## Steinsaltz on Temurah Daf 7a

###### Steinsaltz on Temurah 7a:1
[Steinsaltz on Temurah 7a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:1)

ולכך נצרך כתוב מיוחד להשמיענו שאף זה בכלל איסור הקדשת בעלי מום, שכן **סלקא דעתך אמינא** [היה עולה על דעתך לומר]: **בשלמא** [נוח, מובן] דין זה שאין להקדיש בעל מום לשעיר המשתלח, **מעיקרא** [בהתחלה], רק לפני שהוגרלו שני השעירים, לה' ולעזאזל. שהרי עדיין **לא ידענא אי האי מיקבע** [אין אני יודע אם שעיר זה נקבע] כשעיר **לשם** (לה'), או כשעיר המשתלח. וייתכן איפוא שבעל מום זה יקבע לכך. לכן אין להקדיש בעל מום לשעיר המשתלח. **אבל הכא** [כאן], **כיון דאינכר** [שכבר ניכר] שהשעיר השני הוא ל**שם** — אפשר היה לומר שהמקדיש בעל מום לשעיר המשתלח, לא עבר בכך, ו**לא לקי** [אינו לוקה], לכן **קא משמע לן** [משמיע לנו] הכתוב שאין לעשות כן.


###### Steinsaltz on Temurah 7a:2
[Steinsaltz on Temurah 7a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:2)

א ושבים לפירוש הברייתא שהובאה למעלה. **אמר מר** [החכם בברייתא]: כי **משום** (בשם) **ר' יוסי בר' יהודה** אמרו שהמקדיש בעלי מומים להקרבה במזבח, ושחטם, וזרק דמם, והקריבם על המזבח — הרי בנוסף לחמשה איסורים שמנו בו חכמים עובר הוא **אף** באיסור שישי, משום **קבלת הדם.** ומבארים: **מאי טעמא** [מה הטעם, המקור בתורה] לשיטה זו של **ר' יוסי בר' יהודה** — שכן **אמר קרא** [הכתוב] בפירוט בעלי המומים האסורים להקרבה **"ומעוך וכתות ונתוק וכרות** לא תקריבו לה'" (ויקרא כב, כד). והלשון "לא תקריבו" האמורה בפסוק זה, לכאורה היא מיותרת, שהרי כבר נאמר למעלה ("כל אשר בו מום לא תקריבו", ויקרא כ; "עורת או שבור... לא תקריבו", ויקרא כב) אלא ללמד באה: **זו קבלת הדם** של קרבן בעל מום שאף היא אסורה מן התורה וזה **שאמר ר' יוסי בר' יהודה** בה.


###### Steinsaltz on Temurah 7a:3
[Steinsaltz on Temurah 7a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:3)

ושואלים: **ולתנא קמא** [הראשון], הסבור שהמקדיש בעלי מומים למזבח אינו עובר על אסור בקבלת הדם, **האי** [פסוק זה] **"לא תקריבו" למה לי,** מה מלמדנו? ומשיבים: פסוק זה **מיבעי ליה** [נצרך לו] **ל**למד על איסור **זריקת דמים** על המזבח שעובר עליו מקדיש זה והוא מן האיסורים שמנה תנא קמא. ושואלים: **והא נפקא ליה** [והרי יוצא לו, נלמד דבר זה] **מ**הכתוב "...ואשה לא תתנו מהם **על המזבח"** (ויקרא כ״ב:כ״ב)! ומשיבים: אין התנא הראשון לומד איסור זה מהכתוב "על המזבח", כי **אורחיה דקרא דמשתעי הכי** [דרכו של הכתוב שמדבר כך], ואין זה בא ללמד דבר.


###### Steinsaltz on Temurah 7a:4
[Steinsaltz on Temurah 7a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:4)

ושואלים: **ו**לשיטת **ר' יוסי בר' יהודה,** הסבור כי מ"לא תקריבו" למדים על קבלת הדם, ומשמע שלדעתו זריקת הדם נלמדת מהכתוב "על המזבח", **נמי** [גם כן] נאמר כי **אורחיה דקרא** [דרך הכתוב] **הוא,** ואין ללמוד ממנו! ומשיבים: **אין הכי נמי** [אכן, כך הוא גם כן], ור' יוסי בר' יהודה אינו לומד דין זריקת הדמים מהכתוב "על המזבח" אלא מהכתוב "לא תקריבו" שבפסוק כד בפרשה זו. ומקשים: **אלא** אם מ"לא תקריבו" הוא למד לזריקת הדם, איסור **קבלת הדם** אם כן **מנא ליה** [מנין לו]? ומתרצים: **נפקא ליה מהא** [יוצא לו, נלמד] הדבר מהכתוב שלאחר מכן באותה פרשה. שמה שנאמר **"ומיד בן נכר לא תקריבו"** (ויקרא כה) — **זו היא קבלת הדם שאמר ר' יוסי בר' יהודה** שעוברים אף עליה.


