## The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I?

###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 1
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 1](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/1)

**מי אני?**


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 2
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 2](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/2)

אנגליה לא הייתה אומה או אמונה או שפה או מדינה, כי אם בית. דברים של בית אינם זקוקים להסבר. הם קיימים מפני שהם קיימים.¹, p. 16.
רוג'ר סקרוטון
קהילה פוליטית תלויה בנרטיבים שעל פיהם קובעים אנשים את מצבם ומפרשים את חייהם המשותפים... בתקופות שבהן המשאבים הנרטיביים של החיים האזרחיים מאומצים ממילא – כפי שיעידו הסאונדבייטים, הכמו־עובדות והתמונות המנותקות של תרבותנו רווּית המדיה – נעשה קשה יותר ויותר לספר את הסיפורים המסדירים את חיינו. הולכת וגוברת הסכנה שנמצא את עצמנו, כפרטים וכקבוצה, גולשים אל מצב מקוטע ונטול סיפור. אובדן היכולת לנרטיב תהיה שוות ערך לשלילה מהותית של עוצמת הסובייקט האנושי, כי ללא נרטיב אין כל רציפות בין הווה לעבר, ולפיכך גם אין אחריות, ולפיכך גם אין אפשרות לפעול יחד לשלוט בחיינו.², pp. 350-351.
מייקל סנדל

footnotes:
¹ Scruton, England: An Elegy
² Sandel, Democracy’s Discontent


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 3
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 3](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/3)

שאלתו השנייה של משה לאלוהים מול הסנה הבוער היא "מי אתה?". שאלתו הראשונה היא "מי אנוכי?". הוא התכוון כמובן לשאול, מי אני שאוכל להיות ראוי למשימה שהוטלה עליי להוציא עַם מעבדות לחירות? אבל הוא שאל גם את שאלת הזהות. זהותו של משה לא הייתה חד־משמעית כלל וכלל. הוא גדל כנסיך במצרים ואת חייו הבוגרים עשה כרועה צאן בקרב המדיינים, ואף נשא לו אישה מדיינית. מעצם לידתו השתייך גם לקבוצת בני ישראל שהוחזקו אז כעבדים במצרים. השאלה "מי אנוכי?" איננה אפוא שאלה סתם. לאיזו קבוצה הוא שייך? למי הוא חב את נאמנותו? ובפני השאלה הזאת כולנו ניצבים היום.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 4
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 4](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/4)

שאלת הזהות לא הייתה בעייתית אצל רוב בני האדם ברוב התקופות. אדם נולד לתוך מקום, תרבות, דת, מעמד, ועובדות אלה תחמו את אפשרויותיו. המעבר ממקום, תרבות, דת או מעמד מסוימים אל מקום, תרבות, דת או מעמד אחרים היה נדיר – כה נדיר, עד שלא חדר אפילו למסגרת ההתייחסויות של האנשים. כיום, לפחות במערב, נעלמו רבות מהוודאויות האלה. אנחנו ניידים. אנחנו ניצבים מול ריבוי אפשרויות. אנחנו נעשים מה שאנחנו מחליטים להיות. לכך מתכוונים הסוציולוגים באומרם שעברנו מגורל אל בחירה. לכך התכוון האקזיסטנציאליסט ז'ן־פול סארטר באומרו כי אצל יצורי אנוש "הקיום קודם למהות". הזהויות המודרניות בעייתיות ביותר. אם כל מה שקשור בי – המקום שבו אני חי, מה שאני עושה, אילו רכיבים בתרבות מדברים אליי – נתון לבחירתי, מי או מה הוא אותו "אני" האחראי לבחירה? יש בכך כדי להסביר במידת מה את כוחה של הדת בעולם הפוסט־מודרני. הדת מציעה תשובה לשאלה "מי אני?" בעוד לחלק גדול מהתרבות בת זמננו אין תשובה.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 5
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 5](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/5)

יש חשיבות עצומה לאופן שבו ממוסגרת אותה שאלה ותשובה בחברה. כך למשל, הנאורות האירופית הדגישה את האוניברסלי. מונטסקייה הציב את הנאמנות לאנושיות מעל הנאמנות לאומה ואת הנאמנות לאומה מעל הנאמנות למשפחה. המשורר פרסי ביש שלי תיאר את האדם כיצור שווה, ללא מעמד, ללא שבט, ללא אומה.³, III, iv, 194–195. אבל רוב בני האדם אינם יכולים לחיות ברמת הפשטה כזאת. התוצאה באירופה של המאה ה־19 הייתה שובה של הלאומיות, וביתר שאת, לאומיות שבלעה לתוכה את כל הנאמנויות האחרות.

footnotes:
³ Percy Bysshe Shelley, Prometheus Unbound


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 6
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 6](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/6)

כיום אנו מפקפקים, ובצדק, בסוג כזה של בלעדיות על מי שאנחנו. אבל לא חזרנו אל האוניברסליזם של הנאורות. זה בדיוק ההבדל בין מודרניזם לפוסט־מודרניזם. המודרניזם סגד לאוניברסלי. הפוסט־מודרניזם אינו סוגד לדבר. יש פוסט־מודרניסטים שאינם בטוחים אפילו שיש לנו זהות – נפש, עצמי. הם סבורים שאיננו אלא רצף של חוויות ששום דבר אינו מחבר ביניהן. מכאן אמירתו המפורסמת של מישל פוקו ש"האדם הוא המצאה של הזמן האחרון, ותאריך היעלמותו עשוי להיות קרוב".⁴ (London: Tavistock, 1970). שוב, זוהי הסיבה לשובה של הדת כתגובת נגד ל"קלות הבלתי נסבלת של הקיום" בעולם ללא ודאויות וללא זהויות.

footnotes:
⁴ Michel Foucault, The Order of Things: An Archaeology of the Human Sciences


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 7
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 7](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/7)

