## Steinsaltz on Shabbat Daf 92a

###### Steinsaltz on Shabbat 92a:1
[Steinsaltz on Shabbat 92a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92a:1)

**דאי בעי מפקע ליה ושקיל** [שאם ירצה מפקיע, קורע, אותו ולוקח]! ומשיבים: כאן מדובר **בנסכא** [בפיסות מתכת] ארוכות, וממילא כל עוד שלא יצאו כולן, לא קנה את החפץ ולא נתחייב בגניבה. ושואלים: **וכיון דאיכא** [שיש] לכיס **שנצין** (שרוכים) שהוא קשור בהם, הלא די לו במה ש**מפיק ליה** [שמוציא אותו] **עד** ש**פומיה** [פיו] יהיה בחוץ **ושרי ושקיל** [ויתיר את השרוכים ויטול] את הכסף שבתוכו בעוד ה**שנצין** עדיין **אגידי מגואי** [אגודים, מצויים בפנים, ברשות היחיד]! ומשיבים: יש לומר שמדובר כאן באופן **דליכא** [שאין] לכיס זה **שנצין. ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור] שמדובר באופן **דאית ליה, ומכרכי עילויה** [שיש לו שנצים, ואולם הם כרוכים עליו]. במחלוקת של חזקיה ור' יוחנן נחלקו גם אביי ורבא.


###### Steinsaltz on Shabbat 92a:2
[Steinsaltz on Shabbat 92a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92a:2)

ומפרטים, **וכן אמר רבא: לא שנו** במשנה שפטור בהוצאה כזו **אלא בקופה מלאה קישואין ודלועין, אבל מלאה חרדל** — **חייב. אלמא קסבר** [מכאן שהוא רבא, סבור] ש**אגד** (חיבור) של כמה פריטים באמצעות **כלי** אחד **— לא שמיה** [אין שמו, אינו נחשב] ל**אגד.** ו**אביי אמר: אפילו** כשהקופה **מלאה חרדל** — **פטור, אלמא קסבר** [מכאן שהוא, אביי סבור] ש**אגד כלי** — **שמיה** [שמו, נחשב] **אגד.** ומעירים: **קם** [עמד] **אביי בשיטתיה** [בשיטתו] של **רבא,** ו**קם** [עמד] **רבא בשיטתיה** [בשיטתו] של **אביי, ורמי** [ויש להשליך, להקשות] מדברי **אביי** על דברי **אביי** עצמו, **ורמי** [ויש להשליך, להקשות] מדברי **רבא** על דברי **רבא** עצמו.


###### Steinsaltz on Shabbat 92a:3
[Steinsaltz on Shabbat 92a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92a:3)

**דאיתמר** [שנאמר] כבר שנחלקו בענין זה: **המוציא פירות לרשות הרבים, אביי אמר:** אם היו **ביד** שלו וכך הוציאם, אף על פי ששאר גופו עדיין ברשות היחיד — **חייב,** לפי שאין אגד הגוף נחשב לאגד, ואולם אם הוציאם **בכלי** ומקצת הכלי עדיין בתוך רשות היחיד — **פטור. ורבא אמר:** אם הוציא **ביד** — **פטור,** כיון שידו נגררת ונחשבת להלכה כגופו, אבל **בכלי** — **חייב,** והרי זה היפך הדברים הקודמים!


###### Steinsaltz on Shabbat 92a:4
[Steinsaltz on Shabbat 92a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92a:4)

ומשיבים: **איפוך** [הפוך את הגירסה] ואמור שרבא הוא שאמר שאם הוציא **ביד** — **חייב.** ומקשים לשיטה זו: **והתנן** [והרי שנינו במשנה]: **פשט בעל הבית את ידו** מרשות היחיד **לחוץ** לרשות הרבים, **ונטל העני מתוכה** חפץ **או שנתן לתוכה** דבר **והכניס** אותו בעל הבית — **שניהן פטורין.** נמצא שבהוצאת ידו בלבד לרשות הרבים אינו חייב! ומשיבים: **התם** [שם, במשנה] — היה זה **למעלה משלשה** טפחים מן הארץ ואינו נחשב כצמוד לארץ, ולכך אין זה נחשב כהנחה, ואולם **הכא** [כאן] — היה זה **למטה משלשה** טפחים, וכל שהוא בתוך שלושה טפחים לארץ הריהו כצמוד לה, ונחשב כהנחה.


###### Steinsaltz on Shabbat 92a:5
[Steinsaltz on Shabbat 92a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92a:5)

א משנה **המוציא** בשבת הוצאה אסורה, **בין** שהוציא **ב**יד **ימינו בין בשמאלו,** בין **בתוך חיקו או על כתיפיו** — **חייב.** שכל אלה הן דרכים מקובלות בהוצאת חפץ, **שכן** בדרך זו היה **משא בני קהת** שהיו נושאים את כלי הקודש של המשכן במדבר, וכיון שכל מלאכות שבת נלמדות מן המשכן, לומדים אנו מהם לענין מלאכת הוצאה. אבל המוציא **כלאחר ידו** (כשהחפץ מצד גב ידו) או **ברגלו** או **בפיו, ו**כן **במרפקו, באזנו** וכן **בשערו ו**כן **בפונדתו** (חגורה חלולה) שהיה **פיה למטה,** או **בין פונדתו לחלוקו, ו**כן **בשפת חלוקו** או **במנעלו** או **בסנדלו** — **פטור** על כל אלה, כיון **שלא הוציא כדרך המוציאין.**


