## Steinsaltz on Shabbat Daf 90b

###### Steinsaltz on Shabbat 90b:1
[Steinsaltz on Shabbat 90b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/90b:1)

**זרע קישואין,** כיון שהצמחים גדולים וניכרים די ב**שנים. זרע דילועין** — **שנים. זרע פול המצרי** — **שנים. חגב חי טהור** — **כל שהוא.** וחגב **מת** טהור, כיון שהוא ראוי לאכילה שיעורו ככל המאכלים — **כגרוגרת. צפורת כרמים** שהיא מין חגב, **בין חיה בין מתה,** שיעורה להוצאת שבת — **כל שהוא,** כיון **שמצניעין אותה לרפואה** ולסגולה, ומכאן שהיא חשובה. **ר' יהודה אומר: אף המוציא חגב חי טמא** שיעורו ב**כל שהוא,** לפי **שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו.**


###### Steinsaltz on Shabbat 90b:2
[Steinsaltz on Shabbat 90b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/90b:2)

א גמרא שנינו במשנה שיעורם של זרעוני גינה להוצאת שבת. **ורמינהו** [ומשליכים, מראים סתירה] על כך ממה ששנינו: **זבל וחול הדק,** שיעורו להוצאת שבת — שיהיה בהם **כדי לזבל** בהם **קלח של כרוב,** אלו **דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים: כדי לזבל כרישא** אחת. הרי שאף צמח אחד הוא שיעור חשוב! **אמר רב פפא: הא** [זה] ששנינו ששיעורו קטן הרי זה באופן **דזריע** [שהוא זרוע] וכבר גדל, שבכגון זה מביאים זבל אף לאחד. ואילו **הא** [זה] ששנינו ששיעורו גדול יותר הרי זה באופן **דלא זריע** [שאינו זרוע], שבכגון זה אין האדם נוהג להוציא כל כך מעט, **לפי שאין אדם טורח להוציא נימא** (גרגר) **אחת לזריעה.**


###### Steinsaltz on Shabbat 90b:3
[Steinsaltz on Shabbat 90b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/90b:3)

ב על האמור במשנה בשיעור **זרע קישואין** ודלועין **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **המוציא גרעינין, אם ל**צורך **נטיעה** הוציא, שיעורם להוצאת שבת — **שתים, אם לאכילה** לבעלי חיים הוציא, שיעורם — **כמלא פי חזיר, וכמה מלא פי חזיר** — **אחת.** ו**אם להסיק** בהם הוציא — **כדי** הראוי **לבשל ביצה קלה. אם לחשבון** הוציא, לשמש כעזר לזכור דברים — **שתים. אחרים אומרים: חמש,** שעד חמש זוכרים בעל פה, ואין צורך בסימנים. ועוד **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **המוציא שני נימין** (שערות) **מזנב הסוס** או **מזנב הפרה** — **חייב, שמצניעין אותן לנישבין** [למלכודות]. **מקשה** (שערה נוקשה) **של חזיר,** שיעורה להוצאת שבת — **אחת,** שמשתמשים בה בתפירת נעליים ויש בה חשיבות. **צורי דקל** (נצרים קלופים של דקל) — **שתים. תורי דקל,** חוטים שמסירים מקליפת החריות והם דקים יותר — **אחת.**


###### Steinsaltz on Shabbat 90b:4
[Steinsaltz on Shabbat 90b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/90b:4)

ג שנינו במשנה ש**ציפורת כרמים, בין חיה** ו**בין מתה,** שיעורה — כל שהוא, **כיון** שמצניעים אותה לרפואה וסגולה. ושואלים: **מאי** [מהי] **ציפורת כרמים** זו? **אמר רב:** החגב הנקרא **פליא ביארי. אמר אביי: ומשתכח בדיקלא דחד נבארא ועבדי לה לחוכמא** [ונמצאת ציפורת הכרמים בדקל שיש בו סיב אחד בלבד ומשתמשים בה כסגולה לחכמה]. **אכיל ליה לפלגא דימיניה, ופלגא דשמאליה רמי לה בגובתא דנחשא וחתים לה בשיתין גושפנקי, ותלי לה באיברא דשמאלא** [אוכל הוא את חצייה הימני, ואת חציה השמאלי משליך, מניח, בשפופרת של נחושת וחותם אותה בשישים חותמות ותולה אותה בזרועו השמאלית]. **וסימניך** [וסימן יש לך] בדבר איזה חלק יש לאכול ואיזה לתלות, מן הכתוב **"לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו"** (קהלת י, ב), **וחכים** [ומחכים] **כמה דבעי** [שהוא רוצה], **וגמר** [ולומד] **כמה דבעי** [שהוא רוצה], **ואכיל ליה לאידך פלגא** [ואחר כך אוכל את החצי האחר], **דאי** [שאם] **לא** יעשה כן — **מיעקר** [ייעקר, ישתכח] **תלמודו.**


