## Steinsaltz on Yoma Daf 81b

###### Steinsaltz on Yoma 81b:1
[Steinsaltz on Yoma 81b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/81b:1)

**הוא גופיה** [יום הכיפורים עצמו] **"שבת" איקרי** [נקרא], **דכתיב** [שנאמר]: **"**מערב עד ערב **תשבתו שבתכם"** (ויקרא כג, לב). ומעתה משוים את הדעות השונות. **בשלמא** [נניח] ש**רב פפא לא אמר כרב אחא בר יעקב** — יש לו טעם, כיון **דקרא דכתיב בגופיה** [מקרא הכתוב בגופו] של הענין **עדיף** על גזירה שוה. **אלא רב אחא בר יעקב, מאי טעמא** [מה טעם] **לא אמר כרב פפא** ולמד ממקור אחר?


###### Steinsaltz on Yoma 81b:2
[Steinsaltz on Yoma 81b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/81b:2)

ומשיבים: פסוק זה "תשבתו שבתכם" **מיבעי ליה** [דרוש הוא לו] ללמוד ממנו **לכדתניא** [לכפי ששנינו בברייתא]: נאמר: **"ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש** בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם**"** (ויקרא כג, לב), **יכול יתחיל ויתענה בתשעה** בתשרי — **תלמוד לומר: "בערב", אי** [אם] **בערב — יכול** יתחיל התענית רק **משתחשך — תלמוד לומר: "בתשעה"** משמע שמתחיל להתענות ביום תשעה בתשרי. **הא כיצד** מיישבים את הכתובים? **מתחיל** הוא **ומתענה** תענית זו **מבעוד יום,** ו**מכאן** יש ללמוד **שמוסיפין מחול על הקודש.**


###### Steinsaltz on Yoma 81b:3
[Steinsaltz on Yoma 81b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/81b:3)

**ואין לי אלא** שמוסיפין **בכניסתו** כפי שמובן מן הכתובים, **ביציאתו מנין** שמוסיפין? **תלמוד לומר: "מערב עד ערב"** (ויקרא כג, לב) משמע שצריך להוסיף גם ביציאתו כבכניסתו. **ואין לי אלא** מצות תוספת **ביום הכפורים,** שצריך להוסיף מן החול על הקודש אף ב**ימים טובים מניין? תלמוד לומר: "תשבתו"** (ויקרא כג, לב), לומר שאף ביום טוב שייך דין זה. **אין לי אלא** שמוסיפים ב**ימים טובים,** שיש להוסיף אף ב**שבתות מנין — תלמוד לומר: "שבתכם"** (ויקרא כג, לב) **הא כיצד? כל מקום שנאמר** לשון **"שבות"** המורה כי הוא יום שביתה לישראל ("שבתכם") — **מוסיפין מחול על הקודש.**


###### Steinsaltz on Yoma 81b:4
[Steinsaltz on Yoma 81b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/81b:4)

ושואלים: **ותנא** זה הלומד בגזירה שוה מן המילים **"עצם" "עצם", האי** [זה] הכתוב **"בתשעה לחדש" מאי עביד ליה** [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: **מיבעי ליה לכדתני** [צריך הוא לו לכפי ששנה] **רב חייא בר רב מדיפתי:** נאמר: **"ועניתם את נפשתיכם בתשעה** לחודש**"** (ויקרא כג, לב), **וכי בתשעה** בתשרי **מתענין? והלא בעשור** בו **מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי** ומכין עצמו לתענית **מעלה עליו** (מחשיב אותו) **הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי,** ועל זה רמז הכתוב באומרו שהתענית היא בתשיעי.


###### Steinsaltz on Yoma 81b:5
[Steinsaltz on Yoma 81b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/81b:5)

א שנינו במשנה שאם **אכל אוכלין** שאינן **ראויין לאכילה** — פטור. **אמר רבא: כס פלפלי ביומא דכפורי** [הכוסס פלפלים חיים ביום הכיפורים] — **פטור,** שאין זו אכילה. וכן **כס זנגבילא ביומא דכפורי** [הכוסס זנגביל ביום הכיפורים] — **פטור.**


###### Steinsaltz on Yoma 81b:6
[Steinsaltz on Yoma 81b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/81b:6)

**מיתיבי** [מקשים על כך] ממה ש**היה ר' מאיר אומר** על הכתוב: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלוש שנים" (ויקרא יט, כג), **ממשמע שנאמר: "וערלתם ערלתו את פריו"** (ויקרא יט, כג) **איני יודע שעץ מאכל הוא,** שהרי נאמר "פריו"! **אלא מה** בכל זאת **תלמוד לומר** שם **"עץ מאכל"?** — הרי זה בא לרבות **עץ שטעם עצו ופריו שוה.** כלומר: עץ שאף הוא עצמו נאכל ולא פריו בלבד — **הוי אומר זה פלפלין** (מזן הגדל על עץ), **ללמדך** שאף **הפלפלין חייבין בערלה.** וללמדך בדרך אגב אף **שאין ארץ ישראל חסרה כלום,** שאף פלפלין יכולים לצמוח בה, **שנאמר** במנין מעלותיה של ארץ ישראל כי בין שאר הדברים גם **"לא תחסר כל בה"** (דברים ח, ט). על כל פנים למדנו מכאן שהפלפלים קרויים מאכל. ושלא כדברי רבא!


