## Steinsaltz on Temurah Daf 30b

###### Steinsaltz on Temurah 30b:1
[Steinsaltz on Temurah 30b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:1)

**מנא הא מילתא דאמור רבנן** [מנין דבר זה שאמרו חכמים] **אין זנות לבהמות,** כלומר, שהאשה הנבעלת לבהמה אינה נחשבת כזונה, שהרי נאמר במשנה שאתנן כלב מותר. **אמר ליה** [לו] רב אשי בתשובה: אילו היה דין "זונה" באשה הנבעלת לבהמה, **לא נישמוט קרא לכתוב** [לא היה נשמט, נמנע הכתוב מלומר] זאת באופן זה "לא תביא **אתנן זונה וכלב** בית ה' אלהיך". וכיון שלא נאמר כך, אלא "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" הרי זה ללמדנו שאין זנות לבהמה.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:2
[Steinsaltz on Temurah 30b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:2)

ומביאים ראיה לדבר, **תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך]: **מנין לאתנן כלב** (אדם הנותן טלה לחבירו כתשלום על רביעת כלבתו), **ו**כן **מחיר זונה** (אדם הנותן לחבירו טלה תחת זונה שתינתן לו לשפחה), **שמותרין** להקרבה? **ש**כן **נאמר** באיסור אתנן זונה ומחיר כלב "כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם". **"שנים"** דווקא הם האסורים (אתנן זונה ומחיר כלב) — **ולא ארבעה** (אף אתנן כלב ומחיר זונה). וכן ללמדנו שדווקא אתנן זונה ומחיר כלב עצמם אסורים, אבל **ולדותיהן מותרין, ש**כן **נאמר** בכתוב **"הן"** — ללמדנו: הם אסורים, **ולא ולדותיהן.**


###### Steinsaltz on Temurah 30b:3
[Steinsaltz on Temurah 30b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:3)

א ועוד בענין ולדות הפסולים להקרבה, **אמר רבא: ולד** הבהמה **הנרבעת** על ידי אדם כשהיתה מעוברת, **אסורה** להקרבה כמו האם. וטעם הדבר: שבכגון זה נחשב הדבר כאילו **היא ו**גם **ולדה נרבעו.** וכן ולד הפרה המעוברת ה**נוגחת** אדם מישראל והרגה אותו — אף ולדה **אסורה** להקרבה כאמו, וטעם הדבר: שנחשב הדבר כאילו **היא ו**גם **ולדה נגחו.**


###### Steinsaltz on Temurah 30b:4
[Steinsaltz on Temurah 30b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:4)

ואולם **ולד** ה**מוקצה** לעבודה זרה (שהוא עצמו אסור להקרבה) **ו**כן ולד בעל החיים ה**נעבד** לעבודה זרה — **מותר** להקרבה. **מאי טעמא** [מה הטעם]? — שכן המקצה בהמה מעוברת לעבודה זרה — רק **לאימיה אקציה** [את אמו הקצה אותה], ולא את ולדה. וכן העובד בהמה מעוברת כעבודה זרה — רק **לאימיה פלחי לה** [את אמו עבדו אותה], ולא את ולדה. **איכא דאמרי** [יש שאומרים] כך את דברי רבא: אף **ולד** הבהמה ה**מוקצה ו**ולד בעל החיים ה**נעבד** — **אסור. מאי טעמא** [מה הטעם]? — **דניחא ליה** [שכן נוח לו], לאדם המקצה בהמה לעבודה זרה או לעובד אותה ב**ניפחיה** [בנפחה], שהיא מעוברת, שהריהי גדולה ונחשבת יותר. ונמצא איפוא שאף הולד הוא בכלל ההקצאה והעבודה, ונאסר בכך.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:5
[Steinsaltz on Temurah 30b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:5)

ב **אמר רב אחדבוי בר אמי, אמר רב: המקדש** את האשה **בפרש** (בהפרשות היוצאות מגופו) של **שור הנסקל,** ואותו פרש שווה פרוטה — הרי זו **מקודשת.** כי אף ששור הנסקל עצמו אסור בהנאה, הפרש אינו אסור בהנאה. אבל המקדש את האשה **בפרש עגלי עבודה זרה** — הרי זו **אינה מקודשת,** משום שפרש זה אף הוא אסור בהנאה. **מאי טעמא** [מה הטעם] להבחנה זו שבין פרש שור הנסקל לפרש עגלי עבודה זרה? **אי בעית אימא קרא, ואי בעית אימא סברא** [אם תרצה אמור שהמקור לכך מקרא, אם תרצה אמור שהוא מן הסברה].


###### Steinsaltz on Temurah 30b:6
[Steinsaltz on Temurah 30b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:6)

ומפרטים: **אי בעית אימא סברא** [אם תרצה אמור שהוא מן סברה], שכן **ניחא ליה גבי** [נוח לו, לבעלי עגלי עבודה זרה אצל] ה**עבודה זרה בניפחיה** [בנפחו היתר של העגל], שעל ידי הפרש שבתוכו הריהו נראה שמן יותר, ולכן גם הפרש מצטרף לאיסור. ואילו **גבי** [אצל] **שור הנסקל** — **לא ניחא ליה בניפחיה** [לא נוח לו, לבעלי השור בנפחו היתר], ולכן אינו נאסר בהנאה כשור עצמו.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:7
[Steinsaltz on Temurah 30b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:7)

**אי בעית אימא קרא** [אם תרצה אמור מקרא]: **גבי** [אצל] מצוות איבוד **עבודה זרה כתיב** [נאמר]: "ולא תביא תועבה אל ביתך **והיית חרם כמהו"** (דברים ז, כו), ולשון זו "והיית" כוללת **כל** דבר בעבודה זרה **שאתה מהיה** (מתהווה, שנוצר) ממנו ש**הרי הוא** "חרם **כמוהו",** שאף הוא בכלל עבודה זרה האסורה בהנאה, ופסולה להקרבה. ואילו **גבי** [אצל] **שור הנסקל כתיב** [נאמר] "סקול יסקל השור ו**לא יאכל את בשרו"** (שמות כא, כח), ונלמד מכאן: דווקא **בשרו** הוא ש**אסור,** אבל **פרשו** — **מותר.**


###### Steinsaltz on Temurah 30b:8
[Steinsaltz on Temurah 30b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:8)

ג משנה ועוד בדין אתנן זונה. הבא על הזונה ו**נתן לה** בשכרה **מעות,** מאחר והם עצמם אינם עולים למזבח — **הרי אלו מותרין** ויכול להשתמש בהן לקניית קרבנות. ואם נתן לזונה בשכרה **יינות** **ושמנים וסלתות, ו**כן **כל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח** — הרי זה **אסור** בהקרבה, שהרי אלה בכלל "אתנן זונה" שאסור בהקרבה. ואם **נתן לה** מן הדברים שהם כבר **מוקדשין** להקרבתם — **הרי אלו מותרין** בהקרבה. שמאחר וכבר הוקדשו הרי אינם שלו ואין אדם אוסר את שאינו שלו.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:9
[Steinsaltz on Temurah 30b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:9)

ואם נתן לה בשכרה **עופות** של חולין — **הרי אלו אסורין** להקרבה. ומסבירים: מה הטעם לציין הלכה זו בעופות לעצמה? — **ש**כן **היה** מקום לומר **ב**עופות **דין** (קל וחומר): **מה אם המוקדשין** כבר, החמורים בדינם, **ש**כן **המום פוסל בהן** — **אין** דין **אתנן** זונה **ומחיר** כלב **חל עליהן. עוף** הקל בדינו, **ש**כן **אין המום** (שאינו חסרון אבר) **פוסל בו** — **אינו דין שלא יהא** דין **אתנן ומחיר חל עליו?** לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הכתוב) "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך **לכל נדר"** (דברים כג, יט) — **להביא** (לרבות) אף **את העוף** לאיסור, שכן אף הוא בא בנדר.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:10
[Steinsaltz on Temurah 30b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:10)

ומוסיפה המשנה לגבי ולדות הפסולים: **כל** אלה (שנמנו במשנה בתחילת הפרק) **האסורין לגבי** [אצל] **מזבח** — **ולדותיהן מותרין** להקרבה. **ר' אליעזר אמר: ולד** ה**טרפה לא יקרב על גבי המזבח. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר:** בהמה **כשירה שינקה** חלב **מן** הבהמה **הטרפה** — הרי זו **פסולה מ**ליקרב **על גבי המזבח.** **כל** הבהמות **הקדשים שנעשו טרפה,** והריהן עתה פסולות להקרבה, ואסורות אף למאכל — **אין פודין אותן** בדמים, כדי להוציאן לחולין ולהשתמש בדמיהן לקניית קרבנות במקומם. וטעם הדבר: מפני **שאין פודין את הקדשים** על מנת **להאכילן לכלבים** (שכן אין הטריפות ראויות אלא למאכל כלבים) שיש בדבר זה משום ביזוי הקדשים.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:11
[Steinsaltz on Temurah 30b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:11)

ד גמרא **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **נתן לה** לזונה בשכרה **חיטין ו**היא **עשאתן סולת,** או **זיתים ו**היא **עשאתן שמן,** או **ענבים ו**היא **עשאתן יין.** נחלקו בדינם של אלה שתי ברייתות. **תני חדא** [שנויה ברייתא אחת]: כל אלה **אסורים** להקרבה, **ותניא אידך** [ושנויה ברייתא אחרת]: **מותרין** להקרבה. ובענין זה **אמר רב יוסף** שכך **תני** [שנה] החכם **גוריון** ש**מן** הישוב **אספורק: בית שמאי אוסרין** את כל אלה להקרבה, **ו**אילו **בית הלל מתירין.**


###### Steinsaltz on Temurah 30b:12
[Steinsaltz on Temurah 30b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:12)

ובהסבר שיטותיהם: **בית הלל סברי** [סבורים]: נאמר באיסור אתנן זונה ומחיר כלב "כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם" (דברים כג, יט), והרי הלשון המדגישה "שניהם" מורכבת היא משתי מלים: "שנים" "הם", וללמדנו: מן הכתוב **"הם"** — דווקא הם עצמם אסורים, **ולא ולדותיהן,** וכן **"הם"** — דווקא **ולא שינוייהן** (כגון קבלה בשכרה חיטים ועשתה מהן סולת).


###### Steinsaltz on Temurah 30b:13
[Steinsaltz on Temurah 30b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:13)

ואילו **בית שמאי סברי** [סבורים]: מן האמור **"הם"** — יש ללמוד: **ולא ולדותיהן,** ומן האמור בכתוב **"גם"** — יש ללמוד: **לרבות שינוייהן,** שאף הם בכלל איסור ה"אתנן". ושואלים: **ול**שיטת **בית הלל, הכתיב** [הרי נאמר] **"גם"!** ואומרים: **"גם"** זה שנאמר **לבית הלל** אכן **קשה.**


###### Steinsaltz on Temurah 30b:14
[Steinsaltz on Temurah 30b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:14)

ה ועוד בדין האתנן, **תנו רבנן** [שנו חכמים]: מה שנאמר באיסור הקרבת האתנן "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב **בית ה' אלהיך"** הרי זה בא למעט, שאין איסור זה חל אלא בקרבנות הבאים לבית המקדש, פרט לפרה אדומה, שאין היא בכלל דין אתנן ומחיר, **ש**הרי **אין** היא **באה לבית** (המקדש), שכן שחיטתה ומעשיה הריהם שלא בבית המקדש, אלו **דברי ר' אלעזר. וחכמים אומרים:** כתוב זה "לא תביא... בית ה' אלהיך" בא **לרבות** אף **את הריקועין** (ציפוי) במקדש, שאין מביאים אותם מאתנן זונה וממחיר כלב.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:15
[Steinsaltz on Temurah 30b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:15)

ומבררים: **מאן** [מיהם] **חכמים** אלה? **אמר רב חסדא:** כשיטת ר' יוסי בר' יהודה היא, **דתניא** [שכן שנויה ברייתא]: **נתן לה** לזונה בשכרה **זהב, ר' יוסי בר יהודה אומר: אין עושין** ממנו **ריקועין** במקדש, **אפילו** למקום הנמצא **אחורי בית הכפרת,** כלומר, השטח (אחת עשרה אמה) המשתרע מכתלו המערבי של ההיכל עד לחומת העזרה, שקדושתו קלה יותר.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:16
[Steinsaltz on Temurah 30b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:16)

ו שנינו במשנתנו שאם **נתן לה** לזונה **מוקדשין** בשכרה **הרי אלו מותרין,** ואם נתן לה עופות — הרי אלו אסורים משום אתנן. ובטעם דין זה בעופות, אמרה המשנה שנצרך הדבר להיאמר, שכן אף שיש קל וחומר המלמד ממוקדשים החמורים לדינם של עופות הקלים, והיה אם כן צריך למעט אף אותם מדין אתנן ומחיר, מכל מקום כתוב מיוחד ("לכל נדר") מלמדנו שאף העופות בכלל דין האתנן והמחיר.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:17
[Steinsaltz on Temurah 30b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:17)

