## The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability

###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 1
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 1](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/1)

אני מאמין שסיכויינו למנוע אסון סביבתי זעומים, כל עוד איננו מכירים בכך שאנחנו לא אדוניה של הישות, אלא רק חלק ממנה…עלינו להכיר בכך שאנחנו קשורים לא רק לרגע הנוכחי ולמקום הזה, אלא לָעולם כשלם ולנֶצח. אנחנו חייבים להכיר בכך שאם איננו מתחשבים באינטרסים אוניברסליים, על־יחידניים ועל־זמניים, אנחנו עושים שירות רע גם לאינטרסים הייחודיים, המקומיים והמיידיים. רק אנשים בעלי תחושת אחריות לעולם, ותחושת אחריות בפני העולם, אחראים באמת גם לעצמם ובפני עצמם. 
(וצלב האוול, ״אמנות הבלתי אפשרי״)


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 2
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 2](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/2)

פסלי האבן הענקיים של אי הפסחא הם תזכורת מסתורית ליכולת של בני האדם לכלות את המשאבים האקולוגיים הדרושים להישרדותם. האי, השוכן באוקיינוס השקט, 3,700 קילומטר מערבה מחופי צ׳ילה, הוא מן המקומות הנידחים ביותר בכדור הארץ. כשמגלה הארצות ההולנדי יאקוב רוֹחֶבֶן הגיע לאי ב־1722 הוא מצא שם כמעט אלף פסלים, שגובהם עד 11 מטר ושמשקל הגדולים שבהם מגיע לכ־85 טון. הפסלים נחצבו מאבן וולקנית, וכ־300 מהם הוצבו מרחק קילומטרים מאתר החציבה והועמדו זקופים על כנים בידי תושבי האי, אף שאלו לא השתמשו לא במתכות, לא בגלגלים, ולא בכל מקור אחר של כוח לבד מאנרגיית גופם. מאות פסלים היו מונחים בלתי גמורים במחצבות, או נטושים על הדרך. המראה כולו היה בגדר תעלומה, והיא לא פוענחה עד העת האחרונה.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 3
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 3](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/3)

תור היירדאל, וחוקרים אחרים במאה העשרים, הצליחו לצרף את רסיסי המידע לכדי סיפור המסביר את שהתרחש. כשיושב האי בידי פולינזים במאה הרביעית או החמישית, הוא היה מכוסה ביער סבוך; בהדרגה הם כרתו את היערות. בחלק מהעצים השתמשו כגלגלות להובלת הפסלים, מעצים אחרים בנו סירות קאנו לצורך דיג, והיו שטחי יער שפונו לשם יצירת שטחי חקלאות. לבסוף לא נותר אפילו עץ אחד. עתה לא היה אפשר עוד להעביר את הפסלים, והם נותרו במקום שעמדו בו. הקרקע נסחפה — והיבולים פחתו. לא היה עוד עץ לבניית סירות, ולפיכך תושבי האי תפסו מעתה פחות דגים ובתזונתם חסרו חלבונים. הכלכלה התמוטטה בהדרגה. התושבים נחלקו לשבטים והחלו להילחם זה בזה. נוף האי נמלא ראשי רמחים. הקבוצות היריבות השחיתו זו את פסליה של זו. שבויים עלו על שולחנם של שוביהם, או היו להם לעבדים. אוכלוסיית האי, שמנתה 7,000 איש, פחתה כדי שליש, ובין התושבים הנותרים רבים עברו להתגורר במערות, מטעמי ביטחון. אי הפסחא הוא אזהרה למה שעלול לקרות לכוכב הלכת שלנו אם נמשיך לצרוך משאבים ולהרוס אזורי מִחְיה בהיקף הרווח בימינו.¹

footnotes:
¹ ראו דיימונד תשנ״ה, עמ׳ 320–282.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 4
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 4](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/4)

התערבותו של האדם בטבע מתאפיינת זה שנים רבות בהרס בממדים גדולים. בתוך אלף שנה, תושביה האנושיים הראשונים של אמריקה נעו מהצפון הארקטי אל הקצה הדרומי של פטגוניה, חולפים על פני שתי יבשות ומשמידים בדרכם את רוב מיני היונקים הגדולים שחיו שם אז, בהם ממותות, מסטודונים, טפירים, גמלים, סוסים, אריות, צ׳יטות ודובים. כשהגיעו ראשוני המתיישבים הבריטים לניו זילנד, בתחילת המאה התשע עשרה, היונקים היחידים שמצאו שם היו עטלפים. עם זאת, הם גילו עקבות של ציפור גדולה דמוית יען שהילידים המאורים כינו ״מוֹאה״. עם הזמן נמצאו שלדים של תריסר מיני מואה שונים, בגבהים של מטר עד שלושה מטרים. נמצאו שרידיהם של 28 מיני בעלי חיים נוספים, בהם ברווזים נטולי כושר תעופה, אווזים ואגמיות שחורות, ובצדם שקנאים, ברבורים, עורבים ועיטים. בעלי חיים שמעולם לא נתקלו בטורף האנושי הם ציד קל, והמאורים, כשהגיעו לאי לראשונה בימי קדם, ודאי ראו בהם מקור מזון זמין ונוח. דפוס דומה של הכחדה אפשר למצוא כמעט בכל מקום שבו הניח האדם את כף רגלו.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 5
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 5](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/5)

