## Steinsaltz on Shabbat Daf 92b

###### Steinsaltz on Shabbat 92b:1
[Steinsaltz on Shabbat 92b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:1)

**ואם תימצא** [תרצה] **לומר** כי **אנשי הוצל עושין כן** — **בטלה דעתן אצל כל** שאר **אדם.**


###### Steinsaltz on Shabbat 92b:2
[Steinsaltz on Shabbat 92b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:2)

א משנה **המתכוין להוציא** חפץ ושיהא החפץ מצוי **לפניו, ובא לו** אותו חפץ בתוך כדי הילוך **לאחריו** — **פטור.** אבל אם התכוון להוציאו **לאחריו ובא לו לפניו** — **חייב. באמת אמרו: האשה החוגרת בסינר** (מעין מכנסים) ושמה חפץ **בין מלפניה ובין מלאחריה** — **חייבת, שכן ראוי** (דרכו) **להיות חוזר** (מסתובב). **ר' יהודה אומר: אף מקבלי פתקין,** שהם שליחי המלכות המעבירים ידיעות ושמים את הפתקין בחגורותיהם שאין מקפידים בהם באיזה צד היה הפתק (רה"ג) חייבים על הוצאת הפתקים בין מלפניהם בין לאחריהם.


###### Steinsaltz on Shabbat 92b:3
[Steinsaltz on Shabbat 92b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:3)

ב גמרא שואלים: **מאי שנא** [במה שונה] מי שרצה שיהא החפץ **לפניו ובא לו לאחריו** ש**פטור,** שטעמו ש**לא אתעביד** [נעשתה] **מחשבתו,** ופטור, שלא לזה התכוון. אם כן, גם אם רצה שיהא **לאחריו ובא לו לפניו נמי, הא** [גם כן, הרי] **לא אתעביד** [נעשתה] **מחשבתו! אמר ר' אלעזר: תברא** [שבורה], כלומר, משנה זו מבטאת דעות שני חכמים, ו**מי ששנה** הלכה **זו לא שנה** הלכה **זו. אמר רבא: ומאי קושיא** [ומהי הקושיה] שיש בדבר זה? **דילמא** [שמא] אפשר להסביר זאת היטב בדרך זו: רצה שיהא החפץ **לפניו ובא לו לאחריו היינו טעמא** [זהו הטעם] ש**פטור** — משום ש**נתכוון לשמירה מעולה** שיוכל לראות את החפץ תמיד, **ועלתה בידו** לבסוף **שמירה פחותה,** ומכיון שאין רצונו בכך אין בכך כדי להחשיבה כמלאכה, ולכן פטור, ואילו דבר ששם **לאחריו ובא לו לפניו היינו טעמא** [זהו הטעם] ש**חייב** — משום ש**נתכוון** מתחילה **לשמירה פחותה ועלתה בידו** לבסוף **שמירה מעולה.**


###### Steinsaltz on Shabbat 92b:4
[Steinsaltz on Shabbat 92b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:4)

**אלא מאי קושיא** [מהי הקושיה] — **דיוקא דמתניתין קשיא** [הדיוק שאפשר לדייק מן המשנה הוא שקשה], וכך נדייק: **המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו** — **פטור,** ומכאן נבין: **הא** [הרי] אם נתכוין מתחילה שיהיה **לאחריו ובא לו** אכן כרצונו ונשאר **לאחריו** — **חייב. אימא סיפא** [אמור את סופה של המשנה]: **לאחריו ובא לו לפניו הוא** ש**חייב,** ונדייק: **הא** [הרי] אם **לא** נתכוין מתחילה שיהיה **לאחריו ובא לו** (נשאר) **לאחריו** — **פטור.** ויש איפוא סתירה בין הדיוק מן המשפט הראשון ובין הדיוק במשפט השני, ועל כך **אמר ר' אלעזר: תברא** [שבורה] משנה זו, מי **ששנה** הלכה **זו לא** הלכה **שנה זו.**


