## Steinsaltz on Temurah Daf 11a

###### Steinsaltz on Temurah 11a:1
[Steinsaltz on Temurah 11a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:1)

דחה ר' זירא את קושיתו זו של ר' ירמיה: **הכי קאמר** [כך הוא אומר, זו כוונת לשון המשנה] באומרה "מקדישין אברין ועוברין, אבל לא ממירין" — **מקדישין איברין** מסויימים בבהמה, וכיון שאין הקדושה חלה באותם אברים בלבד אלא מתפשטת בכל הבהמה, הרי זה כאילו הקדיש את הבהמה כולה, **ו**משום כך **ממירין בהן** בבהמות הללו (אף שמתחילה רק אברים מסויימים הוקדשו בהן). **אבל לא ממירין** אברים של בהמת חולין **בהן** (בבהמות הקדש הללו) לא בשלמות וכל שכן שלא באבר מאיבריהן. לפי שאין הקדושה מתפשטת מן האבר לכל הבהמה בקדושה הבאה על ידי תמורה. **ו**באשר ל**עוברים,** אותם **שקדשו במעי אמן** (מכח קדושת אמם) — **אין ממירין בהן** כל זמן שהם במעי אמם.


###### Steinsaltz on Temurah 11a:2
[Steinsaltz on Temurah 11a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:2)

חזר ושאל ר' ירמיה את ר' זירא: אם המדובר במשנתנו **בולדי קדשים,** נוכל לדייק מכאן: דווקא בהיותם **במעי אמן** — הוא דלא עבדין [שאין עושים] **תמורה, הא אבראי** [הרי, נלמד מכאן שבהיותם בחוץ, משנולדו] — הריהם **עבדי** [עושים] תמורה? **ו**אולם הרי זה קשה, שכן **הא תנן** [הרי שנינו] במפורש במשנה הבאה ש**אין הוולדות** של בהמת הקדש **עושין תמורה!** והשיב ר' זירא: **הא מני** [זו המשנה כשיטת מי היא] — כשיטת **ר' יהודה היא** החולק על חכמים, וסובר שהולדות עושים תמורה.


###### Steinsaltz on Temurah 11a:3
[Steinsaltz on Temurah 11a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:3)

חזר ושאל ר' ירמיה את ר' זירא על כך: **אי** [אם] המשנה היא כשיטת **ר' יהודה,** יש לשאול: **אברין מי קדשי** [האם מתקדשים], **הא** [הרי] **ל**דעת **ר' יהודה** הוא הרי **לית ליה** [אין לו, אינו סבור] בדינו של **האומר "רגלה של זו** תהא **עולה"** שמתפשטת הקדושה בכולה ו**כולה עולה,** והרי שלדעתו אין משמעות כלשהי בהקדשת אבר אחד!


###### Steinsaltz on Temurah 11a:4
[Steinsaltz on Temurah 11a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:4)

**אמר ליה** [לו] ר' זירא לר' ירמיה בתשובה לשאלתו זו: משנתנו אכן כשיטת ר' יהודה היא, ואולם לא אמר ר' יהודה את שיטתו שהמקדיש אבר אין הקדושה מתפשטת בכל הבהמה אלא באבר כזה שאין נטילתו מהבהמה עושה אותה בכך ל"טריפה" (העומדת למות תוך פרק זמן של שנים עשר חודש), אבל באבר שנטילתו מהבהמה עושה אותה לטריפה — אף ר' יהודה סבור שבמקדיש אבר כזה הקדושה מתפשטת בכל הבהמה, ואף **הכא במאי עסקינן** [כאן, במשנה זו, במה אנו עוסקים] — **בדבר העושה אותה** בנטילתו ל**טרפה.** ונמצא איפוא שלא נדחתה שיטת בר פדא.


