## Steinsaltz on Temurah Daf 18a

###### Steinsaltz on Temurah 18a:1
[Steinsaltz on Temurah 18a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:1)

**אי** [אם] המדובר בתמורה של קרבן **אשם** — הרי **גמירי לה** [למודה היא כהלכה למשה מסיני] שתמורת אשם **לרעייה אזלא** [הולכת], ואין צורך אם כן למעט זאת מן הכתוב! שכן כלל הוא: **כל שבחטאת** דינה שהיא **מתה** (מובלת למיתה, ובכללן תמורת חטאת), **באשם רועה** עד שייפול בה מום ותיפדה ודמיה יפלו **לעולה.** ומשיבים: **לעולם** מדובר בברייתא זו **ב**ולד ובתמורת **חטאת, ו**באשר לשאלה, מדוע נזקקים אנו לפסוק הממעט אותם, שהרי הלכה למשה מסיני היא, יש להשיב: **הילכתא גמירי לה** [הלכה למשה מסיני למודה היא] דווקא **ל**ענין ה**מיתה, ו**אילו **קרא למעוטי** [הפסוק בא למעט] אותם **ל**ענין ה**הקרבה,** שאין מקריבים אותם.


###### Steinsaltz on Temurah 18a:2
[Steinsaltz on Temurah 18a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:2)

ותוהים על כך: **ו**הרי הא בהא תליא [זו בזו, דין ההקרבה בדין המיתה תלויה], ו**כיון** ש**למיתה** היא **אזלא** [הולכת] — **ממילא** מובן שהיא **לא קרבה!** **אלא** יש לומר כי **הלכתא** [ההלכה למשה מסיני] — באה **ל**ענין קרבן ה**חטאת, ו**אילו **קרא** [הפסוק] — בא **למעוטי** [למעט] **תמורת אשם.**


###### Steinsaltz on Temurah 18a:3
[Steinsaltz on Temurah 18a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:3)

ושואלים: **הא נמי הילכתא גמירי לה** [זו גם כן הלכה למשה מסיני למודה היא], **דאמרי** [שכן אמרו]: **כל שבחטאת מתה, באשם רועה! אלא, קרא מיבעי ליה** [הפסוק נצרך לו] להשמיענו דין נוסף, **דאי** [שאם] **עבר ומקריב** [והקריב] ולד חטאת או ולד אשם וכן תמורת חטאת או תמורת אשם — הריהו **קאי** [עומד] **ב**איסור **עשה,** שהרי מיעטו הכתוב ממצות עשה (שנאמרה לענין ולד עולה ושלמים), ולאו הבא מכלל עשה — עשה.


###### Steinsaltz on Temurah 18a:4
[Steinsaltz on Temurah 18a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:4)

א עוד שנינו בברייתא כי **ר' עקיבא** חולק על ר' ישמעאל ו**אומר** כי **אינו צריך** פסוק זה "רק קדשיך..." (דברים יב, כו—כז) למעט ולדות ותמורות שאר הקדשים מהקרבה על המזבח, שכן מן הפסוק הנאמר בדין האשם ("אשם הוא", ויקרא ה, יט) למדים אנו שרק **הוא** (האשם עצמו) **קרב** על המזבח, **ואין תמורתו קריבה.** ושואלים: **למה לי קרא** [פסוק] זה ללמדנו שאין תמורת האשם קריבה על המזבח, **והא הילכתא גמירי לה** [והרי הלכה למשה מסיני למודה היא] שתמורת האשם רועה ("כל שבחטאת מתה — באשם רועה"), ואינה קריבה!


###### Steinsaltz on Temurah 18a:5
[Steinsaltz on Temurah 18a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:5)

ומשיבים: **אין הכי נמי** [אכן, כך גם כן], שאין צורך בדרשת הכתוב, **אלא** **קרא** [פסוק] **למה לי** (מהו מלמדנו) — יש לומר כי **מיבעי ליה** [נצרך לו] **ל**למדנו **כ**הלכה זו שאמר **רב הונא,** שכן **אמר רב הונא:** בהמת קרבן **אשם שניתק** (נעתק, נפסל מהקרבה, וכגון שנתכפרו בעליו בקרבן אחר) ודינו **לרעייה** עד שיפול בו מום, וייפדה, ויביאו בדמיו עולה, ועמד הבעלים לפני שנפל בו מום **ושחטו סתם,** בלא כוונה מיוחדת — **כשר,** וקרב **לשם עולה.**


###### Steinsaltz on Temurah 18a:6
[Steinsaltz on Temurah 18a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:6)

ולדיוק ההלכה: רק אם **ניתק** לרעייה — **אין** [כן] כשר לשם עולה, ואולם אם **לא ניתק** לרעיה — **לא,** אינו כשר. **מאי טעמא** [מה הטעם, המקור לכך בתורה]? שכן אמר הכתוב באשם **"הוא"** — להדגיש: **בהווייתו יהא,** שעדיין הוא אשם. בעמוד הקודם הובאו שתי ברייתות בהן נלמד דין ולד השלמים שהוא שלמים. האחת למדה זאת מהכתוב "אם זכר אם נקבה" (ויקרא ג, א), והשניה מהכתוב "תשא ובאת" (דברים יב, כו).


