## Sulam on Zohar, Bereshit I

###### Sulam on Zohar, Bereshit I 13:1
[Sulam on Zohar, Bereshit I 13:1](https://torahapp.org/share/book/Sulam%20on%20Zohar/s/Bereshit%20I/r/13:1)

**בראשית, ברא שית, מקצה השמים ועד קצה השמים שית סטרין דמתפשטן מרזא עלאה:** בראשית נוטרקין בר"א שי"ת, מקצה השמים ועד קצה השמים, יש שש קצוות המתפשטים מסוד העליון. פירוש, כי בראשית ה"ס א"א, והוא נוטרקון **ברא-שית,** להורות שא"א הוא שורש ה **שית סטרין** דז"א, שהז"א נקרא **שמים, מקצה השמים ועד קצה השמים,** הוא כולל כל הספירות שבז"א דהיינו כל הו' קצוות שלו, אשר כולם לקח מ **שית סטרין** עלאין הנמשכים מא"א. **דמתפשטן מרזא עלאה באתפשטותא דבר"א,** המתפשטות מסוד העליון, בהתפשטות של ברא. פירוש, כי ע"י **אשר דנפיק מראש דבראשית** שה"ס **אתפשטותא דבר"א,** שה"ס **זהר סתים** הנ"ל הכולל **חולם שורק חירק,** כנ"ל באות י' ובהסולם שם). עי"ז השיג הז"א **שית סטרין** עלאין מא"א. דהיינו ו"ק דחכמה בסוד קול ודיבור, (כמ"ש לעיל). **מגו נקודה קדמאה ברא אתפשטותא דחד נקודה דלעילא,** מתוך נקודה הראשונה שהיא א"א ברא התפשטות נקודה אחת שלמעלה. פירוש, מתוך שא"א הוציא הבינה לחוץ **ברא אתפשטותא דחד נקודה** שבהוציאה לחוץ נכנסה **נקודה** באור הבינה ונעשה אויר, שה"ס **ברא,** והנה עי"ז נברא גם התפשטות ד **נקודה** מתוך האויר והחזרתה לאור, שמכאן כל המוחין דזו"ן כנ"ל. הרי ש **מגו נקודה קדמאה,** שהיא א"א, **ברא** התפשטות ה **נקודה** מאויר, שמכאן ה **שית סטרין** דז"א המרומזים ב **בראשית, בר"א שי"ת** כנ"ל. ומ"ש **דחד נקודה דלעילא,** הוא רומז על ב' נקודין שיש בהמסך דאו"א עלאין, הנקראות **מנעולא ומפתחא,**, והתפשטות ה **י'** מאויר הוא רק על נקודה אחת מהן, שה"ס ה **מפתחא,** אבל נקודה ד **מנעולא** נשארת באו"א עלאין. ואינה יוצאת מאויר דאו"א עלאין. כמו שהאריך לבאר זה לעיל (בהקדמת ספר הזהר דף נ"ט אות מ"ד ועי' בהסולם שם).


###### Sulam on Zohar, Bereshit I 13:2
[Sulam on Zohar, Bereshit I 13:2](https://torahapp.org/share/book/Sulam%20on%20Zohar/s/Bereshit%20I/r/13:2)

**והכא אגליף רזא שמא דארבעין ותרין אתוון:** וכאן נחקק סוד השם של ארבעים ושתים אותיות. פירוש, סוד הגליפו דשם מ"ב, הוא ג' ידין דאמא שנתחדשו מכח שהוציא א"א את הבינה לחוץ, שהן אתוון **אל"ה** דאמא, הנבחנות לחג"ת דאמא הנקראות ידים, כי בידים אלו היא מעלה את הזו"ן אליה כנ"ל, מתוך שבעת יציאתה מראש נפלו **אל"ה** שלה לזו"ן, ע"כ, בעת שמעלה בחזרה את אתוון **אל"ה** נמשכים עמהן גם הזו"ן להראש, והן כדוגמת ידים המעלות את הזו"ן, ממקומם התחתון למקומה עצמה. וג"פ **י"ד** הם בגימטריא **מ"ב.** וז"ס שהשם **מ"ב** נקרא שם המעלה. אמנם בחינת שם מ"ב עצמו ה"ס מחזה ולמעלה. דא"א, ששם ג' פרצופין: עתיק א"א ואו"א, שה"ס **הוי"ה** פשוטה שהיא ד' אותיות, ו **הויה** במילוי שהן עשר אותיות, ו **הוי"ה** במילוי המילוי, שהן כ"ח אותיות, אשר הויה פשוטה ה"ס פרצוף הכתר, שהוא עתיק, כתר דמ"ה, ו **הוי"ה** במילוי, ה"ס פרצוף החכמה, שהוא א"א ע"ב דמ"ה. ו **הוי"ה** במילוי המילוי, ה"ס פרצוף הבינה, שהוא או"א בקומת ס"ג דמ"ה. שהן ביחד **מ"ב** אותיות. ד' י' וכ"ח. וכיון שהז"א עולה אל הבינה משיג שם בחינת ג"ר שמחזה ולמעלה דא"א, שהם ג' פרצופין כח"ב. שהם **מ"ב אתוון.**