## The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions

###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 1
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 1](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/1)

מערכות יחסים מסורתיות נולדות מתוך קרבת משפחה, מוצא אתני, סמיכות גאוגרפית, השקפות רוחניות משותפות וכיוצא באלו. הדבק המאחד אותן הוא מחויבות הדדית ותפיסה של גורל משותף… מערכות יחסים ממוסחרות, לעומת זאת, הן אינסטרומנטליות מטבען. הדבק היחיד המחזיק אותן הוא מחירה המוסכם של העִסקה… קהילה חזקה היא תנאי מוקדם למשק בריא, מפני שרק היא יוצרת ביטחון חברתי. 
(ג׳רמי ריפקין, ״עידן הגישה״)


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 2
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 2](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/2)

חסידי השוק הגלובלי מצטרפים לרבים וטובים לפניהם שדבקו ברעיון שהתחרות היא הכוח המניע את הקִדמה, אולי המשפיע שברעיונות המודרניים. בספרו ״לווייתן״ דיבר הובס על ״נטייה כללית של כל בני האדם: תשוקה מתמדת וחסרת מנוח אל כוח אחר כוח, תשוקה שאינה פוסקת אלא עם המוות״.¹ צ׳רלס דרווין טען בספרו ״מוצא המינים״ שהמאבק על ההישרדות במצב של משאבים מוגבלים — הברירה הטבעית — הוא שמסביר את מהלך האבולוציה. דרוויניסטים חברתיים, בהם הרברט ספנסר, סברו שחוק הברירה הטבעית חל גם על חברות ועל תרבויות. כיום טוענים הגלובליסטים שהגברת התחרות עד למרב האפשרי, באמצעות פיתוח שווקים בין־לאומיים והסרת מנגנוני הסדרה מן השוק, היא מנוע הטורבו של יצירת העושר.

footnotes:
¹ הובס תשכ״ב, עמ׳ 89.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 3
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 3](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/3)

יש מידה מסוימת של אמת בקביעה הזו, אבל רק מידה מסוימת. הניסיון להבין כיצד התבססה אמונה זו, וכיצד אותגרה בעת האחרונה, יוביל אותנו לעסוק באחד הפרקים המרתקים ביותר במחשבה המודרנית, פרק המקפל בתוכו רעיונות מתחומים שונים: כלכלה, פוליטיקה, מתמטיקה יישומית, סוציו־ביולוגיה והדמיית המחשב. עיקרו הוא שינוי פרדיגמה בהבנתנו את יחסי הגומלין האנושיים, וחשוב מכך, ראייה עשירה יותר של חשיבות התרבות והקהילה בקיומם של חיים חברתיים, כלומר של ״יחסים בריתיים״, כפי שאכנה זאת בהמשך. אחת המסקנות החשובות שתעלה מהדיון הזה היא שהכלכלה והפוליטיקה, שתי הדיסציפלינות המובילות בחברה העכשווית, אין בהן די אם אנחנו מבקשים לשמר את האקולוגיה האנושית שלנו. אך תחילה יש לשאול את השאלה, הכיצד הצליחה התחרות לתפוס את מרכז הבמה במחשבה המודרנית?


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 4
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 4](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/4)

אחת מנקודות המפנה בתולדות המערב אירעה כאשר קבוצת הוגים שאלה כיצד יוכלו התשוקות ההרסניות המאפיינות את בני האדם להפוך ליתרון. מה יקרה, שאלו, כאשר רגשי החטא ותודעת האיסור, שהופנמו היטב בקרב בני האדם בעידן הדתי, יתחילו להיחלש? תשובה אחת, שנתן תומס הובס, נעוצה ביצירתה של סמכות ריכוזית חזקה, לווייתן המדינה כלשונו, שתבטיח את שלטון החוק. זו הייתה הולדת הפוליטיקה המודרנית. תשובה אחרת, שהגו פסקל, ברנארד מנדוויל ואחרים, הייתה ממולחת יותר. האין מאווייהם הסותרים של בני האדם יכולים להיות גורם ממריץ? ואולי בשל כך אף יגיעו בני האדם להישגים גדולים יותר מאשר לו היו נינוחים וטובי לב? מונטסקייה טען שרדיפת הכבוד מעוררת את הגוף הפוליטי, כך ש״כל אחד תורם לרווחת הכלל בעוד הוא סבור שהוא עמל למען ענייניו שלו״. בנימה דומה העיר ג׳מבטיסטה ויקו:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 5
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 5](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/5)

מתוך אכזריות, תאוות בצע ושאפתנות, שלוש הרעות המסיטות את כל בני האדם מדרך הישר, יוצרת [החברה] ביטחון לאומי, מסחר ומדינאות, וכך מכוננת את עוצמתן של הרפובליקות, את עושרן ואת חוכמתן. מתוך שלוש הרעות הגדולות הללו, שלבטח היו מכלות את האדם מן הארץ, כך מחוללת החברה את האושר האזרחי.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 6
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 6](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/6)

המידה הרעה הפרטית הופכת מעלה ציבורית אם החברה יודעת להתארגן באופן כזה שתשוקות מוסבות לאינטרסים.² כך נולדה הכלכלה.

footnotes:
² Hirschman 1997.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 7
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 7](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/7)

הניסוח הידוע ביותר של עיקרון זה הוא של אדם סמית ב״עושר העמים״. הוא הראה ששוק החליפין וחלוקת העבודה יוצרים צמיחה כלכלית. בתהליך מסתורי אך חיובי להפליא, מעשיהם של הפרטים, המוּנָעים מעניין אישי, יוצרים בהצטברם רווח לכלל. ויקו, שהבין זאת כבר קודם לכן, היה נרגש כל כך מגילוי זה, שאמר שהוא ״מוכיח את קיומה של ההשגחה העליונה״. סמית הסתפק ב״יד נעלמה״:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 8
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 8](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/8)

[הפרט] אינו מתכוון לקדם את העניין הציבורי, ואף אינו יודע באיזו מידה הוא מקדם אותו. בהעדיפו לתמוך בתעשייה המקומית ולא בתעשייה הזרה הוא מתכוון רק לביטחונו שלו; ובהיותו מכוון את התעשייה כך שתגדיל את ערך תוצרתה הוא מתכוון רק לרווח שלו — ובכך, כמו במקרים רבים אחרים, הוא מובל בידי יד נעלמה לקדם מטרה שלא הייתה כלולה בתכניותיו… בחפשו את טובת עצמו הוא מקדם תכופות את טובת החברה כולה, ביעילות רבה יותר משהיה עושה לו באמת התכוון לקדמה. מעולם לא הבחנתי בטובה רבה שצמחה מידי אלו שהתיימרו לסחור למען הטוב הציבורי. אך ממילא זו יומרה שאינה שכיחה בקרב סוחרים, ואין צורך להשחית מילים רבות כדי להניאם ממנה.³

footnotes:
³ Smith 1937, p. 423.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 9
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 9](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/9)

