## Steinsaltz on Zevachim Daf 100a

###### Steinsaltz on Zevachim 100a:1
[Steinsaltz on Zevachim 100a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:1)

**לא קשיא** [קשה], את הסתירה בדברי ר' שמעון יש לתרץ כך: **כאן** בברייתא ששנה ר' שמעון שאין האונן משלח את פסחו, ומכאן שאנינות לילה מן התורה היא — מדובר כ**שמת לו מת ב**יום **ארבעה עשר** בניסן **וקברו בארבעה עשר** עצמו. ואילו **כאן** במשנה במסכת פסחים ששנינו בה שהאונן טובל ואוכל את פסחו לערב, ומשם הוכיח ר' שמעון שאנינות לילה מדרבנן — מדובר כ**שמת לו מת ב**יום **שלשה עשר** בניסן, **וקברו** למחרת **ב**יום **ארבעה עשר** בניסן.


###### Steinsaltz on Zevachim 100a:2
[Steinsaltz on Zevachim 100a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:2)

והסבר הדברים: במקרה ש**מת לו מת בארבעה עשר וקברו בארבעה עשר** — חובת אנינות זו של **יום מיתה** הריהי מן התורה, ולכן הוא **תופס לילו** (הלילה שבא אחריו) **מדאורייתא** [מהתורה], ואין מצות אכילת קרבן פסח דוחה אנינות זו. ואילו במקרה ש**מת לו מת בשלשה עשר וקברו בארבעה עשר** — הואיל ואין יום ארבעה עשר בניסן אלא **יום קבורה** בלבד, שאינו יום מיתה, ואין חובת האנינות שבו אלא **מדרבנן** [מדברי סופרים], לכן **אינו תופס לילו אלא מדרבנן** [מדברי סופרים], ומצות אכילת קרבן הפסח דוחה אנינות זו.


###### Steinsaltz on Zevachim 100a:3
[Steinsaltz on Zevachim 100a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:3)

**אמר ליה** [לו] **רב אשי לרב מרי: ואלא הא דקתני** [זה ששנינו] בברייתא שהובאה למעלה, ש**אמר לו ר' שמעון** לר' יהודה: **תדע** שאין אנינות לילה אלא מדברי חכמים, **שהרי אמרו: אונן טובל ואוכל את פסחו אבל לא בקדשים.** ולשיטתך **נימא ליה** [יאמר, יכול ר' יהודה להשיב לו] כך: אין זו ראיה, שכן **קאמינא לך אנא** [אומר אני לך] שאנינות לילה היא מן התורה, בלילה הבא לאחר **יום מיתה,** שדין אנינות בו הוא **דאורייתא** [מן התורה], **ואמרת לי את** [ואתה אומר מביא ראיה לי כנגדי] ממשנה המדברת ב**יום קבורה** שהוא רק מ**דרבנן** [מדברי סופרים]! ואומרים: אכן, **קשיא** [קשה] הדבר.


###### Steinsaltz on Zevachim 100a:4
[Steinsaltz on Zevachim 100a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:4)

א **אביי אמר,** יש לתרץ את הסתירה שבדברי ר' שמעון בדין זה, **לא קשיא** [אין זה קשה]: בשני המקרים מדובר באונן ביום המיתה, **כאן** שאין משלח את פסחו ואוכלו מדובר כ**שמת** עליו מתו **קודם חצות** יום ארבעה עשר בניסן, ואילו **כאן** ששנינו שטובל ואוכל את פסחו לערב, מדובר כ**שמת** עליו מתו **לאחר חצות** יום ארבעה עשר בניסן. והסבר הדברים: כאשר מת עליו מתו **קודם חצות** היום, שעדיין **לא איחזי** [נהיה ראוי] **לפסח,** שהרי חובת קרבן הפסח מתחילה רק לאחר חצות היום — **חיילא עליה** [חלה עליו] **אנינות,** ולכן אסור בהקרבת הפסח. ואולם אם מת עליו מתו ל**אחר חצות** היום, **דאחזי** [שכבר נהיה ראוי] **לפסח** — **לא חיילא עליה** [חלה עליו] **אנינות,** ולכן טובל ואוכל את פסחו בערב.


###### Steinsaltz on Zevachim 100a:5
[Steinsaltz on Zevachim 100a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:5)

ומסבירים את מקור ההבחנה הזו, **ומנא תימרא דשני ליה** [ומנין אתה אומר ששונה לו הדין] אם מת עליו מתו **בין קודם חצות** של ארבעה עשר בניסן ל**בין לאחר חצות? דתניא** [ששנויה ברייתא]: נאמר בדיני טומאת הכהנים: "ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש **לה יטמא"** (ויקרא כא, ג) — הרי זו **מצוה** על הכהן שחייב להיטמא לקרוביו ולטפל בקבורתם, ואם **לא רצה** בכך — **מטמאין אותו על כרחו.** ומסופר, **מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח, ולא רצה ליטמא** לה, כיון שרצה לקיים את מצות קרבן הפסח, **ונמנו** (עמדו למנין, הצביעו) **אחיו הכהנים וטימאוהו בעל כרחו.**


###### Steinsaltz on Zevachim 100a:6
[Steinsaltz on Zevachim 100a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:6)

**ורמינהי** [ומשליכים, מראים סתירה לכך] ממה ששנינו בדינו של הנזיר, שאף הוא, כמו כהן, מוזהר על טומאת מת, ונאמר בו: "לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם" (במדבר ו, ז), ודרשו את הפסוק כך: **"ולאחותו"** —**מה תלמוד לומר**, מה זה בא ללמדנו? שכן **הרי שהלך** הנזיר **לשחוט את פסחו,** **ולמול את בנו,** שהן מצוות חמורות, שיש בביטולן כרת, **ושמע שמת לו מת** כלומר, אחד מקרוביו, **יכול יטמא** למת, וייבטל מן המצוה? **אמרת** [אומר אתה]: **לא יטמא** שאין נזיר רשאי ליטמא לקרוביו.