###### Steinsaltz on Temurah 18a:7
[Steinsaltz on Temurah 18a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:7)

**ו**שואלים: **להאי** [לזה] ה**תנא** (בברייתא השניה) **דקא יליף** [שהוא לומד] את דין ולדות השלמים שהם כשלמים **מהני קראי** [מהמקראות הללו], "תשא ובאת" (דברים יב, כו), **תיפוק לי** [תצא לו, תילמד] הלכה זו **מ**המקראות **"זכר" ו"נקבה"** (ויקרא ג, א), כדרך שנלמד הדבר בברייתא הראשונה? ומשיבים: אין הוא לומד ממקרא זה, שכן הכתוב **ההוא מיבעי ליה** [נצרך לו] **ל**עניינו של **ולד בעלי מומין, ולתמורת בעלי מומין.**


###### Steinsaltz on Temurah 18a:8
[Steinsaltz on Temurah 18a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:8)

ושואלים על כך: **ותיפוק לי כולהו מהאי קרא** [ויצאו לו, ויילמדו, כולם, כל הדינים, הן של ולדות ותמורות שלמים והן של ולדות ותמורות בעלי מומים, מהפסוק הזה], וכדרך שנלמד בברייתא הראשונה! ומשיבים: הלשון **"אם"** ("אם זכר", "אם נקבה") **לא משמע ליה** [אינו נראה לו] שבא ללמד, שכן אין היא מיותרת אלא צורת לשון המקובלת במקרא.


###### Steinsaltz on Temurah 18a:9
[Steinsaltz on Temurah 18a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:9)

ושואלים לצד האחר: **ולהאי** [ולזה] ה**תנא** בברייתא הראשונה, **דנפקא ליה** [שיוצא לו, שלשיטתו למדים] **מ**הכתוב **"זכר" "אם נקבה"** את כל הדינים כולם, אם כן בכתוב **"תשא ובאת" מה עביד להו** [עושה בו, מה נלמד ממנו]? ומשיבים: כתוב זה בא ללמד הלכה אחרת, שהבעלים חייבים להביא את קרבנותיהם למקדש, בעת שעולים לרגל, **אפילו ממירעייהו** [מהמרעה שלהם], שלא יתעצלו מלחפשם ומלקחתם, ולא ידחו את הבאתם לרגל הבא. **לישנא אחרינא** [לשון אחר]: בא כתוב זה ללמד שאפילו **ממורגייהו** [מן המורג, כלי הדישה שלהן] יש לקחת את הבהמות אותן הוא רוצה להקדיש, ועתה הוא עומד לעלות לרגל, ואל ידחה את הבאתן.


###### Steinsaltz on Temurah 18a:10
[Steinsaltz on Temurah 18a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:10)

ב משנה במשנה הקודמת שנינו שדין ולדות השלמים הריהו כדין השלמים, ומוסיפים כי בדבר זה נחלקו חכמים, ש**ר' אליעזר אומר: ולד שלמים לא יקרב שלמים,** אלא יסגרנו במקום שבו לא יינתן לו מזון, וימות (רש"י). **ו**אילו **חכמים אומרים: יקרב** כשלמים.


###### Steinsaltz on Temurah 18a:11
[Steinsaltz on Temurah 18a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:11)

ובהסבר מחלוקתם, **אמר ר' שמעון: לא נחלקו** ר' אליעזר וחכמים **על** ה**ולד** שנולד ל**ולד שלמים, ו**כן **על** ה**ולד** שנולד ל**ולד תמורה** — **ש**לדעת הכל **לא יקרב. על מה נחלקו** — **על הולד** של השלמים עצמו, שבזה **ר' אליעזר אמר: לא יקרב, וחכמים אומרים: יקרב.**


###### Steinsaltz on Temurah 18a:12
[Steinsaltz on Temurah 18a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:12)

ובענין זה **העיד** (מסרו במסורת מפי רבותיהם) ר' יהושע ור' פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים. אמר ר' פפייס: אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי **שלמים, ואכלנוה** מבשרה **ב**חג ה**פסח, ואכלנו** לאחר מכן את בשר **ולדה** כקרבן **שלמים בחג** (ברגל אחר).