כך, בתובנה מבריקה אחת נפתר המתח המטלטל את התרבויות כולן, זה שבין האינטרס האנוכי לבין האלטרואיזם, בין רדיפת הרווח הפרטי לבקשת התועלת הציבורית. למעשה אין ניגוד כלל בין הדברים. כוחו של השוק הוא ברתימת המרץ הפרטי למען הרווח הציבורי. כמו ההשגחה העליונה עצמה, הוא מכוון את המאורעות מעבר להשגתם של האנשים הפועלים בהם. מתוך מה שנראה כהחלטותיהם הבלתי תלויות של מיליוני אנשים, שכל אחד מהם מתכוון לתועלתו שלו בלבד, עולה דבר מה עצום, טוב ובלתי צפוי: הצמיחה הכלכלית. כדי לסייע לתועלת הכלל, כל שעלינו לעשות הוא להתרכז בעצמנו. היד הנעלמה תעשה את שאר העבודה. תאוריה זו, שהיא עיקר האמונה המרכזי של כלכלת השוק, הותקפה מאוחר יותר בידי החלופות הפוליטיות הגדולות של העולם המודרני, הסוציאליזם והקומוניזם, אך לקראת סוף המאה העשרים הן נמצאו כבר בנסיגה ואף בתבוסה. אולם באותה שעה שהקפיטליזם הדמוקרטי החל לחגוג את ניצחונו על השיטות הכלכליות היריבות, הסתמן אתגר חדש מכיוון שונה ובלתי צפוי.⁴

footnotes:
⁴ הסיפור המלא מסופר היטב אצל Wright 1995; רידלי תשס״א; ואצל Fukuyama 1999.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 10
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 10](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/10)

הסיפור החל ב־1944, עם המצאתו של ענף מתמטי חדש, תורת המשחקים, בידי אחד המוחות המזהירים של המאה העשרים: ג׳ון פון־נוימן (1903–1957). הוא נולד בהונגריה לאב שהיה בנקאי מצליח, היגר ב־1930 לארצות הברית, ושם נטל חלק מרכזי בפיתוח הנשק התרמו־גרעיני, הטילים הבליסטיים ותאוריית ההרתעה הגרעינית. אולם הוא נצר עמו זיכרון ילדות מיוחד: השיחות שאביו ניהל סביב שולחן ארוחת הערב על בעיות ניהול הבנק. לאחר שנים, רישומן של השיחות הללו הביאו את פון־נוימן למסקנה שהניתוח הכלכלי המקובל מתעלם מאחד המאפיינים החשובים של קבלת ההחלטות האנושית. בחירתה של החלופה הטובה ביותר מבין כמה חלופות שאפשר לחשב את תוצאותיהן, היא כמובן עניין שאין לזלזל בו, אלא שרק לעתים נדירות החיים פשוטים כל כך. בדרך כלל תוצאתה של בחירה שלי תלויה בתגובותיהם של אחרים, ואותן אי־אפשר לנבא. תורת המשחקים הייתה ניסיון ליצור ייצוג מתמטי להתנהגות בתנאי אי־ודאות. שש שנים לאחר שפון־נוימן החל בפיתוחה, היא הניבה את היישום המפורסם ביותר שלה: דילמת האסיר.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 11
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 11](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/11)

הדילמה מנוסחת בתרחיש דמיוני. המשטרה עוצרת שני אנשים בחשד לביצוע פשע חמור. אלא שאין בידיה ראיה מרשיעה. לכל היותר יש לה מידע המספיק כדי להוכיח את אשמתם של השניים בעבירה חמורה פחות. מטרתה של המשטרה היא אפוא לגרום לפחות לאחד העצורים להעיד נגד חברו. המשטרה מושיבה אותם בשני תאים נפרדים, מבלי שהם יכולים לתקשר ביניהם. או אז מוצעת לכל אחד מהם עסקה. אם אחד ילשין וחברו ישתוק, המלשין ישוחרר וחברו, שהופלל, יישלח לעשר שנות מאסר. אם שניהם ילשינו זה על זה, כל אחד מהם יישלח לחמש שנות מאסר. אם שניהם ישתקו ואיש לא יפליל את חברו, אפשר יהיה להרשיע אותם רק בעבירה הקלה יותר, וכל אחד מהם יידון לשנת מאסר אחת.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 12
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 12](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/12)

אין צורך לאמץ את המוח יותר מדי כדי לגלות שמנקודת מבטם של האסירים, כדאי להם להלשין. אולם כיוון ששניהם יחשבו כך, התוצאה תהיה שכל אחד מהם יבלה חמש שנים בכלא. לעומת זאת, אם שניהם יחליטו לשתוק, כל אחד מהם ייאסר לשנה אחת בלבד. הסיבה שהם לא יבחרו באסטרטגיה זו היא שאיש מהם אינו בטוח שחברו ינהג כמוהו. דילמת האסיר נראית כקוריוז מתמטי, אך משמעותה חורגת הרבה מעבר לכך. היא קוראת תיגר על ההנחה הבסיסית של הכלכלה הסמיתיאנית, שלפיה אנשים הפועלים בנפרד למען האינטרסים הפרטיים שלהם יוצרים יחד תוצאה המועילה לכולם. בניגוד גמור לכך, היא מראה ששני אנשים שכל אחד מהם פועל באופן רציונלי יוצרים תוצאה שהיא רעה לשניהם.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 13
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 13](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/13)

שנים רבות נותרה עובדה זו כפרדוקס, עד שהגיעה תובנה מכיוון אחר. זה מכבר העיבה על הביולוגיה מבית מדרשו של צ׳רלס דרווין שאלה שדרווין עצמו כבר היה מודע לה. במאבק ההישרדות מנצחים המתאימים ביותר. אף על פי כן, כמעט כל החברות האנושיות מייחסות ערך רב להתנהגות אלטרואיסטית ומציגות אותה כמופת. איזה יתרון אבולוציוני יכול לצמוח ליחיד מהקרבת האינטרסים שלו למען הקבוצה? הקבוצה עשויה להרוויח, אבל לא היחיד האלטרואיסט. כיצד זה אפוא ממשיכים הגנים האלטרואיסטיים לעבור בשרשרת הדורות? כפי שציין דרווין, אנשים אמיצים ״נהרגים בממוצע במספרים גדולים יותר מאנשים אחרים״. הגיבור ״לעתים קרובות לא ישאיר אחריו צאצאים שיירשו את טבעו האצילי״.⁵, vol. 1, p. 163. תכונת האלטרואיזם אמורה אפוא להיכחד. אך היא שורדת היטב.

footnotes:
⁵ Charles Darwin, The Descent of Man


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 14
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 14](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/14)

