## Steinsaltz on Temurah Daf 2a

###### Steinsaltz on Temurah 2a:1
[Steinsaltz on Temurah 2a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/2a:1)

א משנה **הכל ממירין** (יכולים לעשות תמורה), **אחד** (בין) **אנשים ואחד** (ובין) **נשים.** ומעתה, אם המירו (שאמרו על בהמת חולין שלהם שתהא תמורת, או תחת, בהמת קדשים זו) — התקדשה בכך בהמת החולין, ואילו בהמת הקדשים עומדת בקדושתה. ומסייגים את הדברים: **לא** (אין כוונת הדברים) **שאדם רשאי להמיר, אלא** ללמדנו **שאם** עבר ו**המיר** — מה שהוא חולין **מומר,** ונעשה הוא קדוש, **ו**אילו הממיר **סופג** (לוקה) על כך **את הארבעים** מלקות, מן התורה, לפי שעבר על מצוות לא תעשה.


###### Steinsaltz on Temurah 2a:2
[Steinsaltz on Temurah 2a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/2a:2)

ב גמרא שנינו במשנתנו: "הכל ממירין... לא שאדם רשאי להמיר..." ושואלים: **הא גופא קשיא** [זו המשנה עצמה קשה] שכן בתחילה **אמרת: "הכל ממירין"** — ולשון זו מורה שרשאי אדם להמיר מ**לכתחילה,** **והדר תני** [וחזר, והמשיך התנא ושנה]: **"לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר"** — משמע שאין מעשה התמורה אלא ב**דיעבד** (שכבר נעשה), אבל אינו מותר לכתחילה. ונמצאת איפוא סתירה בין חלקי המשנה!


###### Steinsaltz on Temurah 2a:3
[Steinsaltz on Temurah 2a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/2a:3)

ודוחים: **ותיסברא** [וכי סבור אתה] שמשמעות הלשון **"הכל ממירין"** שאף **לכתחילה** מותר לעשות כן? אם כך, **אדקשיא** [עד שקשה] **לך** על כך **ממתניתין** [מהמשך לשון משנתנו], **תיקשי** [יוקשה] **לך** מ**קרא** [המקרא] עצמו, **דכתיב** [שהרי נאמר] בדין התמורה: **"לא יחליפנו ולא ימיר אתו** טוב ברע או רע בטוב" (ויקרא כז, י), הרי שאסור הדבר מן התורה!


###### Steinsaltz on Temurah 2a:4
[Steinsaltz on Temurah 2a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/2a:4)

**אלא אמר רב יהודה: הכי קתני** [כך היא, המשנה, נשנית, זו היא כוונתה] — **הכל מתפיסין** (יכולים להתפיס קדושת בהמת קדשים על בהמת חולין) **ב**אמצעות מעשה ה**תמורה, אחד אנשים ואחד נשים. לא** (אין כוונת הדברים) **שאדם רשאי להמיר** לכתחילה, אלא **שאם המיר** — **מומר, וסופג** (ולוקה) **את הארבעים** מלקות.


###### Steinsaltz on Temurah 2a:5
[Steinsaltz on Temurah 2a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/2a:5)

ג שנינו במשנתנו: **"הכל** ממירין, אחד אנשים ואחד נשים", ומבררים: לשון כוללת זו ("הכל") **לאיתויי מאי** [להביא, להוסיף את מה] היא באה, שאף הוא בכלל הממירים? ומסבירים: **לאיתויי** [לרבות] את ה**יורש** שירש מאביו קרבן שהפרישו האב ולא הספיק להקריבו לפני מותו, שאם המיר היורש בהמת חולין בבהמת קרבן זו, חלים עליה דיני תמורה. **ו**מעירים: שיטת משנתנו זו היא ש**לא כ**שיטת **ר' יהודה.**


###### Steinsaltz on Temurah 2a:6
[Steinsaltz on Temurah 2a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/2a:6)

**דתנן** [שכן שנינו במשנה]: ה**יורש סומך** על קרבן מורישו, וכן ה**יורש ממיר** בהמת חולין בקרבן מורישו אלו **דברי ר' מאיר.** ואילו **ר' יהודה אומר:** ה**יורש אינו סומך, ו**ה**יורש אינו ממיר.** ודנים בשיטות הללו.


