## Sulam on Zohar, Bereshit I

###### Sulam on Zohar, Bereshit I 11:1
[Sulam on Zohar, Bereshit I 11:1](https://torahapp.org/share/book/Sulam%20on%20Zohar/s/Bereshit%20I/r/11:1)

**א"ת, כד נטיל אתוון כלהון, כללא דכלהו אתוון אינון רישא וסיפא:** את, כשנוטלת כל האותיות היא הכלל של כל האותיות, ראש וסוף. פירוש הנוקבא נקראת **את** בעת שנוטלת כל האותיות, מטעם שהאותיות הן כלים והכלים, נכללות רק בהנוקבא, והיא **כללא מרישא** שהיא **א'** עד סיפא שהיא **ת'.** ולכן הנוקבא נקראת **א"ת. לבתר אתוסף ה' לאתחברא כלהו אתוון בה',** אח"כ נתוסף על **א"ת** אות **ה',** כדי לחבר כל הכ"ב אותיות עם **ה'.** פירוש, כי אחר שכבר נכללו מכלהו אתוון דז"ס תחתוניות, נתוסף עליה **ה'** ראשונה מבחינת אמא, ואז היא ראויה לזווג עם הז"א **ואתקרי אתה, ועל דא ואתה מחיה את כלם** ואז היא נקראת אתה, וזה שאומר הכתוב ואתה מחיה את כלם. כי ע"י זווגה עם הז"א יכולה להחיות כל צבאיה שבג' העולמות בי"ע ולהשפיע להם בכל צרכם. **א"ת רזא אדני והכי אקרי, השמים דא הוי"ה רזא עלאה** א"ת ה"ס אדנ"י, וכן היא נקראת, השמי"ם הוא הוי"ה, שה"ס העליון להשם אדנ"י, כי הז"א הנקרא **השמים** ונקרא קו"ל, ה"ס שם הוי"ה. והנוקבא שלו, הנקראת **את** ונקראת דיבור, ה"ס שם **אדני.**