###### Steinsaltz on Temurah 7a:5
[Steinsaltz on Temurah 7a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:5)

וחוזרים ושואלים: **ולתנא קמא** [הראשון] הסבור שאין עוברים על איסור בקבלת הדם, **האי** [מקרא זה] "ומיד בן נכר **לא תקריבו"** **למה לי?** ומשיבים: **מיבעי ליה להאי** [נצרך לו הכתוב לדבר זה]: שאלמלא היה נאמר, **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר]: **הואיל ולא נצטוו** (נאסרו) **בני נח** בהקרבת קרבנותיהם לה' **אלא על** קרבן **מחוסר אברים** (שנחסר ממנו איבר שלם), ולא נאסרו בהקרבת שאר בעלי מומים, אם כן, ינהג בהם דין זה בכל מקום שהם מקריבים, **לא שנא** [אינו שונה] אם זה **במזבח דידהו** [שלהם], **ולא שנא** [ואינו שונה] אם זה **במזבח דידן** [שלנו, במקדש], לכן הכתוב "ומיד בן נכר לא תקריבו" **קא משמע לן** [משמיע לנו] שאף בני נח אינם מביאים בעלי מומים למקדש.


###### Steinsaltz on Temurah 7a:6
[Steinsaltz on Temurah 7a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:6)

ב **לישנא אחרינא** [לשון אחר] בהסבר שיטות ר' יוסי בר' יהודה וחכמים. שנינו ש**ר' יוסי בר' יהודה אומר:** המקדיש בעלי מומים למזבח הריהו עובר (מלבד החמישה איסורים שמנו חכמים) **אף על קבלת הדם.** ומבארים: **מאי טעמא** [מה הטעם, המקור בתורה] לשיטה זו של ר' יוסי בר' יהודה — **דכתיב** [שכן נאמר] **"ומעוך וכתות... לא תקריבו"** (ויקרא כד) — **זו קבלת הדם. ו**אולם את איסור ה**זריקה** של הדם על המזבח — **נפקא ליה** [יוצא, נלמד לו] דין זה **מ**הכתוב **"על המזבח"** (ויקרא כב).


###### Steinsaltz on Temurah 7a:7
[Steinsaltz on Temurah 7a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:7)

ושואלים: **ולרבנן** [ולחכמים, התנא הראשון שבברייתא] החולקים על ר' יוסי בר' יהודה, וסבורים שאין איסור בקבלת הדם, **נמי תיפוק להו** [גם כן יצא, יילמד להם] דין ה**זריקה מן "על המזבח",** ומשיבים: **הכי נמי** [אכן כך הוא גם כן], שחכמים לומדים את איסור זריקת הדם מהכתוב "על המזבח" **ואלא** באשר לשאלה: **"לא תקריבו"** האמור ב**מעוך למאי אתא** [למה בא, מה הוא מלמדנו]? — **מפקינן** [מוציאים, למדים אנו] ממנו **ל**אסור הקרבת בעלי מומים אף ב**במת יחיד** (בזמן "היתר במות").