גם כאן עשוי לבוא לעזרנו מושג הברית, בייחוד בתקופה שבה אנשים שואלים "מי אני?" ומתקשים למצוא תשובה. כפי שהסברתי בפרק הקודם, הברית אינה מתייחסת לשאלת הזהות בגישה של הכול־או־לא־כלום, אלא בוחנת אותה במונחים של מחויבויות מוסריות. אני עצמי יהודי, רב, בן להוריי, בעל לאשתי, הורה לילדיי. כמה מהדברים האלה הם בחירה שלי, ואחרים – הוריי, דתי – לא. אבל כל אחד מהם הוא חלק ממי שאני. כל אחד מהם כרוך באחריות, ולפעמים עלולה להיווצר התנגשות בין תחומי האחריות השונים. האם נכון שאסע לכנס בארץ אחרת או מוטב שאישאר לצד בתנו העומדת ללדת? סתירות בין חובות אינן דבר נדיר – הן חלק ממהותם של החיים המוסריים. הברית מתווה דרך בין גורל לבחירה ומאפשרת לי לראות את פניה הרבים של הזהות בלי לשקוע בחוסר הזהות של הפוסט־מודרניזם.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 8
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 8](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/8)

היכן אפוא משתלבת בכל זה הזהות הלאומית? התשובה הלאומית היא, שהזהות הלאומית גוברת על כל דבר אחר. על כך מחה הסופר א"מ פורסטר באומרו: "אילו נדרשתי לבחור בין בגידה בארצי לבין בגידה בחברי, אני מקווה שהיה לי האומץ לבגוד בארצי". אינני חושב שהוא מציע כאן בגידה במולדת, אלא מזכיר לנו שיש בחיים ערכים נוספים, מחויבויות אחרות.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 9
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 9](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/9)

התשובה הקוסמופוליטית הפוכה: אומות אינן הכול, אלא לא כלום. אני אזרח העולם. אבל גם זה קיצוני מדי. עליי להשתייך למקום כלשהו כדי להיות מוכר כאדם. אפשר לחיות ללא כל מחויבות, אבל חיים כאלה הם דבר מדולדל, גרגר אבק ברוח שאינו מוצא מקום מנוחה, שאינו מוצא בית.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 10
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 10](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/10)

תשובת הברית היא שעובדת היותי אזרח של מדינה מסוימת היא חלק מרשת מורכבת של מחויבויות ההופכות אותי למי שאני. היא לא הכול, אבל בוודאי איננה לא כלום. האומה היא המקום שבו אני חי: היא הנוף שבו אני מתקיים, השפה שאני דובר, התרבות שמקיפה אותי והחברה שאני חלק ממנה. היא מה שמאפשר כמעט את כל הדברים האחרים בחיי, כי ללא מערכת פוליטית לא היה לי כוח; ללא כלכלה לא הייתה לי עבודה; ללא ממשלה היו השכלתי, בריאותי, רווחתי ופרישׁתי נתונות אך ורק בידי המזל או הגורל. איני חייב לה הכול, אבל אני חייב לה הרבה מאוד.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 11
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 11](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/11)

אומות מבוססות על חברוֹת, וחברות בנויות על קבלה הדדית של קוד השמירה על החוק והשמירה על האיפוק, קוד המאפשר לנו לעסוק בעניינינו במידה מרבית של סדר ובמידה מזערית של פחד. עצם חירותנו תלויה בכך שאחרים ימלאו את אחריותם. כך למשל, השלום והשלווה השורים עליי בפארק ציבורי מבוססים על כך שאיש לא יפר את השקט וישמיע מוזיקה בעוצמה רבה מתוך מכשיר נייד. חירותי תלויה בכך שהזולת יפעל מתוך איפוק וריסון, כפי שחירותו של הזולת תלויה בכך שאני אפעל מתוך איפוק וריסון. כך מתייחסת הברית לזהות הלאומית: גישתה איננה לאומנית וגם לא קוסמופוליטית, אלא אזרחית ומוסרית. לי יש חובה למלא את חלקי בקיום הסביבה האנושית שבה חיים אני והאזרחים האחרים. בברית, הזהות איננה שאלה של גזע או מוצא אתני אלא של נאמנות ואחריות.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 12
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 12](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/12)

**דו־לשוניות**
גישת הברית קשורה גם בדו־לשוניות, בייחוד כשמדובר במיעוטים. דוגמה פשוטה: בחברת אנשי מקצוע ישתמשו עורכת דין או רופאה בשפה טכנית שתישמע קשה ואפילו בלתי מובנת למי שאינו שייך למקצוע זה. אבל בשיחה עם לקוחות או מטופלים ישתמשו בשפה פשוטה יותר, שהיא אולי מדויקת פחות אבל מובנת להדיוטות. הוא הדין בכל מיעוט קוגניטיבי, לרבות קבוצות דתיות או אתניות בתוך חברה שהיא חילונית במידה רבה. אם ברצוננו להגיע להשתלבות ללא היטמעות עלינו ללמוד לדבר שפה ראשונה של אזרחות לצד שפה שנייה של אתניות ואמונה דתית.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 13
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 13](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/13)

אלה הם שני דברים שונים, והם עלולים לבלבל. כך למשל, כשאני נושא דרשה באוזני הקהילה אני מדבר כיהודי אל יהודים, כמאמין אל מאמינים. אני משתמש בביטויים רבים – חלקם בעברית – שיהיו מובנים לשומעיי אבל לא לאורח לא־יהודי שייקלע למקום. הם חלק מאוצר המילים המשותף לנו כבני דת מסוימת. אינני צריך להסביר את משמעותם. כאלה הן קהילות. יש בדיחות שמשעשעות אותנו כשהן נאמרות מפי "אחד משלנו" אך ייחשבו פוגעניות כשייאמרו בפי אדם מבחוץ. זהו ההבדל, וזהו הבדל עצום, בין היכולת לצחוק על עצמנו לבין היותנו מושא ללעג. מה שהופך אותנו לקהילת מאמינים הוא הטקסטים המשותפים לנו, השירים שאנחנו שרים, הטקסים והפולחנים, האזכורים המובנים מאליהם.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 14
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 14](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/14)

