## Steinsaltz on Yoma Daf 23a

###### Steinsaltz on Yoma 23a:1
[Steinsaltz on Yoma 23a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:1)

**שאינו נוקם ונוטר כנחש** על עלבון שהעליבו אותו — **אינו** נחשב כ**תלמיד חכם,** שכן ראוי לו לעשות לכבוד התורה ולומדיה. ומקשים: **והכתיב** [והרי נאמר] בתורה במפורש איסור **"לא תקם ולא תטר** את בני עמך**"** (ויקרא יט, יח)! ומשיבים: **ההוא** [אותו כתוב], בענין חטא **ממון הוא דכתיב** [שנאמר] ולא בפגיעה אישית, **דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה? נקימה** מה היא — כגון ש**אמר לו** לחבירו: **השאילני מגלך,** ו**אמר לו** חבירו: **לאו** (לא). **למחר אמר לו הוא** החבר שסרב לו: **השאילני קרדומך! אמר לו:** הראשון **איני משאילך, כדרך שלא השאלתני — זו היא נקימה.**


###### Steinsaltz on Yoma 23a:2
[Steinsaltz on Yoma 23a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:2)

**ואיזו היא נטירה? אמר ליה** [לו] לחבירו: **השאילני קרדומך,** ו**אמר ליה** [לו] החבר: **לא. למחר אמר ליה** [לו] אותו חבר: **השאילני חלוקך! אמר לו: הילך** (הא לך), לפי ש**איני כמותך שלא השאלתני. זו היא נטירה** שאינו עושה כמעשהו אך מכל מקום נוטר הוא לו בלבו ומזכיר לו את חטאו. ומכאן רואים שהדבר נאמר רק בדברים שבממון.


###### Steinsaltz on Yoma 23a:3
[Steinsaltz on Yoma 23a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:3)

ומקשים: ובדברים שיש בהם משום **צערא דגופא** [צער הגוף] **לא** נאמר שאסור לנקום? **והתניא** [והרי שנינו בברייתא]: **הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין — עליהן הכתוב אומר: "ואהביו כצאת השמש בגברתו"** (שופטים ה, לא). הרי שאף על עלבון שבגופו ראוי למחול!


###### Steinsaltz on Yoma 23a:4
[Steinsaltz on Yoma 23a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:4)

ומשיבים: אכן, גם בענין צער הגוף יש איסור נקימה, ובתלמיד חכם מדובר **לעולם** מדובר כאן **דנקיט ליה בליביה** [שהוא שומר לו בלבו] טינה, אף שאינו נוקם בו או מזכיר לו חטאיו. ומקשים עוד: **והאמר** [והרי אמר] **רבא: כל המעביר על מדותיו** (המוחל על עלבונו) **מעבירין לו** (סולחים לו) **על כל פשעיו!** ומשיבים: אכן, גם תלמיד חכם שנעלב צריך למחול, אך זהו דווקא במקרה **דמפייסו ליה ומפייס** [שמפייסים אותו ומתפייס], אך אם לא פייסוהו, ראוי לו לתלמיד חכם שלא ימחול, משום כבוד התורה.


###### Steinsaltz on Yoma 23a:5
[Steinsaltz on Yoma 23a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:5)

א במשנה נתבאר כי לצורך עריכת הפייס היה הממונה אומר לכהנים להוציא אצבעות, ונוקב במספר גדול ומתחילים למנות בכהן שלסימן נטלו ממנו את מצנפתו. **מה הן** הכהנים היו **מוציאין** — אצבע **אחת או שתים.** ושואלים **השתא** [עכשיו] שאמרת **שתים מוציאין, אחת מבעיא** [נצרכה] לומר שמוציאים?