במה אפוא שונה תקופתנו? מה שנשתנה הוא, כמובן, הקצב וההיקף של ההרס הסביבתי מאז החלו התיעוש, הזיהום ובירוא יערות הגשם. מתוך 9,000 מיני הציפורים בעולם 1,666 נמצאות בסכנת הכחדה, אחדות מהן בסכנה מיידית. אם המגמות הקיימות תימשכנה, מחצית מ־30 מיליון מיני הצמחים ובעלי החיים הקיימים בעולם ייכחדו במהלך המאה הקרובה. במקצת המקרים הסכנה נוצרה בשל ציד מופרז: כך הם למשל הפיל והקרנף האפריקניים, הניצודים בשל חטיהם וקרניהם. במקרים אחרים, הגורם הוא הכנסתם של מינים חדשים, טורפים או מזהמים לאזורי מחיה של מינים אחרים, או חדירתם של מזיקים, כמו במקרה של הפטריות שנשאו את מחלת הבוקיצה ההולנדית. הרס אזורי מִחיה, כמו למשל ייבוש ביצות, מפר את האיזון האקולוגי שצורות חיים רבות תלויות בו. אקוודור, מדגסקר והפיליפינים איבדו כבר לפחות שני שלישים מיערות הגשם שבשטחן — מהעשירים שבבתי הגידול של החי והצומח. הגורם הבולט ביותר להתמעטותם של מינים הוא הלחץ הסביבתי שמפעיל ריבוי האוכלוסייה האנושית. מספרם של בני האדם עלה מחצי מיליארד בשנת 1600 לשישה מיליארדים, ועודנו עולה היום. התחזית של ג׳ארד דיימונד בוטה למדי:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 6
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 6](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/6)

הניצול הנרחב של משאבי כדור הארץ, השמדת המינים והפגיעה בסביבה אינם יכולים להימשך עוד מאה שנים בקצב המואץ שבו הם מתרחשים כעת. אפשר להתנגד ולטעון שכאשר מביטים סביב, אין סימנים גלויים לכך ששיא ההיסטוריה שלנו קרב ובא. למעשה, הסימנים סביבנו ברורים מאוד כשמשליכים אותם לעתיד. גידול ברעב, בזיהום הסביבה ובשימוש בטכנולוגיה הרסנית; ופיחות באדמות חקלאיות טובות, במקורות מזון בים, במוצרים טבעיים אחרים וביכולת הסביבה לספוג שפכים. כאשר אנשים רבים יותר שלרשותם עוצמה רבה יותר יריבו על משאבים מעטים יותר, אין ספק שמשהו יקרוס.²

footnotes:
² שם, עמ׳ 323.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 7
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 7](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/7)

יותר מבכל תחום אחר המדאיג כיום את העולם, מתאפיין השיח הסביבתי בנימה דתית. ובצדק, מפני שכאן מוחשית במיוחד העמידה מול השאלות הבסיסיות בדבר מקומנו ביקום ואחריותנו כלפיו: עם הפוטנציאל ההרסני של ההתערבות האנושית מצד אחד, ועם יופיין הנשגב והמרוֹמם של צורות חיים רבות המצויות בסכנת הכחדה, מצד אחר. רעיונות פגניים קדומים זוכים עתה להחייאה, ביניהם השערת ״גאיה״ של ג׳יימס לַבלוֹק שלפיה הארץ היא אורגניזם אחד (הספר קרוי על שמה של גאיה, אלת האדמה היוונית, ואת השם הציע ללבלוק הסופר ויליאם גולדינג).³ עם זאת, ספק אם סגידה לאדמה היא הדרך שתקדם אותנו. הסוגדים לאדמה גרמו הרס לצורות חיים כפי שגרמה כל קבוצה אחרת, וכפי שמראה הפילוסוף ג׳ון פַּסְמור,⁴ התרופה הזאת עלולה להיות גרועה מהמחלה. הפניית עורף לטכנולוגיה לא תוסיף לרווחתו של האדם אלא תגרע ממנה, עכשיו ובעתיד. וחשוב יותר לענייננו, היא תפגע ביכולתנו לשמר את הטבע לא פחות משהיא תפגע ביכולתנו לנצלו. מה שנדרש עכשיו הוא לא פחות מדע אלא יותר מבט מרחיק ראות על השפעותיו.

footnotes:
³ Mary Midgley, “Individualism and the concept of Gaia”, in Booth et al. 2001, pp. 29–44.
⁴ Passmore 1980.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 8
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 8](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/8)

השקפתו של פסמור עצמו היא שהתנ״ך הוא מקור מרכזי למודעות אקולוגית. מעטים הם הטקסטים שהשפעתם על הציוויליזציה המערבית הייתה עמוקה מזו של פרק א בבראשית, שבו קם ונהיה היקום בדברו של האלוהים. למין האנושי, האחרון שבנבראים, ניתנת ממשלה על הטבע: ״פרו ורבו ומִלאו את הארץ וכִבשוה״. יש כאן נימה של פליאה, המובעת במפורש יותר במזמור ח בתהלים, על דבר יכולתו הייחודית של האדם לעצב את הסביבה על אף קטנותו ופגיעותו:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 9
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 9](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/9)

כי אֶראה שָמֶיךָ מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננתה. מה אנוש כי תזכרנו ובן־אדם כי תִפקדֶנוּ. ותחַסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תְּעַטרהו (תהלים ח, ג–ה).


