## Steinsaltz on Shabbat Daf 88a

###### Steinsaltz on Shabbat 88a:1
[Steinsaltz on Shabbat 88a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/88a:1)

**לרבנן** [לשיטת חכמים] **שמונה** חדשים **חסרים עבוד** [עשו].


###### Steinsaltz on Shabbat 88a:2
[Steinsaltz on Shabbat 88a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/88a:2)

א ומקשים ממה **דתניא** [ששנויה בברייתא] הנקראת **"סדר עולם": ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר** בו **שחטו פסחיהן, בחמשה עשר** בו **יצאו, ואותו היום ערב שבת היה. ומדריש ירחא** [ומזה שראש חודש] **ניסן ערב שבת** היה — אם כן **ריש ירחא** [ראש חודש] **אייר חד בשבא** [באחד בשבת] היה, **ו**ראש חודש **סיון בתרי בשבא** [בשני בשבת], ואם כן **קשיא** [קשה] **ל**שיטת **ר' יוסי** הסבור שראש חודש סיון חל ביום הראשון! ומשיבים: **אמר** [יכול היה לומר] **לך ר' יוסי: הא מני** [ברייתא זו שיטת מי היא] — שיטת **רבנן** [חכמים] **היא.**


###### Steinsaltz on Shabbat 88a:3
[Steinsaltz on Shabbat 88a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/88a:3)

ועוד **תא שמע** [בוא ושמע] ממה ששנינו, **ר' יוסי אומר: בשני** בחודש **עלה משה** להר סיני **וירד, בשלישי עלה וירד, ברביעי ירד ושוב לא עלה** להר סיני עד שנצטווה עם כל ישראל. ומקשים: איך אפשר לומר שברביעי ירד ולא עלה? שהרי **מאחר שלא עלה, מהיכן ירד? אלא** יש לתקן: **ברביעי עלה וירד, בחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן, בששי לא היה לו פנאי.** ושואלים: **מאי לאו** [האם לא] **משום** ה**תורה** שקיבל בשישי בחודש? והרי זה כשיטת חכמים!


###### Steinsaltz on Shabbat 88a:4
[Steinsaltz on Shabbat 88a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/88a:4)

ודוחים: **לא,** לא היה לו פנאי **משום טורח שבת,** שהכינו עצמם לקבלת השבת ביום השישי בשבוע. ומוסיפים: **דרש ההוא גלילאה עליה** [גלילי אחד עליו] על **רב חסדא: בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי** [ברוך ה' שנתן תורה משולשת, תורה נביאים כתובים, לעם משולש], כהנים לויים וישראל, **על ידי תליתאי** [שלישי], משה שהוא שלישי לארן ומרים, **ביום תליתאי בירחא תליתאי** [שלישי לפרישה בחודש השלישי, סיון]. **כמאן** [כדעת מי] בנויה דרשה זו — **כרבנן** [כשיטת חכמים], שניתנה התורה ביום השלישי ולא ביום הרביעי לפרישה.


###### Steinsaltz on Shabbat 88a:5
[Steinsaltz on Shabbat 88a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/88a:5)

ב כיון שדובר במתן תורה מביאים דרשות אחרות באותו ענין. על מה שנאמר **"**ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה **ויתיצבו בתחתית ההר"** (שמות יט, יז), **אמר ר' אבדימי בר חמא בר חסא:** עמדו ישראל ממש תחת ההר, ו**מלמד** פסוק זה **שכפה** (הפך) **הקדוש ברוך הוא עליהם** על ישראל **את ההר כ**דרך שכופים **גיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים** את **התורה** — **מוטב, ואם לאו** [לא] — **שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא** (הודעה) **רבה לאורייתא** [כלפי התורה], שיכולים ישראל להתנצל ולומר שבתחילה קבלו את התורה מאונס, ואינם חייבים לקיימה. **אמר רבא: אף על פי כן הדור** [חזרו] ו**קבלוה** מרצונם **בימי אחשורוש, דכתיב** [שכן נאמר]: **"קימו וקבלו** היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם**"** (אסתר ט, כז), ודרש: **קימו** היהודים על עצמם **מה שקיבלו כבר** עליהם כמאונס בשעת מתן תורה.


