## Steinsaltz on Yevamot Daf 69b

###### Steinsaltz on Yevamot 69b:1
[Steinsaltz on Yevamot 69b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:1)

**עיברה** (הרתה) מביאה זו — **לא תאכל בתרומה,** שכן העובר פוסל בכל מקרה. ואם **נחתך העובר במעיה** ומת, או שמת מיד לאחר שנולד — **תאכל. היה** האונס, המפתה או השוטה **כהן שבא על בת ישראל — לא תאכל בתרומה, עיברה — לא תאכל, ילדה — תאכל,** בשל בנה שהוא כהן. **נמצא כחו של בן גדול משל אב,** שהרי אביו של אותו ילד אינו מאכיל אותה, והבן מאכילה.


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:2
[Steinsaltz on Yevamot 69b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:2)

**העבד פוסל** אשה מאכילת תרומה **משום ביאה, ואינו פוסל משום זרע. כיצד** משום זרע? **בת ישראל** שנישאה **לכהן,** או **בת כהן** שנישאה **לישראל, וילדה הימנו בן, והלך הבן ונכבש** (בא) **על השפחה,** ונקט בלשון מגונה, בגלל הגנאי שבדבר, **וילדה** השפחה **הימנו בן — הרי זה,** אותו בן, **עבד.** ואם **היתה אם אביו בת ישראל** שנישאה **לכהן — לא תאכל בתרומה,** אם מת בעלה והעבד הוא הזרע היחיד שנשאר ממנו. אולם אם היתה **בת כהן** שנישאה **לישראל** ומת, וזה הזרע היחיד שנשאר ממנה — **תאכל בתרומה.** לפי שאין העבד נחשב כלל כזרעו של אביו.


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:3
[Steinsaltz on Yevamot 69b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:3)

**ממזר פוסל ומאכיל. כיצד? בת ישראל** הנשואה **לכהן,** או **בת כהן** הנשואה **לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת ונישאת לעבד או לגוי וילדה הימנו בן — הרי זה ממזר** (לשיטת תנא זה). **היתה אם אמו בת ישראל** הנשואה **לכהן — תאכל בתרומה,** שהרי נשאר זרע מן הכהן ואוכלת בגללו. ואם היתה **בת כהן** הנשואה **לישראל — לא תאכל בתרומה** שהרי יש לה זרע מן הישראלי.


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:4
[Steinsaltz on Yevamot 69b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:4)

**כהן גדול, פעמים שהוא פוסל. כיצד? בת כהן** שנישאה **לישראל וילדה הימנו בת, והלכה הבת וניסת לכהן, וילדה הימנו בן — הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח.** והרי בן זה **מאכיל את אמו,** שהיא אוכלת בזכות בנה הכהן, **ופוסל** את **אם אמו,** שהרי נשאר לה זרע מבעלה הישראל, ו**זאת** אם האם **אומרת** בתרעומת: **לא** ירבו כאלה שהם **כבני** (כלומר, נכדי) **כהן גדול, שהוא פוסלני מן התרומה.**


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:5
[Steinsaltz on Yevamot 69b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:5)

א גמרא ומעירים: **תנינא להא דתנו רבנן** [שנינו כבר במשנה לזה ששנו חכמים בברייתא]: **שוטה וקטן שנשאו נשים, ומתו — נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום.** כמבואר כאן, שנישואי שוטה אינם נחשבים נישואין.


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:6
[Steinsaltz on Yevamot 69b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:6)

ב שנינו במשנה: **כיצד? היה ישראל שבא על בת כהן — תאכל בתרומה, עיברה לא תאכל.** ושואלים: **כיון** שאם **עיברה לא תאכל? ליחוש** [נחשוש] אם כן אף באנוסה ומפותה בכל מקרה שאשה נבעלה **שמא עיברה! מי** [האם] **לא תנן** [שנינו במשנה]: **מפרישין אותן,** את הנשים שהוחלפו בשעת החופה, מבעליהן **שלשה חדשים, שמא מעוברות הן** בביאה ראשונה. ואם כן, למה לא נחשוש גם כאן שמא התעברו ויפסלו מלאכול בתרומה, ומדוע שנינו במשנה שישראל הבא על בת כהן באונס או בפיתוי — אוכלת?


