## Steinsaltz on Temurah Daf 23a

###### Steinsaltz on Temurah 23a:1
[Steinsaltz on Temurah 23a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:1)

**הכל** סבורים, ואף חכמים (הסבורים שאם היתה החטאת אבודה בשעת הפרשה, דינה שהיא רועה) **מודים** לרבי **שאם** עמד הבעלים בלא להימלך בבית דין ו**משך** (לקח) **אחת** מהן, ואפילו את האבודה, **והקריבה** והתכפר בה — **שהשניה מתה,** שכן גילה הבעלים את דעתו שאין זה משנה לו מה ייעשה בשניה. והרי **משכחת לה** [מוצא אתה] אופן שבו הולמים דברי סוף המשנה אף לשיטת חכמים, ו**כגון ש**מדעת עצמו **משך אחת מהן והקריב, ו**כ**דברי הכל** היא הלכה זו, שהרי השניה מתה.


###### Steinsaltz on Temurah 23a:2
[Steinsaltz on Temurah 23a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:2)

**אלא ל**שיטת **ר' אבא אמר רב,** ש**אמר** שאפילו אם עמד הבעלים ומשך מדעתו את החטאת האבודה והקריבה, סבורים חכמים שתרעה ולא תמות (שכן חטאת זו מעולם לא נדחתה מהקרבה). וכן **הכל מודים במתכפר ב**חטאת זו **שאינה אבודה** — **ש**החטאת ה**אבודה מתה. על מה** איפוא **נחלקו** רבי וחכמים? — **במתכפר באבודה,** ש**רבי סבר** [סבור] שכל ה**מפריש** קרבן חטאת **לאיבוד** (במקום קרבן חטאת שאבד) — הרי קרבן זה **כאיבוד** (כקרבן האבוד) **דמי** [דומה, נחשב], ולכן, כשם שאם הקריב את החטאת שאינה אבודה — החטאת האבודה מתה, כך גם אם הקריב את החטאת האבודה שנמצאה — זו שאינה אבודה מתה. **ורבנן סברי** [וחכמים סבורים] כי הקרבן המופרש תחת הקרבן שאבד — **לאו** [לא] **כאיבוד** (כקרבן האבוד) **דמי** [דומה, נחשב], ולכן אם הקריב את האבודה, החטאת שאינה אבודה אינה מתה, אלא רועה.


###### Steinsaltz on Temurah 23a:3
[Steinsaltz on Temurah 23a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:3)

ומעירים: נמצא איפוא ש**רישא** [תחילת המשנה], האומרת שאם נמצאה החטאת שאבדה לאחר הקרבת החטאת שהופרשה תחתיה הריהי מתה, ומכאן שאם נמצאה לפני כן — הריהי רועה, והרי בכך **סתם לן** [לנו] התנא, **כ**שיטת **רבנן** [חכמים], ואילו **סיפא** [בסוף, בהמשך דברי המשנה], **סתם לן** [לנו] התנא **כ**שיטת **רבי,** ושואלים:


###### Steinsaltz on Temurah 23a:4
[Steinsaltz on Temurah 23a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:4)

**ומאי קמשמע לן** [ומה הוא, התנא משמיע לנו] בכך — **דפליגי** [שחלוקים] **רבי ורבנן** [וחכמים] בדבר זה? והרי **בהדיא קתני לה** [במפורש שנינו אותה] **מחלוקת** שבין **רבי ורבנן בסיפא** [וחכמים בסוף המשנה]: **המפריש חטאת ואבדה, והפריש אחרת תחתיה** ועדיין לא הקריבה, **ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות** — **אחת מהן תקרב, ושניה תמות.** אלו **דברי רבי. וחכמים אומרים: אין חטאת מתה אלא** כ**שנמצאת מאחר שכיפרו בעלים, ואין מעות הולכות לים המלח אלא** כ**שנמצאו מאחר שכיפרו בעלים!**


###### Steinsaltz on Temurah 23a:5
[Steinsaltz on Temurah 23a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:5)

ומשיבים: **הא קמשמע לן** [זה משמיע לנו] כי **דבר זה** ששנינו קודם לכן כסתירה במשנה **מחלוקת רבי ורבנן** [וחכמים] הוא.


###### Steinsaltz on Temurah 23a:6
[Steinsaltz on Temurah 23a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:6)

א ומעתה דנים בהלכה זו **גופא** [גופה, כשלעצמה], **אמר רב הונא, אמר רב** בהסבר מחלוקת רבי וחכמים: **הכל מודים שאם** עמד הבעלים על דעת עצמו ו**משך אחת** מהן, ואפילו את זו שאבדה ונמצאה, **והקריבה** — **שהשניה מתה. לא נחלקו** חכמים ורבי **אלא ב**אדם ה**בא לימלך** (ליטול עצה) מחכמים מה עליו לעשות. ש**רבי סבר** [סבור]: **לא עשו תקנה בקדשים,** שאין חכמים חוששים שמא מתוך דבריהם יבואו הקדשים למיתה. **ו**לכן **אמרינן** [אומרים אנו] לו: **לך התכפר ב**זו **שאינה אבודה,** שלא נדחתה מהקרבה, **ו**אף שבכך ה**אבודה מתה. ו**אילו **רבנן סברי** [חכמים סבורים]: **עשו תקנה בקדשים,** שראוי לחכמים לדאוג שלא יבואו קדשים לכלל מיתה. **ו**משום כך **אמרינן** [אומרים אנו] לו: **לך התכפר** דווקא **ב**זו ה**אבודה, ו**על ידי כך זו **שאינה אבודה** לא תמות, אלא **תרעה.**


