## Steinsaltz on Shevuot Daf 22b

###### Steinsaltz on Shevuot 22b:1
[Steinsaltz on Shevuot 22b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:1)

**וחכמים אומרים: בין הוא ובין חבירו** — **לא מעל, לפי שאין מעילה בקונמות!**


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:2
[Steinsaltz on Shevuot 22b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:2)

ומשיבים: **איפוך** [הפוך] את השיטות ואמור כך: **אחד זה ואחד זה** — **לא מעל, לפי שאין מעילה בקונמות,** אלו **דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: הוא** — **מעל, וחבירו** — **לא מעל.**


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:3
[Steinsaltz on Shevuot 22b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:3)

ומקשים: **אי הכי** [אם כך], מה ש**ר' מאיר אומר** בברייתא הקודמת: **קונמות כשבועות** שאינם מצטרפים לשיעור של מעילה, **אלא** מכלל הדברים אתה למד: **קונמות אצטרופי הוא דלא מצטרפי** [להצטרף הם שאינם מצטרפים] לשיעור מעילה, **הא** [אבל] **מעילה** כשלעצמה **אית בהו** [יש בהם]? **והאמר** [והרי אומר] כאן **ר' מאיר** לפי היפוך השיטות: **אין מעילה בקונמות כלל!**


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:4
[Steinsaltz on Shevuot 22b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:4)

ומשיבים: מה שאמר ר' מאיר לענין צירוף, **לדבריהן דרבנן קאמר להו** [של חכמים אמר להם] ולשיטתם, ולא לדעת עצמו. וכך יש להבין את דבריו: **לדידי** [לשיטתי] — **אין מעילה בקונמות כלל, לדידכו** [לשיטתכם] שיש בהם מעילה — **אודו** [הודו] **לי מיהת** [על כל פנים] ש**קונמות כשבועות** ואינם מצטרפים.


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:5
[Steinsaltz on Shevuot 22b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:5)

**ורבנן** [וחכמים] אומרים בתשובה לכך: **שבועות איכא** [יש] הנימוק של **רב פנחס** (שיש חילוק לחטאות), ואילו ב**קונמות ליכא** [אין] הנימוק של **רב פנחס.**


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:6
[Steinsaltz on Shevuot 22b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:6)

א **אמר רבא:** אם אמר **"שבועה שלא אוכל", ואכל עפר** — **פטור,** שאין אכילת עפר נחשבת אכילה. ואולם **בעי** [שאל] **רבא:** אם אמר במפורש: **"שבועה שלא אוכל עפר", בכמה** הוא חייב אם אכל עפר? וצדדי השאלה: האם **כיון** ש**אמר "שלא אוכל"** יש לומר ש**דעתיה** [דעתו] על **כזית** שהוא שיעור אכילה הרגיל בכל מקום, **או דלמא** [שמא] **כיון דלאו מידי דאכלי אינשי הוא** [שעפר אינו דבר שאוכלים בני אדם], **בכל שהוא** גם כן יהיה חייב? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ונשארה ב**תיקו** [תעמוד] השאלה במקומה.


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:7
[Steinsaltz on Shevuot 22b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:7)

ועוד **בעי** [שאל] **רבא:** אם אמר **"שבועה שלא אוכל חרצן", בכמה** הוא חייב? וצדדי השאלה: **כיון דמתאכיל** [שהוא נאכל] **על ידי תערובת,** שהרי פעמים אוכל החרצן עם הענבים — **דעתיה** [דעתו] על **כזית** שלם, **או דלמא** [שמא] **כיון דלא בעיניה אכלי ליה אינשי** [שלא בעינו, בעצמו, אוכלים אותו בני אדם] אלא תמיד בתערובת, והוא פירש דווקא חרצן — **דעתיה** [דעתו] על **משהו?** גם שאלה זו לא נפתרה ונשארה ב**תיקו** [תעמוד].


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:8
[Steinsaltz on Shevuot 22b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:8)

ב **בעי** [שאל] **רב אשי** בהמשך לשאלות אלה של רבא: **נזיר שאמר "שבועה שלא אוכל חרצן", בכמה** הוא מתחייב? וצדדי השאלה: **כיון** ש**כזית איסורא דאורייתא** [איסור תורה] **הוא** עליו, שהרי כנזיר אסור לו מן התורה לאכול חרצן של ענבים (במדבר ו, ד), ואיסור אכילה הוא כזית, **כי קא משתבע** [כאשר הוא נשבע] לאסור על עצמו — **אהתירא קא משתבע** [על ההיתר הוא נשבע] על מה שאינו אסור מן התורה, **ודעתיה** [ודעתו] בזמן השבועה היא איפוא על **משהו, או דלמא** [שמא] **כיון** ש**אמר "שלא אוכל"** — **דעתיה** [דעתו] על **כזית** שהוא שיעור אכילה?


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:9
[Steinsaltz on Shevuot 22b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:9)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] ממה ששנינו: האומר **"שבועה שלא אוכל", ואכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים** — **חייב, ור' שמעון פוטר. והוינן** [והיינו עוסקים, מתקשים] **בה: אמאי** [מדוע] **חייב?** הלוא **מושבע ועומד מהר סיני הוא** שלא יאכל את אלה, ואין שבועה חלה על שבועה! בהסבר דבר זה שווים **רב ושמואל ור' יוחנן דאמרי** [שאומרים]: מדובר **בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין,** שהרי נשבע באופן כללי "שלא אוכל", וכיון שחלה שבועה על דברים המותרים חלה גם על האסורים.


