## Steinsaltz on Temurah Daf 29a

###### Steinsaltz on Temurah 29a:1
[Steinsaltz on Temurah 29a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:1)

**ו**איסור הקרבה שלא ב**כלי שרת, ו**איסור הקרבה ב**כלי אשירה,** שהקריב בכלים ששימשו קודם לכן לאשירה, **ו**האיסור להשתמש ב**עצי אשירה,** שכך נאמר לגדעון להקריב את העולה על עצי האשירה שיכרות, **ו**איסור הקרבה של ה**מוקצה** לעבודה זרה, **ו**של ה**נעבד** לעבודה זרה.


###### Steinsaltz on Temurah 29a:2
[Steinsaltz on Temurah 29a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:2)

א ועוד בעניינו של המוקצה לעבודה זרה, **אמר רב טובי בר מתנה, אמר ר' יאשיה: מנין ל**דין ה**מוקצה מן התורה?** — **שנאמר** בדיני הקרבנות בפרשת פינחס: "את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי **תשמרו להקריב לי במועדו"** (במדבר כח, ב), ומשמעות המלה "תשמרו" — **כל שעושין לו שימור.** סברו מתחילה שכוונת דברי ר' יאשיה היתה: שכל קרבן המוקרב לשמים, צריך שתקדם לו שמירה, שיקצהו ולא יקריבנו מייד לאחר שהקדישו.


###### Steinsaltz on Temurah 29a:3
[Steinsaltz on Temurah 29a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:3)

ועל כך **מתקיף לה** [מקשה עליה] **אביי: אלא מעתה,** אם אדם **אייתית אימרא דצומא** [הביא להקרבה כבש מסוגף, כחוש ורעב], **ו**הרי ברור ש**לא עביד ליה** [עשה לו] בעליו **שימור,** האם **הכי נמי** [כך גם כן] תאמר בו שהוא **לא חזו** [ראוי] **להקרבה?** והרי לא שמענו שיהיה הקרבן פסול משום שלא טופל כראוי. **אמר ליה** [לו] ר' יאשיה: **אנא** [אני], כך את הפסוק **"תשמרו להקריב לי במועדו", קאמינא** [אמרתי, דרשתי]: "תשמרו **לי"** — דווקא לשמים אתם מקצים לקרבן, **ולא לאדון אחר, ואיזהו** (ומיהו) **אחר** זה **שמקריבין לו?** — **הוי אומר: זו עבודה זרה.**


###### Steinsaltz on Temurah 29a:4
[Steinsaltz on Temurah 29a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:4)

ב ועוד בהגדרת המוקצה לעבודה זרה. **אמר רבא בר רב אדא, אמר רב יצחק: אין** ה**מוקצה** לעבודה זרה **אסור** להקרבה **אלא עד שיעבדו** בו לצורך כמרי עבודה זרה, ואולם לאחר שעבדו בו כבר לצורך הכמרים — אינו אסור, ששוב אינם מקריבים אותו לעבודה זרה. **עולא אמר** בשם **ר' יוחנן:** אין המוקצה אסור להקרבה אלא **עד שימסרוהו לכומרי עבודה זרה** כדי שיאכילוהו לצורך פיטומו, ואפילו לא נעבדה בו כל עבודה, ואולם לאחר שמסרוהו, אינו אסור, ששוב אינם מקריבים אותו.


###### Steinsaltz on Temurah 29a:5
[Steinsaltz on Temurah 29a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:5)

החכם **בהא אמר** בשם **ר' יוחנן:** אין המוקצה אסור אלא **עד שיאכילוהו** בעליו לאחר הקצאתו לצורך כמרי עבודה זרה ב**כרשיני** (מין ירק) **עבודה זרה,** שלאחר שהאכילוהו שוב אין מקריבים אותו. **אמר ליה** [לו] **ר' אבא לבהא:** האם **מפלגיתו אתון** [חולקים אתם] על **עולא** מהי שיטת ר' יוחנן. שכן עולא אמר בשם ר' יוחנן הגדרה אחרת למוקצה. **אמר ליה** [לו] בהא: **לא,** אינני חולק על עולא לשיטת ר' יוחנן, אלא ש**עולא נמי כי קאמר** [גם כן כאשר אמר] **הוא** את הגדרתו זו, הרי זה בתנאי: ובלבד **דשפי ליה** [שגם האכילו אותו] **כרשיני עבודה זרה.**


###### Steinsaltz on Temurah 29a:6
[Steinsaltz on Temurah 29a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:6)

**אמר ר' אבא: ידע** [יודע] **בהא לשנויי שמעתא** [לתרץ הלכה], **ואי** [ואם] **לא דסליק התם** [שעלה מבבל לשם, לארץ ישראל] — **לא הוה ידע** [היה יודע] לתרץ כך, שכן **ארץ ישראל** היא ש**גרמה ליה** [לו] להחכים. **אמר ליה** [לו] **רב יצחק** לר' אבא: לא כך הוא, שהרי **בהא מיכן ומיכן** (מכאן ומכאן, מבבל ומארץ ישראל) **הוה** [היה], ומכאן ומכאן החכים.