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 10
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 10](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/10)

מקס ובר, הסוציולוג בן המאה התשע עשרה, טען שכאן טמונים שורשיהם של הרציונליזם המערבי ושל ״הסרת הקסם״ מהטבע, או הדה־מיתולוגיזציה שלו. בפעם הראשונה אלוהים אינו מזוהה עם כוחות הטבע אלא מוצב כולו מעליהם. היקום הופשט מבגדי המיתוס. עתה אין הוא עוד מקום מגוריהם של אלים מסתוריים, גחמנים ובלתי מפוענחים, אלא זירה שבני אדם יכולים לפעול ולשלוט בה בכוח תבונתם. אלמלא ה״חילון״ הזה של העולם, אמר ובר, הפרויקט המדעי לא היה כנראה מתחיל לעולם.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 11
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 11](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/11)

אולם בראשית א הוא רק צד אחד במשוואה המקראית המסובכת. הוא מאוזן בסיפור בריאה מקביל, שונה מעט בנימתו, בבראשית ב, שבו האדם הראשון מוצב בגן עדן ״לעובדה ולשומרה״. שני הפעלים הללו רבי משמעות. ״לעובדה״ — כלומר לשרת אותה. האדם הוא אדון הטבע אך גם משרתו. ואילו הפועל ״שמר״ משמש בהמשך התורה, בפרשת משפטים, לתאר את אחריותו של מי שמפקידים בהשגחתו רכוש שאינו שייך לו. עליו להקפיד על ערנות ומוטלת עליו האחריות לנזקים שאירעו בשל רשלנותו. צמד המילים ״לעובדה ולשומרה״ הוא אולי ההגדרה הקולעת ביותר לאחריותו של האדם כלפי הטבע לפי תפיסתה של התורה.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 12
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 12](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/12)

אנחנו איננו הבעלים של הטבע: ״לה׳ הארץ ומלואה״. אנחנו רק נאמניו — בשמו של אלוהים שיצר אותו ושהוא בעליו, ולמען דורות העתיד. מסיבה זו, אגב, חתמתי ב־1995, עם עוד כמאתיים חותמים בני הדתות הגדולות, על גילוי דעת נגד רישום פטנטים על גֶנים של בני אדם ושל חיות, על איברים, על רקמות ועל אורגניזמים. צורות חיים אינן המצאות אלא תגליות. הן אינן שייכות למדענים או לתאגידים ביוכימיים, אלא, במידה שווה, לכולנו ולאף אחד מאיתנו: הן פיקדון מאלוהים, הנתון לשמירתנו המשותפת.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 13
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 13](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/13)

לא רק שאיננו בעליו של הטבע, אלא מוטלת עלינו גם החובה לכבד את שלמותו. ההוגה ופרשן המקרא בן אמצע המאה התשע עשרה הרב שמשון רפאל הירש מבטא זאת יפה בפירושו המקורי לפסוק בבראשית א ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״. פסוק זה עורר תמיהות מאז ומעולם, מפני שבשלב הזה, לפני בריאת האדם, אלוהים היה לבדו. ה״אנחנו״ שבפסוק הזה, מסביר רש״ר הירש, מתייחס לשאר הברואים. כיוון שהאדם, ורק הוא, עתיד היה לפתח את היכולת לשנות, ואולי גם לסכן, את עולם הטבע, הבורא התייעץ עם הטבע עצמו ושאל להסכמתו לקיומו של יצור כזה. משתמע מכאן תנאי המוצב לאדם: מותר לו להשתמש בטבע רק בדרך שתִתאם לכוונותיו של בוראו. המנדט שניתן לאדם למשול בטבע הוא אפוא לא טכני אלא מוסרי, והוא מותנה בדרישה להגן ולשמר. ואכן, הסיפור המפורסם המופיע בפרקים ב–ג — האכילה מהפרי האסור וגירושם של אדם וחווה מגן העדן — עוסק כמדומה בנקודה זו ממש. לא הכול מותר. יש גבולות למה שאנחנו רשאים לעשות, וכאשר האיסורים מופרים בא אסון. ״כי עפר אתה ואל עפר תשוב״ (בראשית ג, יט).


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 14
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 14](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/14)

הוגים סביבתיים טוענים לפעמים שבראשית א הוא המקור לזלזולו של המערב בטבע, ולאותה השקפה, שביטאו למשל בייקון ודקארט, המתייחסת לטבע כאל גורם אדיש הניתן לחישול ולעיצוב על פי רצונו של האדם. פסמור הפריך את הרעיון הזה ביעילות כה רבה, שאין כמעט מה להוסיף להערתו ש״רק השפעה יוונית״ הובילה את הוגי המאה השבע עשרה וממשיכיהם ״לראות את הטבע כלא יותר ממערכת של משאבים, שיחסו של האדם אליה אינו נתון בשום אופן לשיפוט מוסרי״.⁵ ספר בראשית, לעומת זאת, מציג תמונת טבע שבמרכזה לא האדם אלא אלוהים. מובן שהאנושות, המסוגלת לבחירה מוסרית, נמצאת במוקד עניינו של האל. אך הרמב״ם מזהיר אותנו מפני תפיסה אנתרופוצנטרית של המציאות: ״אין לסבור בכל הנמצאים שהם בגלל מציאות האדם, אלא יהיו גם שאר כל הנמצאים מטרה לעצמם, לא בגלל דבר אחר״.⁶ השקפה זו מובעת במפורש בספרות הנביאים ובמזמור הבריאה הגדול בתהלים:

footnotes:
⁵ שם, עמ׳ 27.
⁶ רמב״ם, מורה נבוכים, ג, יג (בתרגום הרב יוסף קאפח, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל״ז). על ראיית הטבע במקרא ראו Brown 1999.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 15
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 15](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/15)