###### Steinsaltz on Temurah 2a:7
[Steinsaltz on Temurah 2a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/2a:7)

**מאי טעמא** [מה הטעם, המקור] לשיטתו זו של **ר' יהודה?** — **יליף** [לומד] דין הנוגע ל**תחילת הקדש** (כלומר, לענין תמורה, שהיא תחילת הקדש הקרבן) **מ**דין הנוגע ל**סוף הקדש** (לענין סמיכה על הקרבן, לפני שחיטתו). והוא למד: **מה** (כשם) ב**סוף הקדש** — ה**יורש אינו סומך, אף תחילת הקדש** — ה**יורש אינו ממיר.**


###### Steinsaltz on Temurah 2a:8
[Steinsaltz on Temurah 2a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/2a:8)

ושואלים: **וסמיכה גופה מנלן** [עצמה, מנין לנו] שאין היורש סומך? ומשיבים: שכן בפרשת השלמים (ויקרא ג) **תלת** [שלוש] פעמים המלה **"קרבנו" כתיבי** [נאמרו]. וכל אחד מהם בא ללמד: **חד** [דבר אחד] — שרק על **קרבנו** של ישראל בעליו סומך, **ולא** על **קרבן** של **גוי** אף שהוא קרב במקדש, ואולם אין סומכים עליו. **וחד** [ואחד] — רק על **קרבנו** שלו הוא סומך, **ולא** על **קרבן חבירו. וחד** [ואחד] — רק על **קרבנו** שלו הוא סומך, **ולא** על **קרבן** שירש מ**אביו.**


###### Steinsaltz on Temurah 2a:9
[Steinsaltz on Temurah 2a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/2a:9)

**ולר' מאיר** ש**אמר** ש**יורש סומך** על קרבן אביו, יש לשאול: **והכתיב** [והרי נאמר] **"קרבנו",** שלמדנו ממנו למעט את היורש מסמיכה! ומשיבים: **ההוא מיבעי ליה** [אותו "קרבנו" נצרך לו ללימוד אחר]: **לרבות כל בעלי חוברין** (כמה אנשים המשתתפים בקרבן אחד) **ל**דין ה**סמיכה,** שקרבן זה נחשב כ"קרבנו" של כל אחד מהם, וכולם סומכים עליו.


###### Steinsaltz on Temurah 2a:10
[Steinsaltz on Temurah 2a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/2a:10)

ושואלים: **ור' יהודה** שלמד מ"קרבנו" זה למעט את היורש מסמיכה, מנין לו שאף בעלי חוברים סומכים? ומשיבים: ר' יהודה, **בעלי חוברין לסמיכה לית ליה** [אין לו, אינו סבור כן], שלשיטתו אינם סומכים. **מאי טעמא** [מה טעם הדבר] — משום **דהא לא מיחד** [שהרי אינו מיוחד] ה**קרבן דידהו** [שלהם] לאדם מסויים, אלא משותף לכולם. **ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור] הסבר אחר בשיטת ר' יהודה: **לעולם** אכן **אית ליה** [יש לו], אף הוא סבור שבעלי חוברים סומכים, **ו**אולם דינים אלו שאין הסמיכה נוהגת ב**קרבן גוי ו**כן שאינה נוהגת ב**קרבן חבירו** — לא משני מקראות נפרדים הם נלמדים, אלא שניהם **מחד קרא נפקא** [ממקרא אחד יוצא, נלמד], ולפיכך, **אייתר ליה חד** [נותר לו "קרבנו" אחד] **ל**למדנו לרבות אף **בעלי חוברין לסמיכה.**


###### Steinsaltz on Temurah 2a:11
[Steinsaltz on Temurah 2a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/2a:11)

**ו**מבררים עתה את שיטת ר' מאיר ש**אמר יורש ממיר, מאי טעמא** [מה הטעם] לשיטתו? **אמר** [יכול לומר] **לך** ר' מאיר: כפל לשון 'המרה' שנאמר בכתוב **"אם המר ימיר** בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כז, י), בא **לרבות** את **היורש,** שאף הוא בכלל דין הממירים.