###### Steinsaltz on Temurah 29a:7
[Steinsaltz on Temurah 29a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:7)

ועוד בהגדרת המוקצה, זה **דתני** [ששנה] **רב חנניא טריטאה קמיה** [לפני] **ר' יוחנן** ברייתא זו: **אין מוקצה** לעבודה זרה **אסור אלא עד שיעשו בו מעשה. הוא** רב חנניא טריטאה **תני לה** [שנה אותה], **ו**הוא זה ש**הדר** [חזר] ו**אמר** (פירש) **לה** [אותה]: **מאי** [מה פירוש] **"מעשה"?** — **עד שיגזז ויעבדו בו** לצורך הקצאתו כעבודה זרה.


###### Steinsaltz on Temurah 29a:8
[Steinsaltz on Temurah 29a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:8)

ג שנינו במשנתנו: ו**איזהו** ה**נעבד?** — כל שעובדין אותו... וזה וזה (המוקצה והנעבד) מותרים באכילה להדיוט. ודנים: **מנא הני מילי** [מנין הדברים הללו]?


###### Steinsaltz on Temurah 29a:9
[Steinsaltz on Temurah 29a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:9)

**אמר רב פפא:** שכן **אמר קרא** [הכתוב] בענין הקרבנות "ושה אחת מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם" (יחזקאל מה, טו), ודרשו בו חכמים: **"ממשקה ישראל"** — **מן המותר** באכילה **לישראל** מביאים קרבנות, ואין מביאים ממה שאינו מותר באכילה לישראל. **ו**מעתה, **אי סלקא דעתך אסירי** [אם עולה על דעתך לומר שאסורים] המוקצה והנעבד באכילה **להדיוט, למה לי קרא ממעטינהו** [פסוק למעט אותם] **מ**הקרבה ל**גבוה,** שהרי אם אסורים הם באכילה להדיוט ממילא אסורים הם להקרבה לגבוה. אלא ודאי מותרים הם להדיוט.


###### Steinsaltz on Temurah 29a:10
[Steinsaltz on Temurah 29a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:10)

ודוחים את הראיה: **ו**כי **כל היכא דאסירי** [היכן, מקום שאסורים] דברים **להדיוט** — **לא בעי קרא** [אין צריך פסוק] ללמדנו שאסורים הם להקרבה? **והא** [והרי] ה**טרפה** (בעל החיים פגוע, העומד למיתה), **דאסירא** [שאסורה] היא באכילה **להדיוט,** **ו**בכל זאת **מעטיה קרא** [מיעטה הפסוק] **מ**הקרבתה ל**גבוה,**


###### Steinsaltz on Temurah 29a:11
[Steinsaltz on Temurah 29a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:11)

**דתניא** [שכן שנויה ברייתא]: מן הכתוב בתחילת ספר ויקרא "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן" (ויקרא א, ב) למדנו פסול הקרבתם של קרבנות שונים, וכמבואר למעלה (כח,א). ומעתה, **כשהוא אומר** "אם עולה קרבנו **מן הבקר" למטה** (בהמשך, בפסוק שלאחריו) **שאין תלמוד לומר** (שלא למדנו ממנו דבר עד כה), מה הוא מלמדנו? **אלא להוציא** מכלל הקרבנות **את הטרפה!**


###### Steinsaltz on Temurah 29a:12
[Steinsaltz on Temurah 29a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:12)

ומשיבים: בכלל, דבר שאסור באכילה לישראל, אין צורך בלימוד מיוחד לאוסרו להקרבה, ואולם בטריפה **איצטריך** [נצרך] הדבר, שכן **סלקא דעתך אמינא** [היה עולה על דעתך לומר] כי **הני מילי** [דברים אלה] שאין הטריפה קרבה, אמורים דווקא כשתחילה **נטרפה ואחר כך נתקדשה, אבל** אם **נתקדשה ו**רק **אחר כך נטרפה** — **אימא דתישרי** [אומר שתותר] **לגבוה,** אף שאינה מותרת לישראל. לכך נצרכה הדרשה מהכתוב למעט אותה.


###### Steinsaltz on Temurah 29a:13
[Steinsaltz on Temurah 29a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:13)

ושואלים: והאם דין זה שהטריפה פסולה להקרבה אף שהתקדשה ואחר כך נטרפה נלמד מכתוב זה? **והא** **מהכא נפקא** [והרי מכאן יוצא, נלמד], מפסוק אחר, שכן נאמר בדין מעשר בהמה "וכל מעשר בקר וצאן **כל אשר יעבר תחת השבט** העשירי יהיה קודש לה'" (ויקרא כז, לב), ומהלשון "יעבור" למדו חכמים שאין דין זה נוהג אלא בבהמה העוברת, **פרט לטרפה,** וכגון זו שנחתכו רגליה למעלה מן הברך, **ש**כן בשל כך **אינה עוברת** תחת השבט (וממנה נלמד לכל שאר הטרפות)!


