## Steinsaltz on Temurah Daf 10a

###### Steinsaltz on Temurah 10a:1
[Steinsaltz on Temurah 10a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:1)

**או דילמא** [שמא] יש לומר כי ב**כל** אופן הרי זה הקרבן השני ב**אותה קדושה** כקדושת הראשון הוא עומד, והריהו איפוא כ"הקדש שני", ולכן **אינו מוסיף** בפדיונו **חומש.**


###### Steinsaltz on Temurah 10a:2
[Steinsaltz on Temurah 10a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:2)

ומתוך הבעיה הזו עולה הבעיה הבאה: **ו**אף **אם תימצא לומר** כי **הדין** [זה], הקרבן השני, אף שהוא **גוף אחד** (אחר) לעצמו, **כיון** ש**באותה קדושה** כקדושת הראשון הוא **קאים** [עומד] — לכן דינו של הפודה אותו [שאין] **מוסיף חומש, אלא** מעתה יש לשאול במקרה שאבד השני, ו**נתכפר באחר** (בשלישי), ולאחר מכן נמצא השני **ו**דינו ש**ניתק זה ל**היות מוקרב כקרבן **עולה** ונפל בו מום ורוצה לפדותו. ומעתה יש לשאול: **מהו** דינו לענין תוספת החומש בפדיונו? וצדדי השאלה: האם אומרים אנו: **כי** [כאשר] נאמר דין זה שהקדש שני [אינו] **מוסיף חומש** — הרי זה רק **ב**מקרה של **אותו הגוף** (הבהמה) והוא גם קדוש **באותה קדושה. אבל** במקרה שהוא אותו הגוף, ועתה הוא קדוש **בקדושה אחרת** (כגון קרבן זה שבתחילה היה אשם, ועתה הוא עולה) — **לא** מוסיפים חומש בפדיונו. **או דילמא** [שמא] יש לומר כי **כיון** ש**אותו הגוף הוא** — הרי דינו ש**מוסיף חומש** בפדיונו? ומסכמים: לא נפתרה הבעיה ו**תיקו** [תעמוד] כפי שהיא.


###### Steinsaltz on Temurah 10a:3
[Steinsaltz on Temurah 10a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:3)

א ועוד בדין החומש של הפודה קרבן שנפל בו מום. למדנו שאם הבעלים עצמם פודים את ההקדש — הריהם מוסיפים חומש על ערכו, ואם אחרים הם הפודים את ההקדש — אינם מוסיפים חומש. ומעתה **בעי** [שאל] **רמי בר חמא:** במקרה שאדם הקדיש קרבן לכפרת חבירו, ונפל בקרבן זה מום, מי משני אלה נחשב כבעל הקרבן, שדינו שמוסיף חומש בפדיונו, האם ה**מקדיש** ולכן הוא זה ש**מוסיף** את ה**חומש** בעת הפדיון, **או** זה שעליו הקרבן **מכפר** ולכן הוא זה ש**מוסיף** את ה**חומש? אמר רבא** בפתרון בעיה זו: **אמר קרא** [הכתוב] בפרשת פדיון הקדשים: **"ואם המקדיש יגאל את ביתו** ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו" (ויקרא כז, טו) — והרי זה בא להורות: דווקא ה**מקדיש** הוא המוסיף חומש בפדיון ההקדש, **ולא** ה**מתכפר.**


###### Steinsaltz on Temurah 10a:4
[Steinsaltz on Temurah 10a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:4)

ב ועוד **בעי** [שאל] **רמי בר חמא** בענין דומה. למדנו שאין אדם עושה תמורה אלא בקרבן שלו. והשאלה היא במי שמקדיש קרבן לכפרת חבירו, מי מהם הוא הנחשב לבעלי הקרבן לענין תמורה. האם ה**מקדיש** הוא ה**עושה** בו **תמורה, או** ה**מתכפר** הוא ה**עושה** בו **תמורה? אמר רבא** בפתרון בעיה זו: מן הסברה יש לומר שהמתכפר הוא זה שעושה תמורה. שהרי אם נאמר שהמקדיש הוא העושה בו תמורה, **אם כן, מצינו** (מצאנו) אופן שבו אף ה**ציבור ו**כן ה**שותפין עושין תמורה,** ו**כגון דשוו** [שעשו, שמינו] הציבור או השותפים, אדם שישמש עבורם כ**שליח לאקדושי** [להקדיש] קרבן לכפרתם. שהרי שנינו במשנה בסוף פרקנו שאין הציבור והשותפים עושים תמורה. ואם נאמר שהמקדיש הוא שעושה תמורה ולא המתכפר, הרי אותו שליח המקדיש הוא יחיד, ויחיד יכול לעשות תמורה!


