## Steinsaltz on Temurah Daf 25a

###### Steinsaltz on Temurah 25a:1
[Steinsaltz on Temurah 25a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:1)

ומכלל לשונו זו של רבן שמעון בן גמליאל עולה שאין הוולדות הטומטום והאנדרוגינוס קדושים כלל בכל אופן שהוא, ואף אם נולדו לבהמת הקדש, ושואלים: **אמאי** [מדוע] **אין קדושה חלה עליהן** מכח קדושת אמם? ומשיבים: **קסבר** [סבור הוא] **רבן שמעון בן גמליאל** כי **ולדות קדשים** — רק **בהוייתן** (בהיותם, בהיוולדם) **הן קדושין** (מתקדשים). וראיה לדבר, **דאי סלקא דעתך** [שאם עולה על דעתך] לומר כי כבר **ממעי אמן הן קדושין, אמאי** [מדוע] **אין קדושה חלה עליהן? הא תפסתינהו** [הרי כבר תפסתן, חלה עליהם] ה**קדושה דאימייהו** [של אמם]! **אלא שמע מינה** [למד מכאן] כי **ולדי קדשים** רק **בהוייתן הן קדושים. ו**אילו


###### Steinsaltz on Temurah 25a:2
[Steinsaltz on Temurah 25a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:2)

**האי** [זה] ה**תנא** (החולק על רבן שמעון בן גמליאל) **סבר** [סבור] כי **ולדי קדשים** — **ממעי אמן הן קדושים. דתנו רבנן** [שכן שנו חכמים בברייתא] על האמור בדין הבכור "אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו" (ויקרא כז, כו): **אילו לא נאמר** פסוק זה בשלמותו אלא חלק ממנו: "אך **בכור** אשר יבוכר לה' **לא יקדיש", הייתי אומר** שהכתוב מתייחס לאדם המקדיש, וללמדנו ש**בכור** אדם **לא יקדיש** כל **הקדישות,** לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הכתוב) במלים **"איש אתו"** — שהכתוב מדבר בהקדש שמקדיש בכור אדם ("איש") את בכור הבהמה ("אותו"), וללמדנו כי דווקא **אותו** את בכור בהמה **אי** (אין) **אתה** הקדוש בבכור אדם **מקדיש** לקדושה אחרת, **אבל מקדיש אדם בכור** שאר **הקדישות.**


###### Steinsaltz on Temurah 25a:3
[Steinsaltz on Temurah 25a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:3)

**ועדיין אני אומר:** דווקא **הוא** בכור אדם — הוא ש**לא יקדיש** את בכור הבהמה לקדושה אחרת, **אבל יקדישוהו אחרים** שאינם בכורים. לכך **תלמוד לומר** הכתוב הנוסף **"בבהמה"** — רק **ב**בכור **בהמה עסקתי** בכתוב זה ולא דובר בו כלל בבכור אדם, וללמדנו שלכל אדם אסור להקדיש בכור בהמה להקדש אחר.


###### Steinsaltz on Temurah 25a:4
[Steinsaltz on Temurah 25a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:4)

ועדיין יש לברר ולשאול: **יכול** שהדין הוא ש**לא יקדישנו** את בכור הבהמה לקדושה אחרת אף כשהוא עדיין ולד **בבטן** אמו? לכך **תלמוד לומר** במלים **"אשר יבכר לה'"**— רק **מ**זמן **שיבוכר לה',** שיצא מבטן אמו והתקדש, **אי** (אין) **אתה מקדיש** אותו לקדושה אחרת, **אבל אתה מקדיש** אותו לקדושה אחרת בהיותו עדיין **בבטן** אמו.


###### Steinsaltz on Temurah 25a:5
[Steinsaltz on Temurah 25a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:5)

**יכול** שיהא דין זה **אף** ב**ולדי כל הקדשים כן,** שיהא מותר להקדישם לקדושה אחרת בהיותם במעי אמם? — לכך **תלמוד לומר** במלה **"אך"** — כי **חלק** (הבדיל) הכתוב בין דין הבכור, שמותר להקדיש אותו בהיותו במעי אמו לקדושה אחרת, ואין הוא נוהג בשאר הקדשים. ונסכם: **אלמא סבירא ליה** [מכאן נלמד כי סבור הוא, תנא זה] ש**ולדי קדשים ממעי אמן הן קדושין.**


###### Steinsaltz on Temurah 25a:6
[Steinsaltz on Temurah 25a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:6)

א שנינו במשנה כי יכול אדם להערים על הבכור, באופן שיקדישנו לעולה עוד בהיותו במעי אמו, שכיון שעדיין לא יצא מבטן אמו, עדיין לא התקדש בקדושת הבכור. ובענין זה **אמר ליה** [לו] **רב עמרם לרב ששת** בעיה זו: אם הבעלים **אמר על** העובר **הבכור:** **"עם יציאת רובו** מבטן אמו (שהוא זמן שבו חלה קדושת בכור) יקדש זה ל**עולה",** מה דין הולד? האם **עולה הוי** [הינו] **או בכור הוי** [הינו]?


