## Steinsaltz on Temurah Daf 17a

###### Steinsaltz on Temurah 17a:1
[Steinsaltz on Temurah 17a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:1)

לענין זה שיהיה מותר **לגזוז** את צמרה, **וליעבד** (לעשות עבודה בה). **ר' יוסי בר' יהודה אומר:** חומרה נוספת שיש בתמורה על פני הקדשים: ש**עשה** דין ה**שוגג כ**דין **מזיד בתמורה,** שאף הממיר בשוגג — הרי זו תמורה, ולוקה עליה, כדין הממיר במזיד. **ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין,** שאם הקדיש בשוגג — אין זה הקדש, ואם הקדיש בשוגג בעל מום — אינו לוקה על כך.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:2
[Steinsaltz on Temurah 17a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:2)

**ר' אלעזר אומר: הכלאים** (הנולד מהכלאה של שני בעלי חיים ממינים שונים, כגון מזיווגם של תיש ורחל), **והטרפה** (העומדת למות תוך שנים עשר חודש, וכגון שנטרפה על ידי חיה), **והיוצא דופן** (שנולד שלא כדרך הרגילה אלא בניתוח, שנחתך דופן הרחם כדי שיצא משם), **וטומטום** (שאין בו מסימני המין, ואין ידוע אם זכר הוא או נקיבה היא) **ואנדרוגינוס** (שיש בו מסימני הזכר ומסימני הנקיבה גם יחד) — כל אלה **לא קדושין** (אין הם עצמם מתקדשים בקדושת הגוף, בכל דרך הקדשה שהיא), **ו**אם התקדשו (כגון שהקדיש בהמה ואחר כך נטרפה) — **לא מקדישין** אחרים, שאם המיר בהמת חולין עליהם — אין היא קדושה.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:3
[Steinsaltz on Temurah 17a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:3)

א גמרא על דברי ר' יוסי בר' יהודה שדין התמורה נוהג בשוגג כבמזיד, שואלים: **מאי טעמא** [מה טעם, מה מקור] שיטתו זו של **ר' יוסי בר' יהודה?** ומשיבים: **אמר קרא** [הכתוב] בפרשת התמורה "והיה הוא ותמורתו **יהיה קדש"** (ויקרא כז, י), והמלה "יהיה" לכאורה מיותרת, אלא הרי זה בא **לרבות** את הממיר ב**שוגג** שיהיה דינו **כ**ממיר ב**מזיד.**


###### Steinsaltz on Temurah 17a:4
[Steinsaltz on Temurah 17a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:4)

ומבררים: **היכי דמי** [כיצד הוא בדיוק]? באיזה אופן של תמורה יהיה דין ה**שוגג כ**דין ה**מזיד? אמר חזקיה: כ**מקרה זה של האדם ה**סבור שהוא מותר להמיר.** שבכגון זה **גבי** [אצל, בענין] ה**תמורה** — חלה קדושה על בהמת החולין, וממילא הריהו **לקי** [לוקה] על שעבר על איסור תורה, אף ששגג בדבר, ונלמד הדבר מגזירת הכתוב ("יהיה"). ואילו **גבי** [אצל, בענין] **קדשים,** אם שגג והקדיש את שאינו ראוי, וכגון בעל מום — **לא לקי** [אינו לוקה], שאין לוקה אלא העובר במזיד ושהתרו בו.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:5
[Steinsaltz on Temurah 17a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:5)

**לישנא אחרינא** [לשון אחרת]: **גבי** [אצל] **תמורה** — בהמת החולין **קדיש** [מתקדשת] בכך, אף שהיה הדבר בשוגג. ואילו **גבי** [אצל] **קדשים** — בהמה בעלת מום שהוקדשה בשוגג **לא קדיש** [אינה מתקדשת] בכך.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:6
[Steinsaltz on Temurah 17a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:6)

**ריש לקיש ור' יוחנן אמרי** [אומרים] הסבר אחר בדברי ר' יוסי בר' יהודה: דרך השגגה היתה **כ**מקרה זה של האדם שהיה **סבור לומר** "בהמה זו תהא **תמורת עולה** שיש לי", **ו**במקום זה שגג ו**אמר** "בהמה זו תהא **תמורת שלמים** שיש לי". **לישנא אחרינא** [לשון אחרת] נאמרה ביחס לאופן בו יש הבדל בין דין השוגג בתמורה ובין דין השוגג בקדשים: **גבי** [אצל] **תמורת שלמים,** אם המיר בשוגג בהמת שלמים בבהמת חולין — הרי בהמת החולין **קדיש** [מתקדשת] בכך, אף שהיה הדבר בשוגג. ואילו **גבי** [אצל] **קדשים** אם הקדיש בעלת מום לשלמים — הבהמה **לא קדיש** [אינה מתקדשת] בכך.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:7
[Steinsaltz on Temurah 17a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:7)