התשובה באה לבסוף מהתבוננות בדילמת האסיר, המלמדת שהתנהגות לפי האינטרס האישי אינה מניבה תמיד את התוצאה המיטבית. אך מה היה קורה לו נפגשו השניים פעם אחת? או כמה פעמים? האם לא היו מגלים לבסוף שיש דרך פעולה טובה יותר, והאחד יאמר לחברו ״אשמור על שתיקה בתנאי שגם אתה תעשה כך; אפעל על פי האינטרס שלך, כי זהו האינטרס שלי״? נראה שהשניים יעלו על המסלול הזה, מסלול שיתוף הפעולה, רק אם תהיה להם הזדמנות ללמוד — כלומר אם יימצאו שניהם שוב ושוב בדילמת אסיר. הרעיון הזה עשוי לפתור לא רק בעיה מתחום הכלכלה, אלא גם מן הביולוגיה: הוא מסביר את הישרדות האלטרואיזם.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 15
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 15](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/15)

בשנות השבעים המאוחרות עוצמתם של המחשבים הייתה מספקת כדי לדמות מפגשים כאלו. רוברט אקסלרוד, איש מדע המדינה, הכריז על תחרות בין־לאומית לתוכנות מחשב שישחקו זו נגד זו ונגד עצמן את דילמת האסיר החוזרת ונשנית: כל תוכנה תשחק מאתיים פעמים רצופות בדילמת האסיר, על פי אסטרטגיה משלה, נגד כל אחת מהתוכנות האחרות. התוכנה המנצחת — זו שצברה את שנות המאסר המעטות ביותר — הייתה של הקנדי אנטול רפופורט, ושמה היה ״מידה כנגד מידה״. היא פעלה לפי עיקרון מדהים בפשטותו: ״אעשה לך כאשר עשית לי״. בסיבוב הראשון בכל סדרה, שיתפה התוכנה פעולה עם השחקן השני ושתקה, ובכל סיבוב שלאחר מכן חזרה על בחירתו של השחקן השני בסיבוב הקודם. תוכנות אחרות, שעקרונות פעולתן היו תוקפניים יותר, הגיעו אמנם להישגים טובים יותר בסיבובים הראשונים, אולם עד מהרה איבדו את יתרונן משום שהתנהגותן גרמה ליריב להיעשות נקמני. פעולה בשיטת מידה כנגד מידה מלמדת את היריב שכדאי לו לשתף פעולה, וניצחונה של שיטה זו מלמד אפוא שלאלטרואיזם הדדי יש ערך הישרדותי. זהו כנראה יתרונו האבולוציוני של ההומו ספיינס.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 16
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 16](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/16)

ההישרדות, כך התברר, אינה תלויה בחוזק האישי אלא בהרגלים של שיתוף פעולה. בדו־קרב בין אדם אחד ואריה — ינצח האריה, אך אם יעמדו מול האריה עשרה אנשים ופעולותיהם תהיינה מתואמות, ייתכן מאוד שהם יוכלו לו. כיום משערים שהמאפיינים המייחדים את האדם מיתר בעלי החיים — גודלו היחסי של המוח ומורכבותה של השפה — קשורים בנטייתו לחיות בחברה גדולה, וביתרונות שנטייה זו מקנה לו. בקרב היונקים נמצא אפילו מתאם גבוה בין גודל המוח (ליתר דיוק: בין גודלו של הנאו־קורטקס, קליפת המוח, יחסית למוח כולו) לבין הקבוצה החברתית: ככל שהנאו־קורטקס גדול יותר, הקבוצה גדולה יותר. ממצא מעניין שנבע מהמחקר הזה הוא שגודלה המיטבי של קבוצה חברתית אנושית הוא 150 איש.⁶ זהו, בממוצע, המספר המרבי של האנשים שאנחנו יכולים להכיר היטב ולהחשיב כחברינו. הנה לנו רמז מסקרן לכך שלמבנה החברתי הקהילתי יש בסיס ביולוגי.

footnotes:
⁶ גלדוול 2001, עמ׳ 197–175.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 17
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 17](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/17)

דילמת האסיר נתפסה, כאמור, כסותרת את עקרון האינטרס האישי של אדם סמית, משום שהיא הראתה שפעולה אנוכית לא מניבה תמיד תוצאות מיטביות. הניגוד, כפי שנוכחנו לדעת, נפתר כשהמשחק שוחק פעמים רבות בידי אותם שחקנים. הם לומדים בסופו של דבר לשתף פעולה ביניהם; ושיתוף פעולה מתבסס על אמון — על האמונה שהפעולה שאני נוקט למענך תיענה, עכשיו או כעבור זמן, בפעולה דומה מצדך. העיקרון הזה יסודי כל כך, שהכלכלנים נתנו לו שם. הם טבעו את המונח **הון חברתי** כמציין את מידת האמון השוררת בתוך חברה. אסור לשכוח כיצד נוצר אמון בדילמת האסיר החוזרת ונשנית: במגע גומלין ממושך בין הצדדים. זוהי, למשל, הסיבה לכך ששיעורי הפשיעה בערים גדולות גבוהים תמיד מאלו שבכפרים וביישובים. קל יותר לאדם לנצל אותך כשהוא יודע שלא תראה אותו יותר — כמו בדילמת האסיר החד־פעמית — ולא כשהוא יודע שמחר או מחרתיים תיפגשו שוב ברחוב. הרגלי שיתוף פעולה תלויים בקיומם של יחסים ארוכי טווח.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 18
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 18](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/18)

אבל איך והיכן מתחיל האמון הזה? יש כאן פרדוקס. אם, כפי שעולה מדילמת האסיר, אין זה רציונלי לסמוך על זר, היכן מתרחשת פריצת הדרך? התשובה טמונה בהתבוננות במוסדות המנהלים את חיינו המשותפים.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 19
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 19](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/19)

דמיינו שאתם מנסים להסביר למישהו על המוסדות החברתיים הבסיסיים. אתם מחליטים לעשות זאת באמצעות סיור רגלי במרכז לונדון. אתם עוברים ליד בתי הפרלמנט, ומסבירים שהבניינים הללו הם מקום מושבה של הממשלה וביתה של הפוליטיקה, ושהפוליטיקה עניינה יצירת כוח וחלוקתו. אתם נכנסים לסיטי, עוברים ברחובות של משרדים ושל חנויות, ורואים ממרחק את בניין הבורסה. אתם מסבירים שזהו ביתו של השוק, שזוהי ממלכת הכלכלה, ושהכלכלה עניינה יצירת עושר וחלוקתו. בעודכם הולכים, בן שיחכם מצביע אל המגדלים והצריחים של כנסיות לונדון ואל כיפתה הגדולה של קתדרלת סנט פול. ״ובתי התפילה האלה״, הוא שואל, ״מה הם מייצרים ומחלקים?״ מן הסתם תשיבו שאלו מוסדות מסוג שונה לחלוטין, לא מוסדות שמחלקים ומייצרים משהו — אך טעות תהיה בידכם. בתי תפילה, קהילות וקהל מאמינים יוצרים ומחלקים דבר מה — אם כי זהו דבר מה שונה בתכלית מעושר ומכוח.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 20
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 20](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/20)

