## Steinsaltz on Yevamot Daf 104b

###### Steinsaltz on Yevamot 104b:1
[Steinsaltz on Yevamot 104b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:1)

**אמר ליה** [לו] **ר' אלעזר,** הלא נאמר: **"ככה יעשה** לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו**"** (דברים כה, ט), ו"ככה" לשון דיוק ועיכוב הוא, כלומר, שרק כך כשר. ונלמד מכאן כי **כל דבר שהוא מעשה — מעכב. אמר ליה** [לו] **ר' עקיבא:** וכי אתה מביא **משם ראיה?** הלא נאמר **"ככה יעשה לאיש",** כלומר, **כל דבר שהוא מעשה באיש,** דברים שעושים בגופו של האיש כגון החליצה, אבל היריקה שאיננה באיש אלא רק לפניו — איננה מעכבת.


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:2
[Steinsaltz on Yevamot 104b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:2)

א ועוד בענין חליצה, **החרש שנחלץ והחרשת שחלצה, ו**כן הגדולה ש**חולצת לקטן — חליצתה פסולה,** ואיננה מועילה לפטור. **קטנה שחלצה — תחלוץ** שנית **משתגדיל, ואם לא חלצה — חליצתה** הראשונה **פסולה. חלצה בשנים** בפני שני דיינים, **או ב**פני **שלשה, ונמצא אחד מהן קרוב או פסול** מצד אחר להיות דיין — **חליצתה פסולה. ר' שמעון ור' יוחנן הסנדלר מכשירין. ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים,** שלא בנוכחות דיינים, **ובא מעשה** זה **לפני ר' עקיבא והכשיר.**


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:3
[Steinsaltz on Yevamot 104b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:3)

ב גמרא על האמור במשנה **אמר רבא: השתא דאמרת** [עכשיו שאתה אומר] כי **קריאה לא מעכבא** [מעכבת] את חלות החליצה, ואף שלא קראה — אין הקריאה מעכבת, **לפיכך, אלם ואלמת שחלצו — חליצתן כשירה.** שאף שלכתחילה צריך לומר דברים, מכל מקום אין הדיבור מעכב.


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:4
[Steinsaltz on Yevamot 104b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:4)

ומקשים: והלא **תנן** [שנינו במשנתנו]: **חרש שנחלץ, והחרשת שחלצה, והחולצת מן הקטן — חליצתה פסולה. מאי טעמא** [מה טעם] הדבר שהחליצה פסולה — **לאו** [האם לא] **משום** ש**לא בני קרייה** [קריאה] **נינהו** [הם], שאינם מסוגלים לקרוא את מה שאומרים בחליצה ומדובר בחרש שאינו מדבר, ואם כן רואים מכאן שקריאה מעכבת! ודוחים: **לא,** הטעם בחרש וחרשת הוא **משום דלאו** [שלא] **בני דעה נינהו** [הם], וכיון שאין בהם דעת, אין מעשיהם נחשבים.


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:5
[Steinsaltz on Yevamot 104b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:5)

ושואלים: **אי הכי** [אם כך], **אלם ואלמת נמי** [גם כן] נאמר שאינם בני דעת! **אמר רבא: אלם ואלמת בני דעה נינהו** [הם], **ו**אין בהם חסרון אלא ש**פומייהו** [פיהם] **הוא דכאיב להו** [שכואב להם], כלומר, יש להם חסרון בכלי הביטוי, שאינם יכולים לדבר, אבל אין זה חסרון בדעתם, ולכן ראויים הם לחלוץ.


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:6
[Steinsaltz on Yevamot 104b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:6)

וחוזרים ומקשים: **והא אמרי דבי** [והרי אומרים חכמים מבית מדרשו] של **ר' ינאי** שחרש וחרשת פסולים **לפי שאינו ב"אמר"** הוא ("ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה". דברים כה, ח), ולא בכלל **"ואמרה"** היא ("ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל". שם ז), ולא משום חסרון דעת! **אלא** יש לחזור מדברים אלה ולומר אחרת: **כי אתמר** [כאשר, מה, שנאמר] בשם **רבא** — **אסיפא אתמר** [על סופה של המשנה נאמר], ששנינו: **חרש שנחלץ, והחרשת שחלצה, והחולצת מן הקטן — חליצתה פסולה.**


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:7
[Steinsaltz on Yevamot 104b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:7)

**אמר רבא: השתא דאמרת** [עכשיו שאתה אומר], כלומר, כיון שאפשר להסיק מכאן ש**קרייה מעכבא** [שקריאה מעכבת], **לפיכך אלם ואלמת שחלצו — חליצתן פסולה. ו**צריך להסביר כך: **ומתניתין** [ומשנתנו] ששנינו בה בראשה שקריאה אינה מעכבת, ועם זאת חליצה של מי שאינו יכול לקרוא פסולה היא — יש להבינה **כ**שיטת **ר' זירא.**


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:8
[Steinsaltz on Yevamot 104b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:8)

ש**אמר ר' זירא: כל הראוי לבילה,** כלומר, קרבן מנחה, שצריך לבלול אותו בשמן, והוא ראוי מבחינת הכמות שיבללו אותו — **אין בילה מעכבת בו,** שאם לא בלל — לא פסל. **וכל שאין ראוי לבילה,** כגון שיש כמות מרובה מדי, שאינה יכולה להיבלל — **בילה מעכבת** בו ופסול. ומכאן למדים הלכה כללית, שיש דברים שעשייתם בפועל איננה מעכבת כל עוד הם ראויים ומסוגלים לכך, ורק אם אינם ראויים — הרי זה מעכב. וגם בענייננו, אף שקריאה אינה מעכבת, מכל מקום חליצת אילם פסולה, משום שאינו מסוגל כלל לקריאה.


