## Steinsaltz on Yevamot Daf 113a

###### Steinsaltz on Yevamot 113a:1
[Steinsaltz on Yevamot 113a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:1)

**מימנעי ולא נסבי לה** [יימנעו ולא ישאו אותה] כלל, כיון שתוכל למאן לעולם, מה שאין כן בקטנה, שיש גבול של זמן למיאונה.


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:2
[Steinsaltz on Yevamot 113a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:2)

ועוד שואלים: **ומאי שנא** [ובמה שונה] **קטנה דאכלה** [שאוכלת] **בתרומה** כשנישאת לכהן, **ומאי שנא** [ובמה שונה] **חרשת דלא אכלה** [שאינה אוכלת] **בתרומה,** אף על פי שנישואי שתיהן הם רק מדברי סופרים? **דתנן** [שכן שנינו במשנה]: **העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט, ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה, ו**משמע **אילו** היא **חרשת לא אכלה** [אינה אוכלת] בתרומה!


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:3
[Steinsaltz on Yevamot 113a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:3)

ומשיבים: הטעם בחרשת הוא מפני **גזירה, שמא יאכיל** בתרומה גם כהן **חרש** שנשא **חרשת.** ושואלים: איזה איסור יש בדבר? **וליכול** [ושיאכיל]! הלוא **קטן אוכל נבלות הוא,** שכן החרש שאין בו דעת דינו כקטן, וקטן האוכל נבילות אין חייבים להפרישו מהן. ואם תאכל חרשת זו בתרומה שלא כדין, אין אנו חייבים למנוע את הדבר.


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:4
[Steinsaltz on Yevamot 113a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:4)

אלא הטעם הוא: **גזירה שמא יאכיל חרש בפקחת,** שהיא בת דעת, וכיון שמן התורה אין נישואיה לחרש תופסים — אסור לה לאכול. ושואלים: **וחרש בפקחת נמי ליכול** [גם כן שתאכל] **בתרומה דרבנן** [שמדברי סופרים], שיש דברים שמן התורה אין מפרישים מהם תרומה, ורק מתקנת חכמים מפרישים. וזו כשם שנישואיה הם מדברי סופרים — כך תאכל בתרומה שמדברי סופרים! ומשיבים: **גזירה דלמא אתי לאוכלה** [שמא יבוא להאכילה] אף **בתרומה דאורייתא** [שמן התורה].


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:5
[Steinsaltz on Yevamot 113a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:5)

ועוד שואלים: **ומאי שנא** [ובמה שונה] **קטנה דאית** [שיש] **לה כתובה, ומאי שנא** [ובמה שונה] **חרשת דלית** [שאין] **לה כתובה?** ומשיבים: ש**אם כן,** שיצטרכו לתת לה כתובה — **מימנעי** [יימנעו] **ולא נסבי לה** [ישאו אותה] כלל.


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:6
[Steinsaltz on Yevamot 113a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:6)

ושואלים: **וקטנה מנלן דאית** [מניין לנו שיש] **לה כתובה?** — **דתנן** [שכן שנינו במשנה]: קטנה **הממאנת** בבעלה, ויצאה ממנו, **ו**כן **השנייה** שאסורה משום ערוה שמדברי סופרים, **ו**ה**איילונית** שהתברר כי איננה מסוגלת ללדת כלל — **אין להן כתובה. אבל** כל ה**יוצאה בגט, וקטנה** בכלל זה — **יש לה כתובה.**


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:7
[Steinsaltz on Yevamot 113a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:7)

ושואלים: **וחרשת מנלן דלית** [מניין לנו שאין] **לה כתובה?** — **דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **חרש ושוטה שנשאו פקחות, אף על פי שנתפקח החרש** אחר כך, **ונשתפה** (חזר לשפיותו) **השוטה — אין להם** לנשותיהם **עליהם כלום,** שאינן יכולות לתבוע מהם דבר גם אם כתבו להן כתובה. ואם **רצו לקיימן** לאחר שנעשו בני דעת — **יש להם** מאז **כתובה,** כדרך כל בני דעת הנושאים נשים.


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:8
[Steinsaltz on Yevamot 113a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:8)

**ופקח שנשא חרשת או שוטה,** אם רצה וכתב לה כתובה, **אפילו כתב לה מאה מנה — כתובתה קיימת, מפני שרצה לזוק בנכסיו,** כלומר, כיון שעשה כן מרצונו, בלי שחייבוהו חכמים, הרי זה כאדם שרוצה להזיק עצמו ולהוציא מנכסיו בכל דרך, שהרשות בידו לעשות כן. ונלמד מכאן: **טעמא** [הטעם, דווקא] ש**רצה** לכתוב לה כתובה, **הא** [הרי] כש**לא רצה — אין לה** כתובה. והטעם: ש**אם כן,** שהיו מחייבים לתת לחרשת כתובה, **מימנעי** [היו נמנעים] **ולא נסבי לה** [היו נושאים אותה].


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:9
[Steinsaltz on Yevamot 113a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:9)

שואלים: **אי הכי** [אם כך], כאשר **פקחת** נישאת **לחרש, ליתקן** [שיתקנו] **לה** חכמים **כתובה,** ש**אם כן,** שאין להן כתובה, **מימנעי** [יימנעו הפקחות] **ולא מינסבי** [יינשאו] לחרשים כלל! ומשיבים: **יותר משהאיש רוצה לישא,** ה**אשה רוצה להנשא,** וכיון שכך, אם האשה רוצה מאוד להינשא — היא לא תקפיד גם אם אין לה כתובה.


