## Steinsaltz on Yevamot Daf 66b

###### Steinsaltz on Yevamot 66b:1
[Steinsaltz on Yevamot 66b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/66b:1)

**הדין עמה,** ותיטול את הכלים עצמם, **ור' אמי אמר: הדין עמו** ויכול להחזיק בכלים ולשלם בעבורם.


###### Steinsaltz on Yevamot 66b:2
[Steinsaltz on Yevamot 66b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/66b:2)

ומפרשים: **רב יהודה אמר** כי **הדין עמה** — **משום שבח בית אביה.** שכיון שהם שייכים למשפחתה, זלזול הוא בכבודם שיהיו ברשות אחר, ולכן **דידה הוי** [שלה הם]. **ר' אמי אמר: הדין עמו, כיון** ש**אמר מר** [החכם] במשנתנו: על עבדים שהכניסה לו כנכסי צאן ברזל ש**אם מתו — מתו לו, ואם הותירו — הותירו לו, הואיל וחייב באחריותן — יאכלו** בתרומה, משמע שגופם נחשב קנוי לו, ומכאן מובן שקנין הבעל בנכסי צאן ברזל הוא קנין גופם של הדברים ולא ערכם בלבד, ולכן אינו חייב להחזיר לאשה אלא דמים. **אמר רב ספרא: מי קתני** [האם שנה] במשנה **"והן שלו"?** הלא רק **"הואיל וחייב באחריותן" קתני** [שנה], **ולעולם** באמת **לאו דידיה נינהו** [לא שלו הם].


###### Steinsaltz on Yevamot 66b:3
[Steinsaltz on Yevamot 66b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/66b:3)

ושואלים: **וכל היכא** [היכן] ש**חייב באחריותן** של קנייניו **אכלי** [אוכלים הם] **בתרומה** ואין צורך בקנין גופם ממש? **והתנן** [והרי שנינו במשנה]: **ישראל ששכר פרה מכהן** שתעבוד אצלו — **הרי זה יאכילנה כרשיני תרומה,** שהם מאכל בהמה שמפרישים מהם לעתים תרומה, וכיון שבהמת כהן אוכלת בתרומה — רשאי השוכר להאכיל את הבהמה הזו כרשיני תרומה. ואילו **כהן ששכר פרה מישראל, אף על פי שמזונותיה עליו — לא יאכילנה כרשיני תרומה,** לפי שאינה שלו. והרי הכהן השוכר יש לו אחריות על הבהמה ששכר, ובכל זאת אינו מאכיל אותה תרומה!


###### Steinsaltz on Yevamot 66b:4
[Steinsaltz on Yevamot 66b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/66b:4)

ודוחים: **ותסברא** [וכי סבור אתה] שזו קרויה אחריות שלימה? **נהי נמי דמחייב** [אם אמנם גם כן שמחויב הוא] **בגנבה ואבדה,** שאם נגנבה הבהמה או אבדה חייב להחזיר את דמי הבהמה, אבל **באונסיה,** אם אירע בה אונס, שמתה או נפצעה, או **בכחשה,** שרזתה או נחלשה מחמת סיבה כלשהי, **ו**כן **בנפחת דמיה — מי מיחייב** [האם הוא חייב]? הרי שאין כאן אחריות שלימה, ולהיפך: **הא לא דמיא** [זה אינו דומה] **אלא לסיפא** [לסופה] של אותה משנה, ששנינו: **ישראל ששם פרה מכהן,** כלומר, שקבע והעריך לה מחיר כששאל אותה ממנו, שאם תמות או תיפגע או מחירה ישתנה, יחזיר לו כפי ערכה בשעת לקיחה, ובאופן כזה **לא יאכילנה כרשיני תרומה,** משום שהיא נחשבת כאילו היתה של ישראל. **אבל כהן ששם פרה מישראל — יאכילנה כרשיני תרומה.** ולכאורה מכאן ראיה להיפך, שרק אם הוא חייב באחריות גמורה לשמור על ערך החפץ לעולם — הרי זה נחשב כבעלות כדי להתיר להאכילו תרומה.