אבל כשאני משדר ברדיו או בטלוויזיה או כשאני כותב משהו לעיתונות הארצית עליי להשתמש באוצר מילים אחר. במקרים אלה אני מדבר אל קהל שרובו ככולו אינו יהודי. השפה משתנה אפוא, וכמוה גם טון הדיבור. זהו אחד ההבדלים העיקריים בין Gemeinschaft לבין Gesselschaft, בין קהילה לבין חברה. האחת מערכת יחסים בין חברים והאחרת בין זרים. אחד ההבדלים המרכזיים שעליו אדבר בהמשך בפרק 16 הוא מושג ה־civility, דרך ארץ. כשאנשים עוברים מהכפר אל העיר, מהקהילה הדתית אל החברה הכללית, הם מבחינים מייד בנימוס, בריחוק, ברשמיות. לא פעם זה לא נעים להם. לאן נעלמו הלהט, האש, האותנטיות? בסופו של דבר הם מבינים: דרך ארץ היא שם קוד לצמצום מרבי של החיכוך בין זרים. עד שיבינו זאת, הכול יישמע להם כשפה זרה. ג'ון מארי קדיהי היטיב לתאר את התהליך שהמהגר או קבוצות המיעוט נדרשים לעבור כ"מסכת הייסורים של דרך ארץ".⁵ (New York: Basic Books, 1974).

footnotes:
⁵ John Murray Cuddihy, The Ordeal of Civility: Freud, Marx, Levi-Strauss, and the fewish Struggle with Modernity


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 15
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 15](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/15)

ומסכת הייסורים הזאת הכרחית. כדי לחיות יחד כאזרחים בדמוקרטיה ליברלית עלינו להשתמש בשפת "התבונה הציבורית", שפה שתהיה מובנת לאנשים שמחוץ לקבוצה שלנו. אינני יכול לומר ללא־יהודים: "עשו זאת כי כך כתוב בתורה". מוסלמי לא יוכל לומר ללא־מוסלמים: "עשו זאת כי כך כתוב בקוראן". אין זה מפני שאנחנו חיים בחברה חילונית, אף על פי שזה המצב, אלא מפני שזוהי הדרך היחידה שבה נוכל להמשיך לדבוק באמונתנו ועדיין להיות חלק מהשיחה הלאומית עם בני דתות אחרות או בני בלי דת. אני מקווה לשכנע אחרים בָּאמת הטמונה בהשקפתי, אבל עליי לחיות עם האפשרות שלא אצליח לעשות זאת. חברה היא כמו כדורגל: אני תומך בקבוצה שלי ומקווה שתנצח, אבל יודע שכללי המשחק קודמים לקבוצה שלי, כי ללא כללים לא יהיה משחק, וללא משחק לא תהיה קבוצה.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 16
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 16](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/16)

אם כך, להיות בריטי פירושו לדבוק בכללי המשחק. הם המאפשרים לי להיות יהודי, לך להיות נוצרי, ולאחר להיות מוסלמי, ולכולנו לחיות יחד בשלום. יש לנו קבוצות משלנו, אבל יש לנו גם נאמנות לכללים, לאנשים שקובעים אותם ולאנשים המנהלים אותם. זהו פירושה של דו־לשוניות. כקבוצה יש לנו דרך חשיבה ודיבור משלנו, אבל כשאנחנו יוצאים למגרש אנחנו מכבדים את החוקים מפני שהם מחייבים את כולנו באופן שווה, ובלעדיהם לא יהיה משחק. זהו פירושה של זהות לאומית בחברה רב־תרבותית. גם היא קשורה באופן מכריע בסיפור שאנו מספרים. דבר זה לא היה חלק מהמסורת הבריטית, אבל עכשיו הוא חייב להיעשות חלק ממנה.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 17
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 17](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/17)

**הסיפור הלאומי**
כשאני מגיע לוושינגטון הבירה אני מקפיד תמיד לבקר במצבות הזיכרון שהוקמו לזכר הנשיאים ג'פרסון, רוזוולט ולינקולן. על כל אחת מהן חקוקות כתובות הלקוחות מדברים שאמרו: אצל ג'פרסון "מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן"; אצל רוזוולט "הדבר היחיד שעלינו לפחד מפניו הוא הפחד עצמו"; ואצל לינקולן נאום גטיסברג ונאום ההשבעה השני שלו, "ללא כוונת זדון כלפי איש, מתוך כוונה נדיבה לכול". למיטב ידיעתי אין לכך מקבילה בלונדון. ישנם מצבות ופסלים בכל מקום ועל כל אחד ואחת מהם כתובת קצרה המציינת דמותו של מי מיוצגת בפסל, אך אין נאומים, מובאות, סאונדבייטים. אפילו מצבת הזיכרון לצ'רצ'יל, שנאומיו אינם נופלים בעוצמתם מנאומי לינקולן, היא פסל ללא טקסט.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 18
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 18](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/18)

תופעה זו היא חלק בלתי נפרד מהעובדה שבמועדונים ובמקומות הכינוס של אליטת השלטון בבריטניה אין למצוא שלטים או לוחות שעליהם שמות. תוכלו לדעת היכן הם נמצאים רק אם מישהו שיודע יראה לכם. דומה שבבריטניה (ואולי רק באנגליה?), מי שצריך לשאול אינו שייך. הידע המוצג לראווה באמריקה נותר בבריטניה מרומז ומובן מאליו. מי שצריך לדעת יודע.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 19
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 19](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/19)

