## The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility

###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 1
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 1](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/1)

אין אנו משמשים ככלים בידי הכלכלה החדשה. איננו עבדים למגמותיה הטכנולוגיות. אל לנו להיות עיוורים להשלכותיה הפחות מקֻווֹת והיותר מדאיגות. כאזרחים, בידינו הכוח לארגן את הכלכלה החדשה כדי שתתאים לצרכינו, ובכך לעצב את פניה של הציוויליזציה שלנו. 
(רוברט רייך, ״עתידה של ההצלחה״)


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 2
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 2](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/2)

בעידן זה של שינוי, ביטחון הוא מצרך נדיר. שעה שאני כותב את הדברים הללו, אנחנו מתבשרים על רצח של פוליטיקאי בכיר בהולנד. המונים פורעים בחוצות פריז במחאה על המועמד הימני לנשיאות ז׳אן מארי לה־פן. באוסטריה, בשווייץ, בצפון איטליה, בגרמניה, בבלגיה, בהולנד, בדנמרק ובנורווגיה עולה כוחן של מפלגות הימין הקיצוני, בעלות הרטוריקה הגזענית והקסם הפופוליסטי. בצרפת, בבלגיה, בהולנד ובתוניסיה בתי כנסת הועלו באש ויהודים הותקפו. גל של אלימות, הכולל פיגועי התאבדות של פלסטינים ומעשי תגמול ישראליים, מקרב את המזרח התיכון אל סף תהום. בקיץ 2001 פרצו מהומות גזע בכמה ערים במרכז בריטניה ומילאו את מסכי הטלוויזיה במראות של מכוניות בוערות, חנויות שנבזזו ושוטרים ממוגנים המצוידים באלות. המפגינים נגד הגלובליזציה בסיאטל ובמקומות אחרים, התגלו כתנודות ראשונות של רעש אדמה, תזוזה טקטונית במצב הרוח העולמי. עברנו לסביבה עולמית שהיא מן המסוכנות: לימי הפוליטיקה של חוסר הביטחון.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 3
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 3](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/3)

מטרתו העיקרית של פרק זה תהיה לעמוד על טיבו של חוסר הביטחון הזה, מפני שהוא, יותר מכל דבר אחר, מעורר את ההקצנה הפוליטית והדתית ואת הפופוליזם הסמכותני שמאיים על החברות החופשיות. במידת מה נובע חוסר ביטחון זה מעצם הקצב המואץ של השינוי הטכנולוגי, התרבותי והכלכלי שאנחנו חווים. אך אין זה מסביר הכול. גם המאה התשע עשרה הייתה תקופה של שינוי עצום; המהפכה התעשייתית, התפתחותן של מסילות הברזל וצמיחתו הגדולה של הסחר העולמי גרמו לשינויים מפליגים בחייהם של בני אדם. אוכלוסיות גדולות עברו מהכפר אל העיר, העבודה עברה מהבית אל בית החרושת. סופרים, מדיקנס ועד ד׳יזראלי, דיברו על עבודת ילדים, על עוני, על הנוף העירוני המדכא ועל צורות חדשות של חלוקה חברתית (״שני הלאומים״ של ד׳יזראלי). הפשיעה העירונית הייתה שכיחה כל כך, שהיה מסוכן ללכת בלילה ברחובות העיר. אמנם כל הבעיות הללו עוררו ביקורת חברתית ופעלתנות פוליטית, אך לא יצרו את סוג האי־ודאות שאנחנו חשים כיום. בבריטניה, על כל פנים, תקופה זו, התקופה הוויקטוריאנית, הייתה נטולת מהפכות. היא הייתה עידן של ביטחון, עד כמה שהדבר נראה לנו כיום רחוק. מה יש במצבנו הנוכחי שמעורר תחושות קשות כל כך של חרדה ושל חוסר יציבות?


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 4
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 4](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/4)

גורם אחד ברור: השינויים שאנחנו חווים עתה הם המהירים והדרמטיים ביותר בתולדות האנושות. המאה העשרים לבדה ידעה התקדמות טכנית בקצב שלא היה כמותו. בתחילתה, טרם נרשם ניסיון מוצלח להגשים חלום עתיק יומין של האנושות: תעופה ממונעת. ההצלחה הראשונה נרשמה בידי האחים רייט ב־1903. בפתח המאה עדיין לא היה שידור רדיו טרנס־אטלנטי. את התודה על כך אנחנו חייבים מ־1901 למרקוני. כיום מעבורות חלל הן שגרה, ואנחנו מתַקשרים בן רגע עם קצווי תבל. מאה אחת חזתה בהולדתם של הטלוויזיה, המחשב, האינטרנט, קרן הלייזר, כרטיס האשראי, האינטליגנציה המלאכותית, תקשורת הלוויינים, השתלת האיברים והמיקרו־כירורגיה. מסעות שלפני שנים מעטות היו אורכים חודשים, נמשכים היום שעות אחדות. שלחנו לווייני מחקר לכוכבי לכת רחוקים, צילמנו את הולדתן של גלקסיות, זיהינו את מוצאו של היקום ופענחנו את המבנים הביולוגיים של החיים עצמם. גבולותיהן של האפשרויות האנושיות מתרחבים בכל יום.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 5
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 5](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/5)

תהיה אשר תהיה השקפתנו על טבעו של המין האנושי ועל שורשיו, איננו בנויים לשינוי הבלתי פוסק והמואץ הזה. הרמב״ם ציין כי ״לא ייתכן, לפי טבע האדם, שיעזוב כל מה שהורגל לו בבת אחת״.¹ זוהי, לדבריו, הסיבה שחוץ משני חריגים, יהושע וכלב, הדור שמשה הוציא מעבדות מצרים לא זכה לעבור את הירדן ולהיכנס לארץ המובטחת. לכך זכו רק בני הדור הבא, אלו שנולדו אל החירות (ובלשונה של האִמרה העממית היהודית: יום אחד הספיק כדי להוציא את בני ישראל ממצרים, אך ארבעים שנה נדרשו כדי להוציא את מצרים מבני ישראל). המייחד אותנו, ההומו ספיינס, מיתר המינים הוא שהתנהגותנו עוברת מדור לדור לא בגֵנים אלא בתרבות — וכך מתאפשרת לנו הסתגלות מודעת ומהירה לשינויים סביבתיים ואחרים. אנחנו חיה לומדת, במלוא מובן המילה. ובכל זאת, ההיסטוריה הרוחנית והמוסרית של האנושות הייתה אטית עד כאב. אלפי שנים של היסטוריה מתועדת עברו עד שהאנושות, ואפילו לא כל חלקיה, ביטלה את העבדות, הכירה בזכויות האדם ונטשה את הדעות הקדומות. אנחנו אולי סתגלנים, אך איננו בנויים לשינויים תכופים ובלתי פוסקים בתנאי חיינו.

footnotes:
¹ מורה נבוכים, ג, לב.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 6
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 6](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/6)