###### Steinsaltz on Yevamot 66b:5
[Steinsaltz on Yevamot 66b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/66b:5)

**יתיב** [ישבו] **רבה ורב יוסף בשילהי פרקיה** [בסוף דרשתו] של **רב נחמן ויתבי וקאמרי** [וישבו ואמרו]: **תניא כותיה** [שנויה ברייתא כשיטתו] של **רב יהודה, ותניא כותיה** [ושנויה ברייתא כשיטתו] של **ר' אמי.** ומפרטים: **תניא כותיה** [שנויה ברייתא כשיטתו] של **ר' אמי: עבדי צאן ברזל יוצאין** לחירות **בשן ועין** שהוציא להם האדון. וזהו דווקא **לאיש,** כלומר, אם האיש, הבעל, עשה זאת, **אבל לא לאשה.** ומכאן ראיה גמורה שגופם קנוי לאיש.


###### Steinsaltz on Yevamot 66b:6
[Steinsaltz on Yevamot 66b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/66b:6)

**תניא כותיה** [שנויה ברייתא כשיטתו] של **רב יהודה: המכנסת שום לבעלה** כלומר, שהכניסה לו נדוניה, כצאן ברזל, ששמו את ערכה, ואם יצטרך לשלם את כתובתה — יחזיר לפי ערך זה. **אם רצה הבעל למכור — לא ימכור** אותם נכסים, משום שגופם של הנכסים שייך לה. **ולא עוד אלא אפילו הכניס לה** הבעל **שום משלו** שהוסיף מתנה משלו על הנדוניה שלה וקבעו לה ערך וצירפו אותה לנדוניה, **אם רצה הבעל למכור — לא ימכור.** עברו **ומכרו שניהם** או הבעל או האשה את החפצים הללו **לפרנסה, זה היה מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל, ואמר:** אף על פי כן **הבעל מוציא מיד הלקוחות,** משום שלשניהם אין רשות למכור בזמן ששניהם קיימים, והמכר בטל.


###### Steinsaltz on Yevamot 66b:7
[Steinsaltz on Yevamot 66b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/66b:7)

וסיכומה של ההלכה, **אמר רבא אמר רב נחמן: הלכה כרב יהודה. אמר ליה** [לו] **רבא לרב נחמן: והתניא כותיה** [והרי שנויה ברייתא כשיטתו] של **ר' אמי!** אמר לו: **אף על גב דתניא כותיה** [אף על פי ששנויה ברייתא כשיטתו] של **ר' אמי — מסתברא טעמא** [מסתבר טעמו] של **רב יהודה, משום שבח בית אביה.**


###### Steinsaltz on Yevamot 66b:8
[Steinsaltz on Yevamot 66b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/66b:8)

מסופר: **ההיא איתתא דעיילה ליה לגברא איצטלא דמילתא** [אשה אחת שהכניסה לבעלה גלימה של צמר מובחר] **בכתובתה** כנכסי צאן ברזל. **שכיב** [מת] אותו האיש, **שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנא** [לקחו היתומים אותה גלימה ופרסו אותה על המת] כעין תכריכים. ואחר כך תבעה האשה את הגלימה עצמה.


###### Steinsaltz on Yevamot 66b:9
[Steinsaltz on Yevamot 66b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/66b:9)

**אמר רבא: קנייה מיתנא** [קנה אותה המת], כלומר, היא נחשבת כשייכת לתכריכי המת, ודבר שניתן למת שוב אסור להשתמש בו. **אמר ליה** [לו] **נאנאי בריה** [בנו] של **רב יוסף בריה** [בנו] של **רבא, לרב כהנא: והאמר** [והרי אמר] **רבא אמר רב נחמן: הלכה כרב יהודה** משמע שגופם של נכסים אלה הם של האשה, ואיך היו היתומים רשאים לתת אותה למת? **אמר ליה** [לו]: **מי** [האם] **לא מודה רב יהודה** שעל כל פנים נכסים אלה **דמחוסר גוביינא** [מחוסרים גבייה] ועדיין אינם ברשותה, ורק לכשתיטול כתובתה זכאית היא לקבלם. **וכיון דמחוסר גוביינא** [שהם מחוסרים גבייה] — **ברשותיה קאי** [ברשותו הם עומדים] לענין זה.


###### Steinsaltz on Yevamot 66b:10
[Steinsaltz on Yevamot 66b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/66b:10)

ומעירים: כי בענין זה **רבא לטעמיה** [הולך לטעמו, לשיטתו], ש**אמר רבא: הקדש** שמקדיש אדם דבר, או איסור **חמץ** שחל על דבר,