)

א משנה ועוד הלכה הבנויה על רמז בכתוב: **מנין לערוגה שהיא** (ששטחה) **ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה** מיני **זרעונין** בלי לחשוש לאיסור כלאיים בין המינים, באופן זה: שזורעים **ארבעה** מיני זרעים **על ארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע.** ורמז לדבר ממה **שנאמר: "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח** כן ה' אלהים יצמיח צדקה ותהילה נגד כל הגויים**"** (ישעיהו סא, יא) **"זרעה"** בלשון יחיד **לא נאמר, אלא "זרועיה",** הרי שגינה קטנה יתכן שיהיו בה מיני זרעים מרובים.


###### Steinsaltz on Shabbat 84b:5
[Steinsaltz on Shabbat 84b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/84b:5)

ב גמרא על רמז זה שואלים: **מאי משמע** [מה המשמעות] בכתוב שממנה למדים על חמישה זרעים דווקא? **אמר רב יהודה** כך נדרש: **"כי כארץ תוציא צמחה" תוציא** — **חד** [אחד] **צמחה** — **חד** [אחד], **הרי תרי** [שנים], **"זרועיה"** בלשון רבים הוא לפחות **תרי, הא** [הרי] **ארבע,** והלשון **"תצמיח"** מוסיף עוד **חד** [אחד], **הא** [הרי] **חמשה** לשונות של צמיחה וזרעים, שכולם נאמרים על ערוגה אחת בגינה.