## The Midrash of Philo Chapter 16 ###### The Midrash of Philo 16:1:1 [The Midrash of Philo 16:1:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:1:1) **מדוע לא ילדה שרה אשת אברהם?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why it was that Sarah, the wife of Abraham, bore him no children? (Genesis 16:1).** ###### The Midrash of Philo 16:1:2 [The Midrash of Philo 16:1:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:1:2) (הכתוב) מדבר באֵם הגזע כבאשה עקרה. ראשית, כדי שבנה, המופלא בילודים, יירָאֶה כמעשה פלא. שנית, כדי שההריון והלידה לא יהיו מהזדווגות לאיש, אלא יותר, כתוצאה מהשגחה אלהית. כי לידה של עקרה איננה רק לידה (טִבעית), אלא מפָּעלוֹ של הכוח האלהי. זהו פשוטו (של מקרא)...¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית ג, יח **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** The mother of opinion is here spoken of as barren. In the first place in order that the son of generation might appear more wonderful, as being born by a miracle. In the second place in order that his conception and nativity might appear to be owing not more to the marriage of the man than to divine providence. For it is not owing to the faculty of conception that a barren woman should bear a son, but rather to the operation of divine power. This is the literal meaning of the statement. But if we look to its inward sense, then we shall say, in the first place, that to bring forth is peculiar to the female sex, as to beget is the office of the male: therefore God wills in the first place to render the mind, which is filled with virtue, like to the male sex rather than to the female, thinking it suited to its character to be active, not passive. In the second place both do generate, both the virtuous mind and the wicked one: but they generate in a different manner, and they produce contrary offspring, the virtuous mind producing good and useful things, but the depraved or wicked mind producing base and useless things. In the third place he who is still advancing and making progress is to be incited to the summit itself, and is near to the light which by some persons is said to be delivered to oblivion, and to be made unknown. He therefore, as he is making progress, does not generate bad things, nor yet good things, because he is not yet perfect; but he resembles that man who is neither sick nor yet thoroughly well, but who, after a long sickness, is at last proceeding to convalescence. ###### The Midrash of Philo 16:1:3 [The Midrash of Philo 16:1:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:1:3) חז"ל נתנו עוד טעמים לעקרות האמהות: "א"ר יצחק, מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים" (יבמות סד, א). "ולמה נתעקרו האמהות וכו'? רבי עזריה משום ר' יוחנן בר פפא, כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנוֹיין. רבי הונא משום רבי חייא בר אבא, כדי שיצאו רוב השָנִים בלא שיעבוד" וכו' (ב"ר מה, ד). ###### The Midrash of Philo 16:1:4 [The Midrash of Philo 16:1:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:1:4) שאלתו ותשובתו של פילון, נמצאים בברייתא שבמדרש הגדול, שמקורה נעלם: "ויעתר יצחק לה' (בראשית כה, כא) וכו'. תנו רבנן, שאלו את הזקנים, מפני מה אמהות עקרות היו? אמרו להם מפני שהן צדיקות וכשרות, כדי שלא יהוא בטוחות בעצמן, ויאמרו כדאי אנו שינתן לנו