כעת אנחנו חווים זאת בקצב הולך וגובר. מיום שהחלו שידורי הרדיו ועד שנמנו 50 מיליון מאזינים בארצות הברית חלפו 38 שנה. המחשבים כבר נזקקו ל־16 שנה בלבד כדי להגיע לתפוצה דומה. האינטרנט הגיע ל־50 מיליון משתמשים בתוך ארבע שנים. כוח החישוב של המחשבים מוכפל מדי שנה וחצי, ואינו מראה סימני האטה. רשת האינטרנט מכפילה את גודלה מדי שנה. מספר רצפי הדי־אן־אי שאנחנו יכולים לנתח מוכפל אחת לשנתיים. פער אדיר נפער בין השינויים המתרחשים סביבנו לבין יכולתנו להגיב להם. ויליאם אוגבֶּרן טבע את המונח ״פיגור תרבותי״,² המתאר מצב, כמו זה הנוכחי, שבו התרבות החומרית, הטכנולוגיה למשל, משתנה מהר יותר מהתרבות הלא־חומרית, כמו למשל צורות הממשל והנורמות החברתיות. כשהעולם שבחוץ משתנה מהר יותר מהעולם שבפנים — בתוכנו, בתגובות המנטליות והרגשיות שלנו — הסביבה נעשית מבלבלת ומאיימת. חברות משתנות לאט. וכך גם אנשים.

footnotes:
² Wright 2000, p. 50.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 7
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 7](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/7)

בשנת 1994 ערכתי תכנית תיעודית בנושא המשפחה. במהלך המחקר נתקלתי באישה שפיתחה גישה חלוצית לריפוי גמגום של ילדים. היא השתמשה במשפחה כביחידה תרפויטית. השקפתה הייתה שהתנהגות לקויה מקבלת לעתים קרובות חיזוקים במערכת היחסים המשפחתית, ולפיכך, כדי לרפא את הילדים, עליה לעבוד גם עם הוריהם. בתכנית הטיפול היא ביקשה מההורים לחשוב על החפץ היקר ביותר ללבם. מקצתם חשבו על טבעת הנישואים, אחרים על חפץ שעובר במשפחתם מדור לדור, אך אצל כולם זה היה חפץ שיש בו השקעה רגשית גדולה. לאחר מכן נהגה לבקש מהם לדמיין את עצמם מאבדים אותו, ולתאר את תגובותיהם. התגובות היו מגוונות: פניקה, הלם, עצב עמוק ותחושת שכול. ואז הייתה אומרת ״עכשיו אתם יודעים איך הילד שלכם ירגיש כשהוא יאבד את הגמגום״.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 8
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 8](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/8)

זה היה רגע של בלבול גמור. עד אז ההורים הניחו שילדם רוצה לדבר בשטף. הגמגום פגע בחייו החברתיים והקשה עליו את החיים בבית הספר. זו הייתה בעצם לקות תפקודית. מה שהמטפלת רצתה הוא שההורים יבינו שלפעמים הלקות מפחידה פחות מהשינוי עצמו. אנחנו מתרגלים ללקויות שלנו ומַבנים אותן אל תוך מערכות היחסים שלנו. הן כבר מוכרות לנו, הן חלק מעולמנו, בלתי נפרדות מהדימוי העצמי שלנו, ולעתים הדבר הקשה ביותר הוא להיפרד מהן. שינוי, ואפילו שינוי לטובה, יכול להיות מבלבל, מאיים וטראומתי. זו הסיבה שהמאה העשרים, על שינוייה הבלתי פוסקים, תערער את שלוותנו.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 9
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 9](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/9)

אולם זה רק חלק מהסיפור. גורם אחר, בולט יותר, הוא התמוטטות המוסדות של החיים החברתיים. בעבר התמודדו אנשים עם שינוי בעזרת ״אזורי יציבות אישית״,³ כפי שמכנה זאת אלווין טופלר. אלו הם תחומי חיים שלא השתנו. החשובים שבהם היו משׂרה לכל החיים, נישואים לכל החיים ומקום לכל החיים. הם אמנם לא היו נחלת כל אדם, אך הם היו שכיחים. הם נתנו לאנשים תחושה של המשכיות כלכלית, אישית וגאוגרפית. הם היו המוכּר שנתן לאנשים כוח להתמודד עם מה שאינו מוכר. כיום הופכים הדברים הללו יקרי המציאות. בשוק הגלובלי אין כמעט משרה שהיא קבועה. יותר ויותר משרות הן חלקיות, קצרות טווח ותלויות חוזה. אפילו מעסיקים כמו יבמ (IBM) או החברות היפניות הגדולות, שנהגו להתהדר במחויבות הנצחית שלהם כלפי עובדיהם, כבר אינם יכולים להרשות לעצמם לעשות זאת בסביבת העסקים המודרנית הפושטת ולובשת צורה. הנישואים, שבחברות מסורתיות היו ציר ההמשכיות בכבודו ובעצמו, נשחקים במהירות בידי מערכות יחסים סדרתיות, מגורים משותפים וגירושים. מספר האנשים המתחתנים קטֵן. פחות ופחות נישואים מחזיקים מעמד. בבריטניה, ארבעה מכל עשרה ילדים נולדים מחוץ לנישואים. ארבעה מכל עשרה זוגות מתגרשים. כך אירע גם להמשכיות הגאוגרפית. עצם מושג השייכות למקום, השכנות, המקומיות, המקום שאנחנו שייכים אליו וקוראים לו בית — כמעט נעלם. אנחנו נוסעים ועוברים דירה, לעתים קרובות מפני שעבודתנו מצריכה אותנו לעשות זאת. בארצות הברית 20 אחוז מהתושבים עוברים דירה בשנה. אנחנו חווים אי־ודאות מקסימלית כשבידינו משאבים מינימליים להגן על עצמנו מפניה. השינוי הפך לשיטתי, והוא כבר לא נתון בתוך מסגרת של דברים שאינם משתנים.

footnotes:
³ טופלר תשל״ד, עמ׳ 315–310.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 10
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 10](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/10)

וחשוב מכול: אבדה לנו תחושת השליטה על חיינו. הכוחות הגדולים המקיפים אותנו — שווקים פיננסיים, תנודות מטבע, שינויים טכנולוגיים, האקלים הכלכלי, הזירה הבין־לאומית, הסביבה הטבעית — נעשים הפכפכים, מורכבים ובלתי צפויים יותר ויותר. כבר אין לכוחות הללו סוכנים הניתנים לזיהוי, שכן הם תוצאתן של מיליארדי החלטות אינדיווידואליות בלתי מתואמות. בעידן זה של תאגידים רב לאומיים אדירי עוצמה, אפילו כוחן של ממשלות מוגבל. אם כלכלתה של מדינה, או מדיניות המטבע שלה, אינן נוחות לחברות, הן יעבירו למקום אחר את הייצור או את הבסיס הפיננסי. אם אנשים מתוסכלים מהאיסור שממשלה מסוימת מטילה על שיבוט או על מכירת איברים להשתלה, הם יכולים לנסוע למדינה אחרת שבה הדברים עדיין מותרים. כשיכולתן של מדינות לשלוט במהלך האירועים מוגבלת בהתמדה, אנחנו מתחילים לחוש כנוסעים במכונית שאין לה נהג.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 11
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 11](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/11)