###### Steinsaltz on Temurah 25a:7
[Steinsaltz on Temurah 25a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:7)

וצדדי השאלה: האם **עולה הוי** [הינו] — משום שהיא חמורה יותר ולכן **כל פורתא ופורתא דקא נפיק** [קצת וקצת ממנו שהוא יוצא] מבטן אמו **הוא** חלק מקרבן עולה שהוא **כליל** (כולו) לה' ומן הדין שקדושה זו היא שתתפוס. **או** שמא **בכור הוי** [הינו], משום שבדרך כלל קדושת הבכורות חלה בעצם לידתם ואם כן **כל פורתא ופורתא דקא נפיק** [קצת וקצת שהוא יוצא], **במילתיה** [בדברו, בעניינו] בקדושת בכור **הוא?**


###### Steinsaltz on Temurah 25a:8
[Steinsaltz on Temurah 25a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:8)

**לישנא אחרינא** [לשון אחרת] בהצגת צדדי בעיה זו: האם עולה הוא, **שכן קדושה** חמורה זו של עולה **חיילא עליה** [חלה עליו]. **או דלמא** [שמא] **בכור הוי** [הינו] — **שכן קדושתו** חלה עליו בידי שמים, בעצם היציאה **מרחם** האם.


###### Steinsaltz on Temurah 25a:9
[Steinsaltz on Temurah 25a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:9)

**אמר ליה** [לו]: **מאי תיבעי** [מה תישאל] **לך** שאלה זו, והרי **היינו דבעי** [זהו, שאלה כגון זו, ששאל] החכם **אילפא: אמר** בעליו של השדה הנקצר **על הלקט** (השבלים הנופלות מהמגל, שהן בכלל מתנות עניים, ואין העשירים רשאים לקחתן): **"עם נשירת רובו** מן המגל (שאז חל דין לקט עליו) **יהא הפקר** לכל (אף לעשירים)", מה דינן של השבלים? האם **לקט הוי** [הינו], **או הפקר הוי** [הינו]?


###### Steinsaltz on Temurah 25a:10
[Steinsaltz on Temurah 25a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:10)

וצדדי השאלה: האם **לקט הוי** [הינו] — **שכן קדושתו בידי שמים** (שהרי הוא מתקדש בלא שיקדישנו אדם, אלא בעצם נפילתן מהמגל ובציווי הקדוש ברוך הוא), **או דלמא** [שמא] **הפקר הוי** [הינו], שהרי יפה כוחו, **שכן** בדרך זו **זוכין בו עניים ועשירים?**


###### Steinsaltz on Temurah 25a:11
[Steinsaltz on Temurah 25a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:11)

**ואמר אביי** על בעייתו זו של אילפא: **מאי תיבעי ליה** [מה נשאלה לו], שהרי אין מקום לבעיה זו, שכן כלל הוא כי **דברי הרב** (הקדוש ברוך הוא) בתורה, שלקט הוא, **ודברי תלמיד** (האדם) שהפקירו אף לעשירים, **דברי מי שומעים? הכי נמי** [כך גם כן] בבעייתו של רב עמרם יש לומר: דברי הרב ודברי התלמיד, **דברי מי שומעים?** ואף עובר זה, הריהו קדוש בקדושת בכור, ולא בקדושת עולה.


###### Steinsaltz on Temurah 25a:12
[Steinsaltz on Temurah 25a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:12)

ב משנה אדם **האומר** על בהמת החולין המעוברת שלו: **"ולדה של** בהמה **זו** יקרב ל**עולה, והיא** עצמה תיקרב ל**שלמים"** — **דבריו קיימים,** ויקרב הולד לעולה. שהרי הקדים בדבריו את קדושת הולד לקדושת האם. ואם אמר **"היא** תקרב ל**שלמים, וולדה** יקרב ל**עולה",** שהקדים את קדושת האם לקדושת הולד — **הרי** דינו של ולד **זה** כדין **ולד זבחי שלמים,** שכיון שהקדים את קדושת האם, וחלה עליה קדושת שלמים, הריהי חלה אף על כל מה שבקרבה ובכלל זה גם על הולד. אלו **דברי ר' מאיר.**


###### Steinsaltz on Temurah 25a:13
[Steinsaltz on Temurah 25a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:13)

**אמר ר' יוסי: אם לכן** (לכך) **נתכוין** מ**תחלה,** שכאשר אמר על האם שתהא לשלמים חשב שמיד לאחר מכן יאמר על הולד שיהא לעולה, **הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת** (בבת אחת) — כל **דבריו קיימין,** שהאם שלמים והולד עולה. **ואם** לא כך היתה כוונתו, אלא **משאמר** (לאחר שאמר) **"הרי זו שלמים" נמלך ואמר "ולדה עולה"** — **הרי זו ולדה** גם הוא **שלמים,** שטרם שנמלך כבר חלה על הולד קדושת אמו.