המשַלח מַעֲיינים בנחלים, בין הרים יהלכון. ישקו כל חַיתו שָׂדַי, יִשברו פראים צמאם. עליהם עוף השמים ישכון, מִבין עפאים יתנו קול. משקה הרים מֵעליותיו, מפי מעשיך תִשׂבע הארץ. מצמיח חציר לבהמה, ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ (תהלים קד, י–יד).


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 16
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 16](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/16)

לבריאה יש כבוד סגולי משלה, כיצירת המופת של אלוהים. יש לנו מנדט להשתמש בה, אך לא להשחיתהּ ולבוזזהּ.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 17
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 17](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/17)

קריאה של המציאות בת המאה העשרים ואחת בתוך טקסטים עתיקים מצריכה זהירות רבה. עם זאת, כמעט שאין ספק כי חלק נכבד מהחקיקה המקראית עוסק במה שהיינו מכנים היום ״קיימוּת״. הדבר נכון במיוחד לשלוש מצוות חשובות המסדירות מועדי מנוחה: השבת, השמיטה והיובל. בשבת אסורה כל מלאכה חקלאית, ״למען ינוח שורך וחמֹרך״ (שמות כג, יב). זהו יום המציב גבול להתערבותנו בטבע ולמרוץ הכלכלי שלנו. ביום הזה אנחנו מודעים לדבר היותנו ברואים, לא בוראים. הארץ אינה שלנו אלא של ה׳. היא נמסרת לנו לשישה ימים, אך ביום השביעי אנחנו מוותרים סמלית על כוחנו. אסור לנו לעשות כל ״מלאכה״ — כלומר פעולה המשנה את מצבו של דבר מה לצורך מטרה אנושית. השבת היא תזכורת שבועית לשלמותו של הטבע ולגבולותיה של שאפתנות האדם.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 18
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 18](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/18)

מה שעושה השבת לבני האדם ולחיות, עושים השמיטה והיובל לארץ. גם האדמה זכאית לזמני מנוחה. התורה מזהירה שאם בני ישראל לא יכבדו את הצורך הזה, הם יֵצאו לגלות: ״אז תִרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השַּׁמָּה ואתם בארץ אויביכם, אז תִשבַּת הארץ והִרְצָת את שבתתיה״ (ויקרא כו, לד). שתי כוונות לציווי זה. האחת היא סביבתית. כפי שמציין הרמב״ם, קרקע המנוצלת ניצול יתר נשחקת לבסוף ומאבדת את פוריותה. בני ישראל נצטוו אפוא לשמר את הקרקע באמצעות מנוחה מחזורית שלה, ולא לרדוף אחר רווח לטווח קצר במחיר שממה לטווח ארוך. האחרת היא תאולוגית: ״כי לי הארץ״, אומר ה׳, ״כי גרים ותושבים אתם עמדי״ (ויקרא כה, כג). אנחנו אורחים על פני האדמה.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 19
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 19](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/19)

קבוצה אחרת של מצוות מכוונת נגד התערבות בטבע. התורה אוסרת להכליא בין מינים שונים של בהמות, לזרוע מינים שונים בשדה אחד, וללבוש שעטנז — בד שמעורבים בו יחד צמר ופשתן. היא מכנה את האיסורים הללו ״חוקים״. רמב״ן, חכם מהמאה השלוש עשרה, סבר ש״חוקים״ אלו הם מצוות העוסקות בכיבוד שלמותו של הטבע. הוא מסביר כי בערבוב מינים שונים יש מן היומרה לשנות את סדרי הבריאה, ולפיכך זו גם העזת פנים כלפי הבורא. לכל מין יש דרכי התפתחות ורבייה משלו, ואין לחבל בהם: ״המרכיב שני מינין משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב״ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות״ (פירוש רמב״ן לויקרא יט, יט). בספר דברים מופיע איסור על לקיחת גוזלים יחד עם אמם. רמב״ן סבור שטעמו של איסור זה דומה לטעמם של חוקי הכלאיים: הגנת המינים. אף שהתורה מתירה לנו להשתמש במקצת מיני החיות למאכל, אסור לנו לדון אותם להכחדה.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 20
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 20](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/20)

אולם את הפירוש המשכנע ביותר לחוקים הללו נתן הרב שמשון רפאל הירש במאה התשע עשרה. הוא הסביר שעניינם הוא הגנת הסביבה, והם מייצגים את העיקרון שלפיו ״כדין האדם כן דין כל נמצא מן הנמצאים שלמטה ממך; למן האדמה הנושאת הכול, עד עולם הצמח והחי״. החוקים מחילים כללים של מעין צדק חברתי על עולם הטבע: ״הם דורשים ממך: כיבוד היצורים כקניין ה׳: אל תשחית דבר מהם! אל תצר להם! אל תאבדם! השתמש בהם והשכל ודעת… השתמש בברואים כמשרתים במשק הבריאה״.⁷

footnotes:
⁷ הירש תשי״ב, איגרת יא, עמ׳ מג.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 21
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 21](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/21)