אין לנו גם כל ודאות כי לתהליכים המורכבים המעצבים את עתידנו יש נטייה טבעית לאיזון. בשנות התשעים המאוחרות, משבר כלכלי בדרום־מזרח אסיה הוביל להתמוטטות פיננסית ברוסיה, ומשם הגיע גם לברזיל. צמיחתה של בועת האינטרנט והתפוצצותה תודלקו באמצעות דפוסי קנייה ומכירה דרך המחשב, שניפחו את עליית מניות הטכנולוגיה ואת הירידה שלאחריה. תומס פרידמן השתמש בביטוי ציורי כדי לתאר את המשתתפים בשוק הגלובלי. הוא קרא להם ״הָעֵדר האלקטרוני״,⁴ ועדרים מתאפיינים גם במנוסות בהלה. המטפורה המובילה של המודרניות הייתה הפיזיקה הניוטונית, עם הכוראוגרפיה המפוארת של תנועה הניתנת לניבוי. מקביליה הפוסט־מודרניים של הפיזיקה הניוטונית הם עקרון האי־ודאות של הייזנברג ותורת הכאוס והרפלקסיביות, המצביעים כולם על היעדר כושר ניבוי ועל תוצאות שאינן חד־משמעיות. רב מכר מהתקופה האחרונה, ״נקודת המפנה״ מאת מלקולם גלדוול, עוסק כולו בהבנת שינויים במגמות חברתיות, מאופנה ועד פשע. גלדוול מדגים כיצד המודל המסביר אותם בדרך הטובה ביותר הוא האפידמיולוגיה, תורת התפשטות המגפות, המסבירה את התהליך שבו מקרים יחידים יחסית של מחלה הופכים לפתע למגפה.⁵ ככל שאנחנו מקושרים יותר באמצעות מחשבים, רשתות מודם ונסיעות בין־לאומיות, ויש בינינו תלות הדדית בתחומי הכלכלה והסביבה, כך סביר יותר שלהפרעות קטנות יהיו תוצאות רבות היקף — אחדות מהן בדרך ההידבקות, אחרות על דרך הטור הגאומטרי: הכפלות עוקבות של השינוי. התופעות הללו לא תשפענה עלינו נוחות או ביטחון. ״הקִדמה״, כתב רוברט בֶּלָה, ״נראית מפתה פחות כשמתברר שהיא עלולה להיות קדמת התהום״.⁶

footnotes:
⁴ פרידמן תש״ס, עמ׳ 101.
⁵ גלדוול 2001.
⁶ Bellah et al. 1988, p. 277.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 12
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 12](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/12)

סדרה של מחקרים קלסיים ניתחה את הקשר שבין עָקה (לחץ נפשי) ושליטה. באחד מהם, נחשפו הנבדקים למכות חשמל בעוצמה גוברת והולכת. אחדים מהם צוידו בכפתור שיאפשר להם להפסיק את הניסוי בלחיצה; לאחרים לא היה כפתור כזה. נמצא שבעלי הכפתור היו מסוגלים לסבול מכות חשמל בעוצמה גבוהה בהרבה מהאחרים.⁷ מחקר אחר, שנערך בקרב קשישים בבתי אבות, הראה שאלו מהם שיכלו להחליט בעצמם מתי להרשות כניסת מבקרים, בחרו את ארוחותיהם מתפריט והחליטו בעצמם מה יעשו בכל יום — חשו בריאים יותר, ואף האריכו ימים יותר מהדיירים שעובדי המקום החליטו בשבילם.⁸ היעדר שליטה, או מה שנתפס ככזה, משׁרֶה עקה וחולשה. אם ככה אנחנו חווים כיום רבים מהממדים המרכזיים של חיינו, קל להסביר מדוע נהייתה החרדה חלק ממצב הרוח של המאה העשרים ואחת.

footnotes:
⁷ Geer et al. 1970.
⁸ Langer and Rodin 1976.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 13
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 13](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/13)

ובכל זאת, אני מבקש להעמיק את הניתוח ללב התרבות המערבית, עת נבחן פרדוקס מרכזי הקיים במושג המוביל של עידן השוק: רעיון הבחירה עצמו. אנחנו מקבלים מסרים סותרים מהשוק וממדעי החיים והחברה בדבר חופש הבחירה שלנו. הסופרמרקטים, האינטרנט והמסחר ברשת מציעים אפשרויות בחירה העולות עשרות מונים על מה שהכירו דורות קודמים. אנחנו יכולים עתה לחפש ברחבי העולם כל מה שרק נחפוץ, ולמצוא אותו בתוך דקות ספורות. פעם אהבתי להסתובב בחנויות ספרים יד שנייה ולנסות את מזלי במציאת כותרים שחיפשתי ושאזלו מן השוק. לעתים קרובות עברו שנים עד שהצלחתי להתחקות על כרך מסוים. כיום, הודות למסחר המקוון ולעוצמתם של מנועי החיפוש, תהליך זה אורך שניות. אני מקליד את שם המחבר ואת שם הכותר, וכמעט באותו רגע אני מקבל תוצאות מכמה אלפי סוחרי ספרים בכל רחבי תבל. חסרות לי פה תחושת ההרפתקה והפתעת הגילוי, אך עצם הנוחות מפצה על כך מעל ומעבר. שווקים מאפשרים בחירה מרבית.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 14
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 14](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/14)

מנגד, במהלך ארבע המאות האחרונות עמלו לשכנע אותנו תורות דטרמיניסטיות מעין־מדעיות שבחירה היא אשליה. שפינוזה, מרקס, דירקהיים ופרויד, כל אחד בדרכו, ערערו את הדימוי של האדם כברייה בעלת אפשרות בחירה. אנחנו מה שאנחנו, הם טענו, לא בשל מה שבחרנו להיות, אלא בשל מבנה חברתי, כוחות כלכליים, הכרח היסטורי והתניות מן הילדות המוקדמת. חירות אמיתית, אמר שפינוזה, היא המודעות לכורח. הדרכים שאנחנו מבינים בהן את העולם, טען מרקס, הן למעשה תוצאת הניסיון המוצלח של מעמד אחד לשמר את מיצובו מעל מעמד אחר. אפילו החלטות אישיות במהותן כמו התאבדות וניסיון התאבדות, לימד דירקהיים, הן תופעה חברתית שאפשר לנבאה גם בלי קשר לכוונתו של היחיד. מתחת לפני השטח של התנהגות נורמלית לכאורה, אמר פרויד, קבורים זיכרונות ואינסטינקטים אי־רציונליים שאנחנו מודעים להם רק באופן חלקי.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 15
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 15](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/15)

אולי יותר מכל התורות הללו תרמה ההשפעה המשולבת של הדרוויניזם, הפסיכולוגיה האבולוציונית והתפתחות הידע שלנו על הגנום האנושי, לערעור הקשר בין אופי, בחירה ואחריות. מעשינו, טוענים הנאו־דרוויניסטים, הם תוצאה של אינסטינקטים, ואלו, במידה רבה, מוצפנים גנטית ומועברים מדור לדור. אנחנו מסתכנים כדי להגן על ילדינו לא בשל מוסריות ולא מתוך אהבה, אלא מפני שזו הדרך של הגנים שלנו להנציח את עצמם. התוצאה המשולבת של הירושות האינטלקטואליות הללו היא תורה מקיפה של ״הרמנויטיקה של חשד״. שום דבר אינו כפי שהוא נראה, במיוחד לא ההתנהגות האנושית. אומץ, חמלה, מעשיהם האציליים של אנשי מופת — כל אלו הם רק מבני־על של אשליה, המכסים על פני מאבק לא מחושב, ובדרך כלל גם לא מודע, של שליטה והישרדות. משום כך, ברגע שבו עומדות בפנינו בחירות שלא היו בעבר, אנחנו מאבדים את תחושת הביטחון שלנו, ובחופש הבחירה כשלעצמו אין כדי לנחמנו.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 16
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 16](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/16)