בנים. אמר הקב"ה, הריני מגשים כוחן שלא יהיו בטוחות על עצמן" (מדרש הגדול לבראשית כה, כא). ###### The Midrash of Philo 16:1:5 [The Midrash of Philo 16:1:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:1:5) ואשר לעצם תופעת עקרותה של שרה אמנו, דורשים חז"ל כבפילון, ולדברי חז"ל לא היתה עקרה במובן הרגיל, אלא שאיילונית היתה, והיתה מחוסרת אבר הלידה: "שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרה עקרה אין לה ולד, אפילו בית ולד אין לה" (יבמות סד, ב). נמצא, שלדבריהם וודאי נולד יצחק שלא כדרך הטבע, אף על פי כן לא הדגישו חז"ל במפורש, כפילון, שעקרותה של שרה היתה כדי שייוולד לה יצחק בדרך נס, אלא שרק יעורר הדבר תמהון. מסתבר, שחז"ל נמנעו מלפרש ענין זה על פי דרך נס, כדי שלא ליתן מקום למינים להשתמש בדרוש חז"ל זה לצורך נכליהם. אבל פילון לא חשש לזה, כי בימיו לא היו עוד מינים ממין זה, וביחוד באלכסנדריה. ###### The Midrash of Philo 16:1:6 [The Midrash of Philo 16:1:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:1:6) כעין פירושו כאן, נמצא גם בדרושו על עקרותה של רחל: "שכֵּן היא (רחל) חשבה שלנברא יש יכולת, ולכן היא אומרת "הב לי בנים" (בראשית ל, א). אך (יעקב) העוקב (את אחיו), מצא בה עוולה, ואומר: את תועה מאד, כי אינני תחת האלהים, אשר הוא לבדו יכול לפתוח רחם הנשמות ולזרוע בהן מידות טובות ולעשותן הרות ויולדות יופי. לִמדי נא את אחותך לאה, ותגַלִי שזכותה בזרע ולידה לא (באו) מַנברא, אלא מן האלהים עצמו: "ה' ראה כי לאה שנואה, ופתח את רחמה, ורחל היתה עקרה" (בראשית כט, לא)" (דרשות אלגוריות ג, קפ). ###### The Midrash of Philo 16:1:7 [The Midrash of Philo 16:1:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:1:7) **מהו: "ולה שפחה מצרית אחת**⁷⁵**ושמה הגר"?** footnotes: ⁷⁵ תיבת "אחת" אינה במסורה ובשבעים. מ. **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **What is the meaning of the statement, she had an Egyptian handmaid whose name was Hagar? (Genesis 16:1).** ###### The Midrash of Philo 16:1:8 [The Midrash of Philo 16:1:8](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:1:8) הגר מתפרשת "גֵר", והיא אָמָה המשרתת תכונה מושלמת יותר. היא מטִבעה מצרית במוצָאָה, כי היא המאמץ ללמוד את לימודי־היסוד⁷⁶. ומכיוון שחשקה במדעים רבים, היא במובן־מה אָמָה המשרתת את המוסריות...¹ ___________ footnotes: ⁷⁶ מחזור הלימודים המקובל באסכולות השונות. מ. ¹ שו"ת בראשית ג, יט **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** Hagar is interpreted travelling, and she is the servant of a more perfect nature, being by nature an Egyptian less naturally; for the study of encyclical learning loves an abundance of knowledge, and abundant knowledge is, as it were, the handmaid of virtue, since the whole course and connection of sciences and arts is subservient to his use who is able to profit by their acquisition so as to attain to virtue, for virtue has the soul for its abode; but the course of arts and sciences stands in need of bodily instruments. But the body is symbolically Egypt; therefore the sacred writer here properly asserts the likeness of encyclical knowledge to Egypt. Nevertheless he has also given it a name by reason of its travelling abroad, since sophistry is a foreign thing, unconnected with the acquisition of that wisdom which alone is native, and which alone is necessary, which is the mistress of intermediate wisdom, and which conducts itself in a beautiful course through the guidance of encyclical