באותה תקופה שרש״ר הירש כתב את הדברים הללו בגרמניה, פיתח לראשונה יהודי בריטי ששמו לואיס גוֹמפֶּרְץ (1779–1861) את מושג זכויות החיות. מאמציו הובילו לייסודו של הארגון הידוע כיום כחברה המלכותית למניעת אכזריות כלפי בעלי חיים. פיטר זינגר, הפילוסוף שעשה לקידומו הרעיוני של התחום יותר מכל אחד אחר בזמננו, מספר כמה הופתע כאשר נתקל בספרייה הבריטית באחד מספריו של גומפרץ וגילה שהיה לו ״קו המחשבה שלי, 150 שנה לפניי״. במסתו ״חקירה מוסרית על דבר מצבם של האדם והחיות״ (1824) ציפה גומפרץ לימים שבהם


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 22
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 22](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/22)

האדם, לאחר שייעשה דתי באמת, יתהלל בהשגחתו על מעשי ידיו של עושהו אשר הופקדו בידו. כמשרתו הנאמן של הבורא, הוא לא יתכחש אז למה שהוא רואה היום כרמש נחות. הוא יגן עליו ויראה אותו כאחיו, הדומה לו במבנהו, ואשר נברא באותה מידה של קפדנות בידי אדון הכול.⁸

footnotes:
⁸ Gompertz 1992, p. 51.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 23
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 23](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/23)

אין כוונתי לגולל כאן לפרטיה את החקיקה הסביבתית היהודית, אשר לה מסורת ארוכה מן המקרא ואילך. לא כולם סברו שכל התערבות בסדרי הטבע אסורה, כפי שחשבו רמב״ן ורש״ר הירש. אחרים האמינו שהבריאה הושארה בלתי גמורה במכוון, כדי שגם אנחנו נוכל לתרום את חלקנו ו״לתקן עולם במלכות שדי״. מסיבה זו אין ההלכה מתנגדת, למשל, להפריות מבחנה, וגם לא, במגבלות הראויות, למחקר בתאי גזע. הטבע אינו קדוש. לוּ היה כזה, היה עלינו לכבד גם וירוסים, מחלות תורשתיות ואת ״אלף פגעי הטבע שירש בשָׂרנו״, כלשונו של המלט. כמה פוסקים, בעקבות הרמב״ן, היו ודאי אוסרים על אכילת יבולים מהונדסים גנטית. פוסקים אחרים היו מתירים, בתנאי שהגידולים הללו נבדקו היטב ושפיתוחם מסייע להפחתת הרעב והמחסור. אולם כולם היו מסכימים שמוטל עלינו לשמר את משאבי הטבע ולהגן עליהם, כדי שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות מהם. הרעיון הזה מובע היטב בסיפור תלמודי פשוט על חוני המעגל, קדוש עממי מראשית ימי המשנה:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 24
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 24](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/24)

יום אחד היה מהלך בדרך וראה איש נוטע חרוב. אמר לו: ״עץ זה, בעוד כמה שנים יישא פירות״? אמר לו: ״בעוד שבעים שנה״. אמר לו: ״בטוח אתה שתחיה בעוד שבעים שנה?״ אמר לו האיש: ״מצאתי חרובים בעולם. כשם ששתלו לי אבותיי, שותל גם אני לבניי״.⁹

footnotes:
⁹ על פי תלמוד בבלי, תענית כג, ע״א.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 25
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 25](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/25)

הניסיונות לבנות אתיקה סביבתית במונחים חילוניים בלבד נתקלו בקשיים בלתי צפויים. על איזה בסיס אפשר לקבוע שיש לנו ״חובות כלפי הטבע״, אם הטבע אינו מכיר בחובות לעצמו או לנו, ונמצא משום כך מחוץ לתחומיהם של החוזה ושל ההדדיות? באיזה מובן יש לנו חובות לדורות שטרם נולדו, כאשר ברור שאינם בעלי שיקול דעת מוסרי שכן הם אינם קיימים עכשיו? לפי איזה בסיס רציונלי עלינו לשקול את האובדן העתידי של הרבגוניות הביולוגית כנגד התועלת בהווה? איזה חישוב יכול להדריך ממשלות של מדינות עניות להימנע מכריתת יערות, שהן זקוקות לקרקעותיהם כדי לספק חקלאות ומזון לאוכלוסיות רעבות? האם מאחר שלמדיניות מקומית יש השפעה סביבתית גלובלית, שומה על מדינות עשירות לפצות מדינות עניות המטילות על עצמן מגבלות סביבתיות? ומה יכול לשכנע אזרחים במדינות העשירות הללו לוותר על הרגלי צריכה זוללי משאבים? לפי איזה בסיס לוגי, שאל הנס יונס, יש לנו בכלל אחריות מוסרית להבטיח שלדורות העתיד יהיה עולם לחיות בו?¹⁰

footnotes:
¹⁰ Jonas 1984.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 26
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 26](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/26)

