## Sulam on Zohar, Pinchas

###### Sulam on Zohar, Pinchas 627:1
[Sulam on Zohar, Pinchas 627:1](https://torahapp.org/share/book/Sulam%20on%20Zohar/s/Pinchas/r/627:1)

**דאת י' מן וכו':** והטעם שאסור ללכת בגלוי הראש, הוא, כי אות **י'** מן הויה, שהיא חכמה, היא נתעטפה באור ונעשתה אויר. משום שאות **י'** שהיא חכמה היא באויר. והיינו האור שנתעטף בו כשברא העולם, ז"ש, עוטה אור כשלמה. וזה הוא, יהי אור יהי אויר. והעמידו בעלי סתרי תורה, בטרם נתהווה כל דבר נתהוו ההויות. ומשום זה, יהי אור ויהי אור. הוא אור שהיה מקודם לכן.


###### Sulam on Zohar, Pinchas 627:2
[Sulam on Zohar, Pinchas 627:2](https://torahapp.org/share/book/Sulam%20on%20Zohar/s/Pinchas/r/627:2)

פירוש ה **י'** דהויה, ה"ס חכמה, וה"ס או"א עלאין. וה' דהויה ה"ס בינה וישסו"ת ונודע שטרם כל התקון, נעשה התקון של מיתוק המלכות בבינה, שה"ס נקודת החולם. שעי"ז נתמעטה הבינה מאור הג"ר שלה ונעשתה לו"ק. וז"ס ה **י'** שנכנסה אל ה **אור** ונעשה ל **אויר.** (כנ"ל ב"א דף מ"ד ד"ה בקע ע"ש) ואח"כ בגדלות חוזרת ויורדת ה **י'** מן ה **אויר,** דהיינו שהמלכות יורדת מן הבינה וה **אור** חוזר למקומו (כנ"ל ב"א דף מ"ה ד"ה כד ע"ש) וזהו רק ב **ה'** דהויה, שהיא ישסו"ת, אבל ב **י'** דהויה, שהיא או"א עלאין אין ה **י'** יוצאת מ **אויר** לעולם (כנ"ל ב"א דף רנ"א ד"ה נחית).


###### Sulam on Zohar, Pinchas 627:3
[Sulam on Zohar, Pinchas 627:3](https://torahapp.org/share/book/Sulam%20on%20Zohar/s/Pinchas/r/627:3)

וז"ש, **דאת י' מן הויה איהי אתעטף באור ואתעביד אויר,** כי ה **י'** דהויה, שהיא או"א עלאין, עלתה המלכות בבינה שלהם. שה"ס עלית **י'** ב **אור** ונעשה **אויר,** שהיא ו"ק הנקרא אויר ורוח. וזה נבחן כמו אור הג"ר דאו"א נתעטף, כלומר שנתכסה ונעלם. וז"ש **הה"ד עוטה אור כשלמה,** כמו שהאור היה מתכסה בשמלה. וז"ש, **והאי איהו יהי אור יהי אויר,** כי תקון זה דעלית **י'** לאור, הוא תקון זו"ן ובי"ע, שיהיו ראוים לקבל אור. כי אם לא נמתקה המלכות בבינה, לא היו ראוים העולמות לקבל שום אור (כנ"ל ב"א דף ז' ד"ה וכבר) ולפיכך תקון הא' כשנאמר **יהי אור,** היינו **יהי אויר,** דהיינו שה **י'** תכנס לאור ויהיה נעשה אויר, שאם לא כן אי אפשר שיהיה אור בעולמות. וז"ש, **בטרם נתהוה כל דבר נתהוו ההויות.** שה"ס ה **י'** דהויה, ששם נשאר תקון זה דעלית ה **י'** באויר. וז"ש, **ובג"ד יהי אור ויהי אור, דהוה מקדמת דנא,** כלומר אח"כ בגדלות שנאמר ויהי אור, אינו אור חדש, אלא אותו אור שנתמעט תחילה ל **אויר,** הנה אח"כ ירדה ה **י'** מאויר, ועי"ז חזר ונתגלה האור שמקודם לכן. (עי' כל זה ב"א אות ל"ג)