**לישנא אחרינא** [לשון אחר] באופן השגגה בה דיבר ר' יוסי בר' יהודה: **כ**מקרה זה של אדם שהיה **סבור לומר** "שור **שחור** שיצא מביתי תחילה יהיה תמורה תחת בהמת קדשים זו", **ו**במקום זה **אמר** "שור **לבן** שיצא מביתי תחילה יהיה תמורה תחת בהמת קדשים זו", ואכן יצא מביתו שור לבן. ובכך נבדלים דין התמורה מדין הקדשים, שכן **גבי** [אצל] **תמורה** — הריהו קדוש, והממיר **לקי** [לוקה] על כך, ואילו **גבי** [אצל] **קדשים** אם רצה לומר "שור בעל מום שחור שיצא מביתי תחילה יהיה קרבן", ובמקום זה אמר "שור בעל מום לבן שיצא תחילה מביתי יהיה קרבן" ואכן יצא מביתו שור לבן בעל מום — אינו קדוש, ולכך המקדיש **לא לקי** [אינו לוקה] על כך.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:8
[Steinsaltz on Temurah 17a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:8)

**ר' יוחנן אמר** אופן אחר של השגגה: מדובר **ב**אדם ה**אומר "תצא** מקדושתה לחולין בהמת הקדש **זו, ותיכנס** מחולין לקדושה תחתיה בהמת חולין **זו",** שהממיר סבור היה בטעות, כי בהמרתו יוצאת בהמת ההקדש מכלל קדושתה ונעשית חולין. ואילו **גבי** [אצל] **קדשים** מדובר **ב**אדם שהיתה לו בהמת ההקדש ונפל בה מום, ו**אמר** לעצמו, בטעות שקדשים **שנולד** (שנפל) **בהם מום** הריהם יוצאים בכך מידי קדושתם, ומעתה הם **נאכלין בלא פדיון,** ואכן אכלם בלא פדיון. ובשגגות מעין אלה נבדל דין הקדשים מדין התמורה, שבקדשים — **לא לקי** [אינו לוקה] על כך, ואילו **גבי** [אצל] **תמורה** — **לקי** [לוקה] על כך.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:9
[Steinsaltz on Temurah 17a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:9)

**רב ששת אמר** אופן אחר של השגגה: **ב**אדם ה**אומר** לעצמו "אלך ו**אכנס לבית זה ו**בהיותי שם **אקדיש** בהמה מדעתי", כלומר, בהכרה שלמה. או שאמר "אלך ואכנס לבית זה **ו**בהיותי שם **אמיר מדעתי".** ואכן הלך **ונכנס** לאותו בית, **ו**אולם בהיותו שם **המיר** או **הקדיש שלא מדעתו** (שלא מתוך מודעות והכרה למעשיו). ובזה נבדל דין התמורה מדין הקדשים, שכן **גבי** [אצל] **תמורה** — הועילו דבריו ולכן הריהו **לקי** [לוקה] על כך, ואילו **גבי** [אצל] **קדשים** — לא הועילו דבריו ולכן **לא לקי** [אינו לוקה] על כך.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:10
[Steinsaltz on Temurah 17a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:10)

ב שנינו במשנתנו ש**ר' אלעזר אומר** ש**הכלאים והטרפה** והיוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס הריהם לא קדושים ולא מקדישים. ו**אמר שמואל** בהסבר הדברים: **לא קדושין** — הכוונה היא **בתמורה,** שאם אמר על בהמה אחת מכל אלה, שתהיה תמורת בהמת הקדש, אין היא מתקדשת בכך. **ולא מקדישין** — הכוונה היא **לעשות תמורה,** שאם היתה אחת מכל אלה קדושה, והמירו עליה בהמת חולין, אין בהמת החולין מתקדשת על ידה.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:11
[Steinsaltz on Temurah 17a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:11)