###### Steinsaltz on Temurah 10a:5
[Steinsaltz on Temurah 10a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:5)

**ועוד** הוכחה לדבר, שהרי **אמר רב נחמן,** **אמר רב הונא, תנא** [שנינו] ברייתא על האמור בסוף פרשת הנזיר, נאמר: "זאת תורת הנזיר אשר ידור **קרבנו לה' על נזרו מלבד אשר תשיג ידו** כפי נדרו אשר ידור" (במדבר ו, כא). ויש לשאול על הנאמר בכתוב זה: **וכי נזיר נידון בהשג יד** (בדין "קרבן עולה ויורד", הבא על פי יכולתו הכספית של המקריב)? והלא קרבנו קבוע! **הא** [הרי] כיצד יובן הכתוב? אלא יש לומר כי חלק הפסוק האומר "אשר ידור **קרבנו לה' על נזרו"** — עניינו בקרבן הנזיר **שהפריש משלו.** ואילו חלק הפסוק האומר **"מלבד אשר תשיג ידו"** — עניינו בקרבן הנזיר **שהפרישו לו אחרים.**


###### Steinsaltz on Temurah 10a:6
[Steinsaltz on Temurah 10a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:6)

ומעתה יש לברר: **למאי הילכתא** [למה, ללמדנו איזו הלכה] נשנו דברים אלה? **אילימא** [אם תאמר] **לענין** ה**כפרה,** שהנזיר מתכפר בקרבן שהפרישו עבורו אחרים — אין צורך להשמיענו זאת, שהרי **פשיטא** [פשוט, ברור ומובן] ש**מכפר ליה** [לו] קרבן זה, שהרי ניתן לו קרבן זה במתנה לשם כך! **אלא** ודאי **לענין** דין ה**תמורה** בא כתוב זה ללמדנו, **והכי קאמר** [וכך הוא אומר]: **אף כשהפרישו לו אחרים** קרבן משלהם— נחשב הוא כבעל הקרבן והוא ה**עושה תמורה,** ולא הם. ואם כן **שמע מינה** [למד מכאן] כי לענין תמורה **בתר** [אחר] ה**מתכפר אזלינן** [אנו הולכים], והרי זו תשובה לבעייתו זו של רמי בר חמא!


###### Steinsaltz on Temurah 10a:7
[Steinsaltz on Temurah 10a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:7)

ודוחים: **לא,** אין להביא ראיה מברייתא זו **לענין** דין ה**תמורה** שכן הברייתא עוסקת בדין כפרה. **ודקא קשיא** [ומה שהיה קשה] **לך** שאין צורך בכתוב להשמיענו שמתכפר בקרבן שהפרישו עבורו אחרים, שכן **מתנה** היא זו **דקא יהבין ליה** [שאנו נותנים לו] — אפשר להשיב על כך: **אי לאו דרבי רחמנא** [אלמלא שריבתה התורה] בכתוב **"מלבד אשר תשיג ידו"** ללמד שמתכפר בקרבן שהופרש עבורו על ידי אחרים, **הוה אמינא** [הייתי אומר] כי **גזירת הכתוב הוא** שלשון **קרבנו** שהיא לשון מיעוט באה ללמד שרק קרבן הבא **מדידיה** [משלו] **הוא** ש**מכפר** עליו, ואולם הבא **מ**של **אחרים** — **לא** מכפר עליו. לכן **קא משמע לן** [הוא, הכתוב "מלבד אשר תשיג ידו", משמיע לנו] שאף בזה הריהו מתכפר.


###### Steinsaltz on Temurah 10a:8
[Steinsaltz on Temurah 10a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:8)

ושואלים: **מאי הוי עלה** [מה היה עליה, כיצד נפתרה הבעיה] של רמי בר חמא? ומציעים: **תא שמע** [בא ושמע פתרון] לדבר ממה שאמר ר' אבהו, **אמר ר' יוחנן** בדיניו של המקדיש קרבן עבור חבירו: בפדיון קרבן זה — ה**מקדיש** הוא ש**מוסיף חומש** בפדיונו, ולא המתכפר. **ו**הלכה נוספת: ה**מתכפר** הוא ה**עושה תמורה** בקרבן זה, ולא המקדיש.