###### Steinsaltz on Temurah 7a:8
[Steinsaltz on Temurah 7a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:8)

ושואלים: **ול**שיטת **ר' יוסי בר' יהודה** שלמד מכתוב זה איסור קבלת הדם, והרי **האי מיבעי ליה** [כתוב זה נצרך לו] **ל**איסור בעלי מומים ב**במת יחיד?** ומשיבים: **אין הכי נמי** [אכן כך הוא גם כן] אף לשיטת ר' יוסי בר' יהודה, ושואלים: **אלא** אם כן, איסור "לא **תקריבו"** לאסור **קבלה** של דם בעל מום, **מנא ליה** [מנין לו]? ומשיבים: לדעתו משמעות המילים "לא תקריבו" שנאמרו בכתוב "ו **מיד בן נכר לא תקריבו"** (ויקרא פסוק כה) — **זו קבלת הדם.**


###### Steinsaltz on Temurah 7a:9
[Steinsaltz on Temurah 7a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:9)

וחוזרים ושואלים: **ו**לשיטת **רבנן** [חכמים] הסבורים שאין איסור בקבלת הדם, מה מלמדנו כתוב זה? ומשיבים: **אצטריך** [נצרך] הכתוב, שאלמלא נאמר **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ובני נח אין מצווין (אין נאסרים) **אלא על** קרבן ה**מחוסר אבר** כאשר הוא קרב **בבמה דלהון** [שלהם], ובבעל מום שאינו מחוסר אבר הם מותרים, **דלמא אנן נמי נקביל מינהון** [שמא אנחנו, המקבלים קרבנות בני נח להקרבה במקדש, גם כן נקבל מהם] בעלי מומים שאינם מחוסרי אבר? לכך נאמר "ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם", ובהדגשה בכתוב זה **קא משמע לן "מכל אלה" דלא מקבלינן** [השמיע לנו הכתוב שאין אנו מקבלים] מידיהם כלל קרבנות בעלי מום.


###### Steinsaltz on Temurah 7a:10
[Steinsaltz on Temurah 7a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:10)

ג ושבים לבירור הברייתא. שנינו בה כי המקדיש בעלי מומים למזבח הריהו עובר בחמישה איסורים, ולדעת ר' יוסי בר' יהודה בשישה. **מתקיף לה** [מקשה על כך] **ריש לקיש:** מכלל הדברים עולה שבכל אופני הקדשת בעלי מומים קיים איסור זה, ואולם יש לשאול, **שמא לא שנינו** (נאמר דין זה) **אלא ב**בעל חיים שמתחילתו היה **תם** (ללא מום) **שנעשה** לאחר מכן **בעל מום ו**עמד זה והקדישו, שהריהו **עובר** על איסור, שמאחר שהיה מעיקרו תם סבור היה המקדיש שניתן להקריבו. **דאי** [שכן אם] מדובר אף בבעל חיים שהיה **בעל מום מעיקרא** [מתחילה] — אין זה מסתבר שייענש המקדיש על כך, שהרי כ**דיקלא בעלמא** [דקל סתם] **הוא** זה, ובודאי לא העלה המקדיש על דעתו להקריבו, ומן הסתם הקדישו רק לדמיו, שימכר, והכסף שיתקבל עבורו ישמש לקרבן.


###### Steinsaltz on Temurah 7a:11
[Steinsaltz on Temurah 7a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:11)

**אמר ליה** [לו] **ר' חייא בר יוסף** לריש לקיש, בתשובה לשאלתו זו: אין לומר כדבריך, שהמדובר רק בבעל מום שהיה בתחילתו תם, שהרי **"שרוע וקלוט" כתיב** [נאמר] **בפרשה** ברשימת בעלי המומים שאינם קרבים, **והני** [ואלו] **בעלי מומין מעיקרא נינהו** [שמתחילה הם]. שכן ירך הארוכה מחבירתה ("שרוע"), או פרסה מחוברת ואינה סדוקה ("קלוט"), הם מומים מלידה.


###### Steinsaltz on Temurah 7a:12
[Steinsaltz on Temurah 7a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:12)

**אמר ליה** [לו] ריש לקיש לר' חייא בר יוסף: **שמא לא שנינו** (למדנו) מ"שרוע וקלוט" שיש איסור אף בהקדשת בעלי מומים מתחילתם **אלא** רק כאשר מקדיש את בהמת החולין בעלת המום **בתמורה** לבהמת הקדש, **דתנן** [שכן שנינו במשנה להלן במסכתנו] **חומר** (חומרה) יש **ב**דין ה**תמורה** יותר **מב** דין ה**זבח** (קדשים) — **שכן** בתמורה **קדושה חלה עליה** בין על בהמת חולין תמה, ובין **על בעל מום קבוע** (שאינו עובר). אבל המקדיש בעלי מומים למזבח ישירות שמא אין איסורו אלא במקדיש בעל חיים שהיה בתחילתו תם, ולא במקדיש בעל מום מתחילתו?!


