## Steinsaltz on Temurah Daf 7b

###### Steinsaltz on Temurah 7b:1
[Steinsaltz on Temurah 7b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:1)

נאמר: "ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה" (ויקרא כב, כג). ודורשים: **"נדבה תעשה אתו"** — **זה קדשי בדק הבית.** שאין בעלי מומים אלה כשרים להקרבה על המזבח, אלא יימכרו ודמיהם ילכו לדברים הנצרכים לאחזקת בית המקדש. **ו**עדיין אומר ש**אין לי** בדינם של בעלי מומים אלה שכשרים להקדשתם לצרכי בדק הבית **אלא** באופן הקדשה של **נדבה,** שבכגון זה אם אבדו — אינו צריך להביא אחרת תחתיהם, ואולם המקדיש בעלי מום לבדק הבית באופן הקדשה של **נדר, מנין** לנו, שאף הם בכלל? — לכך **תלמוד לומר** בהמשך הפסוק **"ולנדר"** — ללמד שמקדיש בעל מום לצרכי בדק הבית אף בדרך נדר (שהמילים "תעשה אותו" מתפרשות לפניהן ולאחריהן: "נדבה תעשה אותו", "תעשה אותו ולנדר").


###### Steinsaltz on Temurah 7b:2
[Steinsaltz on Temurah 7b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:2)

ומבררים עוד: **יכול** הותר להקדיש בעלת מום **אפילו** שלא לבדק הבית אלא ל**קדשי מזבח?** — לכך **תלמוד לומר "ולנדר לא ירצה"**, וכתוב **זה** כוונתו ל**קדשי מזבח** (שיש בהם ריצוי, כפרה). **ו**מבררים עוד: **אין לי** ללמוד מפסוק זה איסור על הקדשת בעלת מום למזבח **אלא** כשמקדישה ב**נדר,** ואולם כשמקדישה ב**נדבה** ("הרי זו") **מנין** לנו שאף היא בכלל איסור? — לכך **תלמוד לומר** **"נדבה".** **רבי אומר** בכוונת הכתוב **"לא ירצה"** : **ב**איסור ההקדשה של קרבן שעניינו **הרצאת גופו** (הקרבתו למזבח, שבכך כפרתו) **הכתוב מדבר,** ולא בהקדשה לדמיו, לבדק הבית.


###### Steinsaltz on Temurah 7b:3
[Steinsaltz on Temurah 7b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:3)

ותוהים: דברי רבי אלו **היינו** [זהו] כדברי ה**תנא קמא** [הראשון] הסבור אף הוא שאי אפשר להקדיש בעלת מום למזבח, ובמה נחלקו? **מאי לאו בהא קמיפלגי** [האם לא בזה הם חולקים] שה**תנא קמא סבר** [הראשון סבור] שלא רק המקדיש בעלי מומים להקרבה על המזבח עובר ולוקה על כך, אלא **אפילו** רק **אקדשיה** [הקדישו] **לדמי נסכים** — **נמי לקי** [גם כן לוקה], וכשיטת רבא. **ו**אילו **רבי סבר** [סבור]: אמנם המקדיש בעלת מום **בהרצאת גופו** (להקרבה על המזבח) — **נמי לקי** [גם כן לוקה], **אבל ב**הקדשה ל**דמי נסכים** — **לא לקי** [אינו לוקה], ושלא כשיטת רבא. ונמצא איפוא ששיטת רבא קשורה במחלוקת תנאים אלו. ומסכמים: אכן **שמע מינה** [למד ממנה] שכך הוא.


###### Steinsaltz on Temurah 7b:4
[Steinsaltz on Temurah 7b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:4)

א ונפנים לבירור הנאמר עוד בברייתא. בברייתא נדרשו המילים "נדבה תעשה", "ולנדר לא ירצה" בכמה אופנים. **ו**מעתה יש לשאול: **אלא** המלה **"אתו"** שלא נדרשה בברייתא **למה לי** (מה היא מלמדתנו)? ומשיבים: **לכדתניא** [לכמו ששנויה ברייתא]: במילים **"נדבה תעשה אתו"** — בא הכתוב למעט: דווקא **אותו** (בעל המום) **תעשה** (תקדיש) **נדבה** לבדק בית המקדש **ו**אולם **אי** (אין) **אתה עושה** (מקדיש) **תמים** הראוי להעלותו למזבח כ**נדבה ל**צורך **בדק הבית. מיכן** (מכאן) **אמרו** חכמים: **המקדיש תמימים לבדק הבית** — **עובר בעשה** (אותו אתה עושה, ואין אתה עושה תמים).