studies. ###### The Midrash of Philo 16:1:9 [The Midrash of Philo 16:1:9](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:1:9) לדברי פילון, הגר פירושה גֵר, ומכאן שנתגיירה. וכן הוא מרמז במקום אחר, ששרה מעידה עליה לפני אברהם שהיא עברית לפי דרכה בחיים, ואלה דבריו: ###### The Midrash of Philo 16:1:10 [The Midrash of Philo 16:1:10](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:1:10) "וכדי שלא תחשבני כמקנאה, קח את אמתי, אם תרצה, שהיא שפחה בגופה, אך בת־ חורין ואצילה ביחס לשִׂכלה, אותה ניסיתי ובחנתי מזה זמן רב, מן היום שהובאה לראשונה לביתי. והיא מצרית מלידה, אך עברית לפי דרכה בחיים" (על אברהם, רנא). ###### The Midrash of Philo 16:1:11 [The Midrash of Philo 16:1:11](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:1:11) ובזֹהר בראשית רנה, ב: "ר' ברוקא אמר, מה הוא שָׂם על שכמה (בראשית כא, יד)? אלא שהזהירה על עול האמונה, ולעמוד במה שהיתה בתחילה, וכו', מה עשתה? כיון שראתה עצמה יוצאת מרשותו של אברהם חזרה לקלקולה, דכתיב ותלך ותתע, שתעתעה אחר עבודת כו"מ וגלולי בית אביה". ###### The Midrash of Philo 16:2:1 [The Midrash of Philo 16:2:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:2:1) **מדוע אמרה שרה לאברהם: "הנה נָעַל וסָגַר אותי**⁷⁷**שלא אלד, בא נא אל השפחה**⁷⁸**כדי שתוליד ממנה**⁷⁹**"?** footnotes: ⁷⁷ בשבעים: "סגר" συνέκλεισέν. נראה שהארמני תירגם בקפדנות את συν בתוספת של פועל נרדף. ובמסורה: "עצרני". מ. ⁷⁸ במסורה ובשבעים: "שפחתי", וכן אצל פילון ב"על הכינוס לשם החכמה", א. ⁷⁹ כך בשבעים, ובמסורה: "אולי איבנה ממנה". **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why did Sarah say to Abraham, Behold the Lord has shut me up so that I shall not bring forth: go in now unto my handmaid so as to beget a son by her? (Genesis 16:2).** ###### The Midrash of Philo 16:2:2 [The Midrash of Philo 16:2:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:2:2) לפי פשוטו (של מקרא), משמעו שלא להיות צר־עין וקנאי, (אלא) לדאוג לחכם, לַבַּעל ולקרוב האמיתי. ויחד עם זאת, כפתרון לערירות, ובעזרת השפחה שהיתה לה, היא (שרה) מְמַנָה פילגש לבעלה. יתר על כן, זה מורה על אהבתה היתירה לבעלה, כי כשנחשבה לעקרה העריכה כבלתי־מוצדק שבעקרותה יבולע לבית בעלה, ו(לכן) העדיפה את תועלתו על מעמדה היא. זהו פשוטו (של מקרא). ולפי השֵׂכל, הנימוק הוא כדלהלן: אֵלה שאין ביכולתם להוליד מן המוסריות מעשים נאים וראויים לתהילה, חייבים לעקוב אחרי החינוך הבינוני, ולהוליד בנים, במובן מה, מן הלימודים היסודיים⁸⁰, כי הלימוד הכללי הוא כעין אבן־משחזת לשֵׂכל ולהגיון. אכן, יפה נאמר "נָעַל וסָגַר אותי", כי המוּגָף דרכו להיפתח בעת הכושר. ובכן, חכמתו (=שרה) לא קיבלה על עצמה שתהיה עקרה לצמיתות, אלא בטוחה היא שתלד בנים, אך לא תלד לאלתר, כי אם רק כשהנשמות תִּגָלינה טהורות בשלימותן...¹ ___________ footnotes: ⁸⁰ אנציקלופדיים. מ. והשווה בשו"ת הקודמת. ¹ שו"ת בראשית ג, כ **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** In the actual letter of this statement it is the same thing to feel no envy, and also to provide for the welfare of the wise man who is her husband and her genuine brother; so that she, wishing to find a remedy for her own barrenness by means of her handmaid of whom she was mistress, gives her as a concubine to her husband. But there is a still greater abundance of her affection towards her husband indicated by this; for as she herself was accounted barren, she did not think it reasonable that the family of her husband