## Steinsaltz on Sukkah Daf 37b

###### Steinsaltz on Sukkah 37b:1
[Steinsaltz on Sukkah 37b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/37b:1)

**הא** [הרי] אילו **הפילו הוא** מדעתו - **כשר. אמאי** [מדוע]? הלא **"ולקחו... ונתן"** (במדבר יט, יח) **אמר רחמנא** [אמרה התורה] ולכאורה "ונתן" משמע בעצמו, **אלא לאו שמע מינה** [האם לא תשמע מכאן] כי **לקיחה על ידי דבר אחר** כגון שפופרת — **שמה לקיחה.**


###### Steinsaltz on Sukkah 37b:2
[Steinsaltz on Sukkah 37b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/37b:2)

א **ו**עוד **אמר רבה** בדיני לולב: לאחר שאגד יחד את ההדסים והערבות, **לא לדוץ איניש לולבא בהושענא** [אל ינעץ אדם את הלולב בתוך המינים מלמעלה], **דדלמא נתרי טרפי** [ושמא ישרו העלים אגב נעיצה זו] **והוי** [והרי זו] **חציצה** בתוך המינים על ידי העלים התלושים. **ורבא אמר:** אין לחשוש לכך, כי **מין במינו אינו חוצץ.**


###### Steinsaltz on Sukkah 37b:3
[Steinsaltz on Sukkah 37b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/37b:3)

ועוד **אמר רבה:** אם הלולב ארוך מידי ורוצה לקצצו, **לא ליגוז איניש לולבא בהושענא** [אל יקצוץ אדם את הלולב בתוך ארבעת המינים] לאחר אגידה, שמא על ידי הקציצה **דמשתיירי הוצא** [משתיירים עלי הלולב] הקטועים בפנים, **והוי** [והרי זו] **חציצה, ורבא אמר: מין במינו אינו חוצץ.**


###### Steinsaltz on Sukkah 37b:4
[Steinsaltz on Sukkah 37b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/37b:4)

ב **ואמר רבה: הדס של מצוה** — **אסור להריח בו, אתרוג של מצוה** — **מותר להריח בו.** ומסבירים: **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? **הדס דלריחא קאי** [שעיקרו לריח בלבד עומד], **כי אקצייה** [כאשר הקצה אותו] למצוה — **מריחא אקצייה** [מהרחה הקצה אותו], שאין להשתמש בו עוד כדרכו אלא למצוה בלבד. ואילו **אתרוג** שמעיקרו **לאכילה קאי** [הוא עומד] **כי אקצייה** [כאשר הקצה אותו] למצוה — **מאכילה אקצייה** [הקצה אותו] ולכן מותר להריח בו, שודאי לא התכוון גם להנאה צדדית זו.


###### Steinsaltz on Sukkah 37b:5
[Steinsaltz on Sukkah 37b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/37b:5)

וכגון זה **אמר רבה: הדס** בכל שבת **במחובר,** כלומר: בעודו צומח באילן — **מותר להריח בו,** ואילו **אתרוג במחובר** — **אסור להריח בו.** ומסבירים: **מאי טעמא** [מה הטעם]? **הדס** ש**להריח קאי** [הוא עומד], **אי שרית ליה** [אם אתה מתיר לו] להריחו בלבד — **לא אתי למגזייה** [לא יבוא לגזוז אותו], שכיון שמריחו אינו זקוק לו עוד. **אתרוג** במחובר אסור להריחו, כיון ש**לאכילה קאי** [הוא עומד] ורגילים לקטוף אותו כדי לאוכלו **ואי שרית ליה** [ואם אתה מתיר לו] להריחו **אתי למגזייה** [יבוא מתוך שגרה לחתוך אותו].