ועדיין לא עמדנו על מלוא עומקה של מבוכתנו. משהו קרה. הגענו לאיזו ״נקודת מפנה״, ועתה הכול פתוח לבחירה אך דבר אינו בוחר בנו. בני דורות קדומים חשו שהעולם ניתן להבנה, בין היתר מפני שחלק ניכר מחייהם התקבל בעיניהם כנתון. מי אתה, מהו מעמדך החברתי, למי אתה נשוי, מה אתה עושה לפרנסתך, ועוד עניינים רבים — כל אלו היו תלויים בנתוני הלידה שלך. שום דבר לא היה אקראי. התפיסה הזאת הייתה חלק מההבנה הכוללת של העולם. המבנה החברתי — יהיה אשר יהיה: הייררכי, אורגני או מוכתב בצו שמים — היה נטוע במרקם הכולל של היקום. האדם היחיד היה חלק ממארג לכיד וכוללני. כך ניטעה בזהותו מוצקוּת איתנה שקשה לנו היום להבינה.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 17
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 17](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/17)

השקפת עולם זו חוללה עוול גדול. לי עצמי אין כל חשק לשוב אליה. המודרנה, מערכת השינויים העצומה שהתרחשה בין המאה השבע עשרה למאה העשרים, הייתה במידה רבה מיזם של שחרור הפרט מהגבולות הצרים שהחברה הכתיבה לו מרגע לידתו. לסוציולוגים יש טווח רחב של דרכים לתאר זאת: מסטטוס לחוזה; מ־Gemeinschaft (קהילה אינטימית) ל־Gesellschaft (התאגדות חברתית); מקהילה לחברה; מ־honour (כבוד שמבדיל בין אדם לאדם) ל־dignity (כבוד הניתן לאדם כאדם); ומגורל לבחירה.⁹ הסדר הכלכלי והפוליטי החדש, יליד השוק, ובמקביל גם הדמוקרטיה הייצוגית, היו קפיצת מדרגה בחירותו של היחיד וביכולתו לבחור מה לעשות, היכן לגור, ועם מי לבנות את חייו. אלא ששום תהליך חברתי אינו נגמר במקום שהיינו רוצים שייגמר.

footnotes:
⁹ ראו למשל Berger et al. 1973.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 18
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 18](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/18)

היחיד, ה״אינדיווידואל״, אותה יצירה של המאה השבע עשרה, הוא בעל זהות, קרי תחושה יציבה של עצמי מלידה ועד מוות. חייו, או חייה, יכולים להיות מסופרים כסיפור עובדתי באוטוביוגרפיה או כסיפור בדיוני ברומן — שתי סוגות שזכו לפופולריות רבה בעידן המודרני. אך משהו קורה כשהשינויים הם כה מהירים עד ששום דבר אינו מספק משמעות: כשחיים הופכים לסגנונות חיים, מחויבויות הופכות לניסויים, מערכות יחסים הופכות ליחסים על־תנאי, קריירות מוסבות לחוזים, והחיים עצמם חדלים לשאת אופי של סיפור, והופכים במקום זאת לסדרה של אפיזודות נטולות חוט מקשר. ג׳רמי סיבּרוּק מצייר בדרך גרפית ממש את תמונתה של עלמה צעירה, מישל, תושבת שיכון ציבורי במרכז אנגליה:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 19
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 19](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/19)

בגיל חמש עשרה היה לה יום אחד שיער אדום, למחרת בלונדי, אחר כך שחור כפחם, אחר כך מעוות בנוסח אפריקני, אחר כך קלוע בצמות עבות, ובסוף קצוץ קצר עד שהבריק צמוד לקרקפת… שפתיה נצבעו פעם אדום, אחר כך סגול, ואחר כך שחור. פניה נצבעו תחילה לבן כרוח רפאים, אחר כך בצבע אפרסק, אחר כך בצבע ברונזה, כיצוקות ממתכת. היא חלמה על בריחה, ובגיל שש עשרה עזבה את הבית אל אהובה בן העשרים ושש… 
בגיל שמונה עשרה היא שבה אל אמה, עם שני ילדים… היא התיישבה בחדר השינה שממנו נמלטה שלוש שנים קודם לכן, ותצלומיהם הדהויים של כוכבי הפופ מאתמול בהו אליה מן הקירות. היא אמרה שהיא מרגישה כמו בת מאה. היא כבר ניסתה את כל מה שהחיים יכלו להציע לה, ולא נותר דבר לנסותו.¹⁰

footnotes:
¹⁰ מצוטט אצל באומן 2002, עמ׳ 131–130.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 20
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 20](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/20)

סוג זה של בלאי קיומי הוא סכנה בת זמננו. מישל נמצאת בקצה הקשת הכלכלית, אך גורל דומה מחכה למקבילתה, הנוסעת המתמדת מחוג הסילון של העולם התאגידי: טסה ממלון למלון, זמינה דרך קבע בטלפון נייד ובמחשב נישא, פתוחה למתרחש בשוקי הכספים בעולם, ערה תמיד לסכנה של הצטמקות התאגיד שלה, מצויה במגע פוחת והולך עם אלו שהחלטותיה עשויות לשנות את חייהם, ומונחית בידי הפילוסופיה הגסה שמתומצתת על גבי סטיקר אמריקני: ״הילד שיהיו לו הכי הרבה צעצועים כשהוא ימות — הוא המנצח״.¹¹

footnotes:
¹¹ Demos 1998, p. 3.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 21
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 21](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/21)

תרבויות צרכנות מתקדמות מושתתות על שרשרת מהירה של תשוקות המיוצרות באופן מלאכותי והבאות על סיפוקן סיפוק זמני בלבד. כשהשוק הופך ממנגנון חליפין גרידא לפרדיגמה המנחה את החיים, המשמעות עצמה מתערערת. אנחנו הופכים, בניסוחו הקולע של זיגמונט באומן, מ״נוודים״ ל״תיירים״.¹² החברה דומה פחות ופחות לבית, ויותר ויותר למלון. אנחנו מתקרבים למצב שבו איננו שייכים לשום מקום, איננו חשים נאמנות לשום אדם ושום אדם אינו חש נאמנות לנו, אין איש שאנחנו שותפים עמו בגורלנו, ואין אדם שהוא יקר לנו למשך כל חיינו. החיים נהיים חסרי משקל, מחוברים פחות מאי פעם למשהו מוצק וקבוע מעבר לעצמי, בדרך המזכירה את מילותיו של אדמונד בֶּרק, הרלוונטיות כיום אפילו יותר מכפי שהיו כשנכתבו ב־1790:

footnotes:
¹² Bauman 1996.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 22
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 22](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/22)

עקב קלוּת חסרת מצפון זו של הכנסת שינויים חדשים לבקרים, בתכיפות ובהיקף ההולמים את חליפות האופנה ומשובות הדמיון, תינתק כל רציפות והמשכיות במדינה. דור לא יוכל להתחבר למשנהו, ואנשים לא ייבדלו כמעט מזבובי קיץ… בתוך דורות אחדים תתפורר המדינה גופה, תהיה לעפר ואפר של עצמיות הפרט, וסופה שתהא נפוצה לכל רוח.¹³

footnotes:
¹³ ברק תשנ״ט, עמ׳ 102–103.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 23
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 23](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/23)