should be left entirely without offspring, but preferred his advantage to her own dignity. This is what is indicated by this statement taken literally. But if we look to the inner sense of the passage it bears such an interpretation as this: it becomes those persons who are unable in respect of their virtue to bring forth beautiful works deserving of praise, to apply themselves to the intermediate kind of study, and, if I may so express myself, to procure themselves children from the encyclical branches of knowledge; for an abundance of knowledge is as it were the whetstone of the mind and of the intellect. And it is with great propriety that she says, The Lord has shut me up; for that which is shut up is generally opened again at a seasonable time. Therefore she was not destitute of hope, nor was her wisdom fixed in the belief that she should be for ever without offspring, but she knew that some day or other she should bring forth. Nevertheless she will not bring forth at present, but when the soul displays the purity of its perfection. But inasmuch as it is at present imperfect it is satisfied with using a milder kind of learning, such as is attainable by encyclical studies. On which account it is not without a purpose that in the sacred contests at Olympia also, those who are unable to attain to the first prize of victory are contented to be thought worthy of the second; for there is offered to the competitors a first, and a second, and a third prize by the presidents of the games, who are representatives of nature. So now to her the sacred writer attributes the first prize of virtues, and the second prize of encyclical study. ###### The Midrash of Philo 16:2:3 [The Midrash of Philo 16:2:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:2:3) הפירוש הראשון בפשוטו של מקרא הוא, ששרה לא היתה צרת־עין ומתקנאה, אלא השתדלה לטובת בעלה. פירוש זה נמצא רק במדרש הגדול שמקור מאמרו זה נעלם: "בא נא אל שפחתי, עליה הכתוב אומר תחת שלש רגזה ארץ וגו' ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל, כא וכג), אלא להודיעך כוח אמנו שרה שלא קנאת בשפחתה, אלא נתכונה לשם שמים". ובאברבנאל: "שיקח את הגר שפחתה, כי ממנה יוליד ולא יהיה לה מזה עלבון". ###### The Midrash of Philo 16:2:4 [The Midrash of Philo 16:2:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:2:4) לדברי פילון כאן, היתה הגר "פילגש" לאברהם, וכן ב"על הכינוס לשם החכמה", כג. אבל בשו"ת הבאה הוא כותב, שהגר היתה "אשת" אברהם, וכן ב"על הכינוס לשם החכמה", עג. ###### The Midrash of Philo 16:2:5 [The Midrash of Philo 16:2:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:2:5) ובחז"ל נמצא במפורש, שאברם נשא את הגר "לאשה": "ותתן אותה לאברם וגו' ולא לאחר, לאשה ולא לפלגש" (ב"ר מה, ד). ויש לציין, כי ברמב"ן גם כן שתי השיטות: "שלא תהיה כפלגש רק כאשה נשואה לו" (בראשית טז, ב כנראה ע"פ הב"ר); "כי הגר שפחת שרה פלגשו היתה" (בראשית כה, ו); "בעבור היותה פלגש" (בראשית יז, יא). ###### The Midrash of Philo 16:2:6 [The Midrash of Philo 16:2:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:2:6) גם במקום אחר בכתביו מציין פילון, שבאמרה "עצרני" נתכוונה שרה שלא לבייש את בעלה: "מן הראוי להעריץ את החָכמה (=שרה) בטוב טעמה, אשר לא מצאה לנכון להוכיחנו על העיכוב או אף חסרון־לידה מוחלט. אף אם הכתוב אומר את האמת ש"לא ילדה", ולא מתוך צרות עין, אלא מכיוון שאנו לא היינו