**תניא** [שנויה ברייתא], **אמר ר' מאיר: ומאחר שאין** כל אלה (הכלאים, והטריפה ושאר המנויים במשנתנו) **קדושין, מהיכן** יעלה על הדעת לומר שהם **מקדישין** אחרים? **אלא** יש לומר כי **אי** (אין) **אתה מוצא** אופן בו מתקיימים דברי המשנה הללו **אלא במקדיש בהמה** הכשרה להקרבה, **ואחר כך נטרפה.** ביוצא דופן — **ב**מקרה של ה**מקדיש ולד,** שחלה עליו קדושה, **ויצא [דרך] דופן.** שעל אלה שייך לומר שאף שהם קדושים — אינם מקדישים. **אבל** ב**כלאים ו**ב**טומטום ו**ב**אנדרוגינוס, אי** (אין) **אתה מוצא** אופן שבו הם קדושים **אלא בולדי קדשים,** שנולדו לבהמת קדשים, וחלה עליהם קדושה ממילא, **ו**נצרך לומר שאין הם מקדישים **אליבא** [לשיטת] **ר' יהודה** ש**אמר** כי **הולד עושה תמורה,** וללמדנו שאין ולדות אלה עושים תמורה.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:12
[Steinsaltz on Temurah 17a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:12)

ג ובהסבר שיטתו זו של ר' אלעזר, **אמר רב פפא** [רבא]: **מאי טעמא** [מה הטעם] של **ר' אליעזר** [אלעזר]? — סבור הוא שדינם של אלה הריהו **כ**דין **בהמה טמאה.** ומעתה נאמר, **מה בהמה טמאה** — **לא קרבה** על המזבח, **ולא נחתא לה** [חלה עליה] **קדושת הגוף, אף הנך** [אלו] — **לא קרבי ולא נחתא להו** [אינם קרבים, ואין חלה עליהם] **קדושת הגוף.**


###### Steinsaltz on Temurah 17a:13
[Steinsaltz on Temurah 17a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:13)

**אמר ליה** [לו] **רב פפא לרבא** בדחיית הסבר זה: **והרי בעל מום** יוכיח, **דלא קריב** [שכן אינו קרב] על המזבח, **ו**בכל זאת **נחתא ליה** [יורדת, חלה עליו] **קדושת הגוף,** שהרי אם המירו בהמת הקדש על בהמת חולין בעלת מום — חלה עליה קדושה! **אמר ליה** [לו] רבא בתשובה: אין להוכיח כן מ**בעל מום,** שכן אף שבעל מום אינו קרב, מכל מקום **קרב במינו** (סוג זה של בעלי חיים קרב), ואילו הכלאים והטומטום והאנדרוגינוס הריהם סוג שאינו קרב כלל. ושואלים על הסבר זה: **אי הכי** [אם כך] שחלות הקדושה תלויה בסוגו של בעל החיים, אם הוא קרב, **טרפה נמי קא** [גם כן הריהי] **קרבה במינה,** ומדוע איפוא לא חלה קדושה עליה, אם המירו עליה, ואינה עושה תמורה?


###### Steinsaltz on Temurah 17a:14
[Steinsaltz on Temurah 17a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:14)

**אלא אמר רבא:** טעמו של ר' אלעזר, שסבור הוא אכן שדינם של אלה הריהו **כ**דין **בהמה טמאה,** ואולם למד הוא זאת בדרך אחרת: **מה בהמה טמאה** — הרי זה **פסול הגוף,** ואינה קדושה ואינה מקדישה, **אף כל** אלה — ש**פסול הגוף** הוא, אינם קדושים ואינם מקדישים. ובאה השוואה זו **לאפוקי** [להוציא] את **בעל** ה**מום** — שאין זה פסול הגוף, אלא **פסול חסרון** (של אבר בגופו) **נינהו** [הם].


###### Steinsaltz on Temurah 17a:15
[Steinsaltz on Temurah 17a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:15)

**אמר ליה** [לו] **רב אדא לרבא** בקושיה: והאם פסול בעל מום הריהו תמיד מפני חסרון אבר בגוף הבהמה, **והלא** אף **שרוע** (שאחד מאברי הבהמה גדול מחבירו) **וקלוט** (שפרסותיו אינן שסועות) **כתיב** [נאמר] **בפרשה** המונה את בעלי המומים הפסולים להקרבה (ויקרא כב, כג), **והא הני** [והרי אלו] **פסול הגוף נינהו** [הם]!


###### Steinsaltz on Temurah 17a:16
[Steinsaltz on Temurah 17a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:16)

**אלא אמר רבא:** טעמו של ר' אלעזר כדרך שנאמר מקודם, הריהו **כ**דין **בהמה [טמאה],** אלא שכך היא ההשוואה בין דינם של אלו לדין בהמה טמאה: **מה בהמה טמאה** — הריהי זו **דליכא** [שאין] **במינה** בהמה הכשרה להקרבה, ואינה קדושה ואינה מקדישה, **אף כל** אלה, **דליכא** [שאין] **במינה** הכשר להקרבה, ובא לימוד זה **לאפוקי** [להוציא] **בעל מום** — **דהא איכא** [שהרי יש] **במינה** הכשרה להקרבה.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:17
[Steinsaltz on Temurah 17a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:17)

