## Steinsaltz on Temurah Daf 27a

###### Steinsaltz on Temurah 27a:1
[Steinsaltz on Temurah 27a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:1)

**"ואם תחתיה תעמד הבהרת"** (ויקרא יג, כג), הרי שלשון "תחת" משמש במובן של הישארות דבר במקומו. וכן הוא עיקרה של התפסת התמורה שאף שבהמת החולין מתקדשת בה, קדושת בהמת ההקדש עומדת במקומה.


###### Steinsaltz on Temurah 27a:2
[Steinsaltz on Temurah 27a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:2)

ולשון **דאחולי** [של חילול, החלפת הדבר] — **דכתיב** [שכן נאמר]: **"תחת הנחשת אביא זהב** ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחושת ותחת האבנים ברזל" (ישעיה ס, יז), הרי שמשמשת הלשון "תחת" במובן של החלפת הדבר בדבר אחר. **והלכך** [ומשום כך] נקבע מובנה על פי הנסיבות שבהן היא נאמרה. ולכן, **גבי** [אצל, בענין] **קדשי מזבח, דעבדין** [שעושים] **תמורה** — **לישנא דאתפוסי** [לשון התפסה] **הוא.** ואילו **גבי** [אצל, בענין] **קדשי בדק הבית, דלא עבדין** [שאין הם עושים] **תמורה** — **לישנא דאחולי** [לשון חילול] **הוא.**


###### Steinsaltz on Temurah 27a:3
[Steinsaltz on Temurah 27a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:3)

**אמר רבא: אפילו בקדשי מזבח,** שדינם שהם עושים תמורה, פעמים **משכחת לה לישנא דאחולי** [מוצא אתה כי לשון "תחת" לשון של חילול] **הוא.** ומסביר את דבריו: **כגון שהיה** קרבן ה**הקדש בעל מום,** שאין הוא עומד להקרבה אלא לפדיון, והמיר עליו בהמת חולין בלשון "הרי זו תחת זו" — אף שחל דין התמורה, שהרי אף שהיא בעלת מום מכל מקום קדושה היא בקדושת מזבח וראויה לעשות תמורה, ואף על פי כן הריהי מתחללת בלשון זו.


###### Steinsaltz on Temurah 27a:4
[Steinsaltz on Temurah 27a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:4)

**אמר רב אשי: אפילו ב**אופן זה שהביא רבא, שהיה קרבן ההקדש **בעל מום** **נמי משכחת לה לישנא דאחולי, ומשכחת לישנא דאתפוסי** [גם כן, יש ומוצא אתה שהיא משמשת בלשון חילול, ויש ומוצא אתה שהיא משמשת בלשון התפסה]. ומפרט את דבריו: אם אמר "זו תחת זו" כאשר **ידו** היתה מונחת **אקודש** [על בהמת הקודש] — לשון **חול הוי** [הריהו], שהרי ניכרים הדברים שכוונתו שבהמת ההקדש תתחלל על בהמת החולין. ואם אמר "זו תחת זו" כאשר **ידו** היתה מונחת **אחול** [על בהמת החול] — לשון **קודש הוה** [הריהו], שהרי ניכר הדבר שכוונתו שבהמת החול תתקדש בקדושת בהמת ההקדש.


###### Steinsaltz on Temurah 27a:5
[Steinsaltz on Temurah 27a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:5)

א ועוד באותו ענין **בעי** [שאל] **אביי: היו** עומדות **לפניו שתי בהמות של קדש** שהן **בעלות מום, ושתי בהמות של חולין תמימות,** **ואמר "הרי אלו תחת אלו",** בלא שהניח ידיו על אלו או על אלו, **מהו** הדין?


###### Steinsaltz on Temurah 27a:6
[Steinsaltz on Temurah 27a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:6)

וצדדי השאלה: **מי** [האם] **אמר** (התכוון) בכך **לאתפוסי** [להתפיס] את קדושת שתי בהמות ההקדש על שתי בהמות החולין, כדין התמורה — **ולקי** [ולוקה] הוא פעמיים מלקות על כך, כשאר הממירים שלוקים. **או דלמא** [שמא]: כיון שיתכן שלחלל את בהמת ההקדש בעלת המום על בהמת החולין הוא מתכוין, שכן כלל הוא כי **כל היכא דאיכא היתרא** [היכן שיש אפשרות שייעשה הדבר בהיתר] ואפשרות שייעשה הדבר באיסור — **לא שביק איניש היתרא ועביד איסורא** [אין אדם עוזב את ההיתר ועושה איסור], ואף כאן לא היתה כוונתו אלא לחלל את שתי בהמות ההקדש, ואין הוא לוקה על כך?


