## Steinsaltz on Yevamot Daf 121b

###### Steinsaltz on Yevamot 121b:1
[Steinsaltz on Yevamot 121b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:1)

**שמא חבר הוא,** שיודע קסם או תחבולה לגרום שלא יזיקוהו השרצים. **ו**ה**תנא קמא** [הראשון] סבור שאין חוששים לכך, כי **אגב איצצא** [הדוחק] שהוא נופל עליהם **מזקי ליה** [יזיקו לו] גם אם כרגיל יכול להשתלט עליהם.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:2
[Steinsaltz on Yevamot 121b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:2)

**תנו רבנן** [שנו חכמים]: **נפל לתוך כבשן האש — מעידין עליו** מיד שמת. נפל **ליורה** רותחת **מלאה יין ושמן — מעידין עליו. משום ר' אחא אמרו:** אם נפל ל**של שמן — מעידין עליו, מפני שהוא מבעיר,** שהרי אגב הנפילה נשפך השמן מתוך היורה על האש, ובכך הוא מבעיר את האש יותר ומגדיל את רתיחת השמן. אבל אם נפל ליורה **של יין — אין מעידין עליו, מפני שהוא מכבה. אמרו לו:** גם יין, **תחלתו מכבה וסופו מבעיר** יותר. ואין להניח שהאש כבתה ויצא בשלום.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:3
[Steinsaltz on Yevamot 121b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:3)

א שנינו במשנה ש**אמר ר' מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול** ויצא לאחר שלושה ימים. **תניא** [שנויה ברייתא], **אמרו לו לר' מאיר: אין מזכירין מעשה נסים.** כלומר, מעשה זה נס היה, ואין להביא ממנו ראיה למה שקורה כרגיל בעולם. ושואלים: **מאי** [מה] **מעשה נסים** היה בכך? **אילימא** [אם תאמר] ש**לא אכיל** [אכל] **ולא אישתי** [שתה] שלושה ימים — **והכתיב** [והרי נאמר]: **"וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו** שלושת ימים לילה ויום**"** (אסתר ד, טז), משמע שהדבר אפשרי!


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:4
[Steinsaltz on Yevamot 121b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:4)

ומשיבים: **אלא** היה זה משום ש**לא ניים** [ישן] במשך שלושה ימים אלה. ש**אמר ר' יוחנן:** אדם שאמר **"שבועה שלא אישן שלשה ימים"** הרי זה כנשבע על דבר שאי אפשר לקיים — ו**מלקין אותו** על שנשבע שבועת שוא, **ויישן לאלתר** [מיד] אם ירצה.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:5
[Steinsaltz on Yevamot 121b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:5)

ושואלים: **ו**ל**ר' מאיר מאי טעמא** [מה הטעם]? מדוע הוא סבור שלא היה זה מעשה נס. **אמר רב כהנא: כיפין על גב כיפין הוו** [כיפות על גבי כיפות היו בבור] ונשען עליהן וישן. **ורבנן** [וחכמים] מה הם אומרים — אף על פי כן, **דשישא הוו** [של שיש היו] ואי אפשר היה להיאחז בהם ולישון. **ור' מאיר** סבור: **אי אפשר** ש**לא מסריך וניים פורתא** [ייאחז ויישן מעט עליהם], ולכן לא היה נס בכך.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:6
[Steinsaltz on Yevamot 121b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:6)

**תנו רבנן** [שנו חכמים]: **מעשה בבתו של נחוניא חופר־שיחין,** שהיה חופר בורות מים לצורך הציבור, **שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו** על כך **לר' חנינא בן דוסא,** וביקשו שיתפלל עליה. **שעה ראשונה** לאחר שהודיעו **אמר להם: שלום** לה. **שניה, אמר להם: שלום. שלישית, אמר להם: עלתה** כבר מן הבור.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:7
[Steinsaltz on Yevamot 121b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:7)

בסופו של דבר, כשבאה, **אמר לה: בתי, מי העלך** מן הבור? **אמרה לו: זכר** (איל) **של רחלים נזדמן לי, וזקן** אחד היה **מנהיגו** (מובילו), וזקן זה הוא שהוציא אותי. **אמרו לו** לר' חנינא בן דוסא: וכי **נביא אתה,** שיודע אתה לנבא מה קרה? **אמר להם:** במליצה בלשון הכתוב: **"לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי"** (עמוס ז, יד), **אלא** מסברה אמרתי: **דבר שהצדיק מתעסק בו** לחפור בורות לרבים — **יכשל בו זרעו?** ובוודאי יקרה לה נס ותינצל.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:8
[Steinsaltz on Yevamot 121b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:8)