###### Steinsaltz on Yoma 23a:6
[Steinsaltz on Yoma 23a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:6)

**אמר רב חסדא: לא קשיא** [קשה]; כך יש להבין: **כאן — ב**אדם **בריא** היכול להוציא אצבע אחת בלא השניה, **כאן — בחולה** שקשה לו לכוין ולהוציא אצבע אחת בלבד. **והתניא** [וכן שנינו בברייתא]: אצבע **אחת — מוציאין, שתים — אין מוציאין. במה דברים אמורים — בבריא, אבל בחולה — אפילו שתים מוציאין.** וחולים היושבים או שוכבים בפינה משלהם **יחידין** — **מוציאין שתים, ואין מונין להם אלא** אצבע **אחת** בלבד.


###### Steinsaltz on Yoma 23a:7
[Steinsaltz on Yoma 23a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:7)

ומקשים: והמוציא שתים האם במציאות **אין מונין לו אלא אחת? והא תניא** [והרי שנינו בברייתא]: **אין מוציאין לא שליש** (אצבע שלישית) **ולא גודל** (אגודל) **מפני הרמאים** — שמא כשיראה שהמנין מתקרב אליו יכניס או יוציא את אגודלו כדי שסוף הספירה תהא בו. **ואם הוציא שליש — מונין לו** אף אצבע שלישית זו, שכיון שכשמוציא שלוש אצבעות כאחת אינו יכול להרחיקן זו מזו, אין הדבר נראה כרמאות. הוציא **גודל — אין מונין לו, ולא עוד אלא** מי שהוציא גודל **לוקה מן הממונה בפקיע.**


###### Steinsaltz on Yoma 23a:8
[Steinsaltz on Yoma 23a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:8)

הרי שאם הוציא יותר מאצבע אחת — נמנים לו כל האצבעות שהוציא! ומשיבים: מכאן אין קושיה, **מאי** [מה פירוש] **מונין לו נמי** [גם כן] **אחת,** שאם הוציא שלוש אצבעות מונים אותן רק כמספר אחד.


###### Steinsaltz on Yoma 23a:9
[Steinsaltz on Yoma 23a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:9)

הוזכר כאן הלוקה בפקיע, ושואלים: **מאי** [מה] הוא **פקיע? אמר רב:** זהו **מדרא.** אף מילה זו לא היתה מובנת וידועה במשך הדורות, ושאלו: **מאי** [מה פירוש] **מדרא? אמר רב פפא: מטרקא דטייעי דפסיק רישיה** [שוט של ערבים שראשו קצוץ, ומפוצל לרצועות דקות יותר] והוא הפקיע שבו היו מלקים.


###### Steinsaltz on Yoma 23a:10
[Steinsaltz on Yoma 23a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:10)

אגב כך **אמר אביי: מריש הוה אמינא** [מתחילה הייתי אומר] כי **הא דתנן** [זו ששנינו במשנה]: **"בן ביבאי ממונה על הפקיע", אמינא** [אמרתי] שפירושו הוא שהיה ממונה על עשיית **פתילתא** [פתילות]. **כדתנן** [כפי ששנינו במשנה]: **מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהן** (ומהאבנטים שלהם), **מהן היו מפקיעין** (מתירים ופורמים) **ובהן היו** עושים פתילות שבהן היו **מדליקין** האורות שבשמחת בית השואבה. **כיון דשמענא להא דתניא** [ששמעתי את זו ששנינו בברייתא]: **ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע, אמינא** [אומר אני] **מאי** [מה פירוש] **פקיע — נגדא** [מלקות], שבן ביבאי היה הממונה על עונשי הגוף במקדש.


###### Steinsaltz on Yoma 23a:11
[Steinsaltz on Yoma 23a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:11)

ב שנינו במשנה **מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש.** ודחף אחד את חברו ונשברה רגלו. **תנו רבנן** [שנו חכמים] בתוספתא: **מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין** במרוצם, **ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו** ומתוך כעס **נטל סכין ותקע לו בלבו.**


###### Steinsaltz on Yoma 23a:12
[Steinsaltz on Yoma 23a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:12)

**עמד ר' צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו! הרי הוא אומר "כי ימצא חלל...** לא נודע מי הכהו... **ויצאו זקניך ושפטיך** ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל**"** (דברים כא, א-ב) וזקני העיר הסמוכה למקום מציאת החלל היו צריכים להביא עגלה ערופה. **אנו,** כלומר: במקרה שלנו **על מי להביא עגלה ערופה?** ומשל מי תלקח? האם חובה זו מוטלת **על העיר** וחכמיה הם שיביאו, **או** שחובה היא **על העזרות** ועל הכהנים להביאה? **געו** (פרצו) **כל העם בבכיה** מחמת הצער.