נכונים לכך⁸¹. שכֵּן אמרה: "עצרני ה' שלא אלד", ואין היא מוסיפה "לכם", וזאת כדי שלא תירָאֶה כמגנָה ומבזָה אחרים במזלם הרע" (על הכינוס לשם החכמה, יג). footnotes: ⁸¹ שרה, כלומר החכמה, לא ילדה, לא מפני שנהגה פרישות מחמת שקָבלה על סדרו של עולם, וכפי שפילון מרחיב בסעיפים הבאים, שלא היה הדור ראוי שתהא יולדתו. ###### The Midrash of Philo 16:2:7 [The Midrash of Philo 16:2:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:2:7) פילון דורש מתיבת "עצרני", שהעקרות היא של שרה. דרש זה נמצא במדרש הגדול שמקורו מאמרו רשום כנעלם, ושם דרשו מעצם תיבת "עצרני": "אמר ר' אבהו, מכאן שהאשה מבחנת אם ממנה אם ממנו נמנע הולד, שכן אמינו שרה אומרת הנה נא עצרני, לי עצר ולך לא עצר". ###### The Midrash of Philo 16:3:1 [The Midrash of Philo 16:3:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:3:1) **מדוע קורא (הכתוב) לשרה: "אשת אברהם", כשהוא אומר ששרי אשת אברהם לקחה את הגר המצרית שפחתה ונתנה אותה לידיו.** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why has he called Abraham's wife Sarah, for he says, Sarah the wife of Abraham, taking her handmaid Hagar the Egyptian, gave her into his hand? (Genesis 16:2).** ###### The Midrash of Philo 16:3:2 [The Midrash of Philo 16:3:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:3:2) החוקר האלהי (=משה) מאַשֵר את נשואיהם של האנשים ההגונים, לאור הסתייגות מ(נשואיהם) של המופקרים. שכֵּן אֵלה, בעטיין של הפילגשים בהן הם מאוהבים כמטורפים, משפילים את נשותיהם החכָמות. לפיכך מציג (הכתוב) את האיש המוסרי (=אברהם) כבעל הנאמן ביותר לאשתו, בשעה שנאלץ לקחת את השפחה לאשה; ואת האשה החכָמה כסובלנית ביותר, כש(בעלה) עלה על מטתה של האחרת. אמנם, ההזדווגות עם הפילגש היתה גופנית, על מנת ללדת ילד¹, אך ההתאחדות עם אשתו היא מתוך נשמה המתאחדת⁸² באהבה שמיימית, - זהו פשוטו (של מקרא)... אך ראוי מאד לשבֵּחַ, ש(הכתוב) מכַנֶה את האשה המשרתת - "אשה", כי הוא (אברהם) שימש את מטתו בפקודת אשתו האמיתית, ולא מרצונו הוא. ומסיבה זו אינו קורא לה (כאן) "שפחה", כי השפחה שניתנה לו הגיעה (למעמד של אשה), אם לא למעשה, הרי לפחות להלכה⁸³. אך על דרך האלגוריה, בשקידה בלימודים התיכוניים יש עָצמה כ"פילגש", אך צורתה וכבודה משֶל "אשה". כי כל אחד מן הלימודים הכלליים⁸⁴, נדמה ומחַקֶה את המוסריות האמיתית.² ___________ footnotes: ¹ פי' לשם פריה ורביה. ⁸² הרמוניה. מ. ⁸³ כלומר, לפי מה שהכתוב קורא לה אשה, כדכתיב: "ותתן אותה לאברהם אשה לו לאשה". ⁸⁴ אנציקלופדיה. מ. ² שו"ת בראשית ג, כא **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** The sacred writer here sums up with his approbation the marriage of the good on account of those who are incontinent and lascivious; for those persons despise their wise wives for the sake of concubines, whom they love with a frantic passion: on which account he here introduces the man endued with virtue, the constant husband of one wife, at that time in which it was lawful for him to make use of her handmaid; and his wife in fact indicates that he is wise, that is to say temperate, when he enters into the bed of another woman, since his connection with his concubine was only a connection of the body for the sake of propagating children; but his union with his wife was that of two souls joined together in harmony by heavenly affection. This is the literal effect of the statement. But if we look to the inner meaning of it, then he who has truly entrusted all his secret wishes to wisdom, and