## Steinsaltz on Taanit Daf 11a

###### Steinsaltz on Taanit 11a:1
[Steinsaltz on Taanit 11a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:1)

**דיתיב בארבא** [שיושב בספינה], שמשום חסרון מזונות יש לו לחשוש, אבל לא משום טלטול הדרך. **אי נמי** [או גם כן] יש לומר הבדל באופן **דקאזיל מאוונא לאוונא** [שהוא הולך מתחנה לתחנה] שטילטול הדרך יש שם, אבל אין חשש למזונות, שהרי בתחנות הדרכים יש מזונות.


###### Steinsaltz on Taanit 11a:2
[Steinsaltz on Taanit 11a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:2)

מסופר, כי בכל זאת **רב פפא כל פרסה ופרסה** כשהיה הולך **אכיל חדא ריפתא** [היה אוכל לחם אחד] **קסבר** [סבור] היה, שהטעם הוא **משום מעיינא** [בני המעיים], והוא לא חשש לכך, כיון שהיה בריא בגופו, ולא חשש לטלטול הדרך.


###### Steinsaltz on Taanit 11a:3
[Steinsaltz on Taanit 11a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:3)

א **אמר רב יהודה אמר רב: כל המרעיב עצמו בשני** (בשנות) **רעבון,** אף שלו עצמו יש אוכל — **ניצל ממיתה משונה, שנאמר: "ברעב פדך ממות"** (איוב ה, כ). ולומדים זאת מדקדוק הלשון, שהרי לשון **"מרעב" מיבעי ליה** [צריך היה לו לומר] לפי משמעו הפשוט של הכתוב, **אלא הכי קאמר** [כך אמר] הכתוב: **בשכר שמרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה.**


###### Steinsaltz on Taanit 11a:4
[Steinsaltz on Taanit 11a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:4)

ובאותו ענין **אמר ריש לקיש: אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון** שיש לו לאדם לצער את עצמו בשנים קשות אלה, ורמז לדבר — **שנאמר: "וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב"** (בראשית מא, נ). **תנא** [שנה החכם]: אף על פי כן **חסוכי** (חסרי) **בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון,** שכיון שאין להם בנים, צריכים הם להשתדל לקיים מצות פריה ורביה.


###### Steinsaltz on Taanit 11a:5
[Steinsaltz on Taanit 11a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:5)

באותו ענין **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן** ואינו משתתף בצער הרבים, **באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם** בכל דרכיו **ומניחין לו ידיהן על ראשו** כמו שסומכים ומתוודים על קרבן, **ואומרים: פלוני זה שפירש מן הצבור — אל יראה בנחמת צבור.**


###### Steinsaltz on Taanit 11a:6
[Steinsaltz on Taanit 11a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:6)

**תניא אידך** [שנויה ברייתא אחרת] באותו נושא: **בזמן שהצבור שרוי בצער, אל יאמר אדם: אלך לביתי, ואוכל ואשתה, ושלום עליך נפשי. ואם עושה כן — עליו הכתוב אומר: "והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות"** (ישעיהו כב, יג), ו**מה כתיב בתריה** [נאמר אחריו], אחרי פסוק זה המדבר באנשים השמחים בזמן שיש צער לציבור — **"ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון"** (ישעיהו כב, יד).


###### Steinsaltz on Taanit 11a:7
[Steinsaltz on Taanit 11a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:7)

ומעירים: **עד כאן מידת בינונים,** שהציבור מצטער והם אינם משתפים עצמם בצער. **אבל במדת רשעים מה כתיב** [נאמר] — גרוע מזה: **"אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר"** (ישעיהו נו, יב), כלומר: הם מקוים לעוד ימים כאלה שיבואו, משום שהם נהנים מצרתם של אחרים, ו**מה כתיב בתריה** [נאמר אחריו]: **"הצדיק אבד ואין איש שם על לב... כי מפני הרעה נאסף הצדיק"** (ישעיהו נז, א), שהצדיקים מתים כדי שלא יראו ברעה אשר תבוא על רשעים אלה.


###### Steinsaltz on Taanit 11a:8
[Steinsaltz on Taanit 11a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:8)

**אלא, יצער אדם** עצמו **עם הצבור, שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר** בזמן מלחמת עמלק: **"וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה"** (שמות יז, יב), **וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה** שישב על אבן דווקא? **אלא כך אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער** של מלחמה — **אף אני אהיה עמהם בצער** ככל שאני יכול, אף על פי שאינני נלחם. **וכל המצער עצמו עם הצבור — זוכה ורואה בנחמת צבור.**


###### Steinsaltz on Taanit 11a:9
[Steinsaltz on Taanit 11a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:9)

ומוסיפים: **ושמא יאמר אדם: מי מעיד בי** ביום הדין? שהרי הוא עושה מה שעושה בחשאי! — **אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם** הם **מעידים בו, שנאמר: "כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה"** (חבקוק ב, יא). **דבי** [בני בית מדרשו] של **ר' שילא אמרי** [היו אומרים]: **שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם, הן** ה**מעידין עליו, שנאמר: "כי מלאכיו יצוה לך** לשמרך בכל דרכיך**"** (תהלים צא, יא).