**מאי** [מה] **אמרת** בדחיית טעם זה: **טרפה** תוכיח שאינו כן, שהרי **איכא** [יש] **במינה** הכשרה להקרבה ואינה קדושה ואינה מקדישה — **לא דמיא** [אינה דומה] **לבעל מום,** אלא ל**בהמה טמאה.** שכן בהמה טמאה **אסורה באכילה, ו**אף **טרפה אסורה באכילה, לאפוקי** [להוציא] **בעל מום** — ש**מותר באכילה.**


###### Steinsaltz on Temurah 17a:18
[Steinsaltz on Temurah 17a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:18)

ד ועוד בענין הטריפה **אמר שמואל: המקדיש את הטריפה** — התקדשה בכך, ו**צריכה** שיפול בה **מום קבוע** כדי שאפשר יהיה **לפדות עליו.** ומקשים על דברים אלה: הרי אין בהמה זו מותרת לאכילת אדם על ידי פדייתה, שהרי טריפה היא, ובפדייתה היא מותרת רק לאכילת כלבים, ואם כן שמע מינה [למד מכאן] כי **פודין את הקדשים להאכילן לכלבים,** כנגד ההלכה המקובלת בידינו!


###### Steinsaltz on Temurah 17a:19
[Steinsaltz on Temurah 17a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:19)

**אלא אימא** [אמור] כך את דברי שמואל: המקדיש את הטריפה — הרי זה עושה קדושה (למיתה. כסבור מותר להקדיש בעלי מומין לגבי מזבח, גבי **תמורה** — **קדיש, גבי קדשים** — **לא קדיש.** ראה גרסות**) למות,** שנקברת הטריפה במותה בקדושתה, ואין היא נפדית ויוצאת לחולין. **ו**אילו **ר' אושעיא** חולק על שמואל ו**אומר** כי המקדיש את הטריפה — לא אמר כלום, ו**אינה אלא כמקדיש עצים ואבנים בלבד,** שאינם מתקדשים בקדושת הגוף אלא לבדק הבית, ונפדים אף שייאכלו על ידי כלבים.


###### Steinsaltz on Temurah 17a:20
[Steinsaltz on Temurah 17a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:20)

ומקשים על דברי שמואל אלו: **תנן** [שנינו במשנה במסכתנו], **כל** בהמות **הקדשים שנעשו טרפה** — **אין פודין אותן,** להוציאן בכך לחולין, ולקנות בדמיהם קרבנות אחרים, וטעם הדבר: **לפי שאין פודין** את **הקדשים** על מנת **להאכילן לכלבים,** אלא ימותו וייקברו בקדושתם. ויש לדייק בדברים: **טעמא** [טעם, דווקא] שאין פודים אותם הריהו בקדשים **שנעשו** טריפה, **הא** [הרי] מכאן שאם **היו** טריפה **מעיקרא** [מתחילה], קודם שהקדישם — אינם קדושים כלל בקדושת הגוף אלא כבדק הבית, ו**פודין אותן!** ודוחים: **דלמא האי תנא סבר** [שמא תנא זה סבור] כשיטת ר' אלעזר ש**כל היכא דלא חזי** [מקום שאינו ראויה] הבהמה **לגופה** [להיות מוקרבת בעצמה] — אף **לא נחתא** [חלה] **לה קדושת הגוף.**


###### Steinsaltz on Temurah 17a:21
[Steinsaltz on Temurah 17a:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:21)

ומביאים עוד ראיה, **תא שמע** [בוא ושמע] ממה ששנינו במשנתנו, **ר' אלעזר אומר: הכלאים, ויוצא דופן, וטריפה, וטומטום ואנדרוגינוס** — **לא קדושין ולא מקדישין. ואמר** על כך **שמואל** בהסבר הדברים: **לא קדושין** — **בתמורה, ולא מקדישין** — **לעשות תמורה.**


###### Steinsaltz on Temurah 17a:22
[Steinsaltz on Temurah 17a:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/17a:22)

**ותניא** [ושנויה ברייתא] ש**אמר ר' מאיר** בשיטת הדברים הללו: **וכי מאחר שאין קדושין, מהיכן מקדישין? אלא אי** (אין) **אתה מוצא** אפשרות שיהיו קדושים (הטרפה) ויהיו מקדישים **אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה.** ונדייק מכאן: זה הדין כשהקדיש את הבהמה כשלא היתה טריפה, ואחר כך נטרפה, **הא** [הרי] נלמד מכאן שאם **היתה טרפה מעיקרא** [מתחילה], קודם שהקדישה — **לא נחתא ליה** [חלה לה] **קדושת הגוף** כלל, ושלא כדברי שמואל!