###### Steinsaltz on Temurah 10a:9
[Steinsaltz on Temurah 10a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:9)

והלכה נוספת בענין דומה: התורם מתבואה **שלו על** תבואתם **של אחרים** — **טובת הנאה** (הרווח אותו הוא עשוי לקבל מן המקבל בשל העדפתו אותו) הריהי **שלו.** ומסבירים: **מאי טעמא** [מה הטעם] להלכה זו שטובת ההנאה היא של הנותן? — שכן **אמר קרא** [הכתוב]: "כי תכלה לעשר **את כל מעשר תבואתך... ונתת** ללוי לגר ליתום ולאלמנה" (דברים כו, יב), הרי איפוא שזה המוציא מביתו את כל התרומות והמעשרות (ואף אלו שהפריש עבור אחרים), הוא הבוחר למי הן תינתנה. ואם יש לו רווח מזה, הריהו שלו.


###### Steinsaltz on Temurah 10a:10
[Steinsaltz on Temurah 10a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:10)

ג משנה **אין ממירין** (אין דין תמורה חל) **לא** ב**אברין** של חולין המומרים **בעוברין** של הקדש. שהאומר על אבר מסויים של בהמת חולין שלו שיהיה תמורת עובר שבמעיה של בהמת הקדש — לא חלה עליו קדושה. **ו**כן **לא** חל דין תמורה בממיר **עוברין** של בהמת חולין **באברים** של בהמת הקדש. שהאומר על עובר שבמעי בהמת חולין שלו שיהיה תמורת אבריה של בהמת הקדש — לא חלה קדושה על העובר. **ולא** חל דין תמורה בממיר **עוברין** של בהמת חולין **ו**כן בממיר **אברים** של בהמת חולין **ב**בעלי חיים של הקדש **שלימים. ו**כמו כן **לא** חל דין תמורה בממיר בעלי חיים **שלימים** של חולין **בהן,** באברים או בעוברים של הקדש.


###### Steinsaltz on Temurah 10a:11
[Steinsaltz on Temurah 10a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:11)

**ר' יוסי אומר: ממירין אברים** של חולין **בשלימים** של הקדש, **אבל לא** ממירים **שלימים** של חולין **בהן,** באברים של הקדש. **אמר ר' יוסי** טעם לדבריו: **והלא במוקדשין** (באדם המקדיש בהמת חולין לקרבן), **האומר "רגלה של** בהמה **זו עולה"** — הדין הוא שנתפשטה קדושה הבאה עם ההקדשה, וכל הבהמה **כולה** הריהי **עולה.** ונלמד מכאן ש**אף כשיאמר** אדם **"רגלה של זו תחת זו"** — תתפשט הקדושה הבאה עם התמורה, ו**תהא** כל בהמת החולין **כולה תמורה תחתיה.**


###### Steinsaltz on Temurah 10a:12
[Steinsaltz on Temurah 10a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:12)

ד גמרא שנינו במשנתנו את דינם של עוברים לענין תמורה. ובענין דומה **אתמר** [נאמר] שנחלקו אמוראים בדינו של המקדיש עוברים של בהמת חולין להקרבה על המזבח. **בר פדא אמר: אין קדושה חלה על עוברין, ור' יוחנן אמר: קדושה חלה על עוברין.** ומעירים: **ואזדא** [והולך] **ר' יוחנן** בשיטתו זו **לטעמיה** [לטעמו], שכן **אמר ר' יוחנן:** אדם ש**הקדיש** בהמה לקרבן **חטאת** והיתה אותה בהמה **מעוברת, וילדה** וולד — הרי היא ועוברה בקדושת חטאת, והדבר תלוי בו במי משניהם יתכפר. שאם **רצה** להתכפר באם — **בה** הוא **מתכפר,** ואם **רצה** להתכפר **בוולדה** — בו הוא **מתכפר. ו**על השאלה מדוע נצרך ר' יוחנן להשמיענו שקדושה חלה אף על עוברים שתי פעמים, יש להשיב:


###### Steinsaltz on Temurah 10a:13
[Steinsaltz on Temurah 10a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/10a:13)

**צריכא** [נצרך] הדבר. משום **דאי אשמעינן בהך קמייתא** [שאם היה משמיענו רק בזו הראשונה, במקדיש עובר לבדו] — הייתי אומר שדווקא **התם** [שם] **הוא** שחלה קדושה על העובר, משום **דאקדשיה** [שהקדישו]