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:10
[Steinsaltz on Shevuot 22b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:10)

**וריש לקיש אמר: אי** (אין) **אתה מוצא** שתחול שבועה זו **אלא אי** [או] **במפרש** בזמן השבועה שהוא אוסר על עצמו **חצי שיעור, ואליבא דרבנן** [והוא על פי שיטת חכמים] במשנה, שאין סתם שבועה על אכילה מחייבת אלא על כזית ויותר, **אי** [או] אף שנשבע **בסתם ואליבא** [ועל פי שיטת] **ר' עקיבא,** ש**אמר: אדם אוסר עצמו** בשבועה **בכל שהוא. ,** ומדברי ריש לקיש יש להוכיח לענייננו:


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:11
[Steinsaltz on Shevuot 22b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:11)

**והא** [והרי] **נבילה** ש**מושבע ועומד מהר סיני הוא, דכי** [שכמו] **חרצן לגבי נזיר דמיא** [דומה], **וטעמא** [והטעם שחייב, דווקא] משום **דפריש** [שפירש] ואמר שהוא אוסר עצמו בפחות מכשיעור, **הא לא פריש** [אבל אם לא פירש] — **דעתיה** [דעתו] על **כזית** שלם, **שמע מינה** [תלמד מכאן] שאף לגבי חרצן כן הדין.


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:12
[Steinsaltz on Shevuot 22b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:12)

ושואלים: **אלא** לפי זה **תפשוט** [תפתור] את הבעיה **דבעי** [ששאל] **רבא: "שבועה שלא אוכל עפר", בכמה** מתחייב על שבועתו? אם כן, **תפשוט** [תפתור] שאינו מתחייב **עד דאיכא** [שיש] **כזית,** ולא בפחות, **דהא** [שהרי] **נבילה כעפר דמיא** [נחשבת], **וטעמא** [והטעם, דווקא] משום **דפריש** [שפירש] שהוא אסור בכל שהוא הריהו מתחייב, **הא לא פריש** [אבל אם לא פירש] בכמה הוא אוסר עצמו — **דעתיה** [דעתו] על **כזית,** וכשם שהוא בנבילה כן הוא בעפר!


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:13
[Steinsaltz on Shevuot 22b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:13)

ומשיבים: **לא,** יש הבדל בין הדברים, **עפר לאו** [אינו] **בר אכילה הוא כלל,** ואין מקום לדבר בו כלל על שיעור אכילה. ואילו **נבילה** כשלעצמה **בת אכילה** היא, ויש עליה שם אוכל, אלא **אריא** [אריה] **הוא דרביע עילווה** [שרובץ עליה] כלומר, איסור הוא שמונח עליה ואינו מניח לאכול ממנה, ולכן יש בה שיעור אכילה.


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:14
[Steinsaltz on Shevuot 22b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:14)

ג משנה **"שבועה שלא אוכל", ואכל ו**גם **שתה** — **אינו חייב אלא אחת,** שהשתיה נכללת בשבועה על אכילה. אבל אם פירט ואמר: **"שבועה שלא אוכל ושלא אשתה", ואכל ושתה** — **חייב שתים,** שעל כל אחד מהפרטים נשבע לחוד. אם אמר: **"שבועה שלא אוכל", ואכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין** — **אינו חייב אלא אחת,** שכולם בכלל שבועתו. אבל אם פירש: **"שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין", ואכל** את כולן — **חייב על כל אחת ואחת.** וכן אם נשבע: **"שבועה שלא אשתה", ושתה** סוגי **משקין הרבה** — **אינו חייב אלא אחת.** אבל אם פירט ואמר: **"שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש", ושתה** את כולם — **חייב על כל אחת ואחת.**


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:15
[Steinsaltz on Shevuot 22b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:15)

אם אמר **"שבועה שלא אוכל", ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה,** או **שתה משקין שאינן ראוין לשתיה** — **פטור,** שאין אלה בכלל אכילה. אבל אם אמר: **"שבועה שלא אוכל", ואכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים,** שאסורים באכילה מן התורה — הרי זה **חייב,** שהרי הם ראויים לאכילה מצד עצמם. **ור' שמעון פוטר** אותו משבועה זו, לפי שהוא כבר מושבע מהר סיני שלא לאוכלם, ואין שבועה חלה על שבועה. אבל אם **אמר: "קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום", והוא אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים** — **הרי אשתו אסורה,** שהרי מכל מקום אכל דבר מה.


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:16
[Steinsaltz on Shevuot 22b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:16)

ד גמרא **אמר ר' חייא בר אבין אמר שמואל:** אמר **"שבועה שלא אוכל", ושתה** — **חייב,** וטעמו של דבר זה: **איבעית אימא** [אם תרצה אמור] **סברא** [מן הסברה], **ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור] מן **קרא** [הכתוב].


###### Steinsaltz on Shevuot 22b:17
[Steinsaltz on Shevuot 22b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shevuot/r/22b:17)

ומפרטים: **איבעית אימא סברא** [אם תרצה אמור סברה], **דאמר ליה אינש לחבריה** [שאומר לו אדם לחבירו]: **"נטעום מידי** [דבר מה]", **ועיילי ואכלי ושתו** [והם נכנסים ואוכלים ושותים], משמע ששתיה היא בכלל אותה טעימה. **ואיבעית אימא קרא** [ואם תרצה אמור מן הכתוב]: **שתיה בכלל אכילה** היא, ש**אמר ריש לקיש: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה? שנאמר: "ואכלת לפני** **ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך ותירשך"** (דברים יד, כג),