יחסים פוליטיים וכלכליים הם **חוזיים**. הם מבוססים על ההנחה שהצדדים השותפים להם מרוויחים מקיומם. ביחסים כלכליים ברור מאליו שכך הוא, וביחסים פוליטיים — גם שם, כפי שעולה מתורותיהם המגוונות של הובס, לוק ורוסו, יש אמנה חברתית: התהליך, המפורש או הסמוי, שבו היחידים מוסרים חלק מכוחותיהם ומחירויותיהם לגוף מרכזי כמו המדינה. ובתמורה, המדינה מבטיחה את שלטון החוק, ובכך להגן על חייהם ועל קניינם.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 21
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 21](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/21)

אולם היחסים החוזיים אינם צורות ההתאגדות היחידות, ואפילו לא הבסיסיות; קחו למשל משפחה שבה אב, אם וילדים. הם אוכלים, שותים, משחקים ומדי פעם גם מתווכחים. הם מבצעים מטלות ביתיות על פי תור. הם פיתחו כוראוגרפיה לא מודעת של הדדיות. הם עוזרים זה לזה; הם תלויים זה בזה; וּמָחוֹל זה של נתינה וקבלה אינו חלק זניח מזהותם ומהתפתחותם האישית. ייתכן שיש להם כללים, ולעתים הם גם מפרים אותם. יש המריבות הקטנות, שמובילות בדרך כלל לטקסים של השלמה — מישהו אומר ״סליחה״, סולחים לו, או לה, והסדר מושב על כנו. כשאנחנו צופים במיקרו־קוסמוס הקהילתי הזה, ובחיי הגומלין שלו, אנחנו חוזים בהתרחשותו של דבר רב חשיבות: יצירתם של חיים מוסריים והתקיימותם.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 22
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 22](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/22)

מתחת לפני השטח של משפחה זו מצויים ערכי יסוד: אהבה, נאמנות, אחריות, סמכות, ציות, הגינות וחמלה. אלו הם החוטים הקושרים יחד את בני המשפחה. הם מגדירים את היחסים ביניהם ומעצבים את הציפיות שיש להם זה מזה — למשל, הציפייה שאם לאמא היה יום מעיק במיוחד בעבודה, בני המשפחה יהיו רגישים יותר משהם רגילים ותובעניים פחות משהם רגילים, והציפייה שכאשר שיעורי הבית קשים לאח הצעיר, אחד מאחיו הבוגרים יעזור לו. היחסים הללו אינם חוזיים. אין להם דבר עם עסקאות של כוח או של עושר. קבוצה שלכידותה נוצרה באמצעות איום באלימות, או לחלופין באמצעות תשלום על השירותים שחבריה נותנים זה לזה, איננה בשום אופן **משפחה**. היא איננה מה שאני מכנה, על פי מילת מפתח במקרא, יחסים **בריתיים**. לעומת החוזה, שעניינו הוא בָּעצמי, הברית עניינה הקבוצות הגדולות יותר, שבהן ובאמצעותן אנחנו מפתחים את זהותנו. בריתות עניינן ה״אנחנו״ שבתוכו אני מגלה את ה״אני״. יחסים בריתיים הם אלו הנשענים על אמון.⁷

footnotes:
⁷ על אודות האמון ראו Fukuyama 1995 ו־Seligman 1997.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 23
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 23](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/23)

מושג העצמי המבודָד, האטומי, אותו ״אני״ שממנו נובעות המחשבה וההתנהגות, היה מאבני היסוד של המחשבה המודרנית. דקארט פתח, כידוע, את מסעו הפילוסופי בהטלת ספק שיטתית בכל דבר שהוא האמין בו. האם יש משהו שאני יכול להיות בטוח בו? הוא שאל וענה: רק בדבר אחד. אני חושב — משמע אני קיים. העצמי הבודד הזה, שאינו בטוח בדבר לבד מעצם קיומו שלו, הוא גיבורן של כמעט כל הדרמות הגדולות של הנאורוּת. זה אותו ״אני״ שעל פי הובס דואג לביטחונו באמצעות מתן כוח לריבון. זה אותו עצמי שעל פי לוק חווה תחושות ומשתמש בכוח תבונתו כדי לפתח שפה. פגשנו כבר את ה״אני״ הזה בסיפורו של אדם סמית על השוק, כשהוא רודף אחר טובת עצמו ובלי דעת תורם בכך לעושרה של האומה. חוזים נכרתים בין עצמִיִים.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 24
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 24](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/24)

אולם הגות המאה העשרים ערערה את העצמי הזה: התברר שהוא מִבְדֶה, או לפחות הפשטה. הסוציולוג ג׳ורג׳ הרברט מִיד הראה שאנחנו מפתחים תחושה של זהות אישית רק באמצעות שיח הדוק ומתמשך עם ״אחרים משמעותיים״; בדרך כלל, בשלב הראשון, אלו הם הורינו. הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין הראה ש״שפה פרטית״, הבעה מילולית המובנת רק לאדם שניסח אותה, היא רעיון הסותר את עצמו. אנחנו לומדים שפה רק באמצעות תקשורת ומגע, כלומר מתוך יחסים עם זולתנו. כבר בפרק ב רומזת התורה לרעיון הזה. אלוהים אומר על האדם הראשון: ״לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו״. הוא בורא את האישה הראשונה, וכשאדם מתעורר ורואה אותה הוא אומר: ״זאת הפעם עצם מעצמַי ובשר מבשרי; לזאת יקרא אשה, כי מאיש לֻקחה זאת״. זוהי הפעם הראשונה שבה נזכרת בתורה המילה ״איש״, המייחדת אדם מחברו; עד כה נקרא האדם רק ״אדם״, שמו הכללי כמין ביולוגי. עתה, כשהוא מכנה עצמו לראשונה ״איש״, הוא עושה זאת רק לאחר שהוא נוקב במילה ״אישה״: לפני ה״אני״ הוא חייב לומר ״אתה״ (ובמקרה שלנו ״אַתְּ״).