###### Steinsaltz on Temurah 27a:7
[Steinsaltz on Temurah 27a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:7)

**ו**הוסיף אביי ושאל: **אם תמצי** [תרצה] **לומר** כי **כל היכא דאיכא היתרא, לא שביק איניש ועביד איסורא** [היכן שיש היתר, אין אדם עוזב היתר ועושה איסור], ונסכם איפוא בבעיה הקודמת שאין הוא לוקה, שכן כוונתו היתה לחילול, עדיין יש לדון במקרה ש**היו** עומדות **לפניו שתי בהמות של קודש, ו**רק **אחת מהן בעלת מום,** והשניה תמימה. **ו**כן עמדו לפניו **שתי בהמות של חולין, ו**רק **אחת מהן בעלת מום,** והשניה היא תמימה. **ואמר "הרי אלו תחת אלו", מהו** הדין?


###### Steinsaltz on Temurah 27a:8
[Steinsaltz on Temurah 27a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:8)

והרי אף שברור שבבהמת ההקדש התמימה חלה לשון "תחת" במובן של התפסה בתמורה, ואולם אין זה ברור באיזו מבהמות החולין החיל את התמורה הזו, ואלו צדדי השאלה: **מי** [האם] **אמר** (התכוון בדבריו) שבהמת החולין ה**תמימה** תהיה **תחת** בהמת ההקדש ה**תמימה** — ונמצא כי **לאתפוסי** [להתפסה] אותה בתמורה התכוון (ולוקה על כך), ואילו **בעלת מום** של החולין תהיה **תחת בעלת מום** של הקדש — ואין זו לשון התפסת תמורה, אלא **לאחולי** [לחילול] התכוון (ואין הוא לוקה על כך).


###### Steinsaltz on Temurah 27a:9
[Steinsaltz on Temurah 27a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:9)

**או דלמא** [שמא] כוונתו היתה שהבהמה ה**תמימה** של **חולין** תהיה **תחת בעלת מום** של **הקדש,** והרי זו התפסת תמורה, שכך הוא מדין התמורה שהממיר בעלת מום בתמימה — הריהי תמורה (ולוקה על כך), ושתהיה **בעלת מום** של **חולין** — **תחת תמימה** של **הקדש,** ואף זו לשון התפסה, שהרי אף בכך חל דין התמורה שהממיר תמימה בבעלת מום — הריהי תמורה (ולוקה על כך), **ו**נמצא שעל **תרוייהו לקי** [שתיהן לוקה]? ו


###### Steinsaltz on Temurah 27a:10
[Steinsaltz on Temurah 27a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:10)

הוסיף ושאל אביי: אף **אם תמצי** [תרצה] **לומר** כי **כל היכא דאיכא היתירא** [היכן שיש היתר] — **לא עביד איסורא** [אין אדם עושה איסור], **ולאחולי** [ולחילול] **הוא** מתכוין, **ולא לקי** [ואינו לוקה] על כך פעמיים מלקות, אלא אחת, עדיין יש לדון במקרה ש**היו** עומדות **לפניו שלש בהמות של קדש ואחת מהן** **בעלת מום,** והשתיים האחרות תמימות. **ו**כן **שלשה בהמות של חולין** שכולן **תמימות, ואמר "הרי אלו תחת אלו",** מה הדין?


###### Steinsaltz on Temurah 27a:11
[Steinsaltz on Temurah 27a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:11)

וצדדי השאלה: **מי אמרינן** [האם אומרים אנו] **מ**תוך שבוודאי כוונתו לומר ששתי ה**תמימות** של החולין תהיינה **תחת** שתי ה**תמימות** של הקדש, ו**ל**משמעות **אתפוסי** [התפסה] בדין התמורה, כדינה הרגיל של לשון "תחת" התכוון — ודאי התכוין שהבהמה השלישית משלש ה**תמימות** של החולין **נמי** [גם כן] תהיה **תחת בעלת מום** של ההקדש — ו**ל**משמעות **אתפוסי** [להתפסה] בתמורה התכוין, והריהו איפוא לוקה על שלש תמורות. **או דלמא** [שמא]: **הכא נמי** [כאן גם כן] אומרים אנו את הכלל ש**כל היכא דאיכא היתירא, לא עביד איסורא** [כל היכן שיש היתר, אין אדם עושה איסור], **ו**לכן יש לומר שכוונתו ב**ההיא בתרייתא** [באותה בהמה אחרונה] שמבין שלוש התמימות של חולין — **לאחולי הוי** [לחילול בהמת ההקדש הריהי], ולא להמרה, ואין הוא לוקה על כך.


###### Steinsaltz on Temurah 27a:12
[Steinsaltz on Temurah 27a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:12)

ב ו**אם תימצי** [תרצה] **לומר** כי **הכא נמי** [כאן, באופן של הבעיה הקודמת גם כן] אין הוא לוקה על השלישית, וטעם הדבר: שכן **כיון דאכתי גברא** [שעדיין אדם] זה **לא איתחזק באיסורי** [הוחזק באיסורים, כמי שרגיל לעבור על איסורים] שהרי טרם עבר על איסור שלוש פעמים, שיש בהן כדי חזקה, ומשום כך אומרים אנו בו את הכלל כי **לא שביק התירא ועביד איסורא** [אין אדם מניח היתר ועושה איסור]. ומעתה **בעי** [שאל] **רב אשי: היו** עומדות **לפניו ארבע בהמות של קדש** שלוש מהן תמימות, **ואחת מהן** היא **בעלת מום, ו**כן עמדו לפניו **ארבע בהמות** תמימות **של חולין, ואמר "הרי אלו תחת אלו" מהו** הדין?