כוחה של המחשבה הדתית אינו בכך שיש לה תשובות קלות לשאלות קשות, אלא בכך שהיא מספקת מסגרת רעיונית לדיון בסוגיות הגדולות והסוררות האלה. קל יותר להבין מגבלות מוסריות המוטלות על פעולותינו כאשר אנו מאמינים שיש מישהו שעלינו לתת בפניו דין וחשבון על מעשינו, שאנו איננו בעליו של כדור הארץ, ושאנו קשורים בברית עם אלו שיבואו אחרינו. כאותו אדם שנטע את החרוב, אנחנו מקפידים שלצאצאינו יהיה עולם ליהנות ממנו כפי שאנחנו נהנינו. הילארי פוטנם מציין שלא פחות משהאתיקה זקוקה למושגים מופשטים כמו זכויות וחובות, היא זקוקה לדבריו ל״דימוי מוסרי״, מעין תמונה הנותנת צורה לשלם.¹¹ זהו הדבר שאנחנו זקוקים לו עתה. הדימוי הפשוט ביותר, ובוודאי גם הרגיש ביותר, שאנחנו יכולים לתת לאחריות האקולוגית שלנו, הוא ראייתו של כדור הארץ כשייך למקור ההוויה, וראיית עצמנו כנאמניו המחויבים לשמר אותו, ואם אפשר גם לייפותו, למען נכדינו שטרם נולדו.

footnotes:
¹¹ Hilary Putnam, “Cloning People”, in Burley 1999, pp. 1–13.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 27
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 27](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/27)

זה לא הכול. כפי שציינתי בפרק הקודם, דתות אינן שיטות פילוסופיות. הן אמיתות בעלות גוף ופנים, המתממשות בחייהן של קהילות. דבר אחד הוא לאחוז במושגים מופשטים על אחריות אקולוגית, ודבר אחר הוא לשמור מדי שבוע את השבת, לוותר בכך ליום בשבוע על שליטתנו בטבע, ולברך, כפי שנוהגים יהודים, על כל דבר שאנחנו אוכלים ושותים כדי להזכיר לעצמנו את בעלותו של אלוהים על העולם. תפילה, טקס ונרטיב הם דרכים לעצב את מה שטוקוויל כינה ״הרגליו של הלב״. הם מחשלים אופי, יוצרים נטיות התנהגותיות, ומחנכים אותנו לדפוסי של ריסון עצמי. רוג׳ר סקרוטון העלה השערה מרתקת בדבר מחלת ״הפרה המשוגעת״ והאיסור המקראי ״לא תבשל גדי בחלב אמו״:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 28
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 28](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/28)

החוק היהודי האוסר בישול חיה צעירה בחלב אמה נשמע נטול היגיון מנקודת מבט תועלתנית נוקשה. אולם נטייתנו להסס נוכח המסתורין של הטבע, לוותר על תביעת האדנות שלנו, ולכבד את התהליך שבו החיים נוצרים, גורמת לנו בהכרח לחוש אהדה כלפי איסור זה. לוּ הנחנו לאותן תחושות לגבור עלינו, הן היו גורמות לנו להסס לפני שאנחנו מאכילים פָּרות, החיות ומשגשגות במרעה, בגוויות מתות של בנות מינן ומינים אחרים.¹²

footnotes:
¹² Scruton 1996, p. 108.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 29
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 29](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/29)

אם אנחנו מבקשים לסגת מדפוסי הייצור והצריכה המאיימים על עתידו של כוכב הלכת שלנו, עלינו לטפח בתוכנו אינסטינקטים של זהירות.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 30
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 30](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/30)

כל דתות העולם הגדולות מגלות יחס של כבוד לטבע,¹³; E. Breuilly and M. Palmer (eds.), *Christianity and Ecology*; R. Prime (ed.), *Hinduism and Ecology*; F. Khalid and J. O’Brien (eds.), *Islam and Ecology*; A. Rose (ed.), *Judaism and Ecology* (London: Cassel, 1992). וכך מאזנות את האדישות, הגובלת ביהירות, שהייתה אחד הצדדים הפחות נעימים במורשת הנאורוּת. אחת האמונות המגדירות של המודרנה הייתה שהמדע והטכנולוגיה יִפתחו את שערי הנדיבות הנעולים של הטבע, ויובילו להתקדמות אינסופית אל השפע הבלתי מוגבל. במילותיו של כריסטופר לאש, ״האופטימיות של הקִדמה עומדת, בשורה התחתונה, על הכחשת הגבולות הטבעיים של העוצמה האנושית והחירות. אין היא יכולה לשרוד זמן רב בעולם שבו אי־אפשר עוד לברוח מהכרת הגבולות הללו״.¹⁴

footnotes:
¹³ ראו, למשל, סדרת הספרים על דתות העולם והאקולוגיה: M. Batchelor and K. Brown (eds.), Buddhism and Ecology
¹⁴ Lasch 1991, p. 530.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 31
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 31](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/31)