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:7
[Steinsaltz on Yevamot 69b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:7)

ומשיבים, **אמר רבה בר רב הונא: ליוחסין חששו,** ולכן מפרישים אותן, **לתרומה לא חששו.** ושואלים: **ו**כי **לתרומה לא חששו? והתניא** [והרי שנינו בברייתא], האומר לאשה: **"הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתי",** אם היתה זאת בת ישראל שנישאה לכהן — **אסורה לאכול בתרומה מיד,** שאנו חוששים מיד שמא ימות בעוד שעה, משמע שאף לתרומה גזרו מפני חשש!


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:8
[Steinsaltz on Yevamot 69b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:8)

**אלא אמר רבה בר רב הונא: בנישואין — חששו, בזנות — לא חששו.** משום שהאשה נוקטת באמצעי זהירות שלא תתעבר.


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:9
[Steinsaltz on Yevamot 69b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:9)

ושואלים: **ובנישואין מי** [האם] **חששו? והתניא** [והרי שנינו בברייתא]: **בת כהן שנישאת לישראל, ומת** בעלה באותו יום — **טובלת** לטהרה (שהרי היא נטמאה בביאה כמפורש בתורה), **ואוכלת בתרומה לערב,** אחרי מותו. משמע שאין אנחנו חוששים להתעברות מביאה אחת, אפילו בנישואין!


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:10
[Steinsaltz on Yevamot 69b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:10)

**אמר רב חסדא: טובלת ואוכלת עד ארבעים** יום למותו. שעד אז אין לחשוש, ומדוע? **דאי לא מיעברא** [שאם איננה מעוברת] — **הא לא מיעברא** [הרי איננה מעוברת], וחוזרת לבית אביה כנעוריה, **ואי מיעברא** [ואם מעוברת היא], הרי **עד ארבעים** יום מתחילת ההריון **מיא בעלמא היא** [מים סתם הוא], כלומר, אין העובר נחשב עדיין לנפש חיה, ואינו פוסל.


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:11
[Steinsaltz on Yevamot 69b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:11)

**אמר ליה** [לו] **אביי: אי הכי** [אם כך] אתה אומר, **אימא סיפא** [אמור את סופה] של הברייתא: **הוכר עוברה במעיה** לאחר זמן — **תהא מקולקלת למפרע.** שכל אכילותיה בתרומה שאכלה עד היום היו בעבירה. ולכאורה משמע שקלקול זה נחשב משעה שמת בעלה, אפילו בארבעים יום הראשונים! הסביר רב חסדא: **מאי** [מה פירוש] **"מקולקלת"** — כוונתו מיום שהוכר העובר למפרע **עד ארבעים** יום לתחילת ההריון, שבאותם ארבעים יום הראשונים אינו נחשב לנפש ולא פוסל.


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:12
[Steinsaltz on Yevamot 69b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:12)

ג **איתמר** [נאמר]: **הבא על ארוסתו בבית חמיו,** שעדיין לא נשאה, ונולד ילד, ושניהם אומרים שהילד הוא ממנו — **רב אמר: הולד** הזה **ממזר** הוא, שודאי אינו מהארוס, **ושמואל אמר: הולד שתוקי,** ככל ילד שלא ברור מי הוא אביו. **אמר רבא: מסתברא מילתיה** [מסתברים דבריו] של **רב** שהוא ממזר ודאי, במקרה **דדיימא מעלמא** [שהיא חשודה מהכול], שיצא קול על אשה זו שהיא מופקרת, **אבל** כאשר היא **לא דיימא מעלמא** [חשודה מן הכול] — **בתרא דידיה שדינן ליה** [אחריו, אחרי הארוס, אנחנו מטילים אותו] את הילד הזה, ומניחים שהוא בנו.


