## Steinsaltz on Yevamot Daf 113b

###### Steinsaltz on Yevamot 113b:1
[Steinsaltz on Yevamot 113b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:1)

**אי לאו דעתא צילותא** [או שאין זו דעה צלולה] ואין הוא מגיע להבנה ברורה ושלימה, **ו**מכל מקום, לדעתו **לעולם חדא דעתא** [דעה אחת] **הוא,** כלומר, החרש עומד כל ימיו בדרגה אחת של דעת. **או דלמא פשיטא ליה דדעתיה קלישתא ולאו דעתא צילותא** [שמא פשוט לו שדעתו קלושה ולא דעה צלולה] **היא, והכא היינו טעמא** [וכאן זהו הטעם] של הספק: **כיון** של **עתים** הוא **חלים** [בריא] ודעתו צלולה **ועתים שוטה** ואין דעתו צלולה, שאינו כל ימיו באותה דרגת הבנה, וזו משתנה מפעם לפעם, יש לפיכך להסתפק במעמדו.


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:2
[Steinsaltz on Yevamot 113b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:2)

ומסבירים: **למאי נפקא מינה** [מה יוצא מזה]? מה ההבדל אם מגדירים את דעת החרש בדרך זו או אחרת? — לענין **להוציא אשתו בגט. אי אמרת חדא דעתא הוא** [אם אומר אתה שדעת חרש דעה אחת היא] — אם כן **כקדושין כך גירושין,** וכיון שבקידושין היתה לו דעה קלושה, אף בגירושין היתה לו דעה כזאת, ויכול לגרשה.


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:3
[Steinsaltz on Yevamot 113b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:3)

**ו**אולם **אי אמרת** [אם אומר אתה] ש**עתים חלים** [בריא] **ועתים שוטה** — אם כן **קדושי מצי מקדש** [לקדש יכול הוא], כי אנו מחמירים וחוששים שמא בריא וצלול היה באותה שעה, אבל **גרושי לא מצי מגרש** [לגרש אינו יכול], שאין להתיר את אשתו, מפני החשש שמא בשעה זו שוטה היה. ואם כן **מאי** [מה] הפתרון לשאלה? והואיל שלספק זה לא נמצא פתרון נשארה השאלה ב**תיקו** [תעמוד] השאלה במקומה.


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:4
[Steinsaltz on Yevamot 113b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:4)

א שנינו במשנה, כי מי ש**נשתטית** אשתו — אינו מוציא אותה. **אמר ר' יצחק: דבר תורה שוטה מתגרשת, מידי דהוה** [כמו שהדבר הוא] אצל ה**פקחת,** שמתגרשת **בעל כרחה.** וכיון שאין צורך בדעת האשה בגירושין, הרי חסרון דעתה של השוטה אינו גורם מעכב בגירושיה. **ו**אולם, **מה טעם אמרו** חכמים **אינה מגורשת? שלא ינהגו בה** אנשים **מנהג הפקר,** שכיון שאין בה דעת, ואין לה בעל שישמור אותה — יש לחשוש שינהגו בה מנהג הפקר.


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:5
[Steinsaltz on Yevamot 113b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:5)

ומבררים: **היכי דמי** [כיצד היה הדבר בדיוק]? מה טיבה של שוטה זו? **אילימא** [אם תאמר] שהיא כזו ש**יודעת לשמור** את **גיטה,** שמבינה מהו ענין הגט, **ויודעת** גם **לשמור** את **עצמה — מי נהגי** [האם נוהגים] **בה מנהג הפקר?** הרי יודעת היא לשמור את עצמה! **אלא** צריך לומר, שמדובר באשה ש**אין יודעת לשמור לא** את **גיטה ולא** את **עצמה.**


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:6
[Steinsaltz on Yevamot 113b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:6)

ואולם, האם אפשר לומר במקרה כזה כי **דבר תורה שוטה מתגרשת? והא** [והרי] **אמר דבי** [החכם מבית מדרשו] של **ר' ינאי,** נאמר: **"**וכתב לה ספר כריתות **ונתן בידה"** (דברים כד, ג), כלומר, **מי שיש לה יד,** דהיינו, שהיא אישיות בעלת דעת **לגרש עצמה,** לקבל את גיטה, **יצתה** (יצאה) **זו,** שוטה גמורה, **שאין לה יד לגרש עצמה.**


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:7
[Steinsaltz on Yevamot 113b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:7)

**ותנא דבי** [ושנה החכם מבית מדרשו] של **ר' ישמעאל** באופן שונה במקצת, נאמר שם: **"ושלחה מביתו",** כלומר, שיכול לגרש את **מי שמשלחה** מביתו **ואינה חוזרת, יצתה זו,** השוטה, **שמשלחה וחוזרת,** שאינה מבינה מהו ענין הגירושין.


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:8
[Steinsaltz on Yevamot 113b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:8)

ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] ההלכה של ר' יצחק אלא באשה ש**יודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה,** שעל פי **דבר תורה שוטה** כזו **מתגרשת, דהא** [שהרי] **יודעת לשמור גיטה, ואמור רבנן** [ואמרו חכמים] ש**לא ליפקא** [יוציא, יגרש], כדי **שלא ינהגו בה מנהג הפקר,** שהרי אינה יודעת לשמור עצמה.