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 25
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 25](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/25)

זו תפיסת הזהות האישית שעומדת בבסיס מושג הברית. ברית אינה קשר של אינטרס או של תועלת אלא קשר של שייכות. בריתות נכרתות כששני אנשים או יותר מתאגדים כדי ליצור ״אנחנו״. הן שונות מחוזים בכך שהן נוטות להיות בלתי מוגבלות בזמן. יש בהן מחויבות של אדם לאדם אחר, או לכמה אנשים אחרים. הנאמנות, המחויבות להישאר יחד גם בזמנים קשים, מהותית להן. הן דורשות לעתים הקרבה עצמית. אנשים הקשורים יחדיו בברית ״מחויבים להיענות זה לזה לפנים משורת הדין, ואינם מגבילים את מחויבותם לדרישות החוזיות במובנן הצר״.⁸ הדוגמה הפשוטה ביותר לברית היא קשר הנישואים. דוגמה אחרת היא הרעוּת — כמסופר למשל בספר שמואל: ״ויכרֹת יהונתן ודוד ברית באהבתו אֹתו כנפשו״ (שמואל א יח, ג). אולם בריתות הן לעתים מסגרות גדולות הרבה יותר. כפי שמציין דניאל אלעזר, הן מבטאות את ״הרעיון שאנשים חופשיים ליצור קהילות ומדינות, עמים וציבורים, ואף את החברה האזרחית עצמה, על ידי הסכמים מעוגנים מוסרית״.⁹

footnotes:
⁸ Elazar 1989, p. 19.
⁹ שם.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 26
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 26](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/26)

ביחסי ברית אנחנו מפתחים את הדקדוק ואת התחביר של ההדדיות; אנחנו עוזרים ונעזרים בלי לערוך חישובים של תועלת יחסית. ביחסים מסוג זה נולד האמון, ובלעדיהם לא היו לא עצמיים ולא חוזים. חוזים, חברתיים או כלכליים, הם המערכת המתווכת בין זרים. אולם לו היינו תמיד אך ורק זרים, לא הייתה לנו סיבה לרחוש אמון זה לזה. תמיד היה עלינו להביא בחשבון את האפשרות שהזולת ימעל באמוננו כאשר הדבר יועיל לו. בעולם מרוקן כליל מנאמנות ומאמינות, לא היו יכולים לפעול שווקים ומדינות. פרנסיס פוקויאמה צודק אפוא בהבחנתו זו:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 27
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 27](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/27)

כדי שמוסדותיהם של הדמוקרטיה ושל הקפיטליזם יתפקדו היטב, עליהם לשמור על דו־קיום עם כמה הרגלים תרבותיים קדם־מודרניים. החוק, החוזה והרציונליות הכלכלית הם בסיס הכרחי אך בלתי מספיק ליציבותן ולשגשוגן של החברות הבתר־תעשייתיות. הם זקוקים לליווּיָם של ההדדיות, המחויבות המוסרית, החובה כלפי הקהילה והאמון — ערכים הנטועים במנהג יותר מאשר בחישוב רציונלי. אין אלו מנהגים שנתיישנו בחברה המודרנית, אלא תנאים בל יעברו להצלחתה.¹⁰

footnotes:
¹⁰ Fukuyama 1995, p. 11.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 28
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 28](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/28)

או בלשון אחר: שווקים תלויים במידות טובות שהשוק אינו מייצר, בדיוק כשם שמדינות תלויות במידות טובות שהמדינה אינה מייצרת.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 29
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 29](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/29)

היכן הם נוצרים? במשפחות, בקהילות, בחברויות, בקהילות דתיות, באגודות התנדבותיות ובאחווֹת למיניהן — למעשה, בכל התחברות של אנשים שאינה נעשית לשם סחר בכוח או בעושר, אלא מתוך מחויבות של חבריה זה לזה או למען מטרה משותפת. זו התובנה שהובילה את אדמונד בֶּרק, בהרהרו על המהפכה הצרפתית, להשמיע את קביעתו המפורסמת ש״חום רגשותינו הציבוריים ראשיתו במשפחותינו״.¹¹ היא גם זו שהניעה את אלכסיס דה־טוקוויל לטעון ש״הרגלי ההתאגדות״ של האמריקנים — נטייתם ליצור אגודות התנדבותיות ולהצטרף לכנסיות — הם שהגנו על החירות בדרכים אזרחיות.¹² ברק וטוקוויל מעוררים עניין רב בשנים האחרונות, מתוך הכרה גוברת בכך שהשוק והמדינה החלישו מוסדות מחוללי אמון — כאלו הנקראים לפעמים ״המגזר השלישי״ או ״מערכות מתווכות״. אלו המבקשים לחדש את נעוריהם של המוסדות הללו מכונים לעתים ״קהילתניים״ (קומוניטריאנים). אחרים מעדיפים את המונח ״חברה אזרחית״.¹³ יש גם אלו המעלים את המושג שהזכרנו לעיל, ״הון חברתי״. המשותף לכולם הוא הדגש שהם שמים על יחסים לא חוזיים — או, כפי שכיניתי אותם פה, בריתיים. בלעדיהם, לא רק השווקים והמדינות מתחילים לקרטע; גם החיים החברתיים עצמם מאבדים את החן ואת האדיבות. הקשרים המחברים אותנו זה לזה מתחילים להישחק. תחושת הזהות והשייכות מידלדלת עוד ועוד. אנחנו מתחילים לחוש פגיעים ובודדים. עכשיו אנחנו יכולים לשוב אל בן זוגנו לסיור בלונדון, ולהסביר לו מהו הדבר שבתי התפילה והקהילות המתכנסות בהם יצרו, ושנמצא עתה בסכנת כליה: הם יצרו את הממד הבריתי של החיים, זה המכונן את האמון.

footnotes:
¹¹ ברק תשנ״ט, עמ׳ 184.
¹² טוקוויל תש״ל.
¹³ על הקהילתנות והחברה האזרחית ראו Sacks 2000 והספרות המצוטטת שם. ראו גם Dionne 1998; Eberley 1995, 2000; Glendon Blankhorn 1995; Warren 1999, 2000.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 30
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 30](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/30)

לתופעה זו נתן רוברט פּוּטנַם, איש מדע המדינה מהרווארד, מטפורה ושֵם ב־1995. לנוכח הסמליות שבדבר כי יותר אמריקנים משחקים כדורת (באולינג), אך פחות אמריקנים מצטרפים לליגות, הוא כינה את התופעה ״משחקים כדורת לבַד״.¹⁴ (January 1995), pp. 65–78. טענתו הייתה שבדמוקרטיות הליברליות המערביות ההון החברתי נמצא בשקיעה. אפשר לראות זאת לא רק בהתפוררותן של משפחות ושל קהילות, אלא בכל מגוון העיסוקים החברתיים והאזרחיים. מעטים מבעבר מצטרפים לאגודות התנדבותיות. הנוכחות בכנסיות מצויה בירידה. אנשים מבלים פחות זמן עם שכניהם. הצעירים מתעניינים בפוליטיקה הרבה פחות מהוריהם. כבר אין ״הרגלי התאגדות״, והתוצאה בלתי נמנעת. ״דילמת האסיר החוזרת ונשנית״ מלמדת שאינטראקציה רב פעמית עם קבוצה יציבה של אנשים אחרים חיונית להתקיימותו של אמון. כאשר חברה מאבדת את ההתקשרויות הללו, בניה נעשים מסוגרים וחשדניים יותר. הם חשים עצמם מוקפים בזרים, לא בחברים. פוטנם ואחרים מדדו את היקף הירידה הזאת. הם מצאו שאנשים נעשו חשדנים יותר כלפי מניעיו של הזולת, וציניים יותר באשר לפוליטיקאים. נמצאה צניחה כללית באמון ברשויות ובמוסדות.