###### Steinsaltz on Yoma 23a:13
[Steinsaltz on Yoma 23a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:13)

**בא אביו של תינוק** של אותו כהן צעיר שנדקר **ומצאו כשהוא מפרפר** עדיין. **אמר: הרי הוא כפרתכם** לכשימות, אבל **עדיין בני מפרפר** ולא מת, ומשום כך **לא נטמאה סכין.** והעירו בתוספתא: **ללמדך שקשה** היתה **עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים.** שהרי אפילו אביו של הבן שנדקר למות, דאג יותר שהסכין לא תטמא, מאשר לעצם העובדה שנהרג שם בנו. **וכן הוא אומר: "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה"** (מלכים ב' כא, טז) ולא שמו ליבם עוד לשפיכות דמים.


###### Steinsaltz on Yoma 23a:14
[Steinsaltz on Yoma 23a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:14)

תחילה שואלים: **הי** [איזה] **מעשה קדים** [קדם] זה ששנינו במשנה או זה שבתוספתא? **אילימא** [אם נאמר] שקדם מעשה זה שהיתה בו **שפיכות דמים, השתא** [עכשיו] נמצא כי בשל מעשה שהיתה בו **שפיכות דמים לא תקינו פייסא** [תיקנו פייס] והמשיכו לעשות תחרות כמו קודם, על מעשה זה ש**נשברה רגלו תקינו** [התקינו]?! אלא ודאי צריך לומר שהמעשה שבמהלך התחרות **נשברה רגלו** של אחד הכהנים **קדים** [קדם].


###### Steinsaltz on Yoma 23a:15
[Steinsaltz on Yoma 23a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:15)

ושואלים: אם כן הוא, שביטלו את התחרות מיד לאחר המעשה הראשון ותיקנו תמורתו פייס, **כיון דתקינו פייסא** [שתיקנו פייס], כל אותו מעשה שהיו רצים בתוך **ארבע אמות מאי עבידתייהו** [מה מעשיהם]? שהרי שוב לא היה מקום לתחרות זו! **אלא** יש לחזור למה שאמרו, **לעולם** יש לומר כי המעשה של **שפיכות דמים קדים** [קודם] היה, אלא **מעיקרא סבור אקראי בעלמא** [מתחילה סברו כי מקרה בלבד] **הוא,** שודאי אין זה מצוי שיגיעו לידי שפיכות דמים, ולא קבעו בגלל אפשרות רחוקה כזאת תקנה גמורה בדבר. **כיון דחזי אפילו ממילא אתו** [שראו שאפילו בדרך כלל באים] הם **לידי סכנה,** שהרי אחר נדחף והופל — **תקינו רבנן פייסא** [תקנו חכמים פייס].


###### Steinsaltz on Yoma 23a:16
[Steinsaltz on Yoma 23a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/23a:16)

לאחר ביאור נקודה זו, מבארים כמה פרטים במעשה שסופר בתוספתא: מסופר כי **עמד ר' צדוק על מעלות האולם ואמר: "אחינו בית ישראל שמעו: הרי הוא אומר: "כי ימצא חלל באדמה", אנן** [אנו] **על מי להביא** עגלה **על העיר או על העזרות"?** ותוהים: וכי **ירושלים בת אתויי** [שייכת להביא] **עגלה ערופה היא? והתניא** [והרי שנינו בברייתא]: **עשרה דברים נאמרו בירושלים** שאינה כשאר כל ערי ישראל, **וזו אחת מהן:**