אמריקה מספרת סיפורים לאומיים, ובריטניה לא. הסיבה לכך, כפי שהסברתי בפרק 10, היא שלשתי האומות יש תרבויות פוליטיות שונות. התרבות הפוליטית האמריקאית מבוססת על ברית, ושל בריטניה על מדרג ומסורת. ההבדל הזה בא לידי ביטוי מדויק בשתי המובאות המופיעות בראש פרק זה. המובאה מספרו של רוג'ר סקרוטון מדברת על משמעותה של השתייכות לחברה אורגנית. זו של מייקל סנדל איש הרווארד מתארת היטב מה פירוש הדבר להיות אמריקאי. למעשה, אומר סנדל, איננו יכולים לחיות כאזרחים ללא נרטיב. סקרוטון אומר שאנחנו יכולים, וכך אנו חיים. אלה הן תפיסות שונות מאוד של החברה כבית.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 20
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 20](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/20)

הזהות הבריטית מבוססת על העובדה שהיא קיימת כאן זמן רב. טוב ויפה, כל עוד הזהות מתקבלת כמשהו מובן מאליו. כשאין זה כך, יש בעיה. אם ישאלו אותנו, "מה פירוש הדבר להיות בריטים?", נתקשה להשיב. זהו ליקוי רציני כאשר מופעל לחץ על טובת הכלל, החיונית כל כך ללכידות חברתית. אחריות משותפת זקוקה לזהות משותפת, וזו זקוקה לזיכרון קולקטיבי, שהוא עצמו זקוק לנרטיב. נרטיב כזה לא היה בבריטניה, אבל הנסיבות השתנו.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 21
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 21](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/21)

בלב פוליטיקת הברית נמצאת פעולת הסיפור. היא מקיימת את הזהות ויוצרת תחושה של שייכות קולקטיבית. היא מקשרת בין הדורות ומזכירה לנו מניין באה אומה זו ולאן היא הולכת. היא מציבה את הזהות הלאומית בתוך שורת אירועים היסטוריים, המדברים על הערכים שלמענם נאבקו אלה שבאו לפנינו ושאנחנו שומרים עליהם למען העתיד. היא חייבת להיות נרטיב מכליל, המסוגל להתקבל על חדשים זה מקרוב באו וגם על אלה שמשפחותיהם נמצאות כאן דורות רבים.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 22
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 22](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/22)

להכללה (אינקלוסיביות) יש תפקיד חיוני בנרטיב הברית. היא אומרת לכל אחד, ללא הבדל מעמד או דת: אלה אנחנו, וזהו גם סיפורך. החזרה על הסיפור מלכדת מבלי לפלג. היא יוצרת תחושה של זהות משותפת הקודמת לכל הזהויות האחרות. לכן למשל יכול היה מרטין לותר קינג להשתמש בה בצורה כה אפקטיבית בכמה מנאומיו הגדולים. הוא אמר לאחיו האפריקאים־אמריקאים לראות את עצמם כחלק שווה באומה, ובמקביל אמר ללבנים אמריקאים לכבד את מחויבותם להכרזת העצמאות ולאמירה הכלולה בה ש"כל בני האדם נבראו שווים". פוליטיקת הנרטיב, החזרה על הסיפור, היא שוויונית בלי להזדקק לעימות. בזה כוחה.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 23
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 23](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/23)

האמריקאים רגילים לספר את הסיפור מפני שהוא היה מלכתחילה חלק מתרבותם הפוליטית. נרטיב המפתח שלהם הוא הסיפור המקראי של יציאת מצרים. דורות רבים בזה אחר זה הגדירו את עצמם כאנשים שיצאו מארץ ישנה לארץ חדשה, מעבדות לחירות, מרדיפות לחופש. הם חצו ים, עברו מדבר והגיעו אל מה שוושינגטון כינה "הארץ הכמעט מובטחת". בכך הייתה כרוכה – וכרוכה גם היום – אחריות: לכבד את חירותם של האחרים, לדאוג לעניים, לחלשים ולזקנים, לנהוג בצדק ובחמלה.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 24
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 24](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/24)

לא תמיד נהגה אמריקה כך. היו לה כמה כישלונות מהדהדים. אבל תמיד אפשר להחזירה אל תלם המחויבויות המכוננות שלה. הסיבה היא שפוליטיקת הנרטיב היא פוליטיקת מוסר, פוליטיקה בעלת מטרה, וכשאין מכבדים אותה, האומה צריכה לתת את הדין. שהרי זוהי אומה "תחת האל", ופירוש הדבר שאפשר לבקרה על חסרונותיה. עליה לתת דין וחשבון לא רק לציבור הבוחרים אלא גם להתחייבות המקודשת של מייסדיה. הברית מטביעה במודעוּת העצמית הלאומית את הצורך בביקורת עצמית ובהתחייבות מחודשת. אם נוהגים בה באחריות – וכאן "אם" הוא שאלה גדולה – היא יכולה להוליד ענווה, שהיא תרופת הנגד האמיתית היחידה לפיתויים הקיימים של סטייה מהמטרה ושל יהירות הכוח.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 25
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 25](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/25)

כל זה לא היה חלק מהתרבות הפוליטית האנגלית מפני שתרבות זו התבססה עד לא מזמן על מעמד ועל מסורת. חברות היררכיות ואורגניות אינן מסתמכות על נרטיב. ההיררכיה בנויה על סוג של סדר טבעי. חברות אורגניות תלויות בהילת אי־הנמנעות הנלווית לדברים ישנים מאוד, או לפחות שנראים ישנים מאוד. בתי הפרלמנט, למשל, חדשים למדי: הם הוקמו באמצע המאה ה־19, אחרי שרוב הבניינים המוקדמים יותר נהרסו בדלקה ב־1834. תוכניות הבנייה של בארי ופוגין, שנועדו לשוות למבנים מראה ישן, חיקו במכוון סגנון עתיק. בריטניה חובבת "עתיקוּת". היא פחות חובבת נרטיבים.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 26
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 26](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/26)

