## Steinsaltz on Zevachim Daf 99a

###### Steinsaltz on Zevachim 99a:1
[Steinsaltz on Zevachim 99a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:1)

א גמרא שנינו במשנה שהכהנים שאינם ראויים לעבודה אינם חולקים בקדשים עם אחיהם. ושואלים: **מנא הני מילי** [מנין הדברים הללו]? **אמר ריש לקיש:** שכן **אמר קרא** [המקרא] בדין קרבן החטאת: **"הכהן המחטא אתה יאכלנה"** (ויקרא ו, יט), ומכאן למדים: ה**כהן המחטא** (העושה את עבודת החטאת) — **יאכל** מבשרה, וזה **שאינו מחטא** — **אינו אוכל.**


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:2
[Steinsaltz on Zevachim 99a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:2)

ושואלים: **וכללא** [וכלל] **הוא** זה? **והרי משמרה כולה** של הכהנים, העובדים משך אותו שבוע במקדש, ש**אין מחטאין,** שהרי כהן אחד הוא שזורק את דם החטאת המסויימת, **ו**בכל זאת כל כהני המשמר **אוכלין** מבשרה! ומשיבים: כל כהן ה**ראוי לחיטוי** לזריקת הדם **קאמרינן** [אומרים אנו], שיאכלנה.


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:3
[Steinsaltz on Zevachim 99a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:3)

ומקשים עוד: ו**הרי** כהן **קטן, אינו ראוי לחיטוי,** שאינו רשאי עדיין לעבוד עבודה, **ו**בכל זאת הריהו **אוכל** מהקדשים! אלא כך צריך לומר: **מאי** [מה פירוש] **"יאכלנה"** האמור בכתוב זה? כוונתו **יחלקנה,** שיש לו חלק בקרבנות הללו לעצמו. והכלל הוא איפוא: כל כהן ש**ראוי לחיטוי** — **חולק,** וכל **שאינו ראוי לחיטוי,** ואף קטן בכלל זה — **אינו חולק,** אף שמותר לו לאכול מהקדשים.


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:4
[Steinsaltz on Zevachim 99a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:4)

ומקשים: **הרי** כהן **בעל מום,** ש**אינו ראוי לחיטוי ו**בכל זאת **חולק** (כפי ששנינו במשנתנו)! ומשיבים: **בעל מום רחמנא רבייה** [התורה ריבתה אותו], שכן נאמר בפרשה זו: **"כל זכר בכהנים** יאכל אותה" (ויקרא ו, כב) — **לרבות בעל מום.**


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:5
[Steinsaltz on Zevachim 99a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:5)

ושואלים: **ואימא** [ואמור] ריבוי זה באופן אחר: **"כל זכר"** — **לרבות טבול יום** שיחלוק בקדשים, ומדוע בעל מום? ומשיבים: **מסתברא** [מסתבר] ש**בעל מום הוה ליה לרבויי** [היה לו לרבות], **שכן** הוא **אוכל** בקדשים. מה שאין כן טבול יום, שהוא טמא ואסור לגעת ולאכול בקדשים.


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:6
[Steinsaltz on Zevachim 99a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:6)

ודוחים: **אדרבה** [להיפך], **טבול יום הוה ליה לרבויי** [היה לו לרבות], **דלאורתא מיחזא חזי** [שכן לערב יהיה ראוי] לעבודה. מה שאין כן בעל מום! ומשיבים: **השתא מיהא הא לא חזי** [עכשיו על כל פנים הרי הטבול יום אינו ראוי] לכך.


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:7
[Steinsaltz on Zevachim 99a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:7)

**רב יוסף אמר** באופן אחר מדוע אין לרבות טבול יום מ"כל זכר יאכלנה": **מכדי** [הואיל] ואמרנו כי **מאי** [מה פירוש] **"יאכלנה"? יחלקנה,** אם כן **לכתוב רחמנא** [שתכתוב התורה במפורש] **"יחלקנה", מאי** [מה] הטעם לשימוש במלה **"יאכלנה"? שמע מינה** [למד מכאן] כך: מי ש**ראוי לאכילה** (בעל מום) — **חולק** בקדשים, ומי **שאינו ראוי לאכילה,** כגון טבול יום — **אינו חולק** בקדשים.


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:8
[Steinsaltz on Zevachim 99a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:8)

ב **בעי** [שאל] **ריש לקיש: בעל מום והוא טמא,** כגון טבול יום, **מהו** דינו לענין **שיחלקו לו?** וצדדי השאלה, האם **כיון דלא חזי** [שאינו ראוי] להקריב כבעל מום, **ו**בכל זאת **רחמנא רבייה** [התורה ריבתה אותו] שחולק בקדשים, אם כן **לא שנא** [אינו שונה] דינו בכל מצביו: **מה לי** אם הוא בעל מום ו**טמא, מה לי** אם הוא **בעל מום** בלבד, שהרי מכל מקום כבעל מום אין הוא יכול לעבוד, ובכל זאת יש לו חלק. **או דלמא** [שמא] יש לומר כי רק כהן ה**ראוי לאכילה** בשעת העבודה — **חולק,** וכל **שאינו ראוי לאכילה** — **אינו חולק.** ואף כהן זה, בהיותו טמא אינו ראוי לאכילה, ואינו חולק?


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:9
[Steinsaltz on Zevachim 99a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:9)

**אמר רבה: תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: **כהן גדול** העומד בבית המקדש ומת עליו אחד מן הקרובים שמתאבלים עליהם, הריהו **מקריב** קרבנות, אף שהוא **אונן** (אבל, ביום מיתת קרובו), אבל **אינו אוכל** מן הקדשים, **ואינו חולק** בהם על מנת **לאכול** מהם **לערב. שמע מינה** [למד מכאן] שכדי לזכות בחלוקה בקדשים, כהן ה**ראוי לאכילה בעינן** [צריכים אנו]. ואף כהן בעל מום שהוא טמא, כיון שבשעת החלוקה אינו ראוי לאכילה, אינו זכאי לחלק. ומסכמים: אכן **שמע מינה** [למד מכאן] שכן הוא.


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:10
[Steinsaltz on Zevachim 99a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:10)

ג ועוד בדיני חלוקה בקדשים **בעי** [שאל] **רב אושעיא:** כהן **טמא, בקרבנות ציבור** שהותר להקריבם בטומאה, **מהו** **שיחלקו לו** חלק עם שאר אחיו הכהנים על מנת לאכול מבשרם בערב, לכשיטהר? וצדדי השאלה: **מי אמרינן** [האם אומרים אנו]: "הכהן **המחטא** אותה" **אמר רחמנא** [אמרה התורה], שכל שראוי לחיטוי זכאי לחלוקה בקדשים (כמובא למעלה), **והאי נמי** [וזה גם כן] בכלל **מחטא הוא,** שהרי בקרבנות ציבור כאשר כל הציבור טמאים, עובדים גם כהנים טמאים. **או דלמא** [שמא] כפי שאמרנו, כלל הוא: כהן ה**ראוי לאכילה** בשעת העבודה — **חולק,** זה **שאין ראוי לאכילה** — **אינו חולק.** וכיון שבהיותו טמא אין הוא ראוי לאכול קרבנות אלה, אף אינו זכאי בחלוקה בהם?


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:11
[Steinsaltz on Zevachim 99a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:11)

**אמר רבינא** בפתרון בעיה זו, **תא שמע** [בוא ושמע]: ראיה ממה ששנינו כי **כהן גדול מקריב אונן, ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב, שמע מינה** [למד מכאן] שכדי לזכות בחלוקה בקדשים, כהן ה**ראוי לאכילה** בשעת עבודה **בעינן** [צריכים אנו]. ואילו כהן זה כיון שאינו ראוי לאכול מקרבנות הציבור באותה שעה, אינו זכאי לחלוק בהם. מסכמים: אכן, **שמע מינה** [למד מכאן] שכך הוא הדין.


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:12
[Steinsaltz on Zevachim 99a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:12)

ד שנינו במשנה כי כהן שהוא **אונן** — **נוגע** (בקדשים) **ואינו מקריב**, ואינו חולק לאכול בערב. ותוהים: האם אכן **אונן נוגע? ורמינהי** [ומשליכים מראים סתירה] על כך ממה ששנינו במשנה במסכת חגיגה: **אונן** שעבר זמן אנינותו, **ומחוסר כיפורים** שקרב קרבן כפרתו, **צריכין טבילה לקודש.** משמע שהאונן שלא טבל אסור לו לנגוע בקדשים!


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:13
[Steinsaltz on Zevachim 99a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:13)

**אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן, לא קשיא** [אינו קשה]: **כאן** (במשנתנו) ששנינו שאונן מותר בנגיעה בקדשים, מדובר **בשטבל** בתוך יום אנינותו. **כאן** (במסכת חגיגה) מדובר **בשלא טבל,** ולכן אסור בנגיעה.


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:14
[Steinsaltz on Zevachim 99a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:14)

ושואלים על כך: **וכי** [ואף כאשר] **טבל מאי הוי** [מה נהיה בכך]? **הא הדרא עליה** [הרי חוזרת עליו] **אנינות.** שכן **אמר רבה בר רב הונא: אונן שטבל** בתוך יום אנינותו — **אנינותו חוזרת עליו!**


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:15
[Steinsaltz on Zevachim 99a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:15)

ומשיבים: **לא קשיא** [אין זה קשה]: **הא** [זה] ששנינו במסכת חגיגה, שצריך טבילה — מדובר במקרה **דאסח דעתיה** [שהסיח דעתו] מלשמור עצמו בטהרה, ולכן אינו רשאי לנגוע בקדשים, שמא נטמא. **הא** [זה] ששנינו שמותר בנגיעה — מדובר במקרה ש**לא אסח דעתיה** [הסיח דעתו].


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:16
[Steinsaltz on Zevachim 99a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:16)

ותוהים: אם מדובר במסכת חגיגה כשהיה שם **היסח הדעת,** הרי דינו כטמא מת, ולא די לו בטבילה לצורך קדשים, אלא הזאות ממי חטאת הנעשות ביום ה**שלישי ושביעי** משבעת ימי טומאתו **בעי** [צריך] הוא. שכן **אמר ר' יוסטאי בר' מתון אמר ר' יוחנן: היסח הדעת צריך הזאה שלישי ושביעי!**


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:17
[Steinsaltz on Zevachim 99a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:17)

ודוחים: **לא קשיא** [אין זה קשה]: **הא** [זה] שאמרנו שהסחת דעת מחייבת הזאות שלישי ושביעי — מדובר במקרה **דאסח דעתיה** [שהסיח דעתו] **מטמא** (מטומאת) **מת** ולא נזהר בה, **הא** [זה] שאמרנו במשנה במסכת חגיגה שדי לו בטבילה — מדובר במקרה **דאסח דעתיה** [שהסיח דעתו] **מטמא** (מטומאת) **שרץ.**


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:18
[Steinsaltz on Zevachim 99a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:18)

ותוהים: אולם גם המסיח דעתו מ**טמא שרץ, טמא מעלייא** [מעולה, גמור] **הוא,** ולא די לו בטבילה, אלא גם **הערב שמש בעי** [צריך]! **ועוד,** אם מדובר במסכת חגיגה כשהסיח דעתו מטומאת שרץ, **אפילו** ב**תרומה נמי** [גם כן] יהיה אסור, ולאו דווקא בקדשים (ואילו במשנה נאמר שרק בקדשים הוא נאסר)!


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:19
[Steinsaltz on Zevachim 99a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:19)

**אמר ר' ירמיה:** מדובר **ב**מקרה בו אדם **אומר: נשמרתי מדבר המטמאני** ואני בטוח שלא נטמאתי טומאה המחייבת הערב שמש, **ו**אולם **לא נשמרתי מדבר הפוסלני** בקדשים.


###### Steinsaltz on Zevachim 99a:20
[Steinsaltz on Zevachim 99a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Zevachim/r/99a:20)

ושואלים: **ומי איכא נטירותא לפלגא** [והאם יש שמירה למחצה], שיכול לומר שלדבר מסויים נשמר מטומאה, ובדבר אחר לא נשמר? ומשיבים: **אין** [כן], **והתניא** [וכן שנויה בברייתא]: מי שהיה נושא סל, **עודהו** (ובעוד) **הסל על ראשו**