###### Steinsaltz on Shabbat 90b:5
[Steinsaltz on Shabbat 90b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/90b:5)

ד שנינו במשנה ש**ר' יהודה אומר** ש**אף המוציא** חגב חי טמא חייב בכל שהוא שכן מצניעים אותו לתינוק לשחק בו. ומסבירים: **ו**ה**תנא קמא סבר** [הראשון סבור] ש**לא** נותנים לתינוק חגב טמא קטן לשחק בו. **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? — משום החשש **דילמא אכיל ליה** [שמא יאכל אותו] הילד. ומקשים: **אי הכי** [אם כך] שחוששים לדבר, אם כן חגב **טהור נמי** [גם כן] יאסרו לתת לתינוק שמא יאכלנו. **דהא** [שהרי] מסופר ש**רב כהנא הוה קאים קמיה** [היה עומד לפני] **רב והוה קמעבר שושיבא אפומיה** [והיה מעביר חגב חי טהור ליד פיו]. **אמר ליה** [לו] רב לרב כהנא: **שקליה** [הנח אותו] כדי ש**לא לימרו מיכל קאכיל ליה וקעבר** [יאמרו שאוכל הוא אותו ועובר] **משום "בל תשקצו את נפשותיכם"** (ויקרא יא, מג), נמצא שאף אכילת חגב טהור בעודו חי יש בה משום עבירה! **אלא** יש לומר שאף לדעת סתם משנה אין חשש שהילד הקטן יאכל את החגב שהוא משחק בו, אלא טעם האיסור בחגב טמא הריהו **דילמא מיית ואכיל ליה** [ושמא ימות החגב ויאכל אותו], ולכן אין מניחים לילד לשחק בחגב טמא. **ור' יהודה** סבר שאין לחשוש לכך, כי **אי מיית** אם ימות החגב — ה**קטן מיספד ספיד ליה** [יספוד לו] ויתאבל עליו, ובודאי לא יאכלנו.


###### Steinsaltz on Shabbat 90b:7
[Steinsaltz on Shabbat 90b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/90b:7)

א משנה **המצניע לזרע ו**כן **לדוגמא ו**כן **לרפואה והוציאו בשבת** — **חייב** עליו **בכל שהוא,** שכיון שהצניע כמות זו, אף שהיא פחותה מן השיעורים שנקבעו בהלכה, ודאי חשובה היא לו, לאדם זה, וחייב אם כן גם על הוצאתה. **וכל אדם** אחר — **אין חייב עליו** בהוצאתו בשבת **אלא כשיעורו.** ואם **חזר והכניסו** המצניע ושוב אינו מתכוון להשתמש בו לאותו צורך מיוחד — **אינו חייב אלא כשיעורו,** אם יוציאנו (רש"ש).


###### Steinsaltz on Shabbat 90b:8
[Steinsaltz on Shabbat 90b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/90b:8)

ב גמרא ושואלים: **למה ליה למיתני** [לו לשנות] **"המצניע"** ואחר כך לומר "המוציא"? **ליתני** [שישנה] רק: **המוציא לזרע ולדוגמא ולרפואה** — **חייב בכל שהוא!** שהרי על ההוצאה הוא מתחייב, ואם מוציא לצורך כמות קטנה מן השיעור הראה בכך שהוא מחשיבה — ויתחייב עליה! **אמר אביי: הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] **— כגון שהצניעו** לצורך מסויים **ושכח למה הצניעו, והשתא קא מפיק ליה סתמא** [ועכשיו מוציא אותו סתם].