**תיאור ונרטיב**
נוכל להבהיר זאת באמצעות מקרה פרטי. ב־1924 נשא ראש הממשלה דאז סטנלי בולדווין נאום (שהתפרסם לימים) על המראות והצלילים של אנגליה. בשבילו הייתה אנגליה


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 27
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 27](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/27)

הלמות הפטיש על הסדן בנפחייה כפרית, המלכּישׂליו בטללי הבוקר, צליל המגל על אבן משחזת, צמד חורשים מצטייר על ראש גבעה... כלניות הבר ביערות באפריל, ערֵמות השחת האחרונות שנאספו בלילה נגררות בשביל לאור הדמדומים, כשאין כמעט להבחין עוד בדמויות הסוסים המביאות אותן הביתה אל המשק, ומעל הכול, דק מן הדק, נכנס אל הלב ומרגש מכול, ריח עשן העצים העולה בערב סתווי, או ריחן של מדורות החימום.⁶, pp. 60-62.

footnotes:
⁶ סר סטנלי בולדווין, נאום לרגל סעודת הערב השנתית של החברה המלכותית סנט ג'ורג', 6 במאי 1924, בתוך Hanson, England My England


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 28
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 28](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/28)

כפרוזה זה טוב ויפה, אבל לא מדובר כאן בנרטיב אלא ברשימת דברים. הרשמים יוצרים תחושה של מקום, אך לא של היסטוריה או ייעוד. הם הולמים לגמרי את אמירתו של רוג'ר סקרוטון על אנגליה, שאיננה "אומה או אמונה או שפה או מדינה, כי אם בית". בית הוא הדבר המצטייר בתודעתנו מתוך תמונות ומתוך הצלילים המיסטיים של הזיכרון. כך אפשר לומר גם על התיאור המפורסם לא פחות שכתב ג'ורג' אורוול כעבור עשרים שנה:


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 29
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 29](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/29)

המולת הקבקבים בערי הטחנה הקטנות של לנקשיר, המשאיות הנוסעות ושבות על כביש הצפון הגדול, התורים לפני לשכות העבודה, שקשוק מכונות המשחק בפאבים של הסוהו, הרווקות הזקנות על אופניהן בדרך אל המיסה בערפילי הבוקר הסתווי... ארוחות בוקר מהוגנות וימי ראשון קודרים, עיירות מעלות עשן וכבישים מתפתלים, שדות ירוקים ותיבות דואר אדומות. הם נושאים ניחוח ייחודי משלהם.⁷ (London: Seeker & Warburg, 1953), p. 194.

footnotes:
⁷ George Orwell, England Your England and Other Essays


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 30
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 30](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/30)

התיאור, הפרטים המטונימיים, שונים כאן. אורוול מדבר על עיירה קטנה ולא על אזור חקלאי, ומתאר את הדברים מנקודת מבטו של בן מעמד הפועלים ולא כבן לאצולת הקרקעות שאליה השתייך בולדווין. אבל זהו אותו ז'אנר, הניסיון להעלות באוב "בית".


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 31
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 31](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/31)

ב־1993 נשא ראש הממשלה דאז ג'ון מייג'ור נאום באותה מסורת: "גם בעוד חמישים שנה תהיה בריטניה ארצם של צללים מתארכים על אדמות כפר, בירה חמימה, פרברים ירוקים בלתי מנוצחים, אוהבי כלבים וממלאי טפסי הימורים, וכפי שאמר ג'ורג' אורוול, 'רווקות זקנות על אופניהן בדרך אל המיסה בערפילי הבוקר".⁸ הכתיבה מעולה, אבל הסביבה השתנתה. ג'רמי פקסמן (Paxman), למשל, אמר על כך: "מניין צץ הדבר הזה, לכל הרוחות? על איזו פינה באנגליה מדבר ראש הממשלה שבה החיים נמשכים בדרך הישנה טרם החטא הקדמון?"⁹ A *Portrait of a People* (London: Michael Joseph, 1998), p. 142. אמירה דומה מופיעה בתוך Peter Mandler, *The English National Character* (New Haven, Conn.: Yale University Press, 2007), p. 234: "בליל זה של אנגליוּת ספק־זכורה... רק גרר עימו מטח של לגלוגים ולא את תחושות הקִרבה המוכרת שביקש מייג'ור לתאר".

footnotes:
⁸ ג'ון מייג'ור, נאום לפני קבוצת השמרנים של אירופה, 22 באפריל 1993.
⁹ Jeremy Paxman, The English:


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 32
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 32](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/32)

הבעיה איננה במראות ובצלילים הנבחרים, אלא בעצם הניסיון לעורר תחושת השתייכות באמצעות התייחסות לנוף הקיים בתודעה. בולדווין, אורוול וג'ון מייג'ור ניסו כולם לתאר *genius loci*, רוח של מקום. בולדווין יכול היה לעשות זאת בשנות העשרים. אורוול עדיין יכול היה לעשות זאת בשנות הארבעים. כיום איש אינו יכול לעשות זאת עוד פרט לקולנוענים באמצעות דרמה תקופתית. "העבר הוא ארץ זרה". ארץ זרה, לא בית.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 33
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 33](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/33)

בחברה של ריבוי קהילות אתניות אי אפשר עוד לעורר תחושת זהות באמצעות ציור תמונה. יש לספר סיפור. הנרטיב תופס מקום מרכזי בחוויה האמריקאית, וגם אצל בני ישראל, מפני שגם זו וגם אלה נדרשו להתמודד עם השאלה איך ליצור אחדות מתוך שונות: *E pluribus unum* (לטינית: מתוך רבים – אחד).¹⁰ אמריקה ניצבה מול גלי הגירה רצופים ובני ישראל נדרשו להתמודד עם שנים־עשר שבטים ועם ערב רב. כיום גם בריטניה היא ארץ של תרבויות מגוונות ושלל קבוצות מיעוט. אין זו עוד חברה אורגנית הקשורה בכבלי זיכרונות על כלניות בר ורווקות זקנות בדרכן אל המיסה.

