## Sulam on Zohar, Emor

###### Sulam on Zohar, Emor 65:1
[Sulam on Zohar, Emor 65:1](https://torahapp.org/share/book/Sulam%20on%20Zohar/s/Emor/r/65:1)

**את דא סתימא וכו׳:** אות זו **י',** היא סתומה מכל הצדדים. כשיוצאת, דהיינו כשמתגלה, היא יוצאת כמלך עם חייליו, וחוזרת אח״כ ה **י׳** בלבדה. בה נסתם הדבר, בה יוצא דהיינו שמתגלה. סוגרת ופותחת.


###### Sulam on Zohar, Emor 65:2
[Sulam on Zohar, Emor 65:2](https://torahapp.org/share/book/Sulam%20on%20Zohar/s/Emor/r/65:2)

פירוש. כבר ידעת, שאו"א עלאין שה״ס **י׳** דהויה, האויר שבהם סתום, שאין ה **י׳** יוצאת מ **אויר** שלהם, וע״כ הם סתומים מאור החכמה (כנ״ל בראשית א׳ דף רנ״א נחית ע"ש) ורק ישסו״ת שה״ס **ה׳** ראשונה דהויה, נפתח האויר שלהם, שה **י׳** יוצאת מאויר שלהם וחזר בהר **אור** החכמה. כמ״ש שם. ועם כל זה, החכמה שישסו״ת מקבלים, הם מקבלים בהכרח מאו״א עלאין שהם **י׳** דהויה, כי אין מדרגה מקבלת אלא ממדרגה הסמוכה לה לפניה. ולפיכך אע״פ שאו״א הם סתומים מחכמה, מ״מ הם נפתחים בחכמה להאיר לישסו״ת, שהם **ה׳** דהויה, אלא אחר כך, חוזרים ונסתמים מחכמה כדרכם.


###### Sulam on Zohar, Emor 65:3
[Sulam on Zohar, Emor 65:3](https://torahapp.org/share/book/Sulam%20on%20Zohar/s/Emor/r/65:3)

ולפיכך יש ב׳ בחינות ב **י׳** דהויה, בחינה אחת, כשהיא במילוי **ו״ד,** דהיינו **יוד,** ובחינה שניה, כשהיא בלי מילוי **ו״ד,** אלא **י׳** בלבדה. כי בשעה שאו״א עלאין נפתחים להשפיע חכמה לישסו״ת הם **יו״ד** במילואה. אשר ה **י׳** רומזת לאו״א עלאין, שהם חו״ב עליונים, וה **ו״ד** ה״ס הדעת אשר ה **ו׳** ה״ס ז״א, הימין שבדעת. וה **ד׳** ה״ס המלכות השמאל שבדעת. לרמז, שהחכמה שבהם מתגלה ע״י הדעת הזה לישסו״ת. ולאחר השפעתם, שאו"א חוזרים ונסתמים מהכמה, ה״ס **י׳** בלי מילוי, שרומזת, שאין החכמה מתגלה ע״י הדעת אלא הם סתומים.


###### Sulam on Zohar, Emor 65:4
[Sulam on Zohar, Emor 65:4](https://torahapp.org/share/book/Sulam%20on%20Zohar/s/Emor/r/65:4)

וז״ש, **את דא סתימא דכל סטרין,** כי אות **י׳** ה״ס או"א עלאין שהאויר שלהם סתום מחכמה, **כד נפיק,** כשה **י׳** יוצאת להשפיע חכמה לישסו״ת, **נפיק כמלכא עם חילוי,** שאז יוצאת עם המילוי **ו״ד** שלה, שה״ס ימין ושמאל של הדעת, הנבחנות לצבאות ה **י׳,** והחכמה נפתחת ונשפעת לישסו״ת ע״י הדעת. **תב לבתר י׳ בלחודוי,** אחד שגמרה השפעת החכמה, חוזרת ה **י׳** לבדה בלי **ו״ד,** למדרגתה הקודמת, דהיינו שנעשתה סתומה כדרכה. נמצא אשר **ביה אסתים מלה, ביה נפיק,** שפעם החכמה סתום בה, ופעם יוצאת החכמה להשפיע לישסו״ת. **סגיר ופתח,** פעם סוגרת הארת החכמה, ופעם פותחת אותה.