###### Steinsaltz on Temurah 7b:5
[Steinsaltz on Temurah 7b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:5)

**ומנין** שהוא עובר **אף ב**איסור **לא תעשה** — **ש**כן **נאמר** בראש הפרשה **"וידבר ה' אל משה לאמר"** (ויקרא כב, יז) — **לימד** הכתוב מכאן **על** כל האמור לאחר מכן בגוף **הפרשה שהיא ב**איסור **לאו** (לא תעשה), אלו **דברי ר' יהודה.**


###### Steinsaltz on Temurah 7b:6
[Steinsaltz on Temurah 7b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:6)

**אמר ליה** [לו] **רבי לבר קפרא: מאי משמע** [מה, כיצד משתמע] מהכתוב "וידבר ה' אל משה לאמר" שהפרשה כולה היא באיסור לאו? **אמר ליה** [לו] בר קפרא לרבי בהסבר הדברים: **דכתיב** [שכן נאמר] בפסוק **"לאמר",** וכוונת הכתוב — הציווי **"לא"** הוא ש**נאמר בדברים** הבאים בפרשה, לומר שהעובר עליהם עובר בלא תעשה. ומביאים עוד בהסבר דברי ר' יהודה. **בי רבי אמרי** [חכמי בית המדרש של רבי אומרים] שכך דיבר ה' אל משה: **"לא"** הוא ש**אמור** לבני ישראל בענין הדברים האמורים בפרשה זו לומר שכל האמור בה בכלל לא תעשה.


###### Steinsaltz on Temurah 7b:7
[Steinsaltz on Temurah 7b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:7)

ב בברייתא (בדף ו,ב) שנינו כי בכלל האיסורים שעובר המקדיש הם "בל תקטירו כולו" ו"בל תקטירו מקצתו". ודנים בדבר. **איתמר** [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה הבאה: **המעלה אברי בעלי מומין לגבי** (על) ה**מזבח** להקריבם, **אמר רבא: עובר משום "בל תקטירו כולו" ומשום "בל תקטירו מקצתו". אמר אביי:** אינו לוקה על שניהם, שהרי כלל הוא ש**אין לוקין על לאו שבכללות** (כתוב אחד בתורה שממנו נלמדים כמה איסורים), וכאן שני האיסורים זה שבהקטרת כולו וזה שבהקטרת מקצתו נלמדים מכתוב אחד ("ואשה לא תתנו מהם", ויקרא כב, כב).


###### Steinsaltz on Temurah 7b:8
[Steinsaltz on Temurah 7b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:8)

**מיתיבי** [מקשים] על שיטת אביי ממה ששנינו בברייתא: **המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח** — **עובר משום חמשה שמות** (איסורים), ובכלל חמשת האיסורים הללו שנויים הן הקטרת כולו והן הקטרת מקצתו, הרי שהעובר על שניהם — לוקה. והרי זו איפוא **תיובתא** [קושיה חמורה] לשיטת


###### Steinsaltz on Temurah 7b:9
[Steinsaltz on Temurah 7b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:9)

**אביי! אמר אביי** בדחיית הקושיה: **בגברי קתני** [בשני אנשים נפרדים שנינו] דברים אלה, שהאחד מקטיר את כולו, והאחר מקטיר את מקצתו. ואולם אדם אחד שהקטיר את כולו — אינו מתחייב מלקות אלא על אחד מהם. ומקשים על דבריו: אין לומר כן בברייתא, שהרי **אי** [אם] מדובר בה כדבריך **בגברי** [בשני אנשים] נפרדים — לשון זה ששנינו בברייתא **"עובר** משום חמישה שמות..." אינה מדוייקת, אלא **"עוברין** משום חמישה שמות" **מיבעי ליה** [צריך היה לו] לומר! **אלא פשיטא** [פשוט] הוא שמדובר בברייתא **בחד גברא** [באדם אחד] שהקטיר את כולו, **ו**הרי זו איפוא **תיובתא** [קושיה חמורה] לשיטת **אביי!**