###### Steinsaltz on Temurah 23a:7
[Steinsaltz on Temurah 23a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:7)

**מותיב** [מקשה] על כך **רב משרשיא: ו**האם יש הסבור ש**לא עשו תקנה בקדשים? והתניא** [והרי שנויה ברייתא] על האמור באכילת שיירי המנחות "והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה" (ויקרא ו, ט). ודורשים מלה יתירה זו שבסוף הפסוק "יאכלוה": **"יאכלו"** האמור במלה זו, **מה תלמוד לומר** (מלמדנו)? — **מלמד שאם היתה** בשיירי המנחה רק כדי **אכילה מועטת,** שאין בה כשיעור שביעה — **אוכלין עמה חולין ותרומה, כדי ש**בכך **תהא נאכלת על השבע** (כדי שביעה).


###### Steinsaltz on Temurah 23a:8
[Steinsaltz on Temurah 23a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:8)

ואילו המלה השלימה, בתוספת ה"א שבה **"יאכלוה", מה תלמוד לומר?** — מלמד **שאם היתה אכילה מרובה,** וכגון שיש להם שיירי מנחות רבים — **אין אוכלין עמה חולין ותרומה, כדי שלא תהא** על ידי כך המנחה **נאכלת על הגסה,** ועלולה היא, על ידי כך, שלא תיאכל כולה, ותבוא לכלל נותר.


###### Steinsaltz on Temurah 23a:9
[Steinsaltz on Temurah 23a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:9)

ונסיק איפוא מכאן: **מאי לאו** [האם לא] הלכה זו היא **אפילו** כשיטת **רבי?** והלא הלכה זו באה כדי לעשות תקנה לקדשים (שלא יבואו לידי נותר), משמע שרבי סבור שעושים תקנה לקדשים! ומשיבים: **לא,** אין זה כשיטת רבי, אלא כשיטת **רבנן** [חכמים].


###### Steinsaltz on Temurah 23a:10
[Steinsaltz on Temurah 23a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:10)

**ו**אילו **ר' אבא אמר** בשם **רב** הסבר אחר למחלוקת חכמים ורבי: **הכל מודים במתכפר ב**חטאת **שאינה אבודה** אחר שהפריש בהמה לחטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאה הראשונה — **ש**החטאת ה**אבודה** **מתה,** שהרי נדחתה. **על מה נחלקו?** — כש**מתכפר באבודה,** ובזאת נחלקו, ש**רבי סבר** [סבור] שה**מפריש** חטאת **לאיבוד** (במקום קרבן אבוד) — אף קרבן זה שלא אבד **כאיבוד** (כקרבן האבוד) הוא **דמי** [דומה, נחשב], ולכן גם הוא מומת. **ו**אילו **רבנן סברי** [חכמים סבורים] שקרבן שהופרש במקום קרבן אבוד — **לאו** [לא] **כאיבוד** הוא **דמי** [דומה, נחשב], ולכן הוא הולך לרעיה.


###### Steinsaltz on Temurah 23a:11
[Steinsaltz on Temurah 23a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:11)

ושואלים על הסברו זה של ר' אבא בשם רב: **תנן** [שנינו במשנה] בדינם של שעירי יום הכיפורים, שאם לאחר שהוגרלו שני השעירים, מת השעיר שהוגרל לעזאזל, מביאים שני שעירים נוספים, ומגרילים עליהם שוב, והשעיר שהוגרל לעזאזל — יישלח לעזאזל, ואחד מבין שני השעירים שהוגרלו לה' קרב, ו**השני ירעה עד שיסתאב** (שיפול בו מום), **וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.** וטעם הדבר: משום **שאין חטאת ציבור מתה.** ומכאן נדייק: כך הוא הדין רק בשעירי יום הכיפורים משום שחטאת ציבור היא, **הא** [הרי] מכאן נלמד שבאופן דומה בחטאת של **יחיד** — הריהי **מתה.**


###### Steinsaltz on Temurah 23a:12
[Steinsaltz on Temurah 23a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/23a:12)

**ואמר רב** על כך: **בעלי חיים** (הקרבנות בהיותם בחיים) **אינן נידחין,** ומשום כך, במקרה זה של שתי ההגרלות בשעירי יום הכיפורים, **כשהוא מתכפר** — אף **ב**שעיר ה**שני שבזוג** ה**ראשון** יכול שיהיה **מתכפר,** ואין אומרים שמאחר שבן זוגו מת הריהו נדחה. **ו**אילו **אידך בתרא** [השעיר האחר, שבזוג השני] שעלה עליו הגורל לה' — **הוה ליה** [הריהו] נחשב **כמפריש לאיבוד** (במקום השעיר האבוד, שלא יכול היה להיות מוקרב). **ו**כאמור, **טעמא** [הטעם דווקא] כך הוא הדין משום שהוא חטאת **ציבור,** ואין חטאת ציבור מתה. ומכאן נדייק: **הא** [הרי] מכאן, כי באופן דומה, ובחטאת של **יחיד** — הריהי **מתה.**