## Steinsaltz on Sukkah Daf 35a

###### Steinsaltz on Sukkah 35a:1
[Steinsaltz on Sukkah 35a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:1)

א גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]; נאמר: **"פרי עץ הדר"** (ויקרא כג, מ), לומר: זהו **עץ שטעם עצו** (הגזע) **ו**טעם **פריו — שוה,** ואיזה עץ הוא — **הוי אומר זה אתרוג,**


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:2
[Steinsaltz on Sukkah 35a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:2)

ומקשים: **ואימא** [ואמור] שהוא עץ ה**פלפלין,** שגם בו טעם העץ והפרי שוה. **וכדתניא** [וכפי ששנינו בברייתא], **היה ר' מאיר אומר: ממשמע שנאמר** בענין ערלה **"**וכי תבואו אל הארץ **ונטעתם כל עץ"** (ויקרא יט, כג) **איני יודע שהוא עץ מאכל?** והלא נאמר שם "וערלתם ערלתו את פריו"! אלא **מה תלמוד לומר "עץ מאכל",** ללמדך כי אף מין **עץ שטעם עצו ופריו שוה,** שהעץ עצמו הוא המאכל, ומהו עץ זה — **הוי אומר זה פלפלין. ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה** ואין אומרים שהם מין ירק, למרות שאינו נראה כעץ גמור. ודרך אגב למדנו מכאן **שאין ארץ ישראל חסרה כלום** שאפילו פלפלים גדלים בה, והוא **שנאמר: "**ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם **לא תחסר כל בה"** (דברים ח, ט). מכל מקום, מנין לך שיש ליטול אתרוג למצוה, ואולי שיטול מפרי עץ הפלפלים?


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:3
[Steinsaltz on Sukkah 35a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:3)

ומשיבים: **התם** [שם] לענין ארבעת המינים **משום דלא** [שאי] **אפשר** למעשה ליטול פלפלים, כי **היכי נעביד** [כיצד נעשה]? **ננקוט חדא** [נקח פלפל אחד] — **לא מינכרא** [אינה ניכרת] **לקיחתה,** כיון שהוא קטן ביותר. **ננקוט תרי** [ניקח שנים] **או תלתא** [שלושה] — אולם "פרי" שמשמעו — **אחד, אמר רחמנא** [אמרה התורה] **ולא שנים או שלשה פרות, הלכך** [על כן] **לא אפשר,** ואין אפוא לפרש ש"פרי עץ הדר" הוא פלפלים.


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:4
[Steinsaltz on Sukkah 35a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:4)

**רבי אומר:** ראיה אחרת יש לדבר, **אל תקרי** [תקרא] **"הדר" אלא "הדיר"** במשמעות דיר כבשים, וכוונתו: **מה דיר זה** של כבשים **יש בו גדולים וקטנים, תמימים** (שלימים) **ובעלי מומין** — **הכי נמי** [כך גם כן] בעץ זה של אתרוגים **יש בו גדולים וקטנים תמימין ובעל מומין.** ותוהים: **אטו** [וכי] ב**שאר** ה**פרות לית בהו** [אין בהם] **גדולים וקטנים תמימין ובעלי מומין?! אלא הכי קאמר** [כך אמר], כך היתה כוונתו: כשם שבדיר הכבשים הגדולים והקטנים הם יחד, כך בעץ האתרוג **עד שבאים הקטנים עדיין גדולים קיימים** ואינם נושרים כשאר פירות האילנות.


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:5
[Steinsaltz on Sukkah 35a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:5)

**ר' אבהו אמר: אל תקרי "הדר" אלא "הדר",** כלומר: **דבר שדר באילנו משנה לשנה,** שהאתרוג עשוי להשאר באילן יותר משנה אחת. **בן עזאי אומר: אל תקרי "הדר" אלא "אידור", שכן בלשון יוונית קורין למים אידור, ואיזו היא** מין נטיעה **שגדל על כל מים** ולאו דווקא בגידול בעל או שלחין — **הוי אומר זה אתרוג.**


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:6
[Steinsaltz on Sukkah 35a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:6)

ב שנינו במשנה שאתרוג **של אשרה ושל עיר הנדחת** — **פסול.** ושואלים: **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? ומסבירים: **כיון** ש**לשרפה קאי** [הוא עומד] שהרי חייבים לשרוף אותו — **כתותי מיכתת שיעוריה** [כתות ושבור שיעורו] והוא נחשב, אף כשעדיין לא נשרף, כעפר בלבד.


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:7
[Steinsaltz on Sukkah 35a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:7)

ג שנינו שאתרוג **של ערלה פסול.** ושואלים: **מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? **פליגי** [חלוקים] **בה** בשאלה זו **ר' חייא בר אבין ור' אסי. חד** [אחד מהם] **אמר: לפי שאין בה היתר אכילה** ודבר האסור באכילה ואין בו משום "לכם" — אין לקיים בו גם מצוה זו. **וחד** [ואחד מהם] **אמר: לפי שאין בה דין ממון,** שהרי פרי ערלה אסור בהנאה, ואינו שווה מאומה. וכיון שאין לו ערך, אינו מקיים בו "ולקחתם לכם" — משלכם.