###### Steinsaltz on Temurah 11a:5
[Steinsaltz on Temurah 11a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:5)

א ושבים למחלוקתם של בר פדא ור' יוחנן, בדין המקדיש את העוברים, ומציעים: **לימא כתנאי** [האם נאמר שמחלוקתם הריהי כמחלוקת תנאים] בענין אחר. ששנינו במקרה זה של **השוחט את** הבהמה **ה**דקה המעוברת, שהוקדשה ל**חטאת,** וזמן העיבור (עד ללידה) של הבהמה הדקה הריהו חמישה חודשים, **ומצא בה** עובר נקיבה שהוא **בן ארבע** חודשים, שאף שטרם הסתיים משך עיבורו, הריהו **חי.** ונחלקו בדינו של עובר זה שתי ברייתות, **קתני חדא** [שנויה ברייתא אחת]: עובר זה נוהגים בו כבדיני החטאת, ש**אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה, ואינה נאכלת אלא** במקדש **לפנים מן הקלעים** (בתוך חצר המקדש), **ואינה נאכלת** **אלא ליום** ולילה **אחד.**


###### Steinsaltz on Temurah 11a:6
[Steinsaltz on Temurah 11a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:6)

**ותניא אידך** [ושנויה ברייתא אחרת] האומרת בדינה של נקיבה זו שנוהגים בה כבהמת חולין, ולכן הריהי **נאכלת לכל אדם** ולא רק לכהנים, **ונאכלין בכל מקום** מחוץ למקדש, **ו**אולם **אינן נאכלין בעזרה,** שאסור לאוכלה בעזרה, כדין החולין. **מאי לאו תנאי** [האם לא נאמר כי מחלוקת בר פדא ור' יוחנן כמחלוקת תנאים] זו **היא? דמר סבר** [שחכם זה, הברייתא הראשונה שהובאה, סבור] ש**קדושה חלה על עוברין,** וכדעת ר' יוחנן. **ומר סבר** [וחכם זה, הברייתא השניה, סבור] ש**אין קדושה חלה על עוברין,** כדעת בר פדא!


###### Steinsaltz on Temurah 11a:7
[Steinsaltz on Temurah 11a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:7)

ודוחים: **לא** בכך נחלקו שתי הברייתות הללו, אלא **הני תנאי, בהא קא מיפלגי** [תנאים אלו, בזה הם נחלקים], בשאלה מתי מתקדשים ולדות הקדשים, האם רק בלידתם הם מתקדשים, או כבר בהיותם במעי אמן הם מתקדשים. **דמר סבר** [שחכם זה, הברייתא השניה, סבור] כי **ולדות קדשים** — רק **בהוייתן** בלידתם, בהיותם הם לעצמם **הן קדושים,** וכיון שעובר זה שנמצא במעי אמו לא נולד — אין הוא קדוש. ומר סבר [חכם זה, הברייתא הראשונה, סבור] כי **ולדי קדשים** — כבר בהיותם **במעי אמן הן קדושים,** ולכן חלים כל דיני החטאת על עובר זה אף שלא נולד.


###### Steinsaltz on Temurah 11a:8
[Steinsaltz on Temurah 11a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:8)

**ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור] שאין הברייתות חלוקות ו**חד תנא** [תנא אחד] **הוא** ששנה את שתיהן, ולשיטת ר' יוחנן הסבור כי חלה קדושה על עוברים, אלא **חדא מהלין מתנייתא** [אחת מאלו הברייתות, הברייתא השניה] — עוסקת **ב**מקרה של **מקדיש בהמה** לחטאת, **ו**רק **אחר כך נתעברה,** ושחטה בהיות העובר בן ארבעה חודשים, וכיון שלא הוקדש העובר עצמו, וגם אינו יכול להיות קדוש מקדושת אמו, וגם לא נולד — אין הוא קדוש. **וחדא מנהון** [ואחת מהן, הברייתא הראשונה] — עוסקת במקרה **שהקדישה** את הבהמה כשהיא כבר **מעוברת,** ומשום כך, אף העובר שבמעיה קדוש מכח קדושתה.