###### Steinsaltz on Shabbat 88a:6
[Steinsaltz on Shabbat 88a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/88a:6)

**אמר חזקיה: מאי דכתיב** [מהו שנאמר]: **"משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה"** (תהילים עו, ט) ותמוה הדבר: **אם יראה** — **למה שקטה? ואם שקטה** — **למה יראה? אלא** הכוונה היא ש**בתחילה יראה ולבסוף שקטה.** ויש להבין בדרך זו: "משמים השמעת דין" — הוא מתן תורה (הדין). **ולמה** יראה הארץ? **כ**דברי **ריש לקיש.** ש**אמר ריש לקיש: מאי דכתיב** [מהו שנאמר] **"ויהי ערב ויהי בקר יום הששי"** (בראשית א, לא) **ה"א יתירה** (ב"הששי") שאינה נזכרת בשאר הימים **למה לי?** — **מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים** את **התורה** ביום הששי בסיון — **אתם מתקיימין, ואם** הם **לאו** [לא] מקבלים אותה — **אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.** ולכן יראה ארץ עד שניתנה התורה לישראל שמא תחזור לתוהו, ושקטה כשקיבלו ישראל עליהם.


###### Steinsaltz on Shabbat 88a:7
[Steinsaltz on Shabbat 88a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/88a:7)

ג **דרש ר' סימאי: בשעה שהקדימו ישראל** במתן תורה **"נעשה " ל"נשמע" באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד "נעשה " ואחד כנגד "נשמע". וכיון שחטאו ישראל** בעגל **ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום** מישראל, כמו **שנאמר** לאחר מעשה העגל: **"ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב"** (שמות לג, ו). **אמר ר' חמא בר' חנינא: בחורב טענו** את עדיים **ובחורב פרקו.** ומקור לדבר: **בחורב טענו** — **כדאמרן** [כפי שאמרנו], **בחורב פרקו** — **דכתיב** [שכן נאמר]: **"ויתנצלו בני ישראל** את עדיים (שהיה להם) מהר חורב **". אמר ר' יוחנן: ו**כל הכתרים הללו **כולן זכה משה ונטלן.** ומנין לנו דבר זה? — **דסמיך ליה** [שבסמוך לו] נאמר: **"ומשה יקח את האהל"** (שמות לג, ז), ונדרש "אהל" מלשון הילה והארה. **אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו,** וכפי **שנאמר: "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם"** (ישעיהו לה, י), והכוונה היא: **שמחה שמעולם** (שהיתה כבר פעם) תהיה שוב **על ראשם.**


###### Steinsaltz on Shabbat 88a:8
[Steinsaltz on Shabbat 88a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/88a:8)

ד **אמר ר' אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל "נעשה " ל"נשמע" יצתה** (יצאה) **בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז** [סוד] **זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב** [שכן נאמר]: **"ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו"** (תהילים קג, כ) שהמלאכים **ברישא** [בראש, מתחילה] הם **"עושי** דברו **"והדר** [ואחר כך] **"לשמוע". אמר ר' חמא בר' חנינא: מאי דכתיב** [מה משמעות כתוב זה שנאמר] **"כתפוח בעצי היער** כן דודי בין הבנים בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי**"** (שיר השירים ב, ג), **למה נמשלו ישראל לתפוח** — **לומר לך מה תפוח זה פריו קודם** בצמיחתו **לעליו, אף ישראל הקדימו "נעשה " ל"נשמע".**


###### Steinsaltz on Shabbat 88a:9
[Steinsaltz on Shabbat 88a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/88a:9)

מסופר: **ההוא מינא דחזייה** [מין אחד **שראה]** את **רבא דקא** [שהוא] **מעיין בשמעתא** [בהלכה], **ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו** [וישבו, היו אצבעותיו מונחות תחת רגלו והיה לוחץ אותן], **וקא מבען אצבעתיה דמא** [והיו מזילות אצבעותיו דם], ורבא לא הבחין בכך מתוך התעמקותו. **אמר ליה** [לו]: **עמא פזיזא, דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו קיימיתו** [עם פזיז אתם, שהקדמתם פיכם לאזניכם, עדיין בפחזותכם אתם עומדים], שאתם עושים דברים בלא לחשוב עליהם. **ברישא איבעיא לכו למשמע** [בתחילה הייתם צריכים לשמוע], **אי מציתו** [אם יכולים אתם] — **קבליתו** [קבלו אותם], **ואי** [ואם] **לא** — **לא קבליתו** [תקבלו]. **אמר ליה** [לו]: **אנן**