###### Steinsaltz on Temurah 7b:10
[Steinsaltz on Temurah 7b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:10)

**אמר אביי** בתשובה: אכן בברייתא מדובר באדם אחד, והוא עובר על חמישה איסורים, ואולם אינו לוקה גם על הקטרת כולו וגם על הקטרת מקצתו, ובאשר לשאלה: אם כן אין כאן אלא ארבעה איסורים ולא חמישה, **אפיק** [הוצא] מן הברייתא את המילים "ומשום **הקטרת מקצתו", ועייל** [והכנס] במקומם את המילים "ומשום **קבלת הדם".** שהוא האיסור החמישי שעובר עליו. ותוהים: כיצד אפשר לגרוס בדברי התנא הראשון שבברייתא שעובר המקדיש בעלי מומים למזבח אף על **קבלת** ה**דם?** הרי כיון ש**לר' יוסי בר' יהודה** שבברייתא **אית ליה** [יש לו, סבור הוא] שאף זה איסור שעובר עליו, ומוסיף אותו כאיסור שישי, ומשמע אם כן ש**לתנא קמא לית ליה** [אין לו, אינו סבור] כן? ומסכמים: אכן **קשיא** [קשה] מן הברייתא לשיטת אביי.


###### Steinsaltz on Temurah 7b:11
[Steinsaltz on Temurah 7b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:11)

**לישנא אחרינא** [לשון אחר] בנוסח דחיית תירוצו של אביי שיש להוציא ממנין החמישה איסורים את הקטרת מקצתו ולהכניס תחתיה את קבלת הדם: **והא מדסיפא** [והרי מתוך שהסוף] של הברייתא דברי **ר' יוסי בר' יהודה היא,** הסבור שעובר אף על קבלת הדם, מכאן נסיק כי **רישא רבנן** [תחילת הברייתא היא כשיטת חכמים] החולקים על ר' יוסי בר' יהודה בכך. והרי זו איפוא **תיובתא** [קושיה חמורה] על שיטת **אביי!** ומסכמים: אכן הרי זו **תיובתא** [קושיה חמורה] ונדחו דבריו.


###### Steinsaltz on Temurah 7b:12
[Steinsaltz on Temurah 7b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:12)

ג משנה **הכהנים ממירין** **ב**קרבנות **שלהן** (שהקדישו עבור עצמם), **ו**כן **ישראל ממירין ב**קרבנות **שלהן.** אולם **אין הכהנים ממירין לא ב**קרבן **חטאת, ולא ב**קרבן **אשם, ולא ב**קרבן **בכור** שקיבלו מאת הישראל להקריבם. שכן אין אלה רכושם, ואין אדם ממיר בדבר שאינו שלו. **אמר ר' יוחנן בן נורי:** וכי **מפני מה אין** הכהנים **ממירין ב**קרבן **בכור** שניתן להם, והרי הוא כולו שלהם? **אמר לו ר' עקיבא** בתשובה: ה**חטאת ו**ה**אשם** — הריהם **מתנה לכהן,** שהכהן מקבל רק את בשרם לאכילה, **ו**אף ה**בכור** — הריהו **מתנה לכהן.** וכיון שהושווה הבכור לחטאת ולאשם, לענין קנין הכהן, יש להשוותם אף לענין דין התמורה, ולומר: **מה** בקרבן ה**חטאת ו**בקרבן ה**אשם** — **אין** הכהנים שקיבלוהו מידי הישראל **ממירין בו, אף** ה**בכור** שקיבלוהו מידי הישראל — **אין** הכהנים **ממירין בו.**