###### Steinsaltz on Sukkah 37b:6
[Steinsaltz on Sukkah 37b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/37b:6)

ג **ואמר רבה: לולב** ומיניו — אוחז **בימין והאתרוג** — **בשמאל.** ומסבירים: **מאי טעמא** [מה טעם] הוא עושה כן? **הני תלתא מצות** [אלה שלושה המינים הם שלוש מצות] **והאי** [וזה] האתרוג הוא **חדא מצוה** [מצוה אחת] וראוי להעדיף שלוש מצות על מצוה אחת, ולכן יש לו לאוחזם בימין. **אמר ליה** [לו] **ר' ירמיה לר' זריקא: מאי** [מה] **טעם לא מברכינן** [אין אנו מברכים] **אלא** בלשון **"על נטילת לולב"** ולא על נטילת המינים האחרים. אמר לו: **הואיל וגבוה מכולן** וחשוב ובולט ביותר, הרי הולך כל האגד אחר שמו. ומקשים: אם רק זה הטעם; **ולגבהיה לאתרוג ולבריך** [שיגביה את האחרוג למעלה מן הלולב ויברך בו]! **אמר ליה** [לו] ר' זריקא: כוונתי היתה לומר: **הואיל ובמינו גבוה מכולן** שעץ התמר גבוה מכל המינים האגודים יחד, הרי הוא הבולט שבהם וראוי שהברכה תיקרא על שמו.


###### Steinsaltz on Sukkah 37b:7
[Steinsaltz on Sukkah 37b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/37b:7)

ד משנה **והיכן היו מנענעין** את הלולב — בשעה שהיו אומרים ב"הלל" את הפסוק **"הודו לה'** כי טוב**"** (תהלים קיח, א) **תחילה וסוף** המזמור (תהלים קיח, כט), ובפסוק **"אנא ה' הושיעה נא"** (תהלים קיח, כד). אלו **דברי בית הלל. ובית שמאי אומרים אף ב"אנא ה' הצליחה נא"** (תהלים קח, כד) היו מנענעין. **אמר ר' עקיבא: צופה** (מביט) **הייתי ברבן גמליאל ור' יהושע, שכל העם היו מנענעין את לולביהן והם לא נענעו אלא ב"אנא ה' הושיעה נא"** משמע שכך הלכה למעשה.


###### Steinsaltz on Sukkah 37b:8
[Steinsaltz on Sukkah 37b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/37b:8)

ה גמרא על סגנון המשנה תוהים: **נענוע מאן דכר שמיה** [מי הזכיר את שמו]? הרי לא הודיענו התנא קודם שיש חובה או מנהג של נענוע, וכבר מתחיל לדון מהיכן מנענעים, ולכאורה על מה נסמכים דברים אלה, ומה הקשר שלהם עם האמור קודם לכן? ומשיבים: **התם קאי** [שם עומד, מוסב] הדבר, על מה שנאמר במשנה בראש הפרק (כט, ב): **"כל לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו** — **כשר",** שמשם רואים שיש מצוה בנענוע המינים, **וקאמר** [ואמר] כאן **היכן מנענעין** נענוע זה שהוזכר שם.


###### Steinsaltz on Sukkah 37b:9
[Steinsaltz on Sukkah 37b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/37b:9)

**תנן התם** [שנינו שם] במסכת מנחות (סא, א): **שתי הלחם ושני כבשי עצרת** שמביאים בחג השבועות **כיצד הוא עושה** בהנפתם לפני המזבח? **מניח שתי הלחם על גבי שני הכבשין ומניח ידו תחתיהן, ומניף ומוליך ומביא** לצדדים, ו**מעלה ומוריד. שנאמר: "אשר הונף ואשר הורם"** (שמות כט, כז), משמע שיש גם תנופה לצדדים והרמה למעלה.


###### Steinsaltz on Sukkah 37b:10
[Steinsaltz on Sukkah 37b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sukkah/r/37b:10)

**אמר ר' יוחנן: מוליך ומביא** לרמז שמקדישו **למי שארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. במערבא מתנו הכי** [במערב, בארץ ישראל, היו שונים כך]: **אמר ר' חמא בר עוקבא אמר ר' יוסי בר' חנינא: מוליך ומביא — כדי** לרמז בכך בקשה **לעצור רוחות רעות** סופה וסערה הבאות מן הצדדים, **מעלה ומוריד — כדי לעצור טללים** וגשמים **רעים** הבאים מלמעלה. **אמר ר' יוסי בר אבין ואיתימא** [ויש אומרים] שהיה זה **ר' יוסי בר זבילא: זאת אומרת** מה שאמרנו שעל ידי התנופה וההרמה מונע רוחות וטללים רעים,