הציניקן, על פי אוסקר ווילד, הוא מי שיודע את מחירו של כל דבר ולא יודע ערכו של דבר — להזכירנו שהערך מצוי באותם דברים שאינם סחירים (באהבה, בנאמנות, באלטרואיזם, במהימנות); שלא רוכשים אותם, אלא רוחֲשים אותם; שהם חלק ממה שאנחנו, ולא ממה שיש לנו. תרבות שבה כל דבר יכול להיקנות היא תרבות שפיחתה את הערכים ומיסדה את הציניות.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 24
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 24](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/24)

כיום, במידה גוברת והולכת, מה שאנחנו קונים אינו רק טובין אלא גם שירותים אישיים. יש בכך משום צמצום של פעולותינו, שכן דברים שנהגנו לעשות בעצמנו או בצוותא, היו עתה לסחורות שאנחנו קונים במחיר. תהליך זה החל כבר במאה התשע עשרה והעשרים, בדמות העברת האחריות בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות ואכיפת החוק מהמשפחה והקהילה אל המדינה. כיום, אין זו רק המדינה אלא גם השוק. מערכות יחסים אישיות מוסחרו והוצעו למכירה במה שנראה כצמיחה אינסופית של שירותים חדשים: יועצים, מדריכים רוחניים, מאמנים אישיים, יועצי סגנון, יועצי קניות, מעסים, ארומתרפיסטים, מאמני כושר, חונכי מנהיגים — כל הקשת של ״תשלום תמורת תשומת לב״, כפי שרוברט רייך מכנה זאת.¹⁴

footnotes:
¹⁴ Reich 2001, pp. 172–189.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 25
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 25](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/25)

מערכות יחסים הושתתו פעם על זהות אישית ועל כבוד עצמי, וזאת דווקא משום שעמדו **מחוץ** לעולם החוזים ועסקאות השוק. משפחה, חברים, שכנים, מדריכים, לכל אלו היה היחיד קשור בהדדיות מוסרית. הם עמדו לרשותו בטוב וגם ברע; כשהוא נזקק להם, לא כשהוא שילם להם. הם אמרו לו לא רק מה שרצה לשמוע. השוו זאת למסחור החֲברוּת במודעות פרסומת ל״מאמן אישי״ המצוטטת אצל רוברט רייך: ״חברים קרובים הם דבר נפלא. אבל האם חברך הקרוב הוא מקצוען שאתה יכול לסמוך עליו ולעבוד איתו על הדברים החשובים בחייך?״. התשובה לשאלה הרטורית הזאת היא כן: אתה סומך על חבר דווקא מפני שאינך משלם לו דמי חברות.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 26
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 26](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/26)

בשל הדרישות הגוברות של מקומות העבודה, יש לאנשים פחות זמן מבעבר לטפח יחסים עם ילדים, הורים, חברים, חברי קהילה או עמיתים בארגוני התנדבות. הדבר מצר ומקטע עוד את תחושת העצמי, ואף יוצר פערים חדשים בין אלו שיכולים ״לשלם תמורת תשומת לב״ ובין אלו שאינם יכולים. כדאי להזכיר שאדם סמית, הוא ולא אחר, כתב כי ״הנטייה לחוש הערצה, וכמעט לסגוד, לעשירים ולחזקים, ולתעב, או לפחות להזניח, אנשים החיים בעוני ובמצוקה״ היא ״הגורם הגדול ביותר, והאוניברסלי ביותר, להשחתת רגש המוסר שלנו״.¹⁵

footnotes:
¹⁵ Smith 1976, p. 126.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 27
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 27](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/27)

הסרנו מעלינו דאגות רבות ומרכזיות בחיינו, והעברנו אותן לאחרים. את מקצתן מסרנו לממשלה, למשטרה, לבתי משפט, לעובדים סוציאליים, למנהלים ולמורים. אחרות — למטפלים, ליועצים, למדריכים, למאמנים ולגורואים. לכל אלו אנחנו משלמים, ישירות או באמצעות מסים, כדי שינהלו את עניינינו, את מערכות היחסים שלנו, את הסכסוכים שלנו או את רגשותינו, טוב יותר מכפי שאנחנו יכולים לעשות או שזמננו מאפשר לנו. בכך אנחנו מאבדים במידה רבה את הריבונות שלנו על חיינו. כשמשהו אינו כשורה — והרי טבע הדברים הוא שלא תמיד הם כשורה — אנחנו עלולים להתייאש, מפני שגורלנו נמצא כעת בידיהם של אחרים ולא בידינו שלנו. זו נקודת התורפה של המנהג למסור היבטים נרחבים מחיינו לאחרים במקום לקחת אחריות אישית ומוסרית.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 28
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 28](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/28)

למילה ״מוסרית״ יש כאן חשיבות מכרעת. במחצית המאה האחרונה עברה המוסריות תקופה קשה. היא מצאה עצמה מייצגת כל מה שאנחנו מאמינים ששחררנו עצמנו ממנו: סמכות, דיכוי, התאפקות מסיפוק יצרים, כל מה שקשור לדתי, לטהרני, לתרבות הוויקטוריאנית של זקנינו. סגולות שנחשבו פעם נערצות — צניעות, ענווה, איפוק, שליטה עצמית — נראות עתה כמוצגים מאובקים במוזיאון לענתיקות תרבותיות. מילים כמו ״חובה״, ״מחויבות״, ״שיפוט״, ״חוכמה״ נושאות עתה מטען שלילי, או שכבר אינן בעלות משמעות כלל. יש עובדה פשוטה אחת, שמעולם לא שמעתי אותה מובעת בבהירות: מערכות של מוסריות הן לפעמים ניסיון **להיאבק בייאוש בשם התקווה**, ולשקם את כבוד האדם באמצעות השבת מעמדנו כסובייקטים, ולא כאובייקטים; כאחראים למעשינו ולחיינו.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 29
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 29](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/29)

אין זה מקרה שלמילה ״דמורליזציה״ יש משמעות כפולה.¹⁶ היא מסמנת אובדן משמעות מוסרית ואובדן תקווה. דברים שנמצאים מחוץ לשליטתנו גורמים לנו חרדה רבה. ציוויליזציות קדומות נשלטו בידי פחדים מפני אסונות טבע — בצורת, שיטפונות, רעב — והפנו אנרגיה יצירתית רבה להאנשת הכוחות הללו ולהפיכתם לאלים העשויים להתרצות בעזרת לחש, פולחן או כישוף. היום, לא פחות מאבותינו הקדמונים, אנחנו חרדים מפני כוחות עצומים אחרים: הטכנולוגיה, הרס הביוספרה, הגלובליזציה של התעשייה, בינאום הטרור. אך אין בידינו סיפור או מיתוס שיאניש את הכוחות הללו, ויעשה אותם למובנים ולניתנים להשפעתנו. אנחנו שמים יהבנו בממשלות, שמהן אנחנו דורשים יותר אך מצפים לפחות, ובשווקים שמטבעם הם גחמניים ואדישים למי שמרוויח בהם ולמי שנפגע מהם. בלב תרבות זמננו שוכנת הידיעה שנתח גדול מדי ממה שקורה לנו הוא מעבר לשליטתנו, והוא תוצאת החלטות כלכליות או פוליטיות שמקבלים הרחק מאיתנו אנשים שלעולם לא נפגוש ואף לא נוכל לזהות. מחוץ למעגל הצר של העצמי שוכן עולם שבו איננו העושים אלא הנעשים. כאן מקום הולדתו של הייאוש.

