## Steinsaltz on Taanit Daf 16a

###### Steinsaltz on Taanit 16a:1
[Steinsaltz on Taanit 16a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:1)

**למתבייש מאחרים,** שאז בזיונו מרובה. וכיון שרוצים שראשי העדה יראו צער בעצמם, לכך אחרים מניחים להם את האפר. ושואלים: **והיכא מנח להו** [והיכן מניחים להם] את האפר? **אמר רב יצחק: במקום** הנחת **תפילין** של ראש. וראייה לדבר ממה **שנאמר: "לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר"** (ישעיהו סא, ג), משמע שנתינת האפר צריכה להיות במקום נתינת הפאר, שכמקובל בידינו הוא כינוי לתפילין.


###### Steinsaltz on Taanit 16a:2
[Steinsaltz on Taanit 16a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:2)

א **"רחוב, תיבה, ושקים, אפר, אפר, קבורה, ומוריה" סימן** לטעמי ההלכה הבאים. ושואלים לטעמי הדברים שעושים בתענית: **למה יוצאין לרחוב? ר' חייא בר אבא אמר: לומר** על ידי כך באופן סמלי: **זעקנו בצנעא** בבית הכנסת **ולא נענינו, נבזה עצמנו בפרהסיא** ובכך תישמע ותתקבל זעקתנו.


###### Steinsaltz on Taanit 16a:3
[Steinsaltz on Taanit 16a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:3)

**ריש לקיש אמר:** הסמל שבדבר הוא, שהם כאומרים: **גלינו,** תהא איפוא **גלותינו מכפרת עלינו,** ושואלים **מאי בינייהו** [מה ההבדל ביניהם] למעשה אם זה או זה הטעם? ומשיבים: **איכא בינייהו** [יש ביניהם] הבדל **דגלי מבי כנישתא לבי כנישתא** [שגולה מבית כנסת אחד לבית כנסת אחר] שלטעמו של ריש לקיש, כיון שגלות היא זו — די בכך, ולטעמו של ר' חייא בר אבא אף שגלות היא זו, מכל מקום כיון שהיא בצינעה אין די בכך.


###### Steinsaltz on Taanit 16a:4
[Steinsaltz on Taanit 16a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:4)

**ולמה מוציאין את התיבה** (ארון הקודש) **לרחובה של עיר? אמר ר' יהושע בן לוי, לומר** על ידי כך: **כלי צנוע היה לנו,** שתמיד נמצא בסתר, **ונתבזה בעוונינו.**


###### Steinsaltz on Taanit 16a:5
[Steinsaltz on Taanit 16a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:5)

**ולמה מתכסין בשקים? אמר ר' חייא בר אבא : לומר** לך **הרי אנו חשובין כבהמה,** ששקים אלה עשויים משערה. **ולמה נותנין אפר מקלה על גבי תיבה? אמר ר' יהודה בן פזי: כלומר,** כאילו אנו אומרים בשם הקדוש ברוך הוא: **"עמו אנכי בצרה"** (תהלים צא, טו). **ריש לקיש אמר** אותו רעיון מכתוב אחר: **"בכל צרתם לו צר"** (ישעיהו סג, ט) וכך כביכול משתפים את הקדוש ברוך הוא (שארון הקודש הוא סמל לנוכחותו) בצערם של ישראל. ומספרים: **אמר ר' זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דיהבי** [מתחילה כאשר הייתי רואה אותם, את החכמים שהם מניחים] **אפר מקלה על גבי תיבה — מזדעזע לי כוליה גופאי** [היה מזדעזע כל גופי] מחמת התרגשות.


###### Steinsaltz on Taanit 16a:6
[Steinsaltz on Taanit 16a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:6)

**ולמה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד? פליגי בה** [חלקו בכך] **ר' לוי בר חמא ור' חנינא. חד** [אחד] מהם **אמר** בטעם הדבר, שהוא כאילו היו אומרים: **הרי אנו חשובין לפניך כאפר, וחד** [ואחד] מהם **אמר: כדי שיזכור לנו** הקדוש ברוך הוא **אפרו של יצחק** אבינו, ושואלים: **מאי בינייהו** [מה ההבדל ביניהם] אם זה או זה הטעם? ומשיבים: **איכא בינייהו** [יש ביניהם] הבדל לגבי נתינת **עפר סתם.** שעפר סתם איננו מזכיר את קרבנו של יצחק, ורק מסמל התבטלות.


###### Steinsaltz on Taanit 16a:7
[Steinsaltz on Taanit 16a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:7)

**למה יוצאין** ביום התענית **לבית הקברות? פליגי בה** [נחלקו בכך] **ר' לוי בר חמא ור' חנינא. חד** [אחד] מהם **אמר,** כי דבר זה בא לסמל: **הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד** [ואחד] מהם **אמר,** שהולכים לבתי הקברות **כדי שיבקשו עלינו** ה**מתים רחמים.** ושואלים: **מאי בינייהו** [מה ההבדל ביניהם] למעשה? ומשיבים: **איכא בינייהו** [יש ביניהם] הבדל לענין הליכה אצל **קברי גוים.** שאם הכוונה להראות עצמם כמתים — די בכך, אבל אם רוצים שיבקשו עלינו רחמים — הולכים דווקא לקברי ישראל.


###### Steinsaltz on Taanit 16a:8
[Steinsaltz on Taanit 16a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:8)

כיון שהבאנו דברים אלה שנחלקו בהם ר' לוי בר חמא ור' חנינא מביאים גם נושא אחר שנחלקו בו, **מאי** [מה] משמעות **הר המוריה,** מדוע נקרא כך? **פליגי בה** [חלקו בכך] **ר' לוי בר חמא ור' חנינא. חד** [אחד] מהם **אמר: הר שיצא ממנו הוראה לישראל,** שהרי היא מקום הסנהדרין, מורי כל ישראל ולכן נקרא "מוריה", מלשון מורה. **וחד** [ואחד] מהם **אמר: הר שיצא ממנו מורא** (אימה) **לגוים,** שכן באותו מקום נבחרו ישראל להקדוש ברוך הוא, ו"מוריה" מלשון מורא.


###### Steinsaltz on Taanit 16a:9
[Steinsaltz on Taanit 16a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:9)

ב שנינו במשנה: **הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כיבושין. תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: **אם יש** שם **זקן — אומר זקן, ואם לאו** [לא] — **אומר חכם, ואם לאו — אומר אדם של צורה,** אדם העושה רושם בצורתו ובמראהו. ושואלים: כיון שהזקן קודם לחכם לענין זה, **אטו** [וכי] **זקן דקאמרי** [שאמרנו] בתחילה **אף על גב דלאו** [אף על פי שלא] **חכם הוא** ומעדיפים מלכתחילה כל אדם הזקן בשנים? **אמר אביי: הכי קאמר** [כך אמר], כך יש להבין את הדבר: **אם יש** שם **זקן והוא** גם **חכם — אומר זקן והוא חכם, ואם לאו —** שאין שם זקן חכם — **אומר חכם** גם אם הוא צעיר, **ואם לאו,** שאין שם חכם — **אומר אדם של צורה.**


###### Steinsaltz on Taanit 16a:10
[Steinsaltz on Taanit 16a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:10)

ומה הוא אומר: **אחינו, לא שק ותענית גורמים** לכפרת עוונות והיפוך הדין לטובה, **אלא תשובה ומעשים טובים גורמים. שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם "וירא האלהים את שקם ואת תעניתם", אלא "וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה"** (יונה ג, י).


###### Steinsaltz on Taanit 16a:11
[Steinsaltz on Taanit 16a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:11)

אגב הזכרת תשובת אנשי נינוה מביאים מה שנאמר בהם: **"ויתכסו שקים האדם והבהמה"** (יונה ג, ח), **מאי הוו עבדי** [מה היו עושים]? **אסרא** [אוסרים] את **הבהמות** האמהות **לחוד ואת הוולדות לחוד, אמרו לפניו: רבונו של עולם! אם אין אתה מרחם עלינו — אין אנו מרחמים על אלו,** ואם אין אנו ראויים לרחמים — בעלי החיים לפחות ראויים לרחמים.


###### Steinsaltz on Taanit 16a:12
[Steinsaltz on Taanit 16a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:12)

נאמר עוד באנשי נינוה: **"ויקראו אל אלהים בחזקה"** (יונה ג, ח), ושואלים: **מאי אמור** [מה אמרו]? אלו דברים אמרו שאפשר לקרוא להם "בחזקה"? **אמרו לפניו: רבונו של עולם! עלוב ושאינו עלוב, צדיק ורשע — מי נדחה מפני מי?** ודאי הצדיק מוותר לרשע, ואף אתה ראוי לך שתרחם עלינו.


###### Steinsaltz on Taanit 16a:13
[Steinsaltz on Taanit 16a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:13)

נאמר: **"וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם"** (יונה ג, ח), **מאי** [מה פירוש] **"ומן החמס אשר בכפיהם"? אמר שמואל: אפילו גזל** אדם **מריש** (קורה) **ובנאו בבירה** (בבנין) — **מקעקע** (שובר, הורס) את **כל הבירה כולה ומחזיר** את ה**מריש לבעליו,** אף על פי שמתקנת חכמים אפשר להחזיר רק את תמורתו הכספית, אלא רצו לעשות תשובה שלימה ומעולה, שלא ישאר בידם שום דבר מן הגזל.


###### Steinsaltz on Taanit 16a:14
[Steinsaltz on Taanit 16a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:14)

באותו ענין **אמר רב אדא בר אהבה: אדם שיש בידו עבירה, ומתודה ואינו חוזר בה, למה הוא דומה — לאדם שתופס** (שמחזיק) **שרץ** מת **בידו,** שהוא מטמא את הנוגע בו, **שאפילו** אם הוא **טובל בכל מימות שבעולם — לא עלתה לו טבילה,** שהרי הטומאה עדיין בידו היא. **זרקו מידו, כיון שטבל בארבעים סאה** בלבד — **מיד עלתה לו טבילה,**


###### Steinsaltz on Taanit 16a:15
[Steinsaltz on Taanit 16a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:15)

**שנאמר: "ומודה ועזב ירחם"** (משלי כח, יג), משמע שלא די להיות מודה, אלא צריך לעזוב את חטאו ומיד כשהוא עוזב — הרי הוא מרוחם. **ואומר: "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים"** (איכה ג, מא). כלומר, לא די לשאת את הכפיים בתפילה, אלא צריך גם לשאת את הלב ולחזור בתשובה.


###### Steinsaltz on Taanit 16a:16
[Steinsaltz on Taanit 16a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:16)

ג שנינו במשנה: **עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן** ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם, כדי שיהיה לבו שלם בתפילה**. תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: **עמדו בתפלה, אף על פי שיש שם זקן וחכם — אין מורידין לפני התיבה** את הגדול בחכמה דווקא, **אלא אדם הרגיל** בתפילה. **(איזהו רגיל)** בענין זה? **ר' יהודה אומר: מטופל** בילדים **ואין לו** במה לפרנסם, **ויש לו יגיעה בשדה** ותחינתו לגשם תהיה בודאי מתוך כוונה גדולה, **וביתו ריקם,**


###### Steinsaltz on Taanit 16a:17
[Steinsaltz on Taanit 16a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/16a:17)

**ופרקו נאה, ושפל ברך** (עניו, המשפיל את עצמו), **ומרוצה לעם** שחביב על הבריות ורצוי להם, **ויש לו נעימה** (שבקי בנגינה), **וקולו ערב, ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות, ובקי בכל הברכות כולן.** מובן שאדם שיש בו כל המעלות הללו איננו מצוי, ומסופר: **ויהבו ביה רבנן עינייהו** [ונתנו החכמים עיניהם] כאשר דיברו באדם כגון זה **בר' יצחק בר אמי,** שבו היו כל התכונות הטובות הללו.