###### Steinsaltz on Shabbat 92b:5
[Steinsaltz on Shabbat 92b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:5)

**אמר רב אשי: מאי קושיא** [מה הקושיה]? **דילמא** [שמא] בסגנון **לא מיבעיא קאמר** [נצרכה אמר], וכך נבין: **לא מיבעיא** [נצרכה] לומר בנתכוין שיהא החפץ **לאחריו ובא לו לאחריו** שהוא **חייב, דאיתעבידא** [שכן נעשתה] **מחשבתו, אלא אפילו** כשנתכוין שיהא החפץ **לאחריו ובא לו** לבסוף **לפניו איצטריכא ליה** [נצרכה לו] לומר שהוא חייב, שכן **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר] כי **הואיל ולא איתעביד** [נעשתה] **מחשבתו** ש**לא ליחייב** [יתחייב], על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שמאחר ש**נתכוון לשמירה פחותה ועלתה בידו שמירה מעולה** — שהוא **חייב.**


###### Steinsaltz on Shabbat 92b:6
[Steinsaltz on Shabbat 92b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:6)

ג **ו**לגופו של דבר, בענין חפץ שנתכוין שיהא **לאחריו ובא לו לאחריו תנאי** [מחלוקת תנאים] **היא. דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **המוציא מעות בפונדתו** (חגורה חלולה), **ופיה למעלה** — **חייב,** שכן זוהי דרך הוצאה רגילה. ואם הוציאה כש**פיה למטה** — **ר' יהודה מחייב, וחכמים פוטרין. אמר להן ר' יהודה** לחכמים: האם **אי** (אין) **אתם מודים בלאחריו ובא לו לאחריו שהוא חייב?** נמצא שאם רוצה אדם לשמור את חפציו מתחילה שמירה פחותה והוציא בדרך זו הריהו חייב. **ואמרו לו: ואי אתה מודה** במוציא **כלאחר ידו ורגלו שהוא פטור?** הרי שהמוציא שלא כדרך הכל אין זו נחשבת כהוצאה!


###### Steinsaltz on Shabbat 92b:7
[Steinsaltz on Shabbat 92b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:7)

**אמר ר' יהודה: אני אמרתי** להם **דבר אחד** כחיזוק לדברי **והן אמרו** לי **דבר אחד. אני לא מצאתי תשובה לדבריהם והן לא מצאו תשובה לדברי.** ומכאן נדייק: **מדקאמר להו** [ממה שאמר להם] **"אי אתם מודין "**שיש לחייבו בשהוציא מעות בפונדתו ופיה למטה — **לאו** [האם לא] נלמד **מכלל** הדברים **דפטרי רבנן** [שפוטרים חכמים] בכגון זה? ואם כן מחלוקת היא בין ר' יהודה וחכמים בענין זה. ושואלים: **וליטעמיך, דקאמרי ליה** [ולטעמך, לשיטתך] בפירוש הדברים, מה **דקאמרי ליה** [שאמרו לו] חכמים **"אי אתה מודה",** האם נלמד **מכלל** הדברים ש**מחייב ר' יהודה** אפילו כלאחר יד? **והתניא** [והרי שנינו בברייתא] במפורש: המוציא **לאחר ידו ורגלו** — ל**דברי הכל פטור!**


###### Steinsaltz on Shabbat 92b:8
[Steinsaltz on Shabbat 92b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:8)

**אלא** יש להבין את הדברים כך: **לאחריו ובא לו לאחריו** — ל**דברי הכל חייב. לאחר ידו ורגלו** — ל**דברי הכל פטור. כי פליגי** [כאשר נחלקו] היה זה במוציא מעות **בפונדתו ופיה למטה. מר מדמי ליה** [חכם זה, ר' יהודה מדמה אותה] **לאחריו ובא לו לאחריו,** ומחייב, **ומר מדמי ליה** [וחכם זה, חכמים, מדמה אותה] למקרה ש**לאחר ידו ורגלו,** ופוטרים.