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:10
[Steinsaltz on Yevamot 113a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:10)

מסופר: **ההוא חרש דהוה בשבבותיה** [חרש אחד שהיה בשכנותו] של **רב מלכיו, אנסביה איתתא** [השיאו רב מלכיו אשה] **וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה** [ארבע מאות זוז מנכסיו של החרש] לכתובתה. **אמר רבא: מאן חכים** [מי חכם] **כרב מלכיו, דגברא רבה** [שאדם גדול] **הוא,** שמצא דרך לעשות דבר שאין האיש מחוייב בו על פי הדין. **קסבר** [סבור הוא] כך: **אילו רצה** אותו חרש **שפחה לשמשו — מי** [האם] **לא זבנינן ליה** [היינו קונים לו]? **כל שכן הכא, דאיכא תרתי** [כאן, שיש שתיים], שהיא גם מסייעת לו כשפחה וגם משמשת לו אשה.


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:11
[Steinsaltz on Yevamot 113a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:11)

א **אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש** שבא עליה אדם אחר בשוגג — **אין חייבין עליה אשם תלוי.** כי הבא על אשת איש בשוגג מביא חטאת, ואם היה זה רק ספק אשת איש מביא אשם תלוי, אולם נישואי חרש אינם אפילו בגדר ספק נישואין.


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:12
[Steinsaltz on Yevamot 113a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:12)

ומציעים: **לימא מסייע ליה** [האם לומר שאפשר לסייע לו] לשמואל ממה ששנינו: **חמשה לא יתרומו, ואם תרמו — אין תרומתן תרומה** כלל. **ואלו הן: חרש, שוטה, וקטן, והתורם את** התבואה **שאינו שלו, וגוי שתרם** את **של ישראל אפילו ברשות ישראל — אין תרומתו תרומה.** ומכאן שאין מעשה החרש נחשב כלל, ואפילו לא כספק.


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:13
[Steinsaltz on Yevamot 113a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:13)

ודוחים: מכאן אין ראיה, כי יתכן שלענין תרומה סבור **הוא** שמואל, ו**אמר כר' אלעזר. דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **ר' יצחק אומר משום ר' אלעזר: תרומת חרש לא תצא לחולין, מפני שהוא ספק.** שאין הוא סבור שמעשיו לא נחשבים כלל. ושואלים: **אי סבירא** [אם סבור] שמואל **כר' אלעזר,** שהחרש הוא ספק בן דעת, אם כן **אשם תלוי נמי ליחייב** [גם כן שיתחייב] הבא על אשתו!


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:14
[Steinsaltz on Yevamot 113a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:14)

ומשיבים: **בעינן** [צריכים אנו] **חתיכה משתי חתיכות,** כלומר, לדעת שמואל אין מביאים אשם תלוי בכל מקרה של ספק חיוב חטאת, אלא רק בספק כזה, שברור לנו כי חתיכה אחת היתה ודאי אסורה (כגון חלב) ואחת מותרת — אלא שלא ידע בוודאות איזו מהן אכל. אבל כשהספק הוא בגוף אחד, שאין ברור אם הוא אסור או מותר — במקרה כזה אין מביאים לדעתו אשם תלוי. ואף כאן הספק באשת חרש הוא ספק בעצם האיסור כיצד דנים את נישואיו.


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:15
[Steinsaltz on Yevamot 113a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:15)

ותוהים: **ומי בעי** [והאם מצריך] **ר' אלעזר** כדי לחייב אשם תלוי שתהא זו **חתיכה משתי חתיכות? והתניא** [והרי שנינו בברייתא], **ר' אלעזר אומר: כוי** (בעל חיים שהוא ספק חיה ספק בהמה) — **חייבין על** אכילת **חלבו אשם תלוי.** שחלב חיה מותר באכילה, וחלב בהמה אסור וחייב עליו חטאת, והכוי, כיון שהוא ספק — מביא על חלבו אשם תלוי. ומכאן שר' אלעזר סבור, שמביאים אשם תלוי גם על ספק הקיים בחתיכה אחת!


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:16
[Steinsaltz on Yevamot 113a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:16)

ומשיבים: **שמואל סבר כר' אלעזר בחדא** [בדבר אחד] בדין החרש, **ופליג עליה בחדא** [וחלק עליו בדבר אחד] — בדין אשם תלוי.


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:17
[Steinsaltz on Yevamot 113a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:17)

**ואיכא דאמרי** [ויש שאומרים] גירסה אחרת. **אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי,** משום הספק. **מיתיבי** [מקשים] על כך: **חמשה לא יתרומו** וכו', ומשמע מכאן שמעשה חרש אינו כלום! ומשיבים: **סבר לה** [סבור שמואל] **כר' אלעזר** שאף תרומת חרש ספק היא, וכן כל מעשיו.


###### Steinsaltz on Yevamot 113a:18
[Steinsaltz on Yevamot 113a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113a:18)

**בעא** [שאל] **רב אשי** שאלה זו: **מאי טעמא** [מה הטעם], מה עיקר שיטתו של **ר' אלעזר?** האם **מיפשט פשיטא ליה דחרש דעתא קלישתא הוא** [פשוט לו שחרש הוא בעל דעה קלושה], **ומיהו מספקא ליה** [ומכל מקום מסופק לו] **אי דעתא צילותא** [אם דעה צלולה היא], שאותה דעה קלושה, אף שאינה כדעת שאר בני אדם, ואינו מבין הכל — מכל מקום בדברים מסויימים שהוא מחליט לעשות, יש לו דעה צלולה, והוא יודע במה שהוא עושה,