footnotes:
¹⁰ מוטו לאומי אמריקאי המופיע על החותם הגדול של ארצות הברית.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 34
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 34](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/34)

**ערכים בריטיים**
איך יוצרים אפוא נרטיב לאומי? מתחילים בריטואל: יום, תאריך, הנצחה. הנרטיב האמריקאי צמח מתוך המוסד של נאום השבעת הנשיא. מכאן הקריאה מצד כמה וכמה פוליטיקאים להכריז על יום בריטניה. לדעתי יש לכך מקום. הריטואל מקדים את המיתוס. ראשית בא האירוע, אחריו הסיפור. אנחנו זקוקים לרגעים של התרוממות רוח קולקטיבית, של חיזוק הקשרים בין הקבוצות, הארציות והמקומיות, ומוקד השתייכות השולח מבט קדימה ונבנה סביב ערכים ואידיאלים משותפים. ג'ונתן פרידלנד קולע למטרה באומרו כי "כשיהיה לנו פרויקט לאומי, תהיה לנו גאווה לאומית".¹¹, p. 228. זוהי זהות אזרחית.

footnotes:
¹¹ Freedland, Bring Home the Revolution


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 35
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 35](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/35)

התוצאה תהיה התגבשות איטית של נרטיב לאומי. תמורות תרבותיות זקוקות לזמן ולפעולתם של מוסדות רבים ברבדים רבים. תפקיד מרכזי בכך שמור לבתי הספר, לא רק במסגרת שיעורי ההיסטוריה והאזרחות אלא גם באספות תלמידים ובאירועים טקסיים אחרים. יש לגייס למשימה גם את אמצעי התקשורת. העבודה הטובה ביותר על זהות נעשית בשנים האחרונות בידי היסטוריונים המספרים מחדש את סיפורה של האומה. יש לעודד עסקים למצוא דרכים לציין זהויות לאומיות ומקומיות כחלק מקוד האחריות התאגידית שלהם, בדיוק כפי שהם פועלים בתחום הסביבה והבריאות ("אורגני") והמודעות לעוני בעולם (באמצעות המיתוג "סחר הוגן").


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 36
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 36](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/36)

גם קבוצות דתיות חייבות להצטרף לתהליך. דוגמה טובה לכך הייתה חגיגות המילניום. ב־3 בינואר 2000 נערך טקס שבו השתתפו נציגי כל הדתות הגדולות של בריטניה: נוצרים, יהודים, מוסלמים, הינדים, סיקים, בודהיסטים, ג'ייניסטים, זורואסטרים ובהאים. הטקס נערך במקום ניטרלי מבחינה דתית – הגלריה המלכותית בבתי הפרלמנט, צולם לטלוויזיה, וחרת על דגלו את מוטיב האזרחות. כמה נציגים נשאו נאומים קצרים ואחרים שרו שירים או ניגנו. המוטיבים היו הודיה והשתייכות. שלושה דורות של משפחה הינדית מניוקאסל עמדו יחד וצעירת הנכדות קראה שיר על הדברים הטובים בחייה – משפחתה, עירה, ארצה. מקהלה יהודית שרה פסוק מתהילים קלג: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". היה זה מודל מוצלח, שיכול לשמש תקדים לאירועים דומים, ארציים ומקומיים.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 37
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 37](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/37)

כל אחד מאיתנו יכול לספר מהי משמעותה של בריטניה בשבילנו. בעיניי, בריטניה היא האומה שהעניקה לחירות ממד מוסרי. הממד הזה מצוי בכתבי ההוגים של הנאורות הסקוטית וכן אצל הוגים אנגלים ממילטון דרך לוק ועד ג'ון סטיוארט מיל. הבשורה החברתית היא חלק בלתי נפרד מהנצרות הבריטית, ממתודיסטים ועד אוונגליסטים, מבפטיסטים ועד קווייקרים. היא קיימת אצל סופרים כמו צ'רלס דיקנס, ג'ורג' אליוט ואליזבת גסקל; אצל גדולי הנדבנים הוויקטוריאנים דוגמת לורד שפטסברי, אוקטביה היל, צ'רלס בות' ותומס ברנרדו; וכן אצל רדיקלים כמו טום פיין, רוברט אוון, ויליאם לאווט, ג'ון רסקין וּויליאם מוריס. גרטרוד הימלפרב מזכירה לנו שה"תשוקה לחמלה" (passion for compassion) הופיעה לראשונה בבריטניה, והפיכתה מסנטימנט פרטי למידה טובה ציבורית היא "תרומתה הייחודית של הנאורות הבריטית".¹² (New York: Knopf, 2004), p. 234.

footnotes:
¹² Gertrude Himmelfarb, The Roads to Modernity: The British, French, and American Enlightenments


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 38
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 38](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/38)

בריטניה היא המקום שבו דיברו אנשי הרוח בשפת בני אדם. שום פילוסוף מהשורה הראשונה לא כתב בצורה ברורה יותר מברטרנד ראסל ואיש לא היטיב ממנו להשתמש בהומור (ראסל אמר שרק פעם אחת תפס את ג'"א מור בשקר – כששאל: "מור, האם אי פעם שיקרת?" ומור השיב: "כן"). ההגות הבריטית לא ניסתה מעולם להסתתר מאחורי יומרה אינטלקטואלית או הפשטות בלתי חדירות. אומה נשפטת על פי שפתה. אם תרבות אומרת את מה שהיא מתכוונת לומר, זוהי תרבות ישרה. אם היא מרחפת מעל סף המובנות, הישמרו לנפשכם (מה ההבדל, שואלים אקדמאים בריטים, בין פוסט־מודרניסט לבין חבר מאפיה? המאפיה מביאה לנו הצעה שאי אפשר לסרב לה. הפוסט־מודרניסט מביא הצעה שאי אפשר להבינה).