###### Steinsaltz on Shabbat 92a:6
[Steinsaltz on Shabbat 92a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92a:6)

ב גמרא **אמר ר' אלעזר: המוציא משאוי** (משא) מרשות היחיד לרשות הרבים אפילו **למעלה מעשרה טפחים** שהוא מעל תחומה של רשות הרבים — **חייב, שכן** היה **משא בני קהת.** ושואלים: **ומשא בני קהת מנלן** [מנין לנו] שהיה גבוה מעשרה טפחים? ומשיבים: **דכתיב** [שכן נאמר] במשא הלויים: "וקלעי החצר ואת מסך פתח החצר אשר **על המשכן ועל המזבח סביב** ואת מיתריו לכל עבודתו" (במדבר ג, כו), ובפסוק זה **מקיש** [משווה] את ה**מזבח למשכן,** ולפיכך יש ללמוד מזה: **מה משכן** היה גובהו **עשר אמות, אף** ה**מזבח** היה גובהו **עשר אמות,** ויש להבין בדרך מיוחדת את המדה האחרת האמורה בגובהו של המזבח ("ועשית את המזבח... ושלש אמות קומתו". שמות כז, א).


###### Steinsaltz on Shabbat 92a:7
[Steinsaltz on Shabbat 92a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92a:7)

ושואלים: **ומשכן גופיה מנלן** [עצמו מנין לנו] שכך היה גובהו? ומשיבים: **דכתיב** [שכן נאמר] **"**ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים **עשר אמות ארך הקרש"** (שמות כו, טו–טז), **וכתיב** [ונאמר] בהקמת המשכן: **"ויפרש את האהל על המשכן** וישם את מכסה האוהל עליו מלמעלה כאשר ציוה ה' את משה**"** (שמות מ, יט). **ואמר רב: משה רבינו** עצמו **פרשו. מכאן אתה למד גובהן של לויים עשר אמות,** שאם יכול היה משה בעצמו לעמוד ולפרוש את מכסה האוהל ודאי לא היה גובהו של משה עצמו פחות מעשר אמות, ומן הסתם היו כן גם שאר הלויים. **וגמירי** [ולמודים אנו] ש**כל טונא דמידלי** [משא שמרימים] **במוטות** הריהו **תילתא מלעיל, ותרי תילתי מלתחת** [שליש מלמעלה בגובה קומת הנושא ושני שלישים מלמטה], ולפי זה **אישתכח דהוה מידלי טובא** [נמצא שהיה גבוה הרבה], שאם נשאו את המזבח במוטות היה מורם מן הקרקע לפחות שליש מעשר אמות, ושליש מעשר אמות הריהו עשרים טפחים.


###### Steinsaltz on Shabbat 92a:8
[Steinsaltz on Shabbat 92a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92a:8)

**ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור] שאפשר ללמוד **זאת מארון** הברית, בלא להניח שהיו הלויים גבוהים משאר בני אדם. ששנינו ש**אמר מר** [החכם]: ה**ארון** עצמו היה גובהו **תשעה** טפחים כמפורש בתורה **וכפורת** שעליו — **טפח,** הרי כאן עשרה. **וגמירי** [ולמודים אנו] ש**כל טונא דמידלי** [משא שמרימים] **במוטות** הריהו **תילתא מלעיל ותרי תילתי מלרע** [שליש מלמעלה ושני שלישים מלמטה], ואם כן **אישתכח** [נמצא] שקצהו התחתון של הארון **למעלה מעשרה** טפחים **הוה קאי** [היה עומד, מצוי]. ושואלים: **וליגמר** [ושילמד] **ממשה,** ומדוע לא הספיקה לנו ההוכחה הראשונה?! ומשיבים: **דילמא** [שמא] **משה שאני** [שונה] היה משאר הלויים, שהוא היה גבוה בקומתו מהם, ששנינו ש**אמר מר** [החכם]: **אין השכינה שורה אלא על** מי שהוא **חכם גבור ועשיר ובעל קומה,** והוא שהשכינה שרתה עליו היה צריך להיות גבה **קומה.**


###### Steinsaltz on Shabbat 92a:9
[Steinsaltz on Shabbat 92a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92a:9)

ג **אמר רב משום** (בשם) **ר' חייא: המוציא משאוי** (משא) **בשבת על ראשו** — **חייב חטאת, שכן אנשי** המקום **הוצל** היו **עושין כן,** שדרכם היתה לשאת משאות על ראשיהם. ושואלים: **ואנשי הוצל רובא דעלמא** [רוב העולם הם]?! ואף אם נוהגים כן במקום אחד, עדיין נחשבת הוצאה כזו לגבי כל העולם כהוצאה שלא כדרכה! **אלא, אי איתמר, הכי איתמר** [אם נאמר הדבר, כך נאמר], ש**אמר רב משום ר' חייא: אחד מבני הוצל שהוציא משוי על ראשו בשבת** — **חייב, שכן בני עירו עושין כן.** ושוב שואלים: ואף אם בני עירו עושים כן, **ותיבטל דעתו אצל כל אדם** אחר! שיחיד או קבוצה קטנה הנוהגים בדרך יוצאת מגדר הרגיל אין מחשיבים את נוהגיהם, אלא דנים לפי רוב בני אדם! **אלא, אי איתמר, הכי איתמר** [אם נאמר הדבר, כך נאמר]: **המוציא משוי על ראשו** — **פטור**