###### Steinsaltz on Temurah 11a:9
[Steinsaltz on Temurah 11a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:9)

ב ודנים עוד בשיטות בר פדא ור' יוחנן. **תניא** [שנויה ברייתא], **ר' אליעזר אומר:** ה**כלאים** (בעל החיים הנולד מזיווגם של שתי בהמות ממינים שונים), **ו**ה**טרפה** (בעל חיים שכתוצאה מפגיעה חיצונית או ממחלה אינו עתיד לחיות שנים עשר חודש), **ויוצא דופן** (הנולד שלא דרך הרחם, ומוצא בניתוח), וה**טומטום** (זה שסימני המין שלו מכוסים, ומשום כך אין הוא מוגדר למינו), **ואנדרוגינוס** (שיש בו איברי זכר ונקיבה כאחד) — **לא קדושין ולא מקדישין. ואמר שמואל** בפירוש דבריו אלה של ר' אליעזר: כוונת אומרו **לא קדושין** — שאין הם מתקדשים **ב**דרך ה**תמורה,** כלומר, שאם היו פסולי הקרבה אלה של חולין, והמיר בהמת הקדש בהם — לא חלה קדושה עליהם. **ו**כוונת אומרו **לא מקדישין** — **לעשות תמורה** על ידם, שאם היו פסולי ההקרבה אלה של הקדש, והמיר אותם בבהמת חולין — לא חלה עליה קדושה.


###### Steinsaltz on Temurah 11a:10
[Steinsaltz on Temurah 11a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:10)

**ותניא** [ושנויה ברייתא אחרת] הדנה בדברי ר' אליעזר אלו, **אמר ר' מאיר:** למה לו לר' אליעזר לומר שאין פסולים אלו מקדישים בתמורה, והרי **מאחר ש**אמר בראשית דבריו שהם **אינן קדושין** (מתקדשים) על ידי תמורה, **היאך** (באיזה אופן) ישנה אפשרות לומר שהם **מקדישין** את האחרים בתמורה? ויש להשיב כי **אי** (אין) **אתה מוצא** אפשרות זו שיהיו פסולי ההקרבה הללו מתקדשים, **אלא ב**מקרים מסויימים: טריפה — במקרה של אדם ה**מקדיש בהמה ואחר כך** היא **נטרפה.** יוצא דופן — **ב**מקרה של אדם ה**מקדיש ולד, ויצא [דרך] דופן. אלמא** [הרי איפוא] עולה מדברי ר' מאיר אלה ש**קדיש** [מתקדש] **ולד,** והרי זה שלא כשיטת בר פדא!


###### Steinsaltz on Temurah 11a:11
[Steinsaltz on Temurah 11a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:11)

**אמרי** [אומרים בתשובה]: יש להגדיר אחרת את מחלוקת בר פדא ור' יוחנן בדין המקדיש את העובר, שכן **ב**עובר שהוא **תם** (שאינו בעל מום) הנמצא **במעי** בהמה שהיא **תמימה** — **אפילו בר פדא נמי מודי דקדיש** [גם כן מודה שמתקדש] העובר. ו**לא נחלקו** בר פדא ור' יוחנן **אלא ב**אדם המקדיש את העובר ה**תם** הנמצא **במעי בעלת מום.** ובזאת נחלקו: **בר פדא סבר** [סבור], **כיון דאימיה** [שאת אמו] **לא מקדישין קדושת הגוף,** שהרי בעלת מום היא — **הוא נמי** [גם כן] **לא קדיש** [מתקדש] בקדושת הגוף. **ו**אילו **ר' יוחנן סבר** [סבור] כי **הני** [שני אלו, האם ועוברה] — **כשתי בהמות** נפרדות **נינהו** [הן], ועל כן יש גם להפריד בדינן: **אימיה** [אמו] — **היא** זו ש**לא מיקדשא** [מתקדשת], **אבל הוא** העובר — **קדוש** [מתקדש].