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 39
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 39](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/39)

מרטין היידגר, גדול הפילוסופים הגרמנים של המאה העשרים והפחות מובן מכולם, היה חבר נלהב במפלגה הנאצית שאליה הצטרף בשנת 1929. דבר כזה לא קרה כאן בבריטניה – מפני שההגות הבריטית העדיפה תבונה על רגישות, את הקונקרטי והאמפירי על התיאורטי והאידיאולוגי. כשהבישוף מברקלי תהה איך אפשר להפריך אידיאליזם סובייקטיבי – את הרעיון ששום דבר אינו ממשי מחוץ לתודעה – ד"ר ג'ונסון בעט באבן ואמר: "כך אני מפריך זאת, אדוני". שפה שמעודדת אנשים לחשוב ישר ולדבר פשוט היא ההגנה הטובה ביותר מפני הרוע בשירות מטרה שהיא לכאורה נשגבה.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 40
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 40](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/40)

בבריטניה לא נוצרה ספרות שנאה. כן, יש כאן גאווה ויש דעה קדומה, אבל אלה לא נעשו לחלק מהשיח הציבורי כפי שקרה במדינות כה רבות. שאלת הצבע לא נעשתה כאן מעולם גורם מפלג כפי שקרה בארצות הברית. כשאינוק פאואל נשא את נאומו המפורסם על "נהרות של דם" הוא הפך בעיני רוב הבריטים למצורע פוליטי. אחרי מתקפת הטרור של 7 ביולי 2005 בריטניה לא הפכה לזירה של מהומות גזעיות אלא התאחדה באבל פשוט ומרגש.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 41
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 41](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/41)

בריטניה בשבילי היא המקום שבו בן למהגר פולני שנאלץ להפסיק את לימודיו בגיל 14 יכול להגיע לאוניברסיטה ולהיחשב שווה בין שווים. המנחים שלי באוניברסיטה היו שונים מכל מי שפגשתי עד אז. אחד מהם, ג'ימי אלטהם, היה בוגר איטון. אחר, רוג'ר סקרוטון, היה צייד שועלים טורי. שלישי, סר ברנרד ויליאמס, היה קתולי שחדל להאמין והחזיק בעקרונות אתיאיסטיים. איש מהם לא תקף מעולם את אמונותיי, את דתי או את סגנון חיי ולא הפגין כלפיי יחס שאיננו נימוס וכבוד גמורים. מהם למדתי שהרדיפה אחר האמת מצריכה איכויות לא רק של אינטלקט אלא גם של אופי. זו הסיבה שהפוליטיזציה של האוניברסיטאות הבריטיות כיום מטרידה אותי כל כך. בעיניי זוהי בגידה באחת המסורות הבריטיות היפות ביותר.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 42
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 42](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/42)

בריטניה היא האומה – אולי האומה היחידה בעולם – שבה מנהיגים מכל הדתות העיקריות מכירים זה את זה כידידים אישיים.האומה שבה נוצרים, יהודים, מוסלמים, סיקים והינדים, שבכל מקום אחר בעולם מעורבים בסכסוכים, נפגשים בחמימות ובכבוד הדדי. היא המקום שבו אני, כרב, מתבקש לשאת דברים באוזני בני כל הדתות וחסרי הדת ולא רק באוזני אחיי לאמונה. אינני מכיר שום מקום אחר שבו קיימת תופעה זו ברמה כזאת.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 43
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 43](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/43)

זו משמעותה של בריטניה בעיניי. וכן, יש לה פגמים רבים, אבל פגמים רבים ישנם בכל דבר שאנשים אוהבים. וכן, כדי להיות בריטי ויהודי (או הינדי, מוסלמי, סיקי או כל שם תואר אחר) נדרש איזון עדין. השתלבות ללא היטמעות – זהות לאומית ללא איבוד זהויות אחרות, ספציפיות יותר – איננה אופציה קלה. היא פשוט טובה יותר מהחלופות. קירקגור אמר ש"לב טהור פירושו לרצות דבר אחד". אבל לרצות דבר אחד פירושו לשלול את מורכבותו של העולם ואת התביעות שיש לו כלפינו. אני רוצה אפוא כמה דברים, ושניים מהם הם להיות בריטי ויהודי. יקרה לליבי מחמאה שקיבלתי פעם מקליפורד לונגלי (Longley), שכתב עליי בהקדמה לאחד מספריי, "הוא שכן קרוב, אנגלי כמוני, אחד מאיתנו", ואז הוסיף: "וגם כשהוא משעמם, הוא משעמם בסגנון אנגלי".


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 44
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 44](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/44)

**מערכים לסיפורים**
זהויות מבוססות על ערכים, אבל כדי שיתעוררו לחיים עליהן להיות נרטיבים. ערכים הם אוניברסליים ואילו נרטיבים הם פרטיקולריים. בריטניה היא דמוקרטיה, אבל יש עוד דמוקרטיות רבות בעולם. היא מאמינה בחופש, אבל מי לא? לכן נחוץ לנו סיפור המקשר אותנו אל המקום הזה, אל העם הזה, אל הארץ הזאת. ג'ק סטרו, שהעמיק לעסוק בנושא זה, מציע נרטיב העושה את דרכו דרך "המגנה כרטה, מלחמת האזרחים, כתב הזכויות, דרך אדם סמית והנאורות הסקוטית, המאבק על זכות הבחירה, על שחרור הקתולים והלא־קונפורמיסטים, הנשים והקהילה השחורה, מלחמת העולם השנייה, המאבק למען זכויות קבוצות מיעוט, המאבק כיום נגד טרור חסר רסן".¹³ Chatham House, May 2007. נדמה לי שזו יכולה להיות נקודת פתיחה טובה.

footnotes:
¹³ Jack Straw, “Identity and Democracy: The Way We Are”, in The World Today,


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 45
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 45](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/45)