הניסיון ההיסטורי מלמד שכאשר ציוויליזציות מגיעות לפסגת כוחן הן מתקשות לזכור את דבר קיומם של הגבולות. כל אחת בְּתורה נשבתה בקסם הרעיון שהיא לבדה חסינה מפני חוקי הצמיחה והשקיעה של הציוויליזציות, ושהיא יכולה לצרוך משאבים בלי גבול ולרדוף אחר הישגים בהווה בלי לחשוב על ההידלדלות העתידית. כשתרבות מאבדת את תחושת היראה מפני המוחלט, הסבירות שתשכח את מגבלותיה גבוהה במיוחד. ״ככל שאור האמונה מתעמעם, מצטמצם טווח ראייתו של האדם״, כתב אלכסיס דה־טוקוויל. ״כשבני אדם אינם מרשים לעצמם עוד לחשוב על הצפוי להם לאחר המוות, הם שוקעים בקלות אל אדישות גסה ומוחלטת כלפי העתיד, שכן הדבר נוח להפליא לכמה מן הנטיות של המין האנושי״.¹⁵ הדתות הגדולות מלמדות סוג אחר של חוכמה: **הוקרה** כלפי הבריאה, **אחריות** לדורות הבאים, ו**איפוק** מתוך ידיעה שלא כל מה שאנחנו יכולים לעשות, ראוי שנעשה.

footnotes:
¹⁵ מצוטט אצל Nisbet 1980, p. 355.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 32
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 32](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/32)

שתי סכנות מנוגדות ניצבות בפני כל ציוויליזציה טכנולוגית. האחת היא ההיבריס האומר שכוחנו ככוח אלוהים, ולכן הבה נשב במקומו של אלוהים. האחרת היא הפחד האומר בשם אלוהים, אל נשתמש כלל בכוחנו הכמו־אלוהי הזה. שתי הגישות הללו שגויות. כל התקדמות טכנולוגית נושאת בחובה את האפשרות לצמצם את כבוד האדם ואת האפשרות לטפחו. הבחירה בין השתיים נעוצה בשאלת דרך השימוש בהישג הטכנולוגי החדש. והדרך הנכונה היא זו הנעשית מתוך ברית עם אלוהים, מתוך כבוד לצלמו — הלוא הוא האדם. אדוארד א׳ וילסון חותם את ספרו ״אחדות הדעת״ במסקנה הקודרת הבאה:


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 33
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 33](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/33)

אנחנו לומדים את העיקרון היסודי שהאתיקה היא כל דבר… כבני אדם בוגרים גילינו אילו בריתות נחוצות להישרדותנו, והכרנו בצורך להבטיח את קיומן בשבועה מקודשת… אם נסגיר את טבענו התורשתי בידי היקש מכני, ואת האתיקה שלנו, את האמנות שלנו ואת עצם המשמעות שלנו נפקיר בידי דילוג פזיז הנעשה בשם הקִדְמה, תוך שאנחנו מדמים עצמנו לבני אלים ומתנתקים ממורשתנו הקדומה — או אז ניהפך ללא־כלום.¹⁶

footnotes:
¹⁶ Wilson 1999, pp. 332–333.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 34
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 34](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/34)

או, כפי שמנסחת זו אחת מאגדות חז״ל: ״ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך״.¹⁷

footnotes:
¹⁷ קהלת רבה ז, כ לפסוק יג.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 35
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 35](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/35)

הסביבה הטבעית היא דוגמה ומטפורה גם יחד לנושא השוזר יחדיו את פרקי הספר הזה: כבוד השוני — העמידה על כך שהדבר היקר ביותר בעולמנו, והמצוי בסיכון מתמיד, הוא הרבגוניות עצמה. מכמה בחינות, זוהי תגלית עכשווית. אנחנו יודעים כיום, יותר מבכל הדורות הקודמים, כמה תלוי קיומנו בנוכחותם של מינים אחרים, היוצרים את המזון שאנחנו אוכלים ואת החמצן שאנחנו נושמים, קולטים את הפחמן הדו־חמצני שאנחנו נושפים, משמרים את פוריותה של הקרקע ומספקים את חומרי הגלם הדרושים לנו. המינים הללו, בתורם, תלויים במינים אחרים. ומינים נוספים עשויים, בדרכים שעדיין אינן ידועות, להתגלות כאנטיביוטיים או כפעילים רפואית בדרכים אחרות; כבר עתה, 40 אחוז מכלל התרופות שבשימוש מבוססות על חומרים שמוצו מצמחים, מפטריות, מבעלי חיים וממיקרו־אורגניזמים. אנחנו מתחילים להבין כמה מורכבות ותלויות הדדית הן המערכות הביולוגיות, וכמה בלתי ניתנות לניבוי הן התוצאות של השמדת מינים או בתי גידול. הרבגוניות זקוקה להגנה.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 36
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 36](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/36)

הדברים חלים גם על תרבויות. טענתי כאן שהשוק החופשי קיים בזכות השוני. חוק היתרון היחסי של ריקרדו מלמד אותנו שלכל אחד מאיתנו יש דבר מה לתרום לטוב המשותף, ושכל אחד מאיתנו יוצא נשֹכר מהכישורים ומהכישרונות הייחודיים של אחרים. הדבר נכון בכל סוגי הסחר, ואין אפוא סיבה שלא להאמין שעצם התפשטותו של הסחר הבין־לאומי בזכות הגלובליזציה היא ביסודה מבורכת. שום שיטה אחרת, מראשיתה של הציוויליזציה ועד היום, לא הציעה סיכויים רבים יותר להפחתתם של הסבל, העוני, הבערות והמחלות בעולם.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 37
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 37](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/37)