footnotes:
¹⁴ Robert Putnam, “Bowling Alone: America’s Declining Social Capital”, Journal of Democracy


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 31
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 31](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/31)

למרבה האירוניה, אדם סמית עצמו ידע זאת לאורך כל הדרך, שכן הוא חיבר לא יצירת מופת אחת אלא שתיים: לא רק את ״עושר העמים״ (1776) אלא גם, קודם לכן, את ״תאוריה של הרגש המוסרי״ (1759). ביצירה מוקדמת זו, המצויה מרחק רב מהאדרת האינטרס העצמי, הוא כתב למשל: ״לחוש הרבה כלפי אחרים ומעט כלפי עצמנו… זוהי הבאתו של הטבע האנושי אל שלמותו״. מלומדים גרמנים שנבוכו מהסתירה הגלויה בין שני הספרים קראו לה ״בעיית אדם סמית״. אולם הפתרון נראה עכשיו ברור. יש מערכת כלכלית ויש מערכת מוסרית. המערכת הכלכלית שייכת לשוק, והמערכת המוסרית למעגלי המשפחה, לחברים, לקהילה ולחברה. כשהמערכת המוסרית מקיפה את המערכת הכלכלית סביב, היא יוצרת את המידות הטובות שהשוק תלוי בהן — החריצות, היושר והאמון ההדדי. אולם כאשר המערכת הכלכלית חותרת תחת המערכת המוסרית, האמון נתון בסכנה ואנחנו צועדים לעבר המצב המיוצג בדילמת האסיר החד־פעמית, שבו הרדיפה אחר האינטרס האישי מזיקה יותר משהיא מועילה. הפרדוקס של התחרות הוא שהיא ברוכה רק כאשר הרגלים של שיתוף פעולה מאזנים אותה. עולם של תחרות טהורה הוא יצירתי בתחילתו, אך סופו שהוא מתגלגל להרס עצמי.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 32
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 32](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/32)

לכלכלה החדשה יש השפעה שלילית על האמון, והיא נגרמת בדרכים רבות. אחת מהן זכתה בפי רוברט רייך לכינוי המהדהד ״התיישנותה של הנאמנות״.¹⁵ על מקומות העבודה פועל לחץ מתמיד להשתנות, ומשמעות הדבר היא שאין הם בטוחים עוד. חברות ״מצטמצמות״, ״מתייעלות״ או ״מתארגנות מחדש״ בלי הרף, משילות מעליהן עובדים או מעבירות אותם למשרה חלקית או חותמים איתם על חוזים לפרויקט אחד. חברות שנהגו להשתבח בכך שהן מחויבות לעובדיהן לכל החיים נאלצו לנטוש את המדיניות הזאת ולהודיע על גלי פיטורים. תאגידים שהעסיקו שיעור ניכר מכוח העבודה של ערים מסוימות העבירו לחו״ל את רוב הייצור שלהם, וחדלו מלהיות בעלי נוכחות בחברה המקומית. תחומים שלמים של תעסוקה עשויים להימחות כמעט בן לילה. כך למשל ״אנציקלופדיה בריטניקה״, חברה שכבר פועלת 230 שנה, פירקה את חטיבת הסוכנים מדלת־לדלת שלה ברגע שהמכירות הפכו מקוונות. רייך כותב שבסביבה עסקית שבה מצופה מהמעסיקים, מהמועסקים, מהלקוחות ומהמשקיעים להשתדרג במהירות ובהתמדה, ״העסקים נעשים לאוסף של אנשים שמה שקושר אותם זה לזה אינו הרבה יותר מנוחות זמנית״.¹⁶ קשה לדעת מי חב נאמנות למי, והאם המילה ״נאמנות״ נוגעת בכלל לעולם העכשווי.

footnotes:
¹⁵ Reich 2001, pp. 65–83.
¹⁶ שם, עמ׳ 83.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 33
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 33](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/33)

בספרו ״החברה הפתוחה בסכנה: משבר הקפיטליזם הגלובלי״ מעיר ג׳ורג׳ סורוס שכאשר הוא החל בקריירה שלו, בשנות החמישים, היו העסקים תלויים בבנייתן האטית של מערכות יחסים. עכשיו הם נעשו ״עִסְקָתִיים״: סדרה של מפגשים חד־פעמיים, חוזה אחר חוזה, עסקה אחר עסקה, התלויים לא באמון אלא בנוכחותם של עורכי דין:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 34
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 34](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/34)

בחברה עסקָתית ומשתנה, היחיד עומד מעל הכול. מנקודת מבטו של היחיד, אין צורך להיות הוגן מוסרית כדי להצליח; לאמיתו של דבר, זה עלול להיות מכשול… בחברה שבה שוררים יחסים יציבים, אין זו בעיה גדולה במיוחד, מפני שקשה להצליח אם מפרים את הנורמות החברתיות המקובלות. אבל כאשר אתם נעים בחופשיות ממקום למקום, הנורמות החברתיות נעשות פחות מחייבות; וכאשר הכדאיות מתבססת כנורמה חברתית, החברה מאבדת את יציבותה.¹⁷

footnotes:
¹⁷ סורוס 1999, עמ׳ 101.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 35
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 35](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/35)

אובדן הנאמנות מתרחש גם בחיים הפרטיים. יש סיבות רבות לקריסתה הדרמטית של המשפחה, אותה תופעה שהתרגשה על המערב למן שנות השישים. אולם אחת מהן היא לבטח חדירתם של ערכי השוק לתחומים שהיו בעבר חסינים מפניהם. תרבות שהצרכנות מניעה אותה ושהפרסום שולט בה מקשה על קיומן של זיקות ממושכות. היא מזמינה אותנו בלי הרף לעבור למותג שונה, לנסות משהו חדש, לרוץ למקום שמציע דיל טוב יותר. אין זה מפתיע שהדבר מתחיל להשפיע גם על יחסים בין בני אדם. בחברה רוויה בערכי שוק, גם היחסים הבין־אישיים יהיו זמניים, הנאמנויות תהיינה על תנאי, והמחויבויות תהיינה שבריריות. זו תהיה, בקיצור, חברה שבה לנישואים לא תהיה משמעות רבה. וזהו בקירוב מה שקרה.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 36
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 36](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/36)