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:9
[Steinsaltz on Yevamot 113b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:9)

**אמר אביי: דיקא נמי** [מדוייק גם כן], שכך צריך להבין את המשנה, **דקתני גבי דידה** [ששנה לגביה] **"נשתטית לא יוציא", וגבי דידיה** [ולגביו] שנה אם נשתטה הוא **"לא יוציא עולמית",** ויש להבין, **מאי שנא הכא דקתני** [במה שונה הענין כאן ששנה] **"עולמית" ומאי שנא התם** [ובמה שונה הענין שם] ש**לא קתני** [שנה] **"עולמית"? אלא** האם לא **שמע מינה** [תלמד מכאן], כי **הא** [זו] שאין שוטה יכול לגרש — **דאורייתא** [מן התורה], **הא** [זו] כשהיא שוטה — **דרבנן** [מדברי סופרים], שמפני גזירת חכמים לא יגרשנה, ולכן לא הוסיף "עולמית".


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:10
[Steinsaltz on Yevamot 113b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:10)

ב שנינו במשנה, ש**אמר ר' יוחנן בן נורי:** מפני מה אשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא? ועל כך **איבעיא להו** [נשאל להם ללומדים] מה כוונת הדברים? האם **ר' יוחנן בן נורי,** לגבי **איש** שהוא חרש, **פשיטא ליה** [פשוט לו] שאינו יכול לגרש, **ו**לגבי **אשה קמיבעיא ליה** [מסופק לו] האם אפשר לגרשה כשהיא חרשת. **או דלמא** [שמא], **אשה** חרשת **פשיטא ליה** [פשוט לו] שאפשר לגרש אותה, **ו**לענין **איש** חרש **קמיבעיא ליה** [נסתפק לו] מדוע אינו יכול לגרש.


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:11
[Steinsaltz on Yevamot 113b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:11)

ומביאים הוכחה, **תא שמע** [בוא ושמע]: **מדקאמרו ליה** [ממה שאמרו לו] לר' יוחנן בן נורי כהסבר להבדל: **אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת — שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו — שמע מינה** [למד מכאן] כי בענין **איש קמיבעיא ליה** [נסתפק לו] ולא לגבי האשה. שאם היה מסופק לו בענין האשה, אם כן היה להם לנקוט בלשון "אינה דומה האשה לאיש וכו'". ודוחים: **אדרבה** (להיפך), **מדקאמרו ליה** [ממה שאמרו לו] חכמים בהמשך המשנה **"אף זו כיוצא בה", שמע מינה** [למד מכאן] כי בענין **אשה קמיבעיא ליה** [נסתפק לו].


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:12
[Steinsaltz on Yevamot 113b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:12)

**אלא** כך צריך לפרש: **ר' יוחנן בן נורי לדבריהם** של חכמים **קאמר להו** [אמר להם], ולפי שיטתם. וכך צריך להבין את שאלתו: **לדידי, כי היכי** [לשיטתי, כמו] שה**איש לא מצי מגרש** [אינו יכול לגרש] — **אשה** חרשת **נמי לא מיגרשא** [גם כן אינה מתגרשת], **אלא לדידכו** [לשיטתכם], **מאי שנא** [במה שונה] **אשה ומאי שנא** [ובמה שונה] **איש! אמרו ליה** [לו]: **אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת.**


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:13
[Steinsaltz on Yevamot 113b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:13)

ג שנינו במשנה: **העיד ר' יוחנן** בן גודגדא על קטנה חרשת שהשיאה אביה, ונישואיה תופסים מן התורה, ובכל זאת יוצאת בגט כשבגרה אף שאינה בת דעת. **אמר רבא: מ**תוך **עדותו** זו **של ר' יוחנן בן גודגדא** נלמד שאם **אמר לעדים: "ראו גט זה שאני נותן** לאשתי **"**, **ו**בפועל **אמר לה** בלשון זה: **"כנסי** (קחי) **שטר חוב זה" — הרי זו מגורשת,** אף שבשעת נתינת הגט לא ידעה האשה שהוא גט.


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:14
[Steinsaltz on Yevamot 113b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:14)

וכך הוא למד: **מי** [האם] **לא אמר ר' יוחנן בן גודגדא** כי **לא בעינן** [צריכים אנו] את **דעתה,** ואין צורך שהאשה תבין שהיא מקבלת גט — **הכא נמי** [כאן גם כן] **לא בעינן** [צריכים אנו] את **דעתה,** ואפילו היא חושבת שזה שטר חוב — מגורשת. ושואלים: הרי לכאורה **פשיטא** [פשוט, מובן מאליו] שאין צורך בדעת האשה, ומה איפוא חידש רבא?


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:15
[Steinsaltz on Yevamot 113b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:15)

ומשיבים: **מהו דתימא** [שתאמר] **מ**כיון ש**אמר לה "כנסי שטר חוב זה"** — שמא **בטולי בטליה** [ביטל אותו את הגט], על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שאין אנו רואים בזה נוסח של ביטול. שכן **אי איתא דבטליה** [אם אכן ביטלו] — **לעדים הוה קאמר להו** [היה אומר להם], **ומ**כיון ש**לא אמר לעדים — לא בטליה** [ביטלו] **ולא מידי** [כלום]. **והאי דקאמר הכי** [וזה שאמר כך] "כנסי שטר חוב" — **מחמת כיסופא** [בושה] **הוא דקאמר להו** [שאמר להם, לה, כך], שבאמת התכוון לגרשה, ואמר לה באופן כזה שלא תדע בשעת מעשה מה הוא עושה.


###### Steinsaltz on Yevamot 113b:16
[Steinsaltz on Yevamot 113b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/113b:16)

ד מסופר: **רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא** [אבדו לו מפתחות של בית המדרש] **ברשות הרבים בשבתא** [בשבת], ואי אפשר היה לפתוח את בית הכנסת, כי לא יכלו להביא את המפתח מכיון שאסור לטלטל ברשות הרבים, **אתא לקמיה** [בא לפני] **ר' פדת** לשאול מה לעשות. **אמר ליה** [לו] ר' פדת: **זיל** [לך]