###### Steinsaltz on Temurah 27a:13
[Steinsaltz on Temurah 27a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:13)

וצדדי השאלה: **הכא** [כאן] **ודאי כיון דאיתחזק גברא באיסורי** [שהוחזק האדם באיסורים], שהרי ודאי בשלוש התמימות של ההקדש המיר — והרי איפוא יש לומר שאף בבהמת ההקדש הרביעית, בעלת המום, גם כן המיר, והריהו **(בכולן) לקי** [לוקה] **בארבע** סדרות של **מלקיות.**


###### Steinsaltz on Temurah 27a:14
[Steinsaltz on Temurah 27a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:14)

**או דלמא** [שמא] יש לומר כי **אף על גב דאיתחזק באיסורא** [אף על פי שהוחזק אדם זה באיסור], וממעשיו נראה שאין הוא נרתע מלעבור עבירה, ואולם עדיין כלל הוא אף לגבי אדם שכזה ש**לא שביק איניש היתירא ועביד איסורא** [אין אדם מניח היתר ועושה איסור], **והוי בתרייתא לאחולי הוי** [והרי כוונתו לגבי הבהמה האחרונה, הרביעית של ההקדש לחילול הריהי]? ומסכמים: לא נמצא פתרון לכל הבעיות הללו, ולכך **תיקו** [תעמודנה] במקומן.


###### Steinsaltz on Temurah 27a:15
[Steinsaltz on Temurah 27a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:15)

ג שנינו במשנה שהאומר "הרי זו (בהמת חולין) מחוללת על זו (בהמת הקדש)", **אם היתה** בהמת ה**הקדש בעל מום** — **יצא לחולין,** ואולם צריך להעריך את שוויה של בהמת ההקדש, ואם הוא עולה על שווי בהמת החולין — צריך להשלים להקדש את ההפרש שביניהן ("לעשות דמים"). ובהסברן של שתי הלכות אלה נחלקו חכמים.


###### Steinsaltz on Temurah 27a:16
[Steinsaltz on Temurah 27a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:16)

**אמר ר' יוחנן:** דין זה ש**יצא** ההקדש **לחולין** — הריהו **דבר תורה,** שכן מן התורה אפילו הקדש השווה מאה מנה שחולל על שווה פרוטה — הריהו מחולל בכך. **ו**אילו דין זה ש**צריך לעשות דמים** — הריהו **מדבריהם** של חכמים, שתקנו כן על מנת שלא יפסיד ההקדש. **ו**אילו **ריש לקיש אמר: אף** דין זה ש**צריך לעשות דמים** — הריהו **דבר תורה.**


###### Steinsaltz on Temurah 27a:17
[Steinsaltz on Temurah 27a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:17)

ודנים במחלוקתם: **במאי עסקינן** [במה, באיזה אופן, אנו עוסקים כאן] במחלוקת זו? **אי נימא** [אם נאמר] שעוסקים אנו במקרה שההבדל בין הערך הממשי של בהמת ההקדש, ובין ערך הבהמה שניתנה כפדיון, היה עד כדי ששית (שתות) ולא יותר, שהוא הפרש המחיל דין **אונאה** (שהמקח נקנה ואולם צריך המאנה להשיב את הפרש הדמים) — האם **בהא נימא** [בזה יאמר] **ריש לקיש** ש**אף** דין זה שבמשנתנו ש**צריך לעשות דמים** הוא **דבר תורה?**


###### Steinsaltz on Temurah 27a:18
[Steinsaltz on Temurah 27a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:18)

**והא תנן** [והרי שנינו במשנה במסכת בבא מציעא]: **אלו דברים שאין להם** דין **אונאה: העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות,** הרי איפוא שאין ההקדש בכלל דיני האונאה, ולמה נדרש הוא להחזיר להקדש את הפרש הדמים?


###### Steinsaltz on Temurah 27a:19
[Steinsaltz on Temurah 27a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/27a:19)

**אלא** אם נאמר שמחלוקת זו בין ר' יוחנן לריש לקיש הריהי במקרה שהיה הפרש הדמים יותר משישית שבכגון זה יש כבר **בטול מקח,** שבכך מתבטלת בכך המכירה, ואולם באופן זה יש לשאול, לכיוון ההפוך: וכי **בהא נימא** [בזה יאמר] **ר' יוחנן** שדין זה ש**צריך לעשות דמים** הוא **מדבריהם** של חכמים?