footnotes:
¹⁶ אני חוזר כאן על דברים שכתבתי בספר קודם — Sacks 2000.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 30
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 30](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/30)

על רקע תפאורה כזו ממש, לפני כ־4,000 שנה, הופיעה תפיסה שונה של חיי האדם. היא גרסה שהיחיד אינו עומד נטול כוח אל מול כוחות נטולי פנים. אנחנו יכולים ליצור סביב ערכי האהבה, הרעות והאמון — משפחות, קהילות ואפילו חבְרות. בחברות כאלה, היחיד מוערך לא בזכות קניינו או עוצמתו, אלא בשל מה שהוא. חברות כאלו אינן חסינות בפני סכסוכים ואסונות, אך כשאלו קורים, היחיד אינו לבדו. הוא, או היא, מוקפים ברשתות תמיכה: המשפחה המורחבת, החברים והשכנים. יחסים כאלו אינם מתקיימים סתם כך. קהילות כגון אלו מקדישות לכך מרץ רב, באמצעות חינוך, ענישה חברתית והגנה צמודה על המוסדות החברתיים. הילדים מורגלים למידות טובות ולכללי התנהגות. הם לומדים את ערכו של ה״אנחנו״ לצד ערכו של ה״אני״. הסדר המוסרי הזה משתלם מאוד. הוא יוצר אי של משמעות בין־אישית בלב ים של כוחות נטולי אנושיות. הוא גואל את היחיד מבדידותו. המוסריות היא ניסיונה הכביר ביותר של הציוויליזציה לקחת את גורלה בידיה.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 31
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 31](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/31)

כוחה של השקפה זו בכך שהיא ממקמת את שורש המעשים בתוך עצמנו. היא משקמת את כבודן של היוזמה והאחריות. היא מדריכה אותנו לראות את חיינו לא כמשחק עיוור של כוחות חיצוניים — הגנום, השוק החופשי, אינטרסים כלכליים, כוחות חברתיים ואופנות מונְחות פרסום — אלא כסדרה של בחירות בחיפוש אחר הטוב והנכון, בחירות שבהן איננו מגששים לבדנו באפלה, משום שלרשותנו מאגר עצום של ניסיון היסטורי. היא מזכירה לנו שהפעולות שאנחנו מבצעים, ההחלטות שאנחנו מקבלים, משפיעות — ״עושות הבדל״ — על משפחתנו, על חברינו, על עמיתינו, על תחושתנו שהחיים שלנו נחיים כראוי. היא מלמדת אותנו להוקיר ולתחזק את מערכות היחסים — נישואים, משפחה, חברות, קהילה — שנוסכות בנו כוח להתמודד עם האי־ודאויות של העתיד הפתוח. היא מסלקת את האקראיות הנגזרת מחיים של התנגשות מתמדת בין מאוויינו שלנו לאלו של אחרים. היא מאפשרת לנו לראות עצמנו חלק ממסע שהחלו בו אלו שבאו לפנינו, שקורותיהם הם ההיסטוריה שלנו, וימשיכו בו אלו שיבואו אחרינו, ושאנחנו נוצרי תקוותיהם; זה מסע ליעד רחוק אבל ידוע: החברה הטובה שנקראנו ליצור יחד.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 32
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 32](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/32)

מה עושה את החיים לראויים לחיות אותם? התובנה העמוקה ביותר שזכיתי לה בשאלה זו הגיעה אליי לא באוניברסיטה אלא בראשית הקריירה הרבנית שלי, כשהיה עליי, בפעם הראשונה בחיי, לנהל טקס לוויה. עד היום קשים לי הרגעים המייסרים הללו, שבהם אני מנסה לנחם משפחה השרויה בצער; ובכל זאת, הם היו לי שיעור מאלף. בכל הספד שנשאתי ביקשתי לצייר את דיוקנו של הנפטר, שלעתים לא הכרתיו אישית, ולכן נהגתי לשוחח תחילה עם בני משפחתו ועם חבריו, ולנסות להבין מה הוא היה בשבילם. כמעט תמיד אמרו דברים דומים. המנוח היה בן זוג תומך והורה מסור. הוא היה חבר נאמן, נכון תמיד לעזור. מעולם לא ציינו כמה הנפטר השֹתכר, מה הוא קנה, באיזו מכונית הוא נהג והיכן בילה את חופשותיו. האנשים שיקיריהם התאבלו עליהם במיוחד לא היו העשירים ביותר או המצליחים מכולם — אלא אלו ששיפרו את חייהם של אחרים. הם היו אדיבים. יכולת לסמוך עליהם. הייתה להם תחושת אחריות. הם תרמו זמן וכסף לעניינים התנדבותיים. הם היו חלק מקהילה, חיו את ערכיה, השתתפו בצערה ובשמחותיה. כשהתבנית הזו חזרה לנגד עיניי פעם אחר פעם, הבנתי שאני לומד לא רק על חייהם של הנפטרים, אלא על הרבה יותר מכך: אני מתוודע למה שמגדיר חיים שנֶחיוּ נכון.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 33
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 33](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/33)

לדבר הזה אין כמעט קשר לערכיה של חברת שוק, אך יש לו קשר מלא לעיקרון המוסרי: מעשים טובים, יחסי אכפתיות, נכונות להקריב למען ערכים שלא אתה קבעת, השתייכות לקהילה שמקדישה עצמה להגשמת אידאלים — אלו הם הערכים המעניקים לחיים המשכיות ומשמעות. הם מהווים חלק גדול ממה שרובנו מבינים כאושר. הם שוויוניים עד להפתיע. הם נוגעים למה שאנחנו עושים ולמה שהננו, ולא לכוח או לעושר, להצלחה או לתדמית. הם עומדים בניגוד גמור להנחותיה של חברת הצרכנות מצד אחד, ולדטרמיניזם המדעי מצד אחר.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 34
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 34](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/34)

המוסריות היא אחת עם האקולוגיה של התקווה, משום שהיא ממקמת את השינוי החברתי ברמה נגישה, שבה אנחנו יכולים להשתתף באמצעות המעשים שאנחנו עושים, העקרונות שאנחנו חיים לאורם והיחסים שאנחנו יוצרים. המוסריות אינה רואה בנו חלקים בני תחליף במערכת כלכלית; היא מעניקה לנו מידה של עצמאות מהגחמות ומהאינטרסים של אחרים. בקהילה מוסרית, הנישואים מעניקים לאהבה קביעות. הנאמנות נוסכת בַּהוֹרוּת חוזק. החינוך הוא שיחה בין הדורות. קִרבה וברית קושרות אותנו עם בני אדם אחרים, כך שהם יודעים שיוכלו לסמוך עלינו ואנחנו יודעים שנוכל לסמוך עליהם. הידיעה שכולנו זרים גורמת לנו לצאת מגבולות ה״אנחנו״ ולקיים ידידות והדדיות גם עם ה״הם״. בצִדה, הידיעה שכדור הארץ אינו שייך לנו, שאנחנו דיירים זמניים בו, יורשיהם של אלו שבאו לפנינו ושומריהם של אלו שתורם יבוא אחרינו, מנווטת אותנו הרחק מדחף ההרסנות — הדחף למלחמה, להתערבות גנטית בלתי מחושבת או לניצול מופרז של משאבים — דחף הפועל לעתים על אלו שאין להם עניין בעולם שישאירו לאחר מותם.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 35
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 35](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/35)