###### Steinsaltz on Temurah 7a:13
[Steinsaltz on Temurah 7a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:13)

**אמר ליה** [לו] **ר' יוחנן** בדחיית דבריו אלה: האם **לא שמיע** [לא נשמעת, נראית] לך הא [דבר זה] ש**אמר ר' ינאי, בחבורה** (בכנס חכמים) **נמנו** דעות החכמים השונות **וגמרו** (וסיכמו) כך: **המקדיש בעל מום ל**הקרבה **גבי** [אצל] ה**מזבח** — הרי זה **עובר משום חמשה שמות. ואי** [ואם] נעמיד את דברי הברייתא כשהקדיש את בעל המום **ב**דרך תמורה, יש להקשות: הרי עצם מעשה ה**תמורה** הוא **נמי** [גם כן], איסור, ונמצא איפוא כי **ששה** איסורים **הוויין** [הריהן], **דאיכא נמי** [שהרי ישנו גם כן] ה**לאו** של **תמורה!** השיב ריש לקיש: **אלא מאי** [מה] תאמר, כי מדובר בברייתא **ב**מקדיש **בעל מום מעיקרו,** אם כן יש לשאול: **אמאי לקי** [מדוע לוקה] על כך, והרי כ**דיקלא בעלמא** [דקל סתם] **הוא,** שכן לא היתה כוונתו מלכתחילה שיוקרב!


###### Steinsaltz on Temurah 7a:14
[Steinsaltz on Temurah 7a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:14)

אלא **אמר ליה** [לו] ר' יוחנן לריש לקיש בתשובה: עונש המלקות אינו משום שמקדיש דבר שאינו ראוי למזבח, כדקל, אלא מטעם אחר, ואין זה דומה למקדיש דקל, שכן במקדיש **דיקלא** [דקל] — **לאו זילא מילתא** [אין מזולזל הדבר], שהרי הדקל מכלל **מין** ה**עצים הוא,** עצים קרבים כקרבן על המזבח. ואילו המקדיש בעל חיים שהוא **בעל מום מעיקרא** [מתחילה] — **זילא מילתא** [מזולזל הדבר], **כיון** שרואה אתה **דשביק** [שעזב] הוא מלהקדיש בעל חיים **תמים, ואקדיש** [והקדיש] **בעלי מומין.** ומשום כך, הריהו **מיחייב** [מתחייב] בעונש על הקדשה זו.


###### Steinsaltz on Temurah 7a:15
[Steinsaltz on Temurah 7a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:15)

ד **לישנא אחרינא** [לשון אחר]. **אמר ליה** [לו] ר' יוחנן לריש לקיש: **אפילו הכי** [כך] שדומה המקדיש בעל מום מעיקרו כמקדיש דקל, מכל מקום הקדשת בעל מום מעיקרו **בזיא מילתא** [בזוי הדבר], משום שהמקדיש **דקל,** כיון ש**ליכא** [אין] שייכת הקדשה לקרבן **במינו** של הדקל — אין בהקדשה זו בזיון, ולכן **לא לקי** [אינו לוקה] המקדיש על כך, **לאפוקי** [להוציא, למעט] המקדיש **בעל מום, כיון דאיכא** [שיש] **במינו** בעלי חיים שאין בהם מום, הקרבים על המזבח, ואילו הוא הקדיש דווקא בעל מום — הרי זה ביזוי, ומשום כך **לקי** [לוקה] על כך.


###### Steinsaltz on Temurah 7a:16
[Steinsaltz on Temurah 7a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:16)

ה בעקבות דבריו אלה של ר' יוחנן **אמר רבא: השתא דאמור טעמא** [עכשיו שנאמר מה הטעם] במקדיש **בעל מום דלקי** [שלוקה] — **משום דבזיא מילתייהו** [שבזויים דבריו], אם כן **אפילו למקדיש ליה** [אותו, את בעל המום] **לדמי נסכים** (שבכסף שיתקבל במכירתו, ייקנו נסכים) — **נמי לקי** [גם כן לוקה], שהרי אף זה בזיון הוא.


###### Steinsaltz on Temurah 7a:17
[Steinsaltz on Temurah 7a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7a:17)

ומעירים: **תניא כוותיה** [שנויה ברייתא כשיטתו] זו של **רבא:**