###### Steinsaltz on Temurah 18a:13
[Steinsaltz on Temurah 18a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:13)

ג גמרא שנינו במשנה כי שיטת ר' אליעזר היא שולד שלמים אינו קרב שלמים. ובענין זה **אמר ר' אמי, אמר ר' יוחנן: מאי טעמא** [מה הטעם, מקור שיטתו] של **ר' אליעזר?** — שכן **אמר קרא** [הכתוב] בתחילת פרשת השלמים **"ואם זבח שלמים קרבנו לה'"** (ויקרא ג, א). והלשון **"ואם"** שניתן לקוראה "ואם" באה להורות: **ולא ולד.**


###### Steinsaltz on Temurah 18a:14
[Steinsaltz on Temurah 18a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:14)

**אמר ליה** [לו] **ר' חייא בר אבא לר' אמי** בשאלה: **אלא מעתה** שכך נדרש הכתוב "אם", הכתוב **"אם על תודה יקריבנו"** (ויקרא ז, יב), אם כן לכאורה **הכי נמי** [כך גם כן] יידרש באותו אופן: **"אם"** — **ולא ולד,** שולד התודה אינו קרב, **וכי תימא** [ואם תאמר] : **הכי נמי** [אכן כך גם כן], שלדעת ר' אליעזר אף ולד התודה אינו קרב כקרבן תודה, **והתניא** [והרי שנויה ברייתא] בדין התודה: **ולדה** של התודה, **ותמורתה** של התודה, **וחילופיה** (הבהמה המובאת לקרבן תודה במקום קרבן תודה שאבד, ולאחר מכן נמצא אותו קרבן, ועתה שתיהן עומדות לפניו להקרבה), **מנין** שדינם של כל אלו להקרבה כתודה עצמה? — **תלמוד לומר "אם על תודה** יקריבנו" — והרי זה בא לרבות **מכל מקום** (כל אופני התודה) שקרבים כתודה!


###### Steinsaltz on Temurah 18a:15
[Steinsaltz on Temurah 18a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:15)

**אלא אמר ר' חייא בר אבא, אמר ר' יוחנן: היינו טעמא** [זהו הטעם] של שיטת **ר' אליעזר** שאין ולדות השלמים קרבים — אין זה מדין תורה, אלא **גזירה** שגזרו חכמים על ולדות השלמים שלא יקרבו, וטעם הגזירה: שאם נאמר שהולדות קרבות, יש לחשוש **שמא** ימתינו הבעלים, וישאירו את האמהות אצלם לזמן רב, עד ש**יגדל מהם עדרים עדרים** כדי למוכרם לצרכי שלמים.


###### Steinsaltz on Temurah 18a:16
[Steinsaltz on Temurah 18a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:16)

ד עוד שנינו במשנה ש**אמר ר' שמעון** בהסבר מחלוקתם של ר' אליעזר וחכמים ש**לא נחלקו** על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב, ועל מה כן נחלקו? — על הולד...".


###### Steinsaltz on Temurah 18a:17
[Steinsaltz on Temurah 18a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:17)

ובדברי ר' שמעון אלה **איבעיא להו** [נשאלה להם, לחכמים], **היכי תני** [איך בדיוק שנויים הדברים], האם יש לשנות בהם **"לא נחלקו** ר' אליעזר וחכמים בכלל אם יקרבו או **שלא יקרבו** ולדות הולדות, **אלא** לדעת הכל (ואף ר' אליעזר מודה בכך) **יקרבו", או דילמא** [שמא], כך יש לשנות: **"לא נחלקו** ר' אליעזר וחכמים בולדות ולדות אלה **ש**לדעת מי מהם **יקרבו,** **אלא** לדעת הכל (ואף לדעת חכמים) **לא יקרבו"?**


###### Steinsaltz on Temurah 18a:18
[Steinsaltz on Temurah 18a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:18)

**אמר רבה: מסתברא** [מסתבר] לומר שכך הוא נוסח הדברים: **"לא נחלקו** בולדות ולדות **שלא יקרבו, אלא** לדעת הכל **יקרבו". מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? — שכן **עד כאן לא** שמענו כי **פליג** [חלק] **ר' אליעזר עליה דרבנן** [על חכמים] ואמר שלא יקרבו **אלא בולד** עצמו, **אבל ולד ולד** — לא אסר ר' אליעזר להקריבו, שכן **אקראי בעלמא** [דבר מזדמן סתם] **הוא,** שאין זה דבר מצוי שישהו אותם עד שיהיו להם ולדי ולדות.


###### Steinsaltz on Temurah 18a:19
[Steinsaltz on Temurah 18a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/18a:19)

**ו**אילו **ר' יהושע בן לוי אמר:** נוסח המשנה הוא **"לא נחלקו** בולדות ולדות **שיקרבו, אלא** לדעת הכל **לא יקרבו". מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? — שכן **עד כאן לא** שמענו כי **פליגי רבנן עליה** [חולקים חכמים על] **ר' אליעזר** ואומרים שיקרבו, **אלא בולד** השלמים, **אבל ולד ולד** — **מתוך מעשיה** (התוצאה של מה שעשה בה, שהשהה אותה) **ניכרת מחשבתו** ש**לגדל קא בעי ליה** [הוא רוצה אותו] ולכן לא יקריבו, כדי שלא יגדלו מלכתחילה לשם כך.