###### Steinsaltz on Yoma 81b:7
[Steinsaltz on Yoma 81b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/81b:7)

ומשיבים: **לא קשיא** [אינו קשה] **הא** [זה] — **ברטיבתא** [בפלפל רטוב], שהוא ראוי למאכל, **והא** [וזה] — **ביבשתא** [בפלפל יבש], שאינו קרוי מאכל.


###### Steinsaltz on Yoma 81b:8
[Steinsaltz on Yoma 81b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/81b:8)

**אמר ליה** [לו] **רבינא למרימר: והאמר** [והרי אמר] **רב נחמן: האי הימלתא** [זנגביל מבושל זה] **דאתי מבי הנדואי** [שבא מהודו] **שריא** [מותר] באכילה ואין לחשוש לאיסור מפני שבישלוהו הגוים, **ומברכינן עליה** [ומברכים עליו]: **"בורא פרי האדמה".** הרי שהזנגביל הוא אוכל ראוי! ומשיבים: **לא קשיא** [אינו קשה], **הא** [זה] **ברטיבתא** [בזנגביל רטוב] שהוא נחשב לאוכל, **והא** [וזה] שאמרנו שאינו מאכל **ביבישתא** [ביבש].


###### Steinsaltz on Yoma 81b:9
[Steinsaltz on Yoma 81b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/81b:9)

**תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: **אכל** ביום הכיפורים **עלי קנים — פטור. לולבי גפנים** (ענפים רכים של גפנים) — **חייב.** ומבררים: **אלו הן לולבי גפנים? אמר ר' יצחק מגדלאה** [מהעיר מגדל]: **כל שלבלבו מראש השנה ועד יום הכפורים** ועדיין הם רכים ביותר, הרי הם נחשבים לאוכל. **ורב כהנא אמר: כל שלשים יום** ליום הכיפורים הרי הם נחשבים כאוכל. ומעירים: **תניא כוותיה** [שנויה ברייתא כמותו, כשיטתו] של **ר' יצחק מגדלאה: אכל עלי קנים — פטור, ולולבי גפנים — חייב. אלו הן לולבי גפנים — כל שלבלבו מראש השנה ועד יום הכפורים.**


###### Steinsaltz on Yoma 81b:10
[Steinsaltz on Yoma 81b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/81b:10)

ב שנינו במשנה שאם **שתה** ביום הכיפורים **ציר או מורייס — פטור.** ומעירים: מלשון המשנה אפשר לדקדק וללמוד: **הא** [הרי] ששתה **חומץ — חייב.** ויש לשאול: **מתניתין מני** [משנתנו כשיטת מי היא]? — כשיטת **רבי היא. דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **רבי אומר: חומץ משיב את הנפש** ולכן דינו כמשקה.


###### Steinsaltz on Yoma 81b:11
[Steinsaltz on Yoma 81b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Yoma/r/81b:11)

מסופר: **דרש רב גידל בר מנשה** מהעיר **בירי דנרש: אין הלכה כרבי** ואין החומץ נחשב למשקה. **לשנה** הבאה **נפקי כולי עלמא מזגו ושתו חלא** [יצאו הכל מזגו חומץ במים ושתו חומץ] ביום הכיפורים, **שמע רב גידל ואיקפד** [והקפיד עליהם] שהסתמכו כביכול על דבריו. **אמר: אימר דאמרי אנא** [אמור שאמרתי אני] שאם שתה זאת אינו מתחייב, דין זה הוא רק **דיעבד** ולאחר מעשה, אולם לשתות **לכתחלה מי אמרי** [האם אמרתי] שמותר? ועוד: **אימר דאמרי אנא פורתא, טובא מי אמרי** [אמור שאמרתי אני בשותה מעט אולם בשותה הרבה האם אמרתי]? וכן: **אימר דאמרי אנא** [אמור שאמרתי אני] בחומץ **חי** שהוא חריף מאוד, אולם ב**מזוג מי אמרי** [האם אמרתי] ובזה בודאי אסור.