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:13
[Steinsaltz on Yevamot 69b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:13)

**אמר רבא: מנא אמינא לה** [מניין אני אומר זאת] — **דקתני** [ששנה] במשנה, שכהן שאנס את בת ישראל, אם **ילדה — תאכל** בתרומה בשביל הבן, ומעתה יש להבין: **היכי דמי** [כיצד היה הדבר בדיוק]? **אילימא דדיימא מעלמא** [אם תאמר שהיא חשודה מן הכול], גם אם **ילדה אמאי** [מדוע] **תאכל?** שמא הילד הזה איננו בנו של הכהן?! **אלא לאו** [האם לא] הכוונה היא ש**מיניה דיימא** [שממנו היא חשודה], **ולא דיימא מעלמא** [חשודה מן הכול].


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:14
[Steinsaltz on Yevamot 69b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:14)

ומעתה קל וחומר הוא: **ומה התם** [שם] במקרה של אונס ומפתה — **דלהאי איסורא ולהאי איסורא** [שלזה, לאונס עצמו, היא אסורה, ולזה, לכולם גם כן אסורה] באותה מידה — **בתרא דידיה שדינן ליה** [אחריו אנו מטילים אותו, את הילד], ומייחסים אותו לו, **הכא, דלהאי איסורא ולהאי היתירא** [כאן, שלזה, לאחרים, היא אסורה איסור חמור, ולזה, לארוס היא מותרת בעצם] — **לא כל שכן** שראוי לייחס את הילד אליו?!


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:15
[Steinsaltz on Yevamot 69b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:15)

**אמר ליה** [לו] **אביי: לעולם אימא לך** [אומר לך] **כל היכא דדיימא מיניה** [כל מקום שהיא חשודה ממנו] **אף על גב דלא דיימא מעלמא** [אף על פי שאיננה חשודה מן הכול] וודאי הוא בנו של הארוס, על כל פנים **אמר רב** ש**הולד ממזר.** ו**מאי טעמא** [מה הטעם] שבדבר — כיון **דאמרינן** [שאנו אומרים]: **מדאפקרא נפשה לגבי** [מאחר שהפקירה את עצמה אצל] ה**ארוס** שאסורה לו כל זמן שלא נשאה — שמא **אפקרא נפשה לעלמא** [הפקירה את עצמה לכול], **ומתניתין** [ומשנתנו] שהבאת ממנה ראיה, מדובר בה **שהיו שניהם** בלבד **חבושים** יחד **בבית האסורין** שאין לחשוש שהפקירה עצמה גם לאחרים, מאחר שלא היה שם איש אחר. זו היתה לשון אחת של המחלוקת.


###### Steinsaltz on Yevamot 69b:16
[Steinsaltz on Yevamot 69b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yevamot/r/69b:16)

**איכא דאמרי** [יש שאומרים] שכך היתה המחלוקת: **בבא עליה** הארוס ודאי ומודה בכך — **כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה** [הכל אינם חולקים שאחריו אנחנו מטילים אותו, את הילד] ומייחסים אותו לו. **והכי איתמר** [וכך נאמר]: **ארוסה שעיברה** (שהרתה) וטוענת שהוא מן הארוס, והארוס אינו מודה שבא עליה, ש**רב אמר: הולד ממזר. ושמואל אמר: הולד שתוקי. אמר רבא: מסתברא מילתיה** [מסתברים דבריו] של **רב** כאשר **לא דיימא מיניה ודיימא מעלמא** [אינה חשודה ממנו אבל חשודה מן הכל], שאז יש להניח שיש בסיס לחשד שהרתה לאחר, והוולד ממזר,