**אמר ר' אבא: אף על פי כן מת בנו** של ר' נחוניא חופר־שיחין **בצמא** ולא הגנה עליו זכות אביו שדאג לספק מים לצמאים. **שנאמר: "וסביביו נשערה מאד"** (תהלים נ, ג), הרי זה **מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו,** כלומר, הקרובים לו, **כחוט השערה** ("נשערה") ומענישם עונש חמור על כל חטא קטן. **ר' חנינא אמר: מהכא** [מכאן, מפסוק זה] הראיה לאותו רעיון — שנאמר: **"אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו"** (שם פט, ח) כלומר, הקדוש ברוך הוא נורא יותר דווקא בסובבים אותו, הקרובים אליו.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:9
[Steinsaltz on Yevamot 121b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:9)

ב משנה **אפילו שמע** אדם **מן הנשים** שהיו **אומרות "מת איש פלוני" — דיו** כדי להעיד על מותו. **ר' יהודה אומר: אפילו שמע מן התינוקות** שהיו **אומרים "הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני",** אפשר לסמוך על כך. ועוד, סומכים על המספר שמת אדם **בין שהוא מתכוין** להעיד ולהתיר את אשת המת, **ובין שאינו מתכוין** אלא עושה זאת בדרך סיפור בלבד.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:10
[Steinsaltz on Yevamot 121b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:10)

**ר' יהודה בן בבא אומר: בישראל** סומכים על עדות זו **אף על פי שהוא מתכוין** להתיר, **ובגוי אם היה מתכוין** להעיד — **אין עדותו עדות,** שאין סומכים על עדות הגוי. ואין מקבלים דבריו אלא כאשר אינו מתכוון לשם עדות.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:11
[Steinsaltz on Yevamot 121b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:11)

ג גמרא שנינו במשנה שאפשר לסמוך על מה שהתינוקות אומרים: "הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני". ושואלים: **ודלמא** [ושמא] **לא אזלי** [הלכו] כלומר, שחושבים שימות אותו אדם והולכים לספוד לו, ובסופו של דבר לא מת? **אמר רב יהודה אמר שמואל: דקאמרי** [שאומרים] התינוקות: **"הרינו באין מלספוד ומלקבור את איש פלוני".**


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:12
[Steinsaltz on Yevamot 121b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:12)

ושואלים: כיון שתינוקות הם, **ודלמא קמצא בעלמא שכיב ליה ואסיקו ליה על שמיה** [ושמא חגב בלבד ששיחקו בו מת לו והעלו אותו, וקראו לו, על שמו של אותו אדם] ועשו התינוקות משחק לויה של הספד, ואין מכאן ראיה! ומשיבים: **דקאמרי** [שאומרים] התינוקות: **"כן וכן רבנן הוו התם. כן וכן ספדני הוו התם** [כך וכך חכמים היו שם, כך וכך ספדנים היו שם] **",** שוודאי הם מספרים על מאורע שהיה.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:13
[Steinsaltz on Yevamot 121b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:13)

ד שנינו במשנה: **ובגוי, אם היה מתכוין** להעיד — אין עדותו עדות, **אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא שנתכוין להתיר** בעדותו את האשה, **אבל** אם **נתכוין להעיד** סתם על מות אדם — **עדותו עדות** אף להתיר את אשתו. ושואלים: **היכי ידעינן** [איך אנו יודעים] מה היתה כוונתו של הגוי שהעיד? **אמר רב יוסף:** אם **בא לבית דין ואמר: "איש פלוני מת, השיאו את אשתו" — זהו נתכוין להתיר.** אם סיפר: **"מת" סתם — זהו נתכוין לעדות.**


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:14
[Steinsaltz on Yevamot 121b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:14)

**איתמר נמי** [נאמר גם כן] בשם אמוראים אחרים, **אמר ריש לקיש: לא שנו** שאין מקבלים את עדות הגוי **אלא** כ**שנתכוין** בדבריו **להתיר** את האשה, **אבל** אם **נתכוין להעיד — עדותו עדות. אמר ליה** [לו] **ר' יוחנן: לא כך היה מעשה באושעיא ברבי** כלומר, ר' אושעיא גדול הדור **שהתירם** להינשא על פי עדות גויים **עם שמנים וחמשה זקנים. אמר להם** לזקנים: **לא שנו** שאין סומכים על גוי **אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד — עדותו עדות. ולא הודו לו חכמים** לר' אושעיא בחלוקה זו, אלא אין סומכים כלל על עדות גוי.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:15
[Steinsaltz on Yevamot 121b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:15)