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:8
[Steinsaltz on Sukkah 35a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:8)

כהקדמה לשאלה הבאה, מסבירים קודם כי **קא סלקא דעתיה** [עלתה על דעתו] של השואל כי **מאן דבעי** [מי שמצריך] **היתר אכילה לא בעי** [אינו מצריך] **דין ממון, ומאן דבעי** [ומי שמצריך] **דין ממון לא בעי** [אינו מצריך] **היתר אכילה** ושתי השיטות חולקות לגמרי זו על זו, ועל כן הקשו: **תנן** [שנינו במשנתנו]: אתרוג **של תרומה טמאה** — **פסול,** ומעתה, **בשלמא למאן דאמר** [נניח לשיטת מי שאומר] **לפי שאין בה היתר אכילה — שפיר** [יפה], שהרי תרומה טמאה אסורה באכילה. **אלא למאן דאמר** [לשיטת מי שאומר] **לפי שאין בה דין ממון אמאי** [מדוע] אם כן אתרוג של תרומה טמאה פסול? **הרי מסיקה תחת תבשילו,** שמותר לכהן ליהנות מן התרומה הטמאה, כגון לצורך הסקה בה, והרי שיש לו ערך ממוני!


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:9
[Steinsaltz on Sukkah 35a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:9)

**אלא,** יש לבטל את ההשערה הראשונה ולומר: **בהיתר אכילה כולי עלמא לא פליגי דבעינן** [הכל אינם חלוקים שצריך] שיהא דווקא דבר המותר באכילה, **כי פליגי** [כאשר נחלקו] הרי זה **בדין ממון. מר** [חכם זה] **סבר** כי **היתר אכילה בעינן** [צריכים אנו] אבל **דין ממון לא בעינן** [אין אנו צריכים], **ומר** [חכם זה] **סבר: דין ממון נמי בעינן** [גם כן צריכים אנו]. ושואלים: אם כן, לפי הבנה זו **מאי בינייהו** [מה ההבדל ביניהם] הלכה למעשה?


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:10
[Steinsaltz on Sukkah 35a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:10)

ומשיבים: **איכא בינייהו** [יש ביניהם הבדל למעשה] בדין אתרוג **מעשר שני בירושלים. ואליבא** [ועל פי שיטתו] של **ר' מאיר** הסבור שמעשר שני בירושלים נחשב כהקדש לשמים, והיתר אכילתו לבעלים הוא כדרך שמותר להם לאכול מן הקרבנות, אבל אין להם כל זכות ממונית אחרת בו. ומעתה, **למאן דאמר** [לדעת מי שאומר] כי הטעם הוא **לפי שאין** לו **בה היתר אכילה — הרי יש בה** במעשר שני **היתר אכילה** וכשר הוא למצוה, אף שאכן אין בו דין ממון, אולם **למאן דאמר** [לדעת מי שאומר] **לפי שאין בה דין ממון — מעשר שני ממון גבוה הוא** ואינו ממונו של בעל הבית ואין יוצא בו ידי חובתו.


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:11
[Steinsaltz on Sukkah 35a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:11)

ומעירים, כי מחלוקת זו שלא ידענו מתחילה מה היתה דעתו של כל אחד מן החולקים **תסתיים** [תוגדר] ש**ר' אסי** הוא זה ש**אמר** את הטעם **לפי שאין בה דין ממון.** ש**אמר ר' אסי: אתרוג של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב, לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב.** והרי זה כפי שהסברנו בשיטה זו לענין חובת דין ממון באתרוג, ומסכמים: אכן **תסתיים** [תוגדר] שר' אסי הוא זה שסבר כן.


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:12
[Steinsaltz on Sukkah 35a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:12)

ד **גופא** [לגופה] של הלכה זו שהזכרנו **אמר ר' אסי: אתרוג של מעשר שני, לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב. לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב.** ועוד, **מצה של מעשר שני, לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח** לפי שאינו שלו, **ולדברי חכמים אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.** וכן **עיסה** (בצק) **של מעשר שני, לדברי ר' מאיר פטורה מן החלה, לדברי חכמים חייבת בחלה.** שכל אלה נובעים מן המחלוקת בדבר הזכות הממונית והבעלות על מעשר שני.


###### Steinsaltz on Sukkah 35a:13
[Steinsaltz on Sukkah 35a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/35a:13)

**מתקיף לה** [מקשה עליה] **רב פפא: בשלמא** [נניח] **בעיסה,** הרי **כתיב** [נאמר שם]: **"ראשית ערסתכם** חלה תרימו תרומה**"** (במדבר טו, כ) ו"עריסותיכם" משמע שלכם, ולכן אין מפרישים מממון ההקדש. **אתרוג נמי** [גם כן] — הרי **כתיב** [נאמר בו]: **"לכם",** ומשמעו **משלכם. אלא מצה** מדוע לא יצא ידי חובה במצת מעשר שני? **מי כתיב** [האם נאמר] **"מצתכם"? אמר רבה בר שמואל, ואיתימא** [ויש אומרים] שהיה זה **רב יימר בר שלמיא: אתיא** [בא, נלמד הדבר] לגבי מצה בגזירה שווה של המילים **"לחם" "לחם". כתיב הכא** [נאמר כאן] במצה **"לחם עני"** (דברים טז, ג) **וכתיב התם** [ונאמר שם]