ועם זאת, מבחינות רבות צודקים מחוללי המחאה נגד הגלובליזציה. חלוקת הרווחים בין מדינות ובתוכן מותירה בחוץ קבוצות גדולות, ומצבן של רבות מהן גרוע עתה מכפי שהיה לפני שנות דור. השפעתו המערערת של השוק המודרני, והקצב המהיר שבו התחוללו השינויים, העיבו על תחושת הביטחון של כולנו. לכך מצטרפת שחיקה באקולוגיה החברתית, זו שבעבר סיפקה רשתות תמיכה ומערכות של משמעות מוסרית. אין אלו בעיות זניחות. הן פוגעות בלב לבו של הפרויקט האנושי: בניית חברה של צדק אמיתי, של חן וחסד ושל גישה שווה לכל מה שנחוץ לקיומו של ערך עצמי.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 38
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 38](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/38)

אני מציע רשימה פשוטה של רעיונות שיוכלו לנווט את דרכנו במים הסוערים שלפנינו. **שליטה** פירושה לקיחת אחריות וסירוב לראות התפתחויות כלכליות או פוליטיות כבלתי נמנעות. **תרומה** פירושה שיש לכלכלה ממד מוסרי. מפרסמים המוליכים שולל את הציבור, יצרנים המעלימים עין מתנאי עבודה בלתי אנושיים וממשכורות רעב, אנשים שהשיטה היטיבה עמם אך אינם תורמים מזמנם ומברכתם לאחרים — כל התופעות הללו אינן קבילות, גם אם הן חוקיות. **חמלה** פירושה שהמדינות המפותחות חייבות למלא ברצינות את מחויבותן לעניי העולם, ולפלס להם דרכים לבריחה מהעוני תוך הקפדה על שמירת אי־התלות שלהם. **יצירתיות** היא הדרך הטובה ביותר, אם כי לא היחידה, לעשות זאת: להשקיע בחינוך. **שיתוף פעולה** מלמד אותנו ששווקים אינם יכולים להתקיים על תחרות בלבד, והם זקוקים למידות טובות כמו יושר, חריצות ואמון, ולמה שכיניתי מערכות יחסים בריתיות. בלעדיהן, כפי שמשתמע מדילמת האסיר, לא יוכלו האינטרסים האישיים של היחידים ליצור יחד טוב ציבורי. **שימור** מזכיר לנו את חובותינו כלפי הטבע וכלפי העתיד, שאם לא נמלא אותן, יהיה קצב הצמיחה הכלכלית שלנו רק מדד למהירות התקרבותנו לפתח השאול.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 39
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 39](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/39)

המסגרת המוסרית הזאת אינה ניסיון למזער את המורכבות האדירה של ההחלטות שצריכים לקבל ממשלות, תאגידים ויחידים. אולם לעתים מורכבוּת משמשת תירוץ להתעלמות מהממד המוסרי; ואם נעשה כך, נהיה אבודים. חירות משמעה איפוק: לא לעשות כל דבר שאנחנו יכולים לעשות, ולא לעשות דבר מה שאין לעשותו בתירוץ שבמילא יעשה אותו מישהו אחר. השוק החופשי הוא מכשיר מופלא, אך ההנחה שהוא, או כל תהליך אחר שהוא מכשיר ולא ערך — מאזַן הכוחות ביחסים בין־לאומיים, למשל, או פיתוח המחקר הגנטי — יובילו כשלעצמם לתוצאות מיטביות, הנחה זו היא אמונה תמימה ששייכת לעולם ישן ופשוט יותר. אל נשכח שפונדמנטליזם יכול להיות כלכלי או מדעי, ולא רק דתי. בלי חזון מוסרי אנחנו ניכשל. וכדי שהחזון הזה יהיה נחלת הכלל, עליו לצמוח מתוך שיחה, כלומר דיבור והאזנה בין אדם לזולתו, מעֵבר למחיצות של מעמד, הכנסה, גזע ואמונה.


###### The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 40
[The Dignity of Difference; How to Avoid the Clash of Civilizations, 8; Conservation; Environmental Sustainability 40](https://torahapp.org/share/book/The%20Dignity%20of%20Difference%3B%20How%20to%20Avoid%20the%20Clash%20of%20Civilizations/s/8%3B%20Conservation%3B%20Environmental%20Sustainability/r/40)

דבר זה מחזיר אותי למקום שהתחלתי בו. המתחים שחשפו אירועי ה־11 בספטמבר לא פחתו מאז. המזרח התיכון נמצא בנקודת רתיחה. אירופה מתבשלת על אש קטנה של סכסוכים דתיים ואתניים. יש אלימות בהודו, בפקיסטן, בקשמיר. קשה להצביע על יסוד הגורם לסיכויי השלום במקום כלשהו בעולם להיות גדולים מכפי שהיו לפני שנה. האם יש מפתח ליישוב סכסוכים? האם יש דבר מה בעל כוח ליצור תקווה באזורים אכולי ייאוש? האם נוכל ביום מן הימים להפוך אויבים לידידים? התורה מציעה מפתח כזה. מפתח שהפעלתו דורשת מהאדם התגברות ותעצומות נפש: היכולת לסלוח, ובעקבות זאת להתפייס. לרשימת העקרונות שהצעתי — שליטה, תרומה, חמלה, יצירתיות, שיתוף פעולה ושימור — אוסיף עתה עוד אחד: ה**פיוס**.