ייתכן בהחלט שקהילות דתיות הן אחת הסביבות המעטות שעדיין מחזיקות בערכים כאלה. לפני מאה שנה טען דירקהיים שזוהי אחת הפונקציות העיקריות שלהן: להגשים שיפוטים קולקטיביים בעניין מהותם של הטוב, של הערכי מבחינה מוסרית, של הקדוש. זו כשלעצמה עשויה להיות סיבה לכך שבחלקים גדולים של העולם מתחוללת תחייה של הדת. הרעיון שהאושר יכול להימצא בהכנסות כספיות ובהוצאות כספיות, אותו מִבדה שכלכלות מתקדמות מטיפות לו, מעולם לא עלה ברצינות בדעתו של הוגה כלשהו, דתי או פילוסופי, שתהה על מהות האושר. עושר, תהילה, הצלחה — כל אלו מתחלקים באופן אקראי מדי, חיצוניים מדי למה שאנחנו, ונתונים בקשר רופף מדי עם ערכו של אדם, מכדי שיספקו מסגרת משמעותית לחיים. מקורות הערך העצמי צריכים להיות נגישים לכל אדם במידה שווה, וקשה לומר שמעמד כלכלי הוא כזה.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 36
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 36](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/36)

כוחן של הדתות הגדולות בכך שאין הן מציעות השקפה עקרונית בלבד באשר לטוב. את זה עושות גם שיטות פילוסופיות. אלא שהדתות, להבדיל מהפילוסופיות, גם מגשימות את הטוב הזה הלכה למעשה בקהילה חיה. הן מחיות אותו ומקנות לו חשיבות באמצעות תפילה ופולחן, נרטיבים מחייבים ופעולות משותפות של התקדשות. איני מבקש לטעון שדתות מסוימות או דתות בכלל הן מקור המוסריות היחיד שיש לנו. גלוי וידוע שאין זה נכון. ובכל זאת הדתות הן מרחב רב משמעות המצוי מחוץ, ואף מנגד, לתרבות המערבית המודרנית המאוחרת, זו הנוטה למוסס את הערכים ואת המידות המעניקים משמעות לחיים. זו הסיבה שבארצות שמחוץ למערב, ובמידה ניכרת גם בארצות מערביות, משמשות עתה הדתות אפיק מחאה משכנע נגד ערכי המערב העכשוויים.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 37
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 37](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/37)

בנקודה זו עלינו להביא בחשבון את כבודו של השוני. דתות אינן מסכימות זו עם זו, ולא עם פילוסופיות חילוניות, באשר לסוגיות מוסריות כבדות משקל כגון הפלות, המתות חסד, הפריה מלאכותית, מחקר בתאי גזע, הומוסקסואליות, זוגיות מחוץ לנישואים, ועוד עניינים שנויים במחלוקת. המחלוקות הללו, שיש בהן פוטנציאל להתנגשות כואבת, הן שגרמו לרבים לאמץ יחסיות מוסרית (אם הדתות אינן מסכימות ביניהן, המוסריות נתונה לבחירה), ולרבים אחרים, מן העבר השני, לאמץ את הליברטריאניזם (אַל לחברה לשפוט בעניינים מוסריים; מוסריות היא עניין פרטי). אני מאמין ששתי העמדות הללו כוזבות. אנחנו מתווכחים על ענייני מוסר במידה של רצינות שאיננו נוקטים בוויכוחים על עניינים שהם באמת יחסיים — איך להתלבש לסעודת ערב חגיגית, למשל. איננו מאמינים בְּכֵנות שענייני מוסר הם פרטיים, שכן לוּ סברנו כך לא היו הפגנות מחאה בנושאי סביבה או זכויות אדם, ולא היה דיון ציבורי בכל שאלה מוסרית שהיא. ועדיין השאלה אמיתית ודחופה: כיצד אנחנו חיים עם שוני מוסרי ובד בבד מקיימים קהילת־על משותפת?


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 38
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 38](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/38)

התשובה, שכבר הצעתי לעיל, היא **שיחה** — לא ויכוח, אלא המעשה הממושמע של תקשור (הבהרה של השקפותיי לאדם שאינו שותף להן) ושל האזנה (כניסה לעולמו הפנימי של אדם שהשקפותיו מנוגדות לאלו שלי). שתי אלו הן צורות כנות של הוקרה, של מתן תשומת לב לזולת, של הענקת ערך לדעותיו אף שאין הן דעותיי. בְּוויכוח צד אחד מנצח, הצד השני מפסיד, אך שניהם נשארים כפי שהיו קודם לכן. בשיחה שום צד אינו מנצח, אך שני הצדדים משתנים, מפני שהם יודעים עתה איך נראית המציאות מנקודת מבט אחרת. אין זה אומר שהצדדים מוותרים על אמונותיהם הקודמות. לא לכך נועדה השיחה. אולם אנחנו אכן משתנים, במובן זה שאני מבין עתה שעליי לפנות מקום לאמונה אחרת, שיש מי שמחזיק בה בכל נימי נפשו, ושהצד השני מבין, אם הראיתי שאני משוכנע בעמדתי, שעליו לפנות מקום לאמונתי שלי. כך נבנית מוסריות ציבורית בחברה מגוונת: לא בידי קול שולט יחיד, וגם לא באמצעות דחיקתם של נושאים מוסריים אל המתחמים הפרטיים של הבית ושל הקהילה המקומית — אלא בפעולה איתנה של הבנה, ושל רצון להיות מובן, מעבר לגבולות שמסמן השוני.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 39
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 39](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/39)

בחברה מגוונת — קל וחומר בעולם מגוון — על כל אחד מאיתנו להסתפק בפחות ממה שיש לנו כשאנחנו בחברת בני אמונתנו. קתולי אולי מאמין שהפלה היא רצח, יהודי או מוסלמי אולי מאמינים שקיום יחסי מין מחוץ לנישואים הוא אסור, וכל אחת מאמונות אלו מקבלת ביטוי בקהילה הדתית המתאימה. אולם איננו יכולים לצפות שאמונותינו ייכפו בכוח החוק על מי שאינו בן דתנו, אם יש בחברה קבוצות שאינן מסכימות איתן ושמשוכנעות שזכותן לבנות את חייהן על פי אמות מידה אחרות. על הוויתור הזה אנחנו מקבלים פיצוי, ואף יותר מזה, בכך שכולנו בונים בצוותא חברה שהיא גדולה יותר מזו שאנחנו יכולים לבנות בכוחות עצמנו; חברה שבה קולנו נשמע וזוכה להקשבה גם אם אינו נוחל ניצחון. כשם שקהילה מושתתת על הנכונות של ה״אני״ לתת ל״אנחנו״ לעצב אותו, כך חברה נבנית על מוכנות ה״אנחנו״ של קהילתנו לוותר כדי לתת מקום לקהילות אחרות ולאמונותיהן הכֵּנוֹת. חברה היא שיחה רב קולית. בשיחה הזאת, ובאמצעותה, אנחנו שותפים לעיצוב עתידנו הקולקטיבי, ומתנערים מהתפקיד העלוב שהועידו לנו כוחות השוק, תפקיד האבק הנישא ברוח. שיחה — מכבדת, רצינית, הדדית, כזו המחלצת מאיתנו את מיטב כוחות האמפתיה וההבנה שלנו — היא המתווה המוסרי לעולם שמושל בו כבוד השוני.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 40
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 40](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/40)