###### Steinsaltz on Temurah 7b:13
[Steinsaltz on Temurah 7b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:13)

**אמר ר' יוחנן בן נורי** לר' עקיבא לדחות את דבריו אלה: **מה** ראיה יש **לו** מדין התמורה בחטאת ואשם לדין התמורה בבכור, שהרי **אם** הכהן **אינו ממיר בחטאת ואשם** — הרי זה משום **שאין** הכהנים **זכין** (זוכים) **בהן** (בבשרם) **בחייהן** של קרבנות אלו, אלא רק לאחר שהוקטרו אימוריהם על המזבח ואז לא שייך להמיר. **תאמר** שכך יהיה דין התמורה אף **ב**קרבן ה**בכור** — **שזכין בו** הכהנים אף **בחייו,** שאז יכולים הם להמיר והרי הוא איפוא שלהם?! **אמר לו ר' עקיבא** לר' יוחנן בן נורי: **והלא כבר נאמר** בתורה בפרשת התמורה: "לא יחליפנו ולא ימיר אותו... ואם המר ימיר בהמה בבהמה **והיה הוא ותמורתו יהיה קדש"** (ויקרא כז, י), ומכאן, שהושוו קדושות שתי הבהמות הללו, זו של בהמת החולין (התמורה), וזו של בהמת ההקדש. וקדושת קרבן ההקדש **היכן קדושה חלה עליו** (היכן התקדש) בשעתו? — **בבית הבעלים** כשהקדישוהו לקרבן. ומכאן ש**אף** קדושת בהמת ה**תמורה** — אינה חלה אלא **בבית הבעלים** של הקרבן. ואין הכהן יכול להמיר על הבכור שקיבל, שאינו בכלל הבעלים של קרבן זה.


###### Steinsaltz on Temurah 7b:14
[Steinsaltz on Temurah 7b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:14)

ד גמרא מאחר ועסקנו במשנתנו בדין קרבן הבכור, דנים עוד בעניינו. **תנן התם** [שנינו שם, במשנה]: ה**בכור מוכרין אותו** באופן זה: בעודו **תם** (בלי מום) — אינו נמכר אלא כשהוא **חי.** ואולם לא בהיותו שחוט, שאז הוא אסור בהנאה. **ו**אילו בכור **בעל מום** — נמכר בין שהוא **חי ו**בין שהוא **שחוט. ומקדשין בו** הכהנים את **האשה,** שכן הוא ממונם. ו**אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה** על משנה זו: **לא שנו** במשנה שיכול הכהן למוכרו כשהוא חי **אלא בזמן הזה,** שאין בית המקדש קיים, ש**הואיל** ואין מקריבים את הבכורות **אית ליה** [יש לו] **לכהן זכייה בגוויה** [בו] עוד בעודו חי **(הואיל ויש לכהן שותפות בו).** שבזמן הזה שייכים הבכורות (אף התמימים) לכהנים. **אבל בזמן שבית המקדש קיים** — **כיון** שבכור **תם להקרבה הוא דקאי** [שעומד] — **אין מוכרין אותו** כשהוא **תמים** (וראוי להקרבה) **חי.**


###### Steinsaltz on Temurah 7b:15
[Steinsaltz on Temurah 7b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:15)

**איתיביה** [הקשה לו] **רבא לרב נחמן** מדיוק לשון המשנה: **"מוכרין אותו תמים חי"** ומכאן נדייק: כשהוא **חי** — **אין** [כן] נמכר הבכור, ואילו כשהוא **שחוט** — **לא** נמכר. ומעתה נברר: **אימת** [אימתי, מתי] לגבי איזה זמן נשנו דברים אלו, **אילימא** [אם תאמר] **בזמן הזה** שאין בית המקדש קיים — **מי איכא** [האם יש] בימינו **תם שחוט?** והרי אסור לשחוט את הבכור, שהוא קדוש בקדושת קרבן, והשוחטו הריהו כמקריב קדשים מחוץ למקדש ואסור בהנאה! **אלא פשיטא** [פשוט] שמדובר **בזמן שבית המקדש קיים, וקתני נמי** [ושנינו גם כן] במשנה (מעשר שני פ"א מ"ב) בענין הבכור ש**מוכרין אותו תמים חי (אלמא אית ליה** [מכאן נסיק שיש לו] **לכהן זכייה בגוויה** [בו] **)** ויכול הוא למוכרו, ושלא כשיטתך?


###### Steinsaltz on Temurah 7b:16
[Steinsaltz on Temurah 7b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Temurah/r/7b:16)

ודחה רב נחמן: **לא,** אין להביא מכאן ראיה כנגד שיטתי, שכן אפשר לומר כי **לעולם** משנה זו עוסקת **בזמן הזה,** ואולם **מי קתני** [האם שנינו בה], בגוף דברי המשנה ש**מוכרין אותו תמים חי** — **אין** [כן], **שחוט** — **לא,** אלא יש לומר שהמשנה מדברת בזמן הזה, ו**הא גופא אתא לאשמועינן** [ודין זה כשלעצמו באה להשמיענו]: ש**בזמן הזה נמי** [גם כן] — **מוכרין אותו** בהיותו תמים חי, ואין בו התייחסות לתם שחוט.