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:9
[Steinsaltz on Yevamot 104b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:9)

ג **שלחו ליה** [לו] מארץ ישראל **לאבוה** [לאביו] של **שמואל** את ההוראה: **יבמה** כיון **שרקקה — תחלוץ** ולא תתייבם. ומעירים: **מכלל** הדברים אתה למד **דאיפסלא** [שנפסלה] **לה** על כל פנים **מ**ן ה**אחין,** שאף שרקיקה בלבד איננה מועילה כדי לפוטרה, מכל מקום יפה כוחה של הרקיקה כדי לפסול אותה לאחים, ולכן תחלוץ ולא תתייבם.


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:10
[Steinsaltz on Yevamot 104b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:10)

ושואלים: **מני** [כשיטת מי היא הלכה זו]? **אילימא** [אם תאמר] שהיא שיטת **ר' עקיבא, השתא** [עכשיו, הרי] **ומה במקום מצוה** של חליצה, שבהקשר כזה צוותה התורה לרקוק, **דאיכא למימר מידי דהוה** [שיש מקום לומר שהדבר דומה הוא] ל**אימורים** (החלב ושאר החלקים העולים למזבח), **דכי ליתנהו** [שכאשר אינם נמצאים כלל], שאבדו מן העולם — **לא מעכבי** [אינם מעכבים] את הקרבן, והמקריב יוצא ידי חובה בזריקת הדם בלבד, והכהנים מקבלים ממנו את חלקם,


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:11
[Steinsaltz on Yevamot 104b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:11)

**וכי איתנהו** [וכאשר הם נמצאים] ונטמאו, או אירע בהם פסול אחר — **מעכבי** [הרי הם מעכבים] ואין הכהנים זוכים בחלקם עד שיוקטרו האימורים, ובכל זאת


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:12
[Steinsaltz on Yevamot 104b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:12)

**אמר ר' עקיבא** שהרקיקה **לא מעכבא** [מעכבת] את החליצה, וסבור שאם לא רקקה, נפטרת בחליצה בלבד, וכיון שהוא סבור שאין הרקיקה חשובה, וכי ברקיקה זו בלבד **מאחין איפסלא** [נפסלה מייבום לאחים]?


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:13
[Steinsaltz on Yevamot 104b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:13)

**ואלא** תאמר שהלכה זו **ל**שיטת **ר' אלעזר,** שרקיקה מעכבת —


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:14
[Steinsaltz on Yevamot 104b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:14)

**והא** [והרי] לשיטתו חליצה ורקיקה **שני דברים המתירין נינהו** [הם], **ו**כלל הוא בדיני קרבנות: **שני דברים המתירין — אין מעלין** ומקדשים את הקרבן **זה בלא זה.** וכיוצא בו אינו מועיל בחליצה, אם רקקה בלבד, שהרי עשתה רק דבר אחד משני דברים שיש לעשותם!


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:15
[Steinsaltz on Yevamot 104b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:15)

**אלא** יש לומר שהלכה זו **כ**שיטת **רבי** היא. **דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **כבשי עצרת** שהם קרבן שלמים מיוחד, הבא בחג השבועות עם שתי הלחם — **אין מקדשין** את **הלחם אלא בשחיטה,** ששחיטת הכבשים גורמת שיתקדש הלחם.


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:16
[Steinsaltz on Yevamot 104b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:16)

**כיצד?** אם **שחטן** את הכבשים הללו **לשמן, וזרק דמן לשמן — קדש הלחם,** ואם **שחט שלא לשמן,** כגון שאמר שמתכוון לשם קרבן אחר, **ו**אפילו **זרק** לאחר מכן את הדם **לשמן — לא קדש הלחם,** ואם **שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן — קדוש ואינו קדוש,** כלומר, קדוש במקצת, אלו **דברי רבי.**


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:17
[Steinsaltz on Yevamot 104b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:17)

**ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לעולם אינו קדוש** כלל **עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן.** ואם כן שיטת רבי היא שאף על פי שהקדושה חלה על הלחם על ידי שחיטה וזריקה, אם השחיטה בלבד היתה כראוי — יש בה כוח מספיק כדי להחיל קדושה מסויימת. וכן בענין החליצה, שאף שיש צורך ברקיקה וחליצה, אף רקיקה בלבד מועילה כדי לפסול את היבמה מן האחים.


###### Steinsaltz on Yevamot 104b:18
[Steinsaltz on Yevamot 104b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/104b:18)

על סיכום זה של הדברים שואלים: **ומי** [והאם] **אמר ר' עקיבא** כי **רקיקה** לעצמה **לא פסלה** [פוסלת] את היבמה מן האחים? **והתניא** [והרי שנינו בברייתא]: **חלצה ולא**