###### Steinsaltz on Temurah 11a:12
[Steinsaltz on Temurah 11a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:12)

ג **לישנא אחרינא** [לשון אחרת] בהצעת הראיה מדינם של פסולי ההקרבה. למדנו למעלה שדברי ר' אליעזר שפסולי ההקרבה אין מקדשים בהמת חולין בתמורה (אף שהם עצמם קדושים) מתקיימים בטריפה וביוצא דופן. **אבל** ה**כלאים ו**ה**טומטום ו**ה**אנדרוגינוס** של חולין שהמיר בהמת קודש בהם — **אי** (אין) **אתה מוצא** אפשרות זו שיתקדשו **אלא בולדי קדשים,** בבהמה שהוקדשה ולאחר מכן התעברה מבעל חיים אחר שאינו בן מינה, או שעוברה טומטום או אנדרוגינוס.


###### Steinsaltz on Temurah 11a:13
[Steinsaltz on Temurah 11a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:13)

**ו**סבור ר' אליעזר **כ**שיטת **ר' יהודה, שהיה אומר: הולד** הנולד לבהמת הקדש **עושה תמורה,** ובא ר' אליעזר ללמד שולדות פסולי הקרבה אלה, אינם עושים תמורה. ומכאן נדייק לענייננו: דווקא **הלין** [אלו, פסולי הקרבה] **הוא** שאין עושים תמורה, וסיבת הדבר: משום ש**לא קדשי גופייהו** [התקדש גופם, שהרי הם פסולי הקרבה], **אבל** ולדות שאינם פסולי הקרבה וכן **עוברין אחרים,** שאינם פסולים — הריהם **קדושין,** והרי זה איפוא שלא כשיטת בר פדא!


###### Steinsaltz on Temurah 11a:14
[Steinsaltz on Temurah 11a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:14)

**אמר אביי** בתשובה: יש להגדיר אחרת את מחלוקת בר פדא ור' יוחנן, ולומר שבמקרה של עובר **תם במעי תמימה** — ל**דברי הכל קדיש גופיה** [מתקדש גופו], **אלא כי פליגי** [כאשר נחלקו] בר פדא ור' יוחנן — הרי זה במקדיש עובר תם הנמצא **במעי בעלת מום.** ובזאת נחלקו: ש**בר פדא סבר** [סבור] כי **כיון דאימיה נמי לא קדיש גופה** [שאמו גם כן אינה מתקדשת בעצמה], אלא לדמיה, שהרי היא בעלת מום — **איהו נמי לא קדיש** [הוא גם כן אינו מתקדש] **אלא לדמי** [לקדושת דמים, ולא לקדושת הגוף]. ואילו **ר' יוחנן סבר** [סבור] כי **עובר לאו** [לא] כ**ירך** (חלק מגוף) **אמו הוא** נחשב, אלא הריהו יצור לעצמו, **ו**משום כך, **אף על גב דאימיה לא קדשה** [אף על פי שאמו אינה מתקדשת] **ל**קדושת **גופה,** אלא רק לקדושת דמים — ה**ולד מיהא קדיש לגופיה** [לפחות מתקדש לקדושת גופו].


###### Steinsaltz on Temurah 11a:15
[Steinsaltz on Temurah 11a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/11a:15)

ד ושבים לבירור הנאמר במשנתנו. שנינו בה שנחלקו חכמים בדין הממיר אברים של בהמות חולין בבהמות שלמות של הקדש, שלדעת חכמים אין התמורה חלה, ואילו לדעת ר' יוסי חלה התמורה בדרך זו, שכשאומר "הרי רגל בהמה זו תמורת בהמת הקדש זו" — חלה קדושת תמורה על הרגל, ומתפשטת ממנה על כל בהמת החולין. ו**אמר ר' יוסי** בהסבר שיטתו זו: **והלא במוקדשין** (באדם המקדיש בהמה) **האומר "רגלה של זו** עולה" — כולה עולה, והוא הדין אם כן בתמורה.