ושואלים עתה לכיוון ההפוך: **ויהיו** ה**מוקדשין** כעופות ש**אתנן ומחיר חל עליהן,** ונלמד דבר זה **מקל וחומר: ומה עופות** הקלים, **ש**הרי **אין המום פוסל בהן** — דינם ש**אתנן ומחיר חל עליהן, מוקדשים** החמורים, **ש**הרי **המום פוסל בהן** — **אינו דין שאתנן ומחיר חל עליהן?** לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הכתוב) **"לכל נדר"** — **להוציא** מכלל דין האתנן והמחיר **את** זה **הנדור** כבר, כמוקדשים הללו שכבר נדרום למקדש.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:18
[Steinsaltz on Temurah 30b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:18)

ושואלים על כך: **טעמא** [הטעם] שאין דין אתנן ומחיר נוהג במוקדשים, הרי זה רק משום **דמעטינהו קרא** [שמיעטם הכתוב] "לכל נדר", ונדייק: **הא** [הרי] שאם **לא מעטינהו קרא** [מיעטם הכתוב], **הוה אמינא** [הייתי אומר]: **כי יהיב** [כאשר נתן] **לה** לזונה בשכרה **מוקדשין** — **חל עליהן אתנן ומחיר, והא לאו ממונא** [הרי לא ממון] של אדם זה **הוא** הקרבן שנתן לה, ואין אדם יכול לאסור דבר שאינו שלו!


###### Steinsaltz on Temurah 30b:19
[Steinsaltz on Temurah 30b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:19)

**אמר רב הושעיא:** מדובר כאן **ב**אדם שכשכר לזונה הריהו **ממנה** (מצרף אותה לחבורת אוכלי קרבן הפסח) **על** קרבן **פסחו, ו**כשיטת **רבי היא** הסבור שמכלל זכויותיו של בעל קרבן הפסח להמנות עליו אחרים כתמורה לכסף שחייב להם. **דתניא** [שכן שנויה ברייתא] על הפסוק האמור בקרבן פסח **"ואם ימעט הבית מהיות משה** ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אכלו תכוסו על השה" (שמות יב, ד).


###### Steinsaltz on Temurah 30b:20
[Steinsaltz on Temurah 30b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:20)

ונדרש הכתוב שאם "ימעט הבית" ואין לו לבעל השה די מעות כדי צורכו לצרכי הפסח — הרי "מהיות משה" כלומר, **החייהו** לבעל הבית **משה** זה, שיטול מעות משכנו וימנה אותו על הפסח, ובאותן מעות יקנה צרכיו. וזהו דווקא כשחסר לו **מכדי אכילה ולא** כשחסר לו **מכדי מקח,** שהוא נזקק למעות לצרכים אחרים.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:21
[Steinsaltz on Temurah 30b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:21)

**רבי אומר: אף מכדי מקח, שאם אין לו** מעות לצרכי עצמו שאינם לאכילה — הריהו **ממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו, ומעותיו** שקיבל עבור כך, הריהן **חולין.** וטעם הדבר: **שעל מנת כן הקדישו** מלכתחילה **ישראל** את **פסחיהן,** שאפשר יהיה להמנות עליו אחרים בתמורה למעות שיתקבלו מהם.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:22
[Steinsaltz on Temurah 30b:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:22)

ז שנינו במשנה ש**כל** אלה **האסורים לגבי מזבח** ולדותיהם מותרים להקרבה. ובענין זה **אמר רב:** זה ששנינו ש**כל האסורים לגבי מזבח ולדותיהן מותרים,** אין זה אלא כדברי חכמים, ואין אלה דברי הכל. **ו**כן **תני עלה** [שנינו בברייתא תוספת עליה, על דין זה של משנתנו]: **ור' אליעזר אוסר** את הולדות מהקרבה.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:23
[Steinsaltz on Temurah 30b:23](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:23)