ושואלים: **אלא מתניתין דקתני** [משנתנו ששנה בה] **ובגוי, אם היה מתכוין — אין עדותו עדות,** משמע שאם לא התכוון יסמכו על דבריו, **היכי משכחת לה** [איך אתה מוצא אותה אפשרות] לקבל בכל זאת את דבריו? ומשיבים: **במסיח לפי תומו,** כלומר, שהגוי סיפר לתומו מעשה שהיה, ולא בא כלל לשם עדות. **כי ההוא דהוה קאמר ואזיל** [כמו אותו גוי שהיה אומר והולך]: **"מאן איכא בי** [מי נמצא בביתו] של **חיואי, מאן איכא בי** [מי נמצא בביתו] של **חיואי,** רצוני לספר על כי **שכיב** [מת] **חיואי", ואנסבה** [והשיאה] **רב יוסף לדביתהו** [את אשתו] של חיואי על סמך דברי הגוי. וכיוצא בו **ההוא דהוה קאמר ואזיל** [גוי אחד שהיה אומר והולך]: **"ווי ליה לפרשא זריזא דהוה** [אוי לו לפרש הזריז שהיה] **בפומבדיתא דשכיב** [שמת] **"****ואנסבה** [והשיאה] **רב יוסף, ואיתימא** [ויש אומרים] שהיה זה **רבא, לדביתהו** [את אשתו].


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:16
[Steinsaltz on Yevamot 121b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:16)

ה מסופר: **ההוא דהוה קאמר ואזיל** [גוי אחד שהיה אומר והולך]: **"מאן איכא בי** [מי נמצא בביתו] של **חסא, טבע חסא!" אמר רב נחמן** בלשון שבועה: **האלקים! אכלו** כבר **כוורי** [הדגים] את **חסא.** ומספרים: **מדיבוריה** [מתוך דבריו] אלה של **רב נחמן,** אף על פי שלא התיר בבית דין, **אזלא דביתהו** [הלכה אשתו] של **חסא ואינסבא** [ונישאה], **ולא אמרו לה ולא מידי** [כלום], שלא מיחו בה. **אמר רב אשי: שמע מינה** [למד מכאן] ממעשה זה, **הא דאמור רבנן** [זה שאמרו חכמים] שאם טבע ב**מים שאין להם סוף אשתו אסורה — הני מילי** [דברים אלה] שאסורה להינשא אמורים **לכתחלה, אבל אי נסיב** [אם נשא אותה] אדם — **לא מפקינן לה מיניה** [אין מוציאים אותה ממנו].


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:17
[Steinsaltz on Yevamot 121b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:17)

**איכא דאמרי** [יש שאומרים] שלא כך היה המעשה, אלא **אנסבה** [השיאה] **רב נחמן לדביתהו** [את אשתו של חסא], וכך **אמר: חסא גברא רבה איתיה** [אדם גדול הוא], **אם איתא דסליק** [אם אמנם עלה] מן המים — **קלא אית ליה למילתא** [קול יש לו לדבר] וכיון שלא נשמע זמן רב דבר בענין חסא — מן הסתם מת. ומעירים: **ולא היא** (אין הדבר כך), **לא שנא גברא רבה לא שנא לאו גברא רבה** [אינו שונה אדם גדול ואינו שונה שאינו אדם גדול], אם נישאה על פי עדות שטבע בעלה במים שאין להם סוף, **דיעבד — אין** [כן] לא תצא, **לכתחלה — לא** תינשא.


###### Steinsaltz on Yevamot 121b:18
[Steinsaltz on Yevamot 121b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/121b:18)

מסופר: **ההוא** [אותו] **גוי דהוה קאמר ליה** [שהיה אומר לו] **ל**אדם מ**ישראל: קטול אספסתא ושדי לחיואי בשבתא** [קצור את האספסת והטל לבהמות בשבת] **ואי** [ואם] **לא** תעשה כן — **קטילנא לך כדקטילנא** [אהרוג אותך כפי שהרגתי] את **פלוני בר** [בן] **ישראל,** היהודי, **דאמרי ליה** [שאמרתי לו]: **בשיל** [בשל] **לי קדירה בשבת, ולא בשיל** [בישל] **לי, וקטילתיה** [והרגתיו]. **שמעה דביתהו** [אשתו] של אותו אדם שנעלם, את מה שאמר הגוי, **ואתאי לקמיה** [ובאה לפני] **אביי** שיתיר אותה להינשא, על סמך דבריו של הגוי שאמר שהרג אותו. **שהיתא** [השהה אותה]