הנרטיב שפרשתי בספר זה גנרי יותר, אבל זה מהלכו:


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 46
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 46](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/46)

היה היה בית כפר ושמו אנגליה. ברבות הימים נוספו לו שלושה אגפים, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד, וכך נוצר ריבוע ובליבו חצר. הבעלים היה המלך; סביבו הייתה חצר מלכות; היו שם מושלים קולוניאליים שניהלו את נכסיו האחרים של המלך; הייתה שם קבוצה גדולה של פועלים שעיבדו את השדות; והיו אורחים, שרבים מהם שהו במקום שנים רבות ולא היה אפשר להבדילם מהשאר, אם כי היו שנותרו שונים והביטו בחשד באחרים.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 47
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 47](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/47)

דיירי בית הכפר ניחנו במאפיינים חיוביים רבים. הייתה להם נטייה עיקשת לעצמאות ולאינדיבידואליות. היו להם שלל כללים, שרובם התפתחו ברבות השנים ולא על סמך תיאוריה כללית. הם ייחסו חשיבות לליברליזם, לסובלנות, להוגנות, לפתיחות, לחופש הדיבור, לנימוס, לכבוד ולאחריות חברתית. חלק גדול מהעבודה על הבית נעשה בהתנדבות, ולא על פי הוראות המלך. הם אהבו את הבית ואת מסורותיו וחגגו אותן בטקסים מפורטים ונעימים.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 48
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 48](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/48)

אבל המצב הכלכלי השתנה. המלך נאלץ למכור את נכסיו האחרים לבעליהם המקוריים. בית הכפר עצמו נמכר לתאגיד בינלאומי, וזה הפך אותו למלון. אבל הצעד לא עלה יפה. המקום נעשה בלתי אישי והרבה יותר מדי ממוסחר. מוטיב המורשת לא נותר טבעי אלא הצטייר כמלאכותי. חדר האוכל המפואר הפך למסעדה – שולחנות קטנים, תפריט, ללא מארחים, ללא משתאות, ללא ארוחות טקסיות – מסודר ונאה אך שונה מכפי שהיה.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 49
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 49](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/49)

בהמשך נמכר המלון לארגון צדקה המוכר בשם "אזרחי בריטניה". הם החליטו שהבניינים יהפכו למורשת לאומית. חלק אחד יהיה ביתו של המלך והשאר יהיה פתוח לציבור חינם אין כסף. סביב אותם מקומות הייתה אמורה להיבנות עיר, והכול היו אמורים להשתתף בבנייתה. רבים נמשכו אל המיזם הזה: אלה שחיו שם קודם לצד אחרים שבאו מארצות רבות ושונות, איש איש ומנהגיו, איש איש ומסורותיו. הם עבדו יחד שנים ארוכות; המיזם חיבר ביניהם; הוותיקים חזרו לערוך כמה מטקסיהם; החדשים לימדו אותם שירים חדשים, מתכונים חדשים, דרכים חדשות. הבניין היה ישן והבתים חדשים, ונוצר איזון טוב בין רציפות לשינוי. אבל דבר אחד לא השתנה – הערכים: החירות, העצמאות, הסובלנות, כיבוד השונה. בעיני הרוב הם נתפסו כמשהו שאינו נתון למשא ומתן. אלה הדברים שהעניקו למקום את ליבת זהותו, ובלעדיהם חשו שהמיזם לא יצלח, ואולי אפילו לא יהיה ראוי לטרחה שבהקמתו.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 50
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 50](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/50)

כמה מהאנשים שזכרו את ימי בית הכפר הישן התקשו להסתגל. אבל גם הם העדיפו את ההסדרים החדשים על פני הימים שבהם היה המקום מלון. רבים מהוותיקים הבינו שמבחינות רבות מצבם היום טוב מכפי שהיה בעבר. בעבר, רק מתי מעט בעלי זכויות יתר זכו לראות את החדרים הטובים ביותר, ואילו היום יכול כל אדם לבקר בהם. פעם היה בית הכפר קהילה סגורה, ואילו כיום הוא קהילה פתוחה. אין עוד דרגות או סולמות של זכויות וכוח. הכול תרמו מרצונם לקהילה מפני שהייתה שלהם וידעו שכל צמח חדש בגן, כל עץ חדש בבוסתן, כל ציור חדש בגלריה שייכים לכולם יחד.


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 51
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 51](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/51)

ובאופן מוזר ובלתי צפוי התפשטה השמועה על הקהילה החדשה. בעלים של בתי כפר ומלונות אחרים התבוננו בסקרנות במיזם החדש ובאו לחזות בפעולתו. היו שראו בעין יפה את השינויים ואף חשבו להכניס שינויים כאלה אצלם. המקום השיב אפוא לעצמו את תפארת העבר, אם כי באופן שונה. אם בעבר נשען הכול על פאר והדר, הרי עתה הוא נשען על קהילה והשתייכות. אבל גם עתה, כבעבר, ייחודו של המקום היה נעוץ בהיותו נכון לשעתו. בלי להרוס אף אחד מהמבנים הישנים הצליחו האנשים להעניק להם משמעות חדשה בלב המיזם החדש. הם כינו זאת "הבית שאנו בונים ביחד".


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 52
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 52](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/52)

ולכך אוסיף שתי שורות מתוך הפרלוד של וורדסוורת':


###### The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 53
[The Home We Build Together; Recreating Society, Part Three; Where Next?, 14; Who Am I? 53](https://torahapp.org/share/book/The%20Home%20We%20Build%20Together%3B%20Recreating%20Society/s/Part%20Three%3B%20Where%20Next%3F,_14%3B%20Who%20Am%20I%3F/r/53)

מה שאהבנו, אחרים יאהבו,
ואנחנו נלמד אותם כיצד.¹⁴, Book XIV, 1, 446–447.

footnotes:
¹⁴ Wordsworth, The Prelude