###### Steinsaltz on Taanit 11a:10
[Steinsaltz on Taanit 11a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:10)

**ר' חידקא אומר: נשמתו של אדם** עצמו **היא מעידה עליו, שנאמר: "משכבת חיקך שמר פתחי פיך"** (מיכה ז, ה). **ויש אומרים: אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר: "אתם עדי נאם ה'"** (ישעיהו מג, י).


###### Steinsaltz on Taanit 11a:11
[Steinsaltz on Taanit 11a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:11)

ובענין הדין נאמר: **"אל אמונה ואין עול** צדיק וישר הוא**"** (דברים לב, ד), ומסבירים את דברי הכתוב: **"אל אמונה"** כוונתו: **כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין — כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין,** שהצדיקים סובלים בעולם הזה כעונש לעבירות המעטות שעשו כדי למרק ולתקן אותם לעולם הבא.


###### Steinsaltz on Taanit 11a:12
[Steinsaltz on Taanit 11a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:12)

**"ואין עול" — כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין — כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין,** כדי לתת להם את הטוב המגיע להם בשל אותם מעט מצוות שעשו כבר בעולם הזה, כדי שלא יהיה להם חלק כלשהו בעולם הבא.


###### Steinsaltz on Taanit 11a:13
[Steinsaltz on Taanit 11a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:13)

ומה שנאמר **"צדיק וישר הוא" אמרו: בשעת פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו נפטרין לפניו** ונראים לו שוב, **ואומרים לו: כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני, והוא אומר: הן** [כן] כך היה, **ואומרים לו: חתום! וחותם. שנאמר: "ביד כל אדם יחתום"** (איוב לז, ז). **ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין,** לאחר שמראים לו את כל מעשיו, **ואומר להם: יפה דנתוני, לקיים מה שנאמר "למען תצדק בדברך** תזכה בשפטך**"** (תהלים נא, ו).


###### Steinsaltz on Taanit 11a:14
[Steinsaltz on Taanit 11a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:14)

ב ומכאן שבים אנו לעיקרה של המסכת, לענין תענית. **אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא.** שאין ראוי לאדם לצער את עצמו יתר מן הדין. ומעירים: **סבר כי האי תנא** [סבור הוא כשיטתו של תנא זה], **דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **ר' אלעזר הקפר ברבי** (כלומר, ר' אלעזר גדול הדור) **אומר: מה תלמוד לומר: "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש"** (במדבר ו, יא) שנאמר בנזיר, **וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין** על ידי נזירותו.


###### Steinsaltz on Taanit 11a:15
[Steinsaltz on Taanit 11a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:15)

**והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא** וצריך כפרה, **המצער עצמו מכל דבר ודבר — על אחת כמה וכמה.**


###### Steinsaltz on Taanit 11a:16
[Steinsaltz on Taanit 11a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:16)

ואילו **ר' אלעזר אומר:** היושב בתענית **נקרא קדוש, שנאמר** בנזיר: **"קדש יהיה גדל פרע שער ראשו"** (במדבר ו, ה), וצריך ללמוד קל וחומר: **ומה זה** הנזיר **שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד** מן היין בלבד שהרי כל שאר הדברים מותרים לו, מכל מקום **נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר** ודבר — **על אחת כמה וכמה** שנקרא קדוש.


###### Steinsaltz on Taanit 11a:17
[Steinsaltz on Taanit 11a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:17)

ושואלים: ו**ל**דעת **שמואל הא איקרי** [הרי הנזיר נקרא] **קדוש,** ומדוע אומר הוא שנקרא חוטא? ומשיבים: הכתוב **ההוא** המציין את ענין הקדושה, על ענין **גידול** ה**פרע קאי** [הוא עומד, מדבר] ששיער הנזיר יש בו קדושה, אבל בנזיר עצמו לא נאמרה כל קדושה. ושואלים: **ולר' אלעזר, הא** [הרי] **נקרא חוטא!** ומשיבים: הכתוב **ההוא** נאמר דווקא בנזיר **דסאיב נפשיה** [שטימא את עצמו], שכיון שנזיר אסור לו להיטמא למתים והוא עשה כן — צריך להביא קרבן לכפר על חטא שחטא על הנפש — שנטמאה בנפש מת.


###### Steinsaltz on Taanit 11a:18
[Steinsaltz on Taanit 11a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/11a:18)

ושואלים: **ומי** [והאם] **אמר ר' אלעזר הכי** [כך] שיפה לו לאדם שיתענה? **והאמר** [והרי אמר] **ר' אלעזר: לעולם ימוד** (יחשוב, יעריך) **אדם** את **עצמו**