אין דרך לחסל את התנאים האובייקטיביים היוצרים את חוסר הביטחון. אנחנו עומדים בפתח מאה שמסלולה הוא, במידה קיצונית, בלתי ניתן לחיזוי, ודווקא החירויות החשובות לנו הן ההופכות אותה לכזו. ועם זאת, טענתי בפרק זה שיש לנו משאבים אינטלקטואליים המאפשרים לנו להתמודד עם חוסר הביטחון. החשוב בהם הוא החזון המוסרי שאפיין את המאה התשע עשרה, ואילו בימינו הוא לפעמים חסר כל כך. חזון זה אִפשר לאברהם לינקולן לרפא את הפצעים שהותירה מלחמת האזרחים (״בלי זדון כלפי איש, ועם נדיבות כלפי כולם״), ולבנימין ד׳יזראלי ליזום שינוי פוליטי עם דרמה מוסרית (״הצדק הוא האמת בפעולה״). כשמשתמשים בו כיום, והבולט שבהם הוא נלסון מנדלה, המטיף לרעיונות של אמת ושל השלמה שיירפאו את פצעי האפרטהייד, עומד החזון במלוא כוחו המקורי. אנחנו זקוקים לתבנית מוסרית כגון זו. אנחנו יכולים לנסוע במהירות כל עוד אנחנו יודעים אנה אנחנו באים. ברגע שאנחנו מאבדים את החזון אנחנו מוצאים עצמנו, בעקבות כך, בלי מפה ובלי יעד. זה הזמן שבו אנשים פונים למנהיגים פופוליסטים היודעים לשחק בפחדיו של הציבור, או לזהויות מן העבר ולזרמים פונדמנטליסטיים המציעים להם להתמודד עם הפחד בעזרת הצגתה של קבוצה כזו או אחרת כאחראית לכל מדווי העולם. עד לא מכבר לא העליתי על דעתי שאצטרך ביום מן הימים להזהיר מפני פנייה לאפשרויות הללו, שהרי האסונות הגדולים שהן חוללו במאה העשרים צרובים עדיין בבשרה של האנושות. אך כשהרגשות גואים, הזיכרונות נתונים בשפל.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 41
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 41](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/41)

בעולם של אי־ודאות גוברת, המוסריות מחזירה לתמונה את רעיון ה**אחריות**: הרעיון שמה שאנחנו עושים, ביחד ולחוד, הוא בעל השפעה, ושהעתיד הוא בידינו. כל תקופה יצרה שיטות פילוסופיות או תורות מעין־מדעיות משלה כדי להראות שמה שקורה לא יכול היה להיות אחרת; שמהלכה של ההיסטוריה בלתי נמנע; שזה היבריס להאמין שאנחנו יכולים להילחם בגורל. כל שבידינו לעשות, אומרות התורות הללו, הוא ליישר עצמנו בכיוון הזרם, לנצל אותו כשאנחנו יכולים, ולהתמסר לו בשלווה, אדישים לגורלנו, כשאיננו יכולים לנצלו. זה מין הטענה הנשמעת תכופות לצידוק הדין של הגלובליזציה: היא קיימת; אין לברוח ממנה; היא מאיתני הטבע; היא מה שתומס פרידמן מכנה ״כתונת המשוגעים המוזהבת״; הברירה היא להצטרף ולשגשג — או לעמוד מנגד ולרעוב ללחם. דרך חשיבה זו היא נסיגה להשקפת עולם קדומה. זהו עולם המיתוס, שבו האנושות עומדת לבדה בסביבה הנשלטת בידי כוחות בלתי מנוצחים, עיוורים לנוכחותנו וחירשים לתפילותינו ולתקוותינו.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 42
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 42](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/42)

המחשבה המקראית, בזינוק נחשוני, מעזה לטעון אחרת. יש ממד אנושי לקיום. תקוותינו אינן רק חלומות, וחזונותינו אינם אשליות. משהו בגרעין ההוויה מגיב לנו כבני אדם בעלי עצמיות; הוא מזמין אותנו להגשים את חירותנו על ידי כך שנבנה משפחות, קהילות וחברות בדרך שיש בה כבוד לצלם אלוהים שבאדם, דרך המאצילה על חייו של כל אדם את כבודו האנושי המוחלט. השקפה זו, שהיא נחלת היהדות, הנצרות והאסלאם, רואה בבחירה, ביוזמה ובאחריות המוסרית את לבו של הפרויקט האנושי. איננו נטולי השפעה בפני הגורל. כל התקדמות טכנולוגית יכולה לשמש לטוב ולרע. כל סדר כלכלי יכול להיות מנוצל לרעה, להשתולל חסר רסן, או להיות מונחה משיקולי צדק והוגנות. עוצמתה הגוברת של האנושות, כשלעצמה, אינה רעה ואינה טובה. הדבר תלוי בשימוש שנעשה בה. כל דבר שאנחנו יכולים ליצור, אנחנו יכולים גם לשלוט בו. כל דבר שאנחנו יוזמים, אנחנו יכולים גם לכוון. כל עוצמה חדשה מלווה גם בבחירה, באחריות ובמקום לחשיבה מוסרית. אני מאמין שהשקפה זו, שדטרמיניסטים מתנגדים לה מימי קדם ועד היום, אינה רק נכונה, אלא גם הכרחית אם רצוננו להביס את הפוליטיקה של החרדה וחוסר הביטחון.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 43
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 3; Control; The Imperative of Responsibility 43](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/3%3B%20Control%3B%20The%20Imperative%20of%20Responsibility/r/43)

הקפיטליזם הגלובלי אינו כוח אימתני בלתי ניתן לשליטה. הוא התהווה בדרכים בלתי מתוכננות ובלתי צפויות, אך אין הכרח שיישאר כזה. התנועה הסביבתית בשנות השבעים שינתה את דעת הקהל ואת דפוסי הצריכה. המחאה על הגלובליזציה בסוף שנות התשעים גרמה לממשלות ולמוסדות פיננסיים לחשוב מחדש על אחריותם כלפי המדינות המתפתחות. מסעות ציבוריים נגד תאגידים שכנעו אותם להקפיד שמוצריהם לא יהיו פרי עבודה בתנאים בלתי קבילים ובמשכורות רעב. כולנו, באמצעות ההחלטות שלנו כיצד לחיות, לעבוד, לנסוע ולצרוך, עוזרים לעצב סביבה משותפת. כשאנחנו חושבים בדרך מוסרית ומתנהגים בדרך מוסרית, כשאנחנו עושים את הנכון פשוט משום שהוא נכון, אנחנו יוצרים אקלים ציבורי — שכן הטוב, כמו הרוע ממש, הוא מידבק. איננו חייבים לקבל את הבלתי קביל. הדבר היחיד שגורם למגמות חברתיות או כלכליות להיות בלתי נמנעות, הוא האמונה שהן כאלה. בדרמה של המאה העשרים ואחת, שזה עתה החלה, אנחנו צוות התסריטאים. בהסכמה משותפת יכולה דרמה זו לקבל כיוון כזה או אחר. אסור לנו להסתפק בשיטה כלכלית שמוותרת על משהו מכבוד האדם. עלינו להוריש לדורות הבאים עולם נעים יותר, הוגן יותר וגחמני פחות.