###### Steinsaltz on Zevachim 100a:7
[Steinsaltz on Zevachim 100a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:7)

**יכול כשם שלא יטמא לאחותו, כך אין מטמא למת מצוה? תלמוד לומר "ולאחותו",** להדגיש: **לאחותו הוא** ש**אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה!** הרי שמן הברייתא הראשונה עולה כי מצוה להיטמא למת בערב הפסח, ומן הברייתא השניה עולה כי יש איסור בדבר!


###### Steinsaltz on Zevachim 100a:8
[Steinsaltz on Zevachim 100a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:8)

אלא **לאו שמע מינה** [האם לא תלמד מכאן] שיש להבחין בין המקרים: **כאן** שאמרנו בכהן שנטמא ואינו מקריב את פסחו, מדובר שמת עליו מתו **קודם חצות** היום, וכבר חל עליו החיוב להיטמא למתו קודם חובת הפסח. ואילו **כאן** שאמרנו בדין הנזיר שאינו נטמא למתו אלא מקריב את פסחו, מדובר שמת עליו מתו **לאחר חצות** היום. וכדין המצוה להיטמא — כך מצות האנינות.


###### Steinsaltz on Zevachim 100a:9
[Steinsaltz on Zevachim 100a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:9)

ודוחים את הראיה: **ממאי** [ממה] מוכיח אתה כך? **דילמא** [שמא] אפשר לישב את הדברים בדרך אחרת, **לעולם אימא** [יכול אני לומר] **לך:** **אידי ואידי** [זה וזה בשתי הברייתות] מדובר שמת עליו מתו ל**אחר חצות** היום, **והא** [וברייתא זו] בנזיר, ששנינו בה שאינו נטמא אלא אוכל את פסחו, הריהי כשיטת **ר' ישמעאל, ו**אילו **הא** [ברייתא זו] במעשה יוסף הכהן, ששנינו בה שנטמא ואינו אוכל מקרבן הפסח, הריהי כשיטת **ר' עקיבא.** ומסבירים מהן שיטות אלה, **דתניא** [ששנויה ברייתא]: מה שנאמר בטומאת כהנים: "ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש **לה יטמא"** (ויקרא כא, ג) — הרי זו **רשות,** שמותר לכהן להיטמא לאחותו, אם רצה בכך, אך אינו חייב בכך, אלו **דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: חובה** עליו להיטמא לה!


###### Steinsaltz on Zevachim 100a:10
[Steinsaltz on Zevachim 100a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:10)

ודוחים: **לא סלקא דעתך** [יעלה על דעתך] לומר כן, **דרישא דההיא** [שהרי את תחילתה של אותה ברייתא] בטומאת הנזיר, ולפיה אין אדם נטמא לקרוביו בערב הפסח, **ר' עקיבא** **קתני לה** [שונה אותה]. **דתניא** [שכך שנויה ברייתא זו] בשלמותה: נאמר בטומאת הנזיר: "על נפש מת לא יבא. לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם" (במדבר ו, ו—ז), **ר' עקיבא אומר: "נפש"** האמורה כאן — **אלו הקרובים,** שאינו נטמא להם, ופירוש המלה **"מת"** האמורה כאן — **אלו הרחוקים.**


###### Steinsaltz on Zevachim 100a:11
[Steinsaltz on Zevachim 100a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:11)

ומה שנאמר עוד בכתוב זה **"לאביו",** למרות שהוא בכלל הקרובים — הרי זה להדגיש: דווקא לאביו **אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה.** עוד נאמר שם: **"לאמו"** — ללמדנו שאפילו אם **היה כהן והוא נזיר,** והרי הוא איפוא מוזהר ליטמא למת גם משום שהוא כהן וגם משום שהוא נזיר — דווקא **לאמו הוא** ש**אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה.** ולמה נאמר עוד: **"לאחיו"** — ללמדנו **ש**אפילו **אם היה כהן גדול** שאינו מיטמא אפילו לקרוביו **והוא נזיר** — דווקא **לאחיו הוא** ש**אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה.**


###### Steinsaltz on Zevachim 100a:12
[Steinsaltz on Zevachim 100a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/100a:12)

ומה שנאמר עוד: **"ולאחותו"** — **מה תלמוד לומר?** מה עוד בא הכתוב לחדש בענין זה? **הרי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את בנו,** **ושמע שמת לו מת, יכול יטמא? אמרת: לא יטמא. יכול כשם שאין מטמא לאחותו** במקרה זה, **כך אינו מטמא למת מצוה? תלמוד לומר "ולאחותו",** לומר: **לאחותו לא יטמא, אבל יטמא הוא למת מצוה.**