###### Steinsaltz on Temurah 25a:14
[Steinsaltz on Temurah 25a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:14)

ג גמרא **אמר ר' יוחנן: הפריש** בהמה לצורך קרבן **חטאת,** והיתה אותה בהמה **מעוברת וילדה** נקבה — הרי שתיהן קדושות בקדושת חטאת, אם **רצה** — **בה** עצמה הוא **מתכפר,** ואם **רצה** — **בולדה** הוא **מתכפר,** שכיון שהקדישה כשהיתה כבר מעוברת, הרי זה כאילו הקדיש גם את העובר בפני עצמו.


###### Steinsaltz on Temurah 25a:15
[Steinsaltz on Temurah 25a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:15)

ומבררים: **מאי טעמא** [מה הטעם] להלכה זו? **קסבר** [סבור הוא] **ר' יוחנן** שהמקדיש בהמה מעוברת לחטאת, **אם שיירו** (השאירו) את העובר שיהיה חולין, וכגון שאמר "העובר חולין, והיא לחטאת" — הרי זה אכן **משוייר,** והריהו חולין, אף שאמו הריהי חטאת.


###### Steinsaltz on Temurah 25a:16
[Steinsaltz on Temurah 25a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:16)

שסבור ר' יוחנן ש**עובר לאו** [לא] כ**ירך** (חלק מגוף) **אמו הוא.** ולכן, כשם שיכול הוא לשייר את העובר שלא תחול עליו קדושת אמו, כן יכול הוא להקדיש את העובר לקדושה שונה מקדושת אמו. **דהוה ליה** [שהרי הוא] **כמפריש שתי** בהמות לקרבנות **חטאות לאחריות** (לחובתו) — ויקריב איזו מהן שירצה, שאם **רצה** — **מתכפר בה** באחת מהן, ואם **רצה** — **מתכפר בחבירתה.**


###### Steinsaltz on Temurah 25a:17
[Steinsaltz on Temurah 25a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:17)

**מותיב** [מקשה] **ר' אלעזר** על שיטתו זו של ר' יוחנן ממה ששנינו במשנתנו: אם אמר **"היא שלמים וולדה עולה"** — **הרי זה ולד שלמים, ו**מעתה יש לשאול: **אי סלקא דעתך** [אם עולה על דעתך] לומר שכאשר **שיירו** הריהו **משוייר,** שהולד המשוייר עומד לעצמו, כיישות נפרדת, אם כן מדוע נאמר על הולד **"הרי זה ולד שלמים",** שחלה קדושת אמו עליו, **"הרי זו שלמים"** בפני עצמו **בעי מיתנא** [צריך לשנות], שהרי הוא יישות נפרדת. ועל כרחך מזה ששנה "הרי זה ולד שלמים", משמע שאינו ישות בפני עצמו, ותחול עליו קדושת אמו בכל מקרה!


###### Steinsaltz on Temurah 25a:18
[Steinsaltz on Temurah 25a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:18)

**אמר רב טבלא: בר מינה דההיא** [חוץ ממנה, הוצא אותה משנה] שכן היא משובשת. **הא** [הרי] **אמר רב לתנא** [לשונה המשניות] שלפניו, ששנה את משנתנו: אל תשנה בנוסח "הרי זה ולד שלמים", אלא כך **תני** [שנה] אותה **"הרי זו שלמים".**


###### Steinsaltz on Temurah 25a:19
[Steinsaltz on Temurah 25a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:19)

**מיתיבי** [מקשים] עוד על דברי ר' יוחנן אלה ממה ששנינו בברייתא: **האומר לשפחתו** הכנענית **"הרי את** **שפחה** כשהיית, **ו**אולם **ולדך** הריהו **בן חורין",** שכתב לה כך בשטר שחרור ונתנו בידה, **אם היתה עוברה** (מעוברת) — **זכתה לו** (עבורו), לבנה, והריהו יוצא לחירות.


###### Steinsaltz on Temurah 25a:20
[Steinsaltz on Temurah 25a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/25a:20)

ומעתה יש לדון בדבר: **אי אמרת בשלמא** [זה נוח אם אומר אתה] ש**אם שיירו** — **אינו משוייר,** וכן ש**עובר** — **ירך אמו, משום הכי** [כך] **זכתה לו, והוי ליה** [והרי זה] **כ**אדם ה**משחרר חצי עבדו,** שיצא בכך העבד לחירות, **ומני** [וכשיטת מי היא] — כשיטת **ר' מאיר היא. כדתניא** [כמו ששנינו בברייתא]: