## Steinsaltz on Taanit Daf 30b

###### Steinsaltz on Taanit 30b:1
[Steinsaltz on Taanit 30b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:1)

**בין תנור לכיריים** שהוא מקום הפחות מכובד שבבית, **ואוכל** את הפת **ושותה עליה קיתון** (כוס גדולה) **של מים ודומה** בכל מנהגו **כמי שמתו מוטל לפניו.**


###### Steinsaltz on Taanit 30b:2
[Steinsaltz on Taanit 30b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:2)

א **תנן התם** [שנינו שם במשנה]: **מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב — עושין, מקום שנהגו שלא לעשות — אין עושין, ובכל מקום** (גם במקום שנהגו לעשות מלאכה), **תלמידי חכמים בטלים** ממלאכה. **רבן שמעון בן גמליאל אומר: לעולם יעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם** לענין זה. **תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך]: **רבן שמעון בן גמליאל אומר: לעולם יעשה** כל **אדם עצמו** לענין זה **כתלמיד חכם, כדי שיתענה,** שאם איננו עוסק במלאכה העינוי גדול יותר.


###### Steinsaltz on Taanit 30b:3
[Steinsaltz on Taanit 30b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:3)

**תניא אידך** [שנויה ברייתא אחרת], **רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל האוכל ושותה בתשעה באב,** אף שהאיסור אינו אלא מדברי נביאים וסופרים — **כאילו אוכל ושותה ביום הכיפורים. ר' עקיבא אומר: כל העושה מלאכה בתשעה באב — אינו רואה סימן ברכה לעולם** במלאכה זאת.


###### Steinsaltz on Taanit 30b:4
[Steinsaltz on Taanit 30b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:4)

**וחכמים אומרים: כל העושה מלאכה בתשעה באב ואינו מתאבל על ירושלים — אינו רואה** לעתיד **בשמחתה, שנאמר "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה"** (ישעיהו סו, י) **מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים — זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים — אינו רואה בשמחתה. תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך]: **כל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב,** כלומר, בסעודה המפסקת שלפניו — **עליו הכתוב אומר "ותהי עונותם על עצמתם** כי חיתית גבורים בארץ חיים**"** (יחזקאל לב, כז).


###### Steinsaltz on Taanit 30b:5
[Steinsaltz on Taanit 30b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:5)

ב שנינו במשנה: **ר' יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים. תניא** [שנויה ברייתא] **אמרו לו** חכמים **לר' יהודה: לדבריך,** נשים **עוברות** (הרות) **ומיניקות מה תהא עליהן,** שהרי אין הן יכולות לישון על מיטה כפויה? **אמר להם: אף אני לא אמרתי אלא ב**מי שהוא **יכול.**


###### Steinsaltz on Taanit 30b:6
[Steinsaltz on Taanit 30b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:6)

**תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך]: **מודה ר' יהודה לחכמים בשאינו יכול** שאינו כופה מיטתו, **ומודים חכמים לר' יהודה ביכול,** שראוי שיכפה מטתו. ושואלים: אם כן שהודו זה לזה, **מאי בינייהו** [מה ההבדל ביניהם למעשה]? ומשיבים: **איכא בינייהו** [יש ביניהם הבדל למעשה] ביחס **לשאר מטות.**


###### Steinsaltz on Taanit 30b:7
[Steinsaltz on Taanit 30b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:7)

**כדתניא** [וכפי ששנינו בברייתא]: **כשאמרו** שאבל חייב **לכפות** את **המטה, לא** את **מטתו בלבד הוא כופה, אלא** את **כל המטות כולן הוא כופה.** שלדעת ר' יהודה צריך לכפות בתשעה באב את כל המיטות שבבית. **אמר רבא: הלכתא** [הלכה] **כ**שיטת ה**תנא דידן** [שלנו] במשנתנו, **ולא הודו לו חכמים כל עיקר;** שאפילו ביכול לא הודו לו, ולהלכה — אין כל חיוב בכפיית המיטה.


###### Steinsaltz on Taanit 30b:8
[Steinsaltz on Taanit 30b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:8)

ג שנינו במשנה: **אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים.** ושואלים: **בשלמא** [נניח] **יום הכפורים** שהוא יום שמחה — **משום דאית ביה** [שיש בו] **סליחה ומחילה,** ועוד שהוא **יום שנתנו בו לוחות האחרונות** לישראל.


###### Steinsaltz on Taanit 30b:9
[Steinsaltz on Taanit 30b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:9)

**אלא חמשה עשר באב מאי היא** [מה הוא], מה השמחה שביום זה? **אמר רב יהודה אמר שמואל:** זהו **יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה.** שמיום זה והלאה בשנה מסויימת התירו לשבטי ישראל שוב להתחתן אלה באלה כרצונם, ולא הקפידו שתהיינה בנות יורשות נחלה נישאות רק לבני שבטן, כפי שנאמר לבנות צלפחד בשעתו.


###### Steinsaltz on Taanit 30b:10
[Steinsaltz on Taanit 30b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:10)

ומסבירים: **מאי דרוש** [מה, איך דרשו] את הכתוב כדי לבטל מה שגזר משה רבינו בהוראת הקדוש ברוך הוא? שנאמר: **"זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד** לאמור לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים**"** (במדבר לו, ו), ולמדו ש**דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה** של חלוקת הארץ לנחלות בראשונה, אבל לאחר מכן אין אנחנו חוששים עוד, ויכולות המשפחות להתחתן זו בזו. וביום שהותרו השבטים להתחתן והוסרה מחיצה זו בין שבטי ישראל, קבעו יום שמחה לדורות.


###### Steinsaltz on Taanit 30b:11
[Steinsaltz on Taanit 30b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:11)

**אמר רב יוסף אמר רב נחמן:** חמישה עשר באב הוא **יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל,** שמצאו לו דרך להתיר השבועה שאסרה על שבט זה לבוא בקהל, **שנאמר: "ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה"** (שופטים כא, א), ושואלים: **מאי דרוש** [מה, איך דרשו] את הכתוב, ובשל כך התירו שבועה זו? **אמר רב:** דקדקו בלשון **"ממנו" ולא מבנינו,** לומר שהשבועה חלה רק עלינו, על בני דור זה, אבל לא על בני דור אחר. ואותו יום שהותר הדבר, חמישה עשר באב היה.


###### Steinsaltz on Taanit 30b:12
[Steinsaltz on Taanit 30b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:12)

**אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן:** חמישה עשר באב הוא יום חג, מפני שהוא **יום שכלו בו מתי מדבר,** שלא מתו עוד ישראל במדבר, שכבר כלה כל דור יוצאי מצרים. ש**אמר מר** [החכם]: **עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור** של ה' **עם משה, שנאמר: "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות** מקרב העם. **וידבר ה' אלי** לאמור**"** (דברים ב, טז-יז) — **אלי** היה אז **הדבור,** ולא קודם לכן. וכשידעו שבטלה גזירה זו — קבעו יום זה ליום שמחה.


###### Steinsaltz on Taanit 30b:13
[Steinsaltz on Taanit 30b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Taanit/r/30b:13)

**עולא אמר:** חמישה עשר באב הוא **יום שביטל** המלך **הושע בן אלה פרוסדיות** (משמרות) **שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים** כדי **שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר** הושע בן אלה: