## Steinsaltz on Yoma Daf 37b

###### Steinsaltz on Yoma 37b:1
[Steinsaltz on Yoma 37b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/37b:1)

**אמר אביי:** מדובר כאן **בידות סכינין** שלהבי הסכינים אינם ניתנים להיעשות זהב, שהזהב רך מכדי לשחוט בו. **מיתיבי** [מקשים] מברייתא אחרת שנאמר בה: **אף הוא** מונבז **עשה כני כלים, ואוגני כלים, וידות כלים וידות סכינין של יום הכפורים של זהב.** משמע שידות כלים לחוד וידות סכינים לחוד! ומשיבים: **תרגומא** [הסבירה] **אביי:** הכוונה ל**בקתתא דנרגי וחציני** [בקתות, ידות הגרזנים והקרדומות], שאף הן צריכות להיעשות ממתכת קשה ולא מזהב, על כן עשה רק את ידותיהן זהב.


###### Steinsaltz on Yoma 37b:2
[Steinsaltz on Yoma 37b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/37b:2)

א שנינו במשנה כי **הילני אמו** של מונבז **עשתה נברשת** (מנורה תלויה רבת-קנים) **של זהב** על פתח ההיכל לנוי**. תנא** [שנה החכם]: **בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה,** מן המנורה, שהיתה מבריקה ביותר **והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע** שזמנה עם הנץ החמה.


###### Steinsaltz on Yoma 37b:3
[Steinsaltz on Yoma 37b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/37b:3)

**מיתיבי** [מקשים]: **הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר** אנשי משמר של כהנים המשרתים במקדש באותו שבוע, או עם **אנשי מעמד** שהיו באים בקבוצות קבועות בעם, ונלוים למשמר להיות בירושלים באותו שבוע — **לא יצא** ידי חובתו, **מפני שאנשי משמר משכימין** יותר מן הזמן הראוי כדי שיהא להם פנאי לעבודת הקודש **ואנשי מעמד** שיש להם להתפלל תפילות ארוכות מיוחדות ולעמוד על הקרבן בשעת הקרבתו **מאחרים** מן הזמן הראוי, ואם כן למי במקדש הועיל נצנוץ החמה בנברשת כסימן לזמן קריאת שמע! **אמר אביי:** סימן היה **לשאר עמא** [לשאר העם] ש**בירושלים** שהם היו קורין בזמנה, ומכיון שראו את אור הנברשת מנצנץ משער המקדש, היו יודעים שהגיע הזמן.


###### Steinsaltz on Yoma 37b:4
[Steinsaltz on Yoma 37b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/37b:4)

ב שנינו במשנה כי **אף היא**, הילני המלכה, **עשתה טבלא** שכתובה בה פרשת סוטה. ומעירים: **שמעת מינה** [שומע אתה מכאן] כי **כותבין מגילה** שכתובות בה רק פרשיות אחדות מן התורה **לתינוק** כדי **להתלמד בה.** שנחלקו חכמים אם מותר לכתוב חלקים מן התורה בפני עצמם, אפילו לצורך זה. **אמר ריש לקיש משום ר' ינאי:** מכאן אין להוכיח לענין זה, כי הטבלא שעשתה הילני היתה **באלף בית** שנכתבו בה רק האותיות הראשונות של כל מילה, לסייע לזכרון.


###### Steinsaltz on Yoma 37b:5
[Steinsaltz on Yoma 37b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/37b:5)

**מיתיבי** [מקשים] ממה ששנינו בדיני סוטה: **כשהוא** הסופר **כותב** את מגילת הסוטה **רואה וכותב מה שכתוב בטבלא,** משמע שבטבלא כתובים הדברים במלואם! ודוחים: **אימא** [אמור, תקן]: **רואה וכותב כמה שכתוב בטבלא,** כלומר: הכתוב בטבלא משמש רק כתזכורת כיצד צריך לכתוב.


###### Steinsaltz on Yoma 37b:6
[Steinsaltz on Yoma 37b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/37b:6)

**מיתיבי** [מקשים] מברייתא אחרת שנאמר בה: **כשהוא כותב — רואה וכותב מה שכתוב בטבלא, ומה כתוב בטבלא — "אם שכב איש אותך" "ואם לא שכב",** (במדבר ה, יט) **"אם שטית" "**ו**אם לא שטית"** (במדבר ה, יט) משמע שבטבלא נכתבה לשון הפרשה כולה! ומתרצים: **התם** [שם] מדובר