גם הזמן עצמו פועל בכלכלה החדשה נגד מוסדות החברה האזרחית. כשאנשים נאלצים לעבוד קשה יותר ולהיות זמינים תמיד בפקס, בטלפון הנייד, בתא הקולי ובדואר האלקטרוני, הזמן שנהגו לבלות בו עם המשפחה, עם חברים ובעבודה התנדבותית אינו עומד עוד לרשותם. אין זה רק שהעבודה נעשתה תובענית יותר, וכרוכה בנסיעות רבות ובמעברי דירה תכופים; עצם האי־ביטחון התעסוקתי מאלץ אנשים לעבוד קשה יותר, שמא בחודש הבא או בשנה הבאה כבר לא תהיה להם עבודה, או תהיה להם עבודה אחרת משתלמת פחות. התוצאה היא שלאנשים, לפחות בשנות עבודתם, יש פחות פנאי לבלות בפעילות שאינה מכניסה. מלאכות בית שעשו בני המשפחה, מטיפול בילדים ועד בישול, עוברות בהדרגה לידי אנשים העושים אותן תמורת תשלום. המשפחה מוקטנת וממוקרת חוץ. ההורים מבלים פחות זמן עם ילדיהם, והללו מצדם מבלים זמן רב יותר מול מרקע הטלוויזיה או כשהם דבוקים לצג המחשב. כך נוצר המצב שמתאר ג׳רמי ריפקין:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 37
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 37](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/37)

כשרוב היחסים נעשים מסחריים, וכשחייו של כל אדם ממוסחרים עשרים וארבע שעות ביממה, מה נשאר ליחסים שאופיים אינו מסחרי — כאלו המבוססים על קרבת משפחה, שכנות, עניין תרבותי משותף, השתייכות דתית, הזדהות אתנית ומעורבות אחוותית או אזרחית? כשהזמן עצמו נקנה ונמכר, וחייו של אדם נעשים בעיקרם סדרה מתמשכת של עסקאות מסחריות המתקיימות באמצעות חוזים ומכשירים פיננסיים, מה קורה ליחסים ההדדיים המסורתיים, אלו הנולדים מחיבה, מאהבה וממסירות?¹⁸

footnotes:
¹⁸ Rifkin 2000, p. 112.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 38
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 38](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/38)

לא רק הזמן מתמסחר אלא גם המקום. קיומה של החברה האזרחית תלוי במקומות שבהם אנשים נפגשים, מתערבים זה בזה ויוצרים זיקות החוצות מחסומים של מעמד ושל מוצא. זה היה אחד התפקידים ההיסטוריים של בתי התפילה, אך זהו גם, בדרכים אחרות, תפקידם של מקומות ציבוריים בכלל — גנים ציבוריים, כיכרות, שכונות מעורבות, מקומות שהולכים אליהם בלי צורך לשלם. המקומות הללו מתמעטים והולכים. הקהילות נעשות חדגוניות יותר כשהעשירים עוברים למקומות אחרים. נוכח התגברותה של פשיעת הרחוב הגנים והפארקים נעשים מקומות מסוכנים. הזירות הציבוריות הגדולות הן עתה הקניונים ומרכזי הבידור, אבל אלו אינם מרחבים אזרחיים. אנחנו הולכים אליהם כצרכנים, לא כאזרחים השותפים בחברה. יותר ויותר מהמפגשים שלנו נעשים נטולי פנים. הקשר בינינו נעשה פחות בנוכחות אישית ויותר בטלפון ובדואר האלקטרוני. בדרך זו אובד המגע האישי — על כל ההשלכות שיש לדבר. קהילות וירטואליות אינן תחליף לדבר האמיתי. ג׳ון גריי ממחיש את הסכנה:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 39
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 39](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/39)

התעתוע של הקהילה הווירטואלית מרגיל אותנו להיעלמותם הגוברת של המוסדות החברתיים והמקומות הציבוריים שבהם…מתרחשים מפגשים בלתי מתוכננים. אם מרכזי הערים שוממים ובבתי הספר אורב הפחד, אם אנחנו מתכווצים במקומנו כשאנחנו מבחינים בזרים ובילדים ורואים בהם איום לביטחוננו האישי, נסיגה לחופש הריק של החלל הקיברנטי עשויה להיראות לנו כשחרור. אולם לחיות זמן רב בתוך החלל הזה פירושו לוותר על חלק ממה שעושה אותנו לאנושיים.¹⁹

footnotes:
¹⁹ Gray 1997, p. 120.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 40
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 40](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/40)

הדברים הללו חשובים, ובפרק זה ניסיתי להסביר מדוע. סוציולוגים מדברים על אמון, כלכלנים — על הון חברתי, סוציו־ביולוגים — על אלטרואיזם הדדי, ואנשי מדע המדינה — על חברה אזרחית. המונחים הללו מבקשים לומר, כל אחד בדרכו, שאי־אפשר לצמצם את החיים החברתיים לכדי סדרה של עסקאות שוק. אנחנו זקוקים לחוזים אבל גם לבריתות. להעדפות אבל גם למשמעויות. לנאמנויות, ולא רק להתחברויות זמניות לשם רווח הדדי. הדברים הללו נוגעים בלב מהותנו. אלו הם ״אותותיו של הנשגב״ בתוך עולם מהיר קצב.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 41
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 41](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/41)

כדי שלחיים תהיה משמעות אישית, חייבים להיות אנשים שהם חשובים לנו ואנחנו חשובים להם, באופן שאינו מותנה ואינו בר־החלפה. שאלו מישהו, או מישהי, מהו מקור אושרו הגדול ביותר; לא סביר שהתשובה תהיה המכונית שקנו, חופשתם האחרונה או ג׳ינס המעצבים החדש שלהם. סביר יותר, או סביר היה יותר, שהם יאמרו: בן זוגי, ילדיי, שמי הטוב, חבריי. אם נאבד את אלו, נאבד את עצם הרעיון של אושר, של חיים שנחיו כראוי, של התמסרות לדבר מה שהוא גדול מאיתנו. במידה מסוימת, זה מה שקרה. בתוך דור אחד, על אף ההתקדמות הכלכלית והטכנולוגית, התרבו מאוד מקרי הדיכאון הקליני, התסמונות הקשורות בעקה, ניסיונות ההתאבדות והשימוש באלכוהול ובסמים. אין אלו תסמינים של חיי רווחה. הם מזכירים לנו את מה שדברים רבים כל כך בעולם של היום מבקשים להשכיח מאיתנו: שלא נוצרנו כדי לשרת מערכות כלכליות, אלא הן נוצרו כדי לשרת אותנו.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 42
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 42](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/42)

צִרְכוּנָהּ של החברה הותיר אותנו חופשיים לבחור כמעט הכול: מה לעשות, לאן ללכת, כיצד לחיות ועם מי. אך בה בעת, החופש הזה מעלים את הדברים שפעם העניקו לחייו של אדם קביעות וכבוד. הנישואים נעשו שבריריים. הנוכחות בבתי התפילה מצטמצמת. אגודות הפועלות בהתנדבות הן עתה מפוצלות וארעיות יותר. קשה יותר לאנשים למצוא רשתות תמיכה יציבות — דווקא בתקופה שבה הם צריכים להן יותר מאי פעם. קשה יותר אפילו לומר מדוע אנחנו עושים מה שאנחנו עושים. הפוליטיקאים מעריכים אותנו בזכות קולנו בקלפי, המפרסמים — בזכות מה שאנחנו קונים, אבל מי נשאר להעריך אותנו בזכות מה שאנחנו? כשחוזים מחליפים בריתות, ואמצעים מחליפים מטרות, נותרת בידינו חירות בלא משמעות — שהיא ודאי נעימה יותר ממשמעות בלא חירות, אך לא בהכרח מסַפקת יותר.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 43
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 43](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/43)

