## Teshuvah MeYirah on Mishneh Torah, Firstlings Chapter 7

###### Teshuvah MeYirah on Mishneh Torah, Firstlings 7:5:1
[Teshuvah MeYirah on Mishneh Torah, Firstlings 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Teshuvah%20MeYirah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Firstlings/r/7:5:1)

**אין**
**מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה האחרת וכו' ויראה לי שאם עישר בהמה משנה זו על שנה אחרת מעשר מפני חומרת הקדשים שהרי לא הקפידה תורה על מעשר בהמה בפירוש שיהיה שנה שנה.** עיי"ש בלח"מ מה שתמה מדברי הגמ' דה"נ בבקר וצאן ולא מצינו שיהא מעשר בדיעבד, ולענ"ד נראה סברת רבינו ז"ל בזה כהך דפסחים כ"ה א', להכי לא כתב אכילה בגופיה וכו' וה"נ קרוב לסברא זו דמהאי טעמא נלמד בגז"ש ולא בא בפירוש ללמד דרק לכתחילה הדין כן ולא אף בדיעבד.
**ומצאתי** לס' שי למורא הנדפס מחדש על בכורות העיר לומר דהיינו טעמא דבדיעבד שפיר דמי ולא אמרינן אי עביד לא מהני משום דיליף לה מכל קרבנות הציבור דקיי"ל דצריך להביא מן החדש ומ"מ הוא רק למצוה בעלמא ולא לעיכובא. ולי לא דמי כלל לשם דהכא הלא יש לנו ילפותא מגז"ש להדיא למעשר דגן, וכיון דבמעשר דגן הוא לדיעבד ג"כ מהאי טעמא הכא רק לכתחילה ושם הוא רק להקריב במקדש מן התרומה החדשה וכאן היא לעשר מזה על זה ודאי י"ל דכיון דממעשר דגן ילפינן אפי' לעיכובא הוא.
**אבל** נ"ל דקושיתו מהא דאי עביד לא מהני לא קשיא דבקדשים לא אמרינן הכי עי' שער המלך בהל' קרבן פסח ובתוס' רע"ק איגר ריש פ"ב דזבחים ומשום דצריך שנה עליו הכתוב לעכב, וא"כ זהו שאמר רבינו ז"ל דכיון דלא הזהירה תורה בפירוש שיהא משנה שנה א"א לומר שהוא לעיכובא ומדלא שנה עליו לעכב על כרחך בדיעבד שפיר דמי, ולפי סברא זו יש לדקדק דא"כ מאי יראה לי דקאמר, אדרבה הרי הוא כמבואר דכיון דצריך שנה עליו לעכב ממילא היכא דלא שנה אינו לעיכובא, וצ"ל דהא חזינן בבקר וצאן דאפי' דיעבד נמי לא, או דכיון דילפינן ממעשר דגן בגז"ש אין גז"ש למחצה ואפי' בדיעבד לא מהני כמו שם דהוא חולין וא"צ שנה לעכב, אך ס"ל לרבינו ז"ל די"ל בזה דון מינה ואוקי באתרא דהתם הוא אף לדיעבד והכא רק למצוה, ורק דבזה יש סתירות בדעת הרמב"ם אם ס"ל דון מינה ומינה או אוקי באתרא, עי' בהגהת ס' דורש לציון ובס' ערוך לנר על סוכה כ"ז א', ומ"מ י"ל דהכא שאני מטעם הנכון שהוסיף רבינו ז"ל דלא נצטווינו בפירוש על זה וצ"ע.
**[ובזה** יש לתרץ קושית הטורי אבן במלואים לר"ה ז' ב', שהקשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דאם עישר יצא א"כ מ"ט חשביה משנתנו בהדי ארבעה ראשי שנים, והרי כל דבדיעבד שפיר דמי לא חשיב ליה בהדי ראשי שנים כמ"ש שם ז' א', ולפי תירוצו שם דהא דיצא בדיעבד אינו כדיעבד של הרמב"ם ז"ל, דשם בתרומה חדשה אף לכתחילה מביאין כשאי אפשר בחדש, משא"כ כאן רק בדיעבד גמור הוא שהוא קדוש, א"כ נסתרו דברי השמן למאור שהרמב"ם יליף לה משם, ובודאי א"א לומר כן דבמה מצינו ידחה ילפותא דגז"ש מעצמנו בלא הכרח.
**אולם** לדברינו תתיישב קושית הטורי אבן ג"כ די"ל דלמ"ד דון מינה ומינה אף במעשר בהמה הוא לעיכובא, א"כ י"ל דרבי סותם המשנה ס"ל דון מינה ומינה, וא"כ שפיר הו"ל ארבע ראשי שנים דאף בדיעבד הוא לשנה שנה, אך עי' מנחות ס"ב א', י"ל דתלי בפלוגתא דשם בדעת רבי דלרב חסדא ורב המנונא ס"ל דון מינה ואוקי באתרא ולרב פפא ס"ל דון מינה ומינה, וא"כ תירוצנו אתי שפיר רק לר"פ ולר"ח צ"ל כדברי הטורי אבן].
**ולפי** הנראה מלשון הרמב"ם ז"ל כוונתו ברורה דלא דמי מעשר בהמה למעשר דגן, דבמעשר דגן החיוב להפריש כל שנה ושנה דהא אסור לאכול בלא הפרשה, ובעל כרחו יאכל ובע"כ יפריש, א"כ ניתן לומר מצד הסברא דהוא לעיכובא ג"כ כמו שהוא באמת, משא"כ במעשר בהמה דאין חיוב להפריש כל שנה בפני עצמה מחדש ויכול הוא אף לכתחילה להפריש מכמה שנים בבת אחת ובלבד שלא יפריש משל שנה זו על של שנה אחרת על כן הסברא נותנת שאינו לעיכוב.