###### Steinsaltz on Temurah 29a:14
[Steinsaltz on Temurah 29a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:14)

ומשיבים: הלימוד **ההוא** ממעשר בהמה **נמי איצטריך** [גם כן נצרך], שכן **סלקא דעתך אמינא** [היה עולה על דעתך לומר] כי **הני מילי** [דברים אלה] שהטריפה פסולה להקרבה אמורים דווקא **היכא** [היכן, בזמן] ש**לא היתה לה** מעולם **שעת הכושר** (זמן שבו היתה ראויה להקרבה), וכגון שכבר **נולדה טרפה ממעי אמה, אבל היכא** [היכן, בזמן] ש**היתה לה שעת הכושר, ויצאת לאויר העולם,** והיתה ראויה להקרבה, **ו**רק ל**אחר כך נטרפה** — **אימא תשתרי** [אומר שתותר] **לגבוה,** לכן **קא משמע לן** [הוא הלימוד מ"כל אשר יעבור תחת השבט" משמיע לנו] שאף זו אסורה לגבוה.


###### Steinsaltz on Temurah 29a:15
[Steinsaltz on Temurah 29a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:15)

ד משנה **ואיזהו** הנקרא **אתנן** שפסול להקרבה על המזבח? — אדם **האומר ל**אשה **זונה "הוליך** (הרי לך) **טלה זה בשכרך", אפילו הן מאה** טלאים שנתן לה — **כולן** נחשבים אתנן זונה, ו**אסורין** להקרבה. **וכן** אדם **האומר לחבירו "הוליך** (הרי לך) **טלה זה ו**בתמורה לכך **תלין** (תשכב משכב ביאה) **שפחתך אצל עבדי", ר' מאיר אומר: אינו אתנן, וחכמים אומרים: אתנן.**


###### Steinsaltz on Temurah 29a:16
[Steinsaltz on Temurah 29a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:16)

ה גמרא שנינו במשנה ש**אמר מר** [החכם] שהאומר לזונה שיהיה טלה זה בשכרה, **ואפילו הן מאה** טלאים שנתן לה — **כולן** נחשבים אתנן, ו**אסורין.** ומבררים: **היכי דמי** [באיזה אופן מדובר]? **אילימא דשקלה אגרא** [אם תאמר בזונה הלוקחת שכר] **מאה בהמות** — **פשיטא דכולהו אסירי** [פשוט הדבר שכולן, כל מאה הטלאים שנתן לה, אסורים], שהרי **מה לי חד** [טלה אחד], **מה לי מאה** טלאים, ומה חידשה המשנה בכך?!


###### Steinsaltz on Temurah 29a:17
[Steinsaltz on Temurah 29a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:17)

ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] הלכה זו להיאמר אלא באופן **דשקלה אגרא חדא** [שלוקחת זונה זו בשכרה טלה אחד], **ויהיב** [ונתן] **לה מאה** טלאים, ובאה המשנה להשמיענו, שאף שפסק איתה לתת לה טלה אחד באתננה, ונתן לה מאה טלאים, אין אנו אומרים שרק טלה אחד הוא אתנן, והשאר מתנה ואין דין אתנן עליהם, אלא **דכולהו** [שכולם] **מכח אתנן קאתי** [הם באים], ודין אתנן אף עליהם.


###### Steinsaltz on Temurah 29a:18
[Steinsaltz on Temurah 29a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:18)

ו ועוד בדין האתנן. **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **נתן לה** לזונה בהמה, **ולא בא עליה.** וכן אם **בא עליה ולא נתן לה** — **אתננה מותר.** ותוהים על הדברים: אם **נתן לה ולא בא עליה, "אתננה" קרית ליה** [אתה קורא לו]? והרי אין אתנן אלא זה הניתן על ביאת זונה, ולא היתה כאן ביאה! **ותו** [ועוד], במקרה השני, כאשר **בא עליה ולא נתן לה, מאי יהיב** [מה הוא נתן] **לה** שנאמר בו שהוא מותר?


###### Steinsaltz on Temurah 29a:19
[Steinsaltz on Temurah 29a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/29a:19)

**אלא הכי קתני** [כך הוא אומר, כך יש לשנות בדברי חכמים אלה]: **נתן לה ו**לא בא עליה מיד, אלא **אחר כך בא עליה,** וכן אם **בא עליה** ולא נתן לה מיד, **ואחר כך נתן לה** — בשני אופנים אלה דין **אתננה** זה שהוא **מותר** להקרבה. ושואלים: במקרה שנתן לה טלה ורק אחר כך בא עליה, מדוע מותר? **וליחול עליה** [ויחול עליו] שם **אתנן למפרע! אמר ר' אלעזר:**