## Sulam on Zohar, Bereshit I

###### Sulam on Zohar, Bereshit I 449:1
[Sulam on Zohar, Bereshit I 449:1](https://torahapp.org/share/book/Sulam%20on%20Zohar/s/Bereshit%20I/r/449:1)

**אר"ש כתיב נאלמתי דומיה וגו' האי קרא כנסת ישראל אמרו בגלותא:** אר"ש כתיב וכו' נאלמתי דומיה, כתוב זה כנסת ישראל, שהיא הנוקבא דז"א, אמרה בזמן הגלות. **מאי טעמא בגין דקול מדבר ליה לדבור כיון דאיהי בגלותא קול אתפרש מינה ומלה לא אשתמע** מה הטעם, הוא משום שהקול שהוא ז"א, מנהיג את הדבור, שהיא הנוקבא. וכיון שהיא בגלות, הרי הקול נפרד ממנה, והדבור שהיא הנוקבא לא נשמע, **ועל דא נאלמתי דומיה וגו' מאי טעמא בגין דהחשיתי מטוב דלא אזיל קול בהדה** וע"כ אמרה הנוקבא את הכתוב נאלמתי דומיה וגו', מה הטעם שנאלמה, הוא משום שהחשיתי מטוב, שהוא ז"א הנקרא טוב, והוא קול, ונמצא שהקול אינו הולך עמה **וישראל אמרי לך דומיה תהלה מאי דומיה דא תהלה לדוד דאיהי דומיה בגלותא ושתיקא בלא קול,** וישראל אומרים אז, לך דומיה תהלה. מאי הפירוש של דומיה, הוא, אשר תהלה לדוד, שהיא הנוקבא הנקראת תהלה בעת גדלותה, נעשית דומיה בהגלות ומשותקת בלי קול. **אר"י מאי לך בגינך איהי דומיה ושתיקא דאסתלקא מנה קול,** אר"י מה הפירוש של לך, דהיינו מה שהכתוב אומר לך דומיה. ומפרש, שישראל אומרים לז"א, בשבילך היא דומיה ושותקת, כי הקול, שהוא ז"א, נסתלק ממנה כנ"ל.