כמובן, הבעיה אינה מתעוררת באותו אופן בכל רחבי תבל. בכמה חברות, בפרט בדמוקרטיות הליברליות המערביות, האינדיווידואליזם הרחיק לכת אולי יתר על המידה. אבל בחברות אחרות — אלו שעדיין לא נעשו דמוקרטיות, או שנעשו כאלה רק לאחרונה — הוא אולי לא הרחיק לכת די הצורך. ריכוזיות שלטונית מופרזת מעכבת את צמיחתן של התאגדויות אזרחיות, ממש כשם שמסחור יתר של החברה שוחק את ההתאגדויות הללו.²⁰ האיזון הנכון הוא שברירי ופגיע. ובכל זאת, טיפוחה של חברה אזרחית הוא חיוני להצלחתו של המעבר מחברות טוטליטריות ומשקים ריכוזיים לקפיטליזם דמוקרטי, כשם שהוא יסוד הכרחי בדמוקרטיה הליברלית עצמה. בלי התקשרויות יציבות וממושכות עם אנשים אחרים, איננו רוכשים הרגלים של שיתוף פעולה — אותם הרגלים היוצרים את בסיס האמון שהמשק והפוליטיקה של החברה החופשית תלויים בו.

footnotes:
²⁰ Soros 2000.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 44
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 44](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/44)

אחד התפקידים הקלסיים של הדת היה לשמר מרחב — פיזי ומטפיזי — שהוא חסין בפני לחצי השוק. כשאנחנו עומדים לפני האלוהים, אנחנו עושים זאת בלי שנהיה תלויים בשאלות כמה אנחנו משֹתכרים, אילו נכסים שייכים לנו, מה אנחנו קונים ואיזו רמת חיים אנחנו יכולים להרשות לעצמנו. אנחנו עושים זאת כישויות בעלות ערך מוחלט, לא שוֹוי־שוק, שבאו לכאן מפני שמישהו — כוח כלשהו בלבה של ההוויה — קרא אותנו אל הקיום וזימן אותנו אל ברכתו. כוחן של דתות העולם הגדולות נעוץ בכך שאין הן רק שיטות פילוסופיות, אמיתות מופשטות השזורות יחדיו בתצורות לוגיות הדוקות. הדת מציעה אמיתות חיות, המקבלות ממשיות חדה בחייהם של אנשים, בבתים, בקרב קהל מאמינים, בטקסים, בנרטיבים, בשירים ובתפילות — וכל אלו מתקיימים בקהילות בריתיות, שכוחן נעוץ דווקא בכך שאין הן נתונות להשפעת כוחות כלכליים. הן מעריכות אנשים בשל מה שהם; הן מעריכות פעולות בשל האידאלים המנחים אותן; הן משמרות מערכות יחסים בין־אישיות בהעניקן להן את הכריזמה של נצח המתממש כאן ועכשיו. כדבריו של רוג׳ר סקרוטון:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 45
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 45](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/45)

אמונה מרוממת את לב האדם בהרחיקה אותו מן השוק, ועושה אותו מקודש ולא ניתן לחליפין. בתחומה של הדת ותחת סמכותה רגשותינו הפנימיים מקבלים מעמד מקודש ונעשים חומר גלם לחיים האתיים: החיים שחיים מתוך שיפוט. כשהאמונה דועכת, על כל פנים, המקודש אינו מוגן מן המשחרים לגזל; הלב יכול להילכד ולעמוד למכירה.²¹

footnotes:
²¹ סקרוטון 2002, עמ׳ 111.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 46
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 46](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/46)

דתות המתנגדות עקרונית לשוק היו ועודן קיימות. היהדות, כפי שניסיתי להבהיר באחד הפרקים הקודמים, אינה אחת מהן. היא רואה בעין יפה את הכלכלה החופשית, מפני שזו רואה בעין יפה את החירות ומובילה ליצירתיות ולשחרורם המתמשך של חיי האדם משרירותו של הטבע — מעוני, מרעב, מעבודת פרך וממחלות. העולם שיצרנו הוא טוב מזה שאבותינו הכירו, ברמה החומרית. אנחנו חיים שנים רבות יותר, נוסעים למקומות רחוקים יותר ומבלים פחות זמן במעשי שגרה. אין ביהדות שמץ של נוסטלגיה לפשטות הקדם־טכנולוגית של איזה עבר מיתי, גן עדן אבוד, גן עדן שבזיכרונות. אולם אפילו דת הממוקדת בעולם הזה, כמו היהדות, מציבה גבולות. יש זמנים ומקומות — השבת, החגים, תפילות היום־יום, הבית, בית הספר, בית המדרש — שהשוק וקולות הסירנה שלו אינם מורשים לחדור אליהם. מה שג׳ורג׳ סורוס מכנה ״פונדמנטליזם של השוק״ הוא צורה של עבודת אלילים — שכן מיוחס פה ערך טרנסצנדנטי למעשה ידי אדם. השוק הוא אמצעי, לא מטרה.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 47
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 7; Cooperation; Civil Society and its Institutions 47](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/7%3B%20Cooperation%3B%20Civil%20Society%20and%20its%20Institutions/r/47)

אני מעוּדד מכך שהבנק העולמי, תחת נגידותו של ג׳יימס וולפנזון, החל בדיאלוג עם מנהיגים דתיים, מתוך רצון לכוון את הפיתוח הכלכלי בדרכים המכבדות את הקהילות המקומיות, את מסורותיהן ואת מוסדותיהן ומנסות לשמרן. הראיתי שהדבר חשוב לא רק מנקודת המבט של כבוד האדם; הוא חשוב גם מפני שהוא מחזק את הכלכלה. אין טעם לבנות בתי חרושת, מערכות תעבורה ורשתות מחשבים אם בתהליך הזה נהרסות קהילות ונקרעים הקשרים העדינים המחברים בני אדם זה לזה. אם שיתוף פעולה בלי תחרות הוא נכה, הרי תחרות בלי שיתוף פעולה היא עיוורת. האנשים שמוכרים וקונים, עובדים וצורכים, הם **אנשים**; ויצירת סביבה המכבדת אנשים ומוקירה את היחסים שאנשים זקוקים להם כדי לקיים ערך עצמי היא חלק חיוני ממה שסמואל בריטן מכנה ״קפיטליזם עם פני אנוש״.²²

footnotes:
²² Brittan 1995.