###### Steinsaltz on Shabbat 92b:9
[Steinsaltz on Shabbat 92b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:9)

שנינו במשנה: **באמת אמרו** ש**האשה** החוגרת בסינר והוציאה חפץ בשבת בין מלפניה ובין מלאחריה — חייבת. והוסיפו מן התוספתא: **כל** מקום ששנו בלשון **"באמת"** — **הלכה היא** ובה לא נחלקו. עוד שנינו במשנה ש**ר' יהודה אומר** ש**אף מקבלי פתקין** שהם שליחי המלכות המעבירים ידיעות ושמים את הפתקים בחגורותיהם שאין מקפידים בהם באיזה צד היה הפתק (רה"ג) חייבים על הוצאת הפתקים בין מלפניהם בין לאחריהם. **תנא** [שנינו] בהסבר הדבר: **שכן לבלרי מלכות עושין כן,** והפתקים שלהם נמצאים בכל צד של חגורתם.


###### Steinsaltz on Shabbat 92b:10
[Steinsaltz on Shabbat 92b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:10)

ד משנה **המוציא** בשבת **ככר** (גוש גדול) **לרשות הרבים** — **חייב.** אבל אם **הוציאוהו שנים** ביחד — **פטורין,** כיון שאף אחד מהם לא עשה מלאכה שלמה. ואולם אם **לא יכול אחד להוציאו** בעצמו **ו**לכן **הוציאוהו שנים** — **חייבין. ור' שמעון פוטר** אפילו במקרה זה.


###### Steinsaltz on Shabbat 92b:11
[Steinsaltz on Shabbat 92b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:11)

ה גמרא **אמר רב יהודה אמר רב, ואמרי ליה** [ויש אומרים] ש**אמר** זאת **אביי, ואמרי ליה** [ויש אומרים] כי **במתניתא תנא** [בברייתא שנינו] שכך נחלקו הדעות: חפץ או מעשה שעשו אותו שניים כאשר **זה יכול** לעשות בעצמו **וזה יכול** לעשותו בעצמו — **ר' מאיר מחייב, ור' יהודה ור' שמעון פוטרים.** וכאשר **זה אינו יכול וזה אינו יכול,** שכל אחד מהם אינו יכול לעשות מלאכה זו לבדו ולכן עשו אותה שניים — **ר' יהודה ור' מאיר מחייבים ור' שמעון פוטר.** וכאשר **זה יכול וזה אינו יכול** ועשו שניהם — ל**דברי הכל חייב.**


###### Steinsaltz on Shabbat 92b:12
[Steinsaltz on Shabbat 92b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/92b:12)

**תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך]: **המוציא ככר לרשות הרבים** — **חייב. הוציאו שנים** — **ר' מאיר מחייב, ור' יהודה אומר: אם לא יכול אחד להוציאו והוציאו שנים** — **חייבין, ואם לאו** [לא], שכל אחר יכול להוציאו לבדו והוציאוהו יחד — **פטורים. ור' שמעון פוטר** אפילו כששניהם אינם יכולים. ושואלים: **מנא הני מילי** [מנין הדברים הללו]? מה מקורם במקרא? ומשיבים, **דתנו רבנן** [שכן שנו חכמים] בתורת כהנים: נאמר "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ **בעשתה** אחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה ואשם" (ויקרא ד, כז). ודקדקו: **"בעשתה"** משמעו — בעשותו אותה, כלומר את כולה, ולכן מתחייב **העושה את** העבירה **כולה ולא העושה את מקצתה, כיצד? שנים שהיו אוחזין במלגז** (קלשון) **ולוגזין** (אוספים) את השבלים, או **בכרכר** (מכלי האריגה) **ושובטין** (אורגים את חוטי הערב), או **בקולמוס וכותבין,** או מחזיקים **בקנה והוציאו** אותו **לרשות הרבים, יכול יהו חייבין** — **תלמוד לומר: "בעשתה"** — לומר שדווקא **העושה את כולה** חייב **ולא העושה** רק את **מקצתה.**