ובביאור מחלוקתם של חכמים ור' אליעזר בדין הולדות, **אמר רב הונא בר חיננא, אמר רב נחמן: מחלוקת** זו עוסקת בזמן **ש**כבר **עיברו** (היו מעוברות) בהמות הקודש **ולבסוף** (ולאחר מכן), לפני שילדו את עובריהן, נפסלו להקרבה, כגון ש**נרבעו** (או שהוקצו לעבודה זרה, וכן שאר הפסולים המנויים במשנה שבתחילת פרקנו). שבמקרה זה **ר' אליעזר סבר** [סבור] שאף העובר נפסל מהקרבה, משום ש**עובר** כ**ירך** (כאחד האיברים, חלק מגוף) **אמו הוא** נחשב. **ו**אילו **רבנן סברי** [חכמים סבורים] שאין הולדות נפסלים להקרבה בכך, משום שעובר **לאו** [לא] **ירך אמו הוא** נחשב. **אבל** במקרה שבתחילה **נרבעו** (או שאר פסולים) **ולבסוף** (ולאחר מכן) **עיברו,** שלא היה עובר במעיה של בהמה זו בשעה שנפסלה — **דברי הכל מותרין.**


###### Steinsaltz on Temurah 30b:24
[Steinsaltz on Temurah 30b:24](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:24)

ואילו **רבא אמר: מחלוקת** זו של חכמים ור' אליעזר הריהי דווקא **כשנרבעו ולבסוף עיברו.** וטעמם של החולקים — ש**ר' אליעזר סבר** [סבור]: כלל הוא בהלכה כי **זה וזה גורם** (כאשר ישנם שני גורמים להיווצרותו של מצב מסויים, האחד אסור והשני מותר) — הדבר שנוצר על ידם הריהו **אסור.** ואף כאן, אף שהזכר שרבע את הבהמה (אבי הולד) הריהו כשר, כיון שהבהמה האם פסולה, אף הולד פסול. **ו**אילו **רבנן סברי** [חכמים סבורים] כלל זה בהלכה: ש**זה וזה גורם** — **מותר,** ומשום כך, אף הולד הנולד במקרה זה שקודם נרבעה ורק אחר כך נתעברה הריהו כשר.


###### Steinsaltz on Temurah 30b:25
[Steinsaltz on Temurah 30b:25](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:25)

**אבל** במקרה שבתחילה **עיברו** (היו כבר מעוברות) **ולבסוף נרבעו** — **דברי הכל אסורין.** ומעירים: **ורבא** הולך בזה **לטעמיה** [לטעמו, לשיטתו], שכן **אמר רבא:** ה**ולד** הנולד לבהמה שאסורה משום **נרבעת** אף הוא **אסורה,** וטעם הדבר: **היא וולדה נרבעו,** וכן **ולד** ה**נוגחת אסור,** וטעם הדבר: **היא וולדה נגחו.**


###### Steinsaltz on Temurah 30b:26
[Steinsaltz on Temurah 30b:26](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:26)

ח **לישנא אחרינא אמרי לה** [לשון אחרת אומרים אותה]. **אמר רב הונא בר חיננא, אמר רב נחמן: מחלוקת** חכמים ור' אליעזר היא דווקא במקרה **שנרבעו כשהן** כבר **מוקדשין,** ש**ר' אליעזר סבר** [סבור] שאף הולדות הנולדים פסולים להקרבה, שכן אם נקריבם — ביזוי הקודש הוא, ו**ביזוי** הקודש **מילתא** [דבר] הוא. **ו**אילו **רבנן סברי** [חכמים סבורים] שאפשר להקריב את הולדות, שכן לדעתם **לא** נחשב הדבר כביזוי הקודש. **אבל** במקרה ש**נרבעו כשהן חולין** ורק לאחר מכן הוקדשו, **הואיל ואשתנו** [והשתנו] בכך, שהרי הוקדשו — **דברי הכל מותרין.**


###### Steinsaltz on Temurah 30b:27
[Steinsaltz on Temurah 30b:27](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/30b:27)

ואילו **רבא אמר** בשמו של **רב נחמן** הסבר אחר למחלוקתם: **מחלוקת** זו היא דווקא **כשנרבעו כשהן חולין,** ש**ר' אליעזר סבר** [סבור]: הרי זה ביזוי הקודש ו**ביזוי מילתא** [דבר] הוא. **ורבנן סברי** [וחכמים סבורים]: **הואיל ואשתנו** [והשתנו] — **מותרין, אבל נרבעו כשהן מוקדשין** — ל**דברי הכל אסורין.**