## Steinsaltz on Zevachim Daf 77b

###### Steinsaltz on Zevachim 77b:1
[Steinsaltz on Zevachim 77b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/77b:1)

**אמר רב הונא:** מדובר כאן באיברי בהמה שיש בה מום שאינו ניכר כל כך, כגון שנפסל אותו הקרבן **בדוקין** (כעין קרום) **שבעין,** **ואליבא** [ועל פי שיטת] **ר' עקיבא,** ש**אמר** כי בעלי מומים כאלה **אם עלו** למזבח — **לא ירדו.** ומקשים: **אימר** [אמור] ש**אמר ר' עקיבא** את שיטתו זו במקרה **דאי עבד** [שאם כבר עשה] הכהן מעשה והעלה את איברי בעלי מומים כאלו, שלא ירדו למזבח. ואולם לעשות כן **לכתחלה** ולהעלות תערובת שיש בה איברים כאלו **מי** [האם] **אמר?**


###### Steinsaltz on Zevachim 77b:2
[Steinsaltz on Zevachim 77b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/77b:2)

**אמר רב פפא: הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים]? **כגון ש**קרה ו**עלו** כל אותם האיברים שבתערובת **על גבי כבש** המזבח, וכיון שכבר עלו לשם ונתקדשו כקרבן, ניתן להעלותם למזבח עצמו. ושואלים: **אי הכי** [אם כך], שכבר עלו על הכבש, **אפילו בעינייהו** [בעינם, כמות שהם] בלא תערובת, יעלה את איברי בעלי המום למזבח, וכשיטת ר' עקיבא!


###### Steinsaltz on Zevachim 77b:3
[Steinsaltz on Zevachim 77b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/77b:3)

**אלא** זהו **טעמיה** [טעמו] של **ר' אליעזר:** באיסור הקרבת בעל מום למזבח **מיעט רחמנא** [הכתוב], ואמר: **"מום בם** לא ירצו לכם" (ויקרא כב, כה), והרי זה בא לומר: דווקא כשהמום מצוי בם **הוא** ש**לא ירצו, הא** [אבל] אם היה זה **על ידי תערובת** — **ירצו.** אבל לא נאמר מיעוט כזה אלא בבעלי מום, ולא ברובע ונרבע, ולכן אף אם נתערבו בכשרים אין מעלים אותם.


###### Steinsaltz on Zevachim 77b:4
[Steinsaltz on Zevachim 77b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/77b:4)

ושואלים: **ורבנן** [וחכמים] כיצד הם דורשים את לשון הפסוק? ומשיבים: מיעוט אחר יש בפסוק זה, **"מום בם" הוא** ש**לא ירצו,** כלומר, כל עוד יש בם מום, **הא** [אבל] **עבר** ה**מום** שבהם — **ירצו.** **ו**אילו **ר' אליעזר** לומד הלכה זו **מ**מה שנאמר באותו פסוק: "כי משחתם בהם מום בם", שיכול היה לאמר "כי משחתם **בם"** ואמר: **"בהם",** ובייתור זה משמיענו הכתוב שאם עבר מומו — כשר. ומן הצד האחר, **ורבנן** [וחכמים] אינם לומדים הלכה זו מכאן, משום שאת שינוי הלשון **"בם"** במקום **"בהם" לא דרשי** [אינם דורשים].


###### Steinsaltz on Zevachim 77b:5
[Steinsaltz on Zevachim 77b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/77b:5)

ושואלים: **אי הכי** [אם כך], שלדעת ר' אליעזר בעלי מום כשרים להקרבה בתערובת, מדוע צריך ר' אליעזר לומר **"רואה** אני את איברי בעל המום כאילו הן עצים", ומשום כך מותר להעלותם? **הא רחמנא אכשריה** [הרי התורה הכשירה אותם] לקרבן! ומשיבים: **לדבריהם** של חכמים **קאמר להו** [הוא אומר להם] כן: **לדידי** [לי עצמי, לשיטתי] **רחמנא אכשריה** [התורה הכשירה אותו], ואולם אף **לדידכו** [לשיטתכם] שאינם כשרים כקרבן, **אודו לי מיהא** [הודו לי על כל פנים] ש**בשר בעלת מום** שנתערב עם בשר הכשירה **כעצים דמי** [נחשב], **מידי דהוה** [כמו שהוא] בדין **בשר חטאת** שנתערב בבשר עולה. שהרי לשיטת ברייתא זו, אף חכמים מודים שיקרבו יחד.


###### Steinsaltz on Zevachim 77b:6
[Steinsaltz on Zevachim 77b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/77b:6)

**ורבנן** [וחכמים] מה הם משיבים לו? לדבריהם יש לחלק: **הכא** [כאן] בתערובת איברי בעלי מום — **מאיסי** [מאוסים] הם בעלי מום, ולכן אין מעלים אותם על המזבח, אפילו כעצים. **התם** [שם], בתערובת איברי חטאת באיברי עולה, איברי החטאת **לא מאיסי** [אינם מאוסים], אין בהם שום צד של פסול וגנות בעצמם, ולכן מותר להעלותם לשם עצים.


###### Steinsaltz on Zevachim 77b:7
[Steinsaltz on Zevachim 77b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/77b:7)

א משנה **אברין** של עולות כשרות שנתערבו **באברין** של עולות **בעלי מומין,** **ר' אליעזר אומר:** אף שנפסלו כל האיברים שבתערובת להקרבה, **אם** בדיעבד **קרב ראש אחד מהן** — **יקרבו כל הראשין** האחרים שבתערובת, שאנו אומרים שהראש שקרב בתחילה הוא הראש הפסול שבתערובת. וכן אם קרבו כבר **כרעים של אחד מהן** — **יקרבו כל** שאר **הכרעים** שבתערובת. **וחכמים אומרים: אפילו קרבו** כל האיברים **כלם חוץ מאחד מהן** — יש לחשוש שהוא האיבר הפסול, ולא יוקרב על המזבח, אלא **יצא לבית השריפה.**


###### Steinsaltz on Zevachim 77b:8
[Steinsaltz on Zevachim 77b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/77b:8)

ב גמרא **אמר ר' אלעזר: לא הכשיר ר' אליעזר** כשקרב איבר אחד מן התערובת, **אלא** רק כשמקריב את שאר האיברים **שנים שנים,** שבאופן זה אחד מן השנים הוא בוודאי כשר. **אבל אחד אחד** — **לא.** **מתיב** [מקשה] על כך **ר' ירמיה** ממה ששנינו במשנתנו: **וחכמים** החולקים על ר' אליעזר **אומרים: אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן** — **יצא לבית השריפה,** ומשמע שגם באופן זה, שנותר רק אחד מהם, קיימת המחלוקת ביניהם, ומשמע שר' אליעזר סבור שמותר להקריבו!


###### Steinsaltz on Zevachim 77b:9
[Steinsaltz on Zevachim 77b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/77b:9)

**אמר לו** ר' אלעזר ל**ר' ירמיה בר תחליפא** בתשובה: **אסברה** [אסביר] **לך** את האמור במשנה, **מאי** [מה פירוש] **"אחד"? זוג אחד,** שהם שני איברים.


###### Steinsaltz on Zevachim 77b:10
[Steinsaltz on Zevachim 77b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/77b:10)

ג משנה **דם** של קרבן כשר **שנתערב במים,** מה עושים? **אם יש בו** בתערובת עדיין **מראית דם** — **כשר** הדם לזריקה על המזבח, למרות שהמים מרובים מן הדם. **נתערב** הדם **ביין** שהוא אדום, ואי אפשר להבחין לפי המראה — **רואין אותו** את היין שנתערב **כאילו הוא מים,** ואם בכמות שכזו של מים היה בתערובת מראה דם — הריהו כשר לזריקה. וכן אם **נתערב** דם הקרבן **בדם בהמה** של חולין, **או בדם החיה,** והרי אי אפשר להבחין בין הדמים — גם כן **רואין אותו** דם הבהמה או החיה **כאילו הוא מים,** ומשערים לפי החשבון.