justice, and the other virtues, when once he has received the counsel of wisdom, and has tasted the joys of a matrimonial connection with it, remains constant to it as the partner and companion of his life; although encyclical education would lead him in a beautiful course, since when the man eminent in virtue has become master of the sciences of geometry, and arithmetic, and grammar, and rhetoric, and the other exercises of the mind, he is not the less on that account mindful of the pursuit of honesty, but is borne on towards the one as to a necessary aim, to the other as an accessory. But it is altogether fair that that fact also should meet with our approbation, -the fact I mean of his calling his handmaid also by the name of wife, because he went up to her bed out of complacency to and at the exhortation of his real wife, and not of his own genuine inclination; on which account he no longer calls her his handmaid, that even if it were not wholly deserved still his handmaid having been given to him to wife might at least obtain the same title. But those who study allegory may be allowed to say that the exercise of the middle disciplines also stands in the place of a concubine, having nevertheless the shape and ornaments of a wife, for all encyclical learning re-produces in itself and imitates genuine virtue. ###### The Midrash of Philo 16:3:3 [The Midrash of Philo 16:3:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:3:3) בקבוצת השו"ת שבהן נידונים יחסי אברהם שרה והגר, נוקט פילון בשיטה, שאין להאשים את האבות בכל מעשה רע, ולכן לא פגעו איש ברעהו, לא אברהם פגע בשרה ולא שרה פגעה באברהם, ואין הם מאשימים זה את זה. וגם לדעתו, אין להאשים את שרה בעינוי הגר, ולעומת זה אין להגר כל שינאה כלפי שרה. בשיטה זו נוקט פילון גם בדו־שיח שבין המלאך והגר. וראה להלן ש"ותקל גבירתה בעיניה", אין פירושו שהגר הקלה את שרה בעיניה - כשיטת חז"ל, אלא ששרה הקלה את עצמה בעיני עצמה. וכן בריחת הגר אינה מפני עינוי שרה, אלא שאין היא יכולה לעמוד מפני גודל שיעור קומתה של שרה. ###### The Midrash of Philo 16:3:4 [The Midrash of Philo 16:3:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:3:4) פילון דורש כאן, שבהוספת המלים "אשת אברהם", מתכוון הכתוב ללמדנו, שגם לאחר לקיחת הגר נשאר אברהם נאמן לשרה, וכן נהגה שרה במתינות כלפי אברהם. ###### The Midrash of Philo 16:3:5 [The Midrash of Philo 16:3:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:3:5) גם במקום אחר מציין פילון, שאברהם ראה את לקיחת הגר כהכרח מתוך צוק העיתים: "מן הראוי לחקור, מדוע חוזר כאן (הכתוב) ואומר ששרי היא אשת אברהם, לאחר שכבר הזכיר זאת תכופות (ראה בראשית יא, כט; טז, א)? כי אין זו דרכו להאריך בדבריו בשיטה הגרועה ביותר - בלשון מיותרת. ומה יש לומר על כך? כש(אברהם) עמד ליקרב אל שפחת התבונה -אל הלימודים הכלליים- אומר (הכתוב), שלא שכח את הבטחותיו לגבירתה, אלא הוא יודע, שהאחת היא אשתו על־פי החוק לפי רצונו הוא, ואילו האחרת היא (אשתו) מתוך הכרח וצוק העיתים" (על הכינוס לשם החכמה, עג). ###### The Midrash of Philo 16:3:6 [The Midrash of Philo 16:3:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:3:6) כדיוקו זה של פילון דייק גם הרמב"ן: "והזכיר הכתוב שרי אשת אברם, לאברם אישה, לרמוז כי שרה לא נתיאשה מאברהם ולא הרחיקה עצמה מאצלו, כי היא אשתו והוא אישה" (רמב"ן לפסוק טז, ב). וכן האברבנאל בתשובה לשאלה הג': "ואמנם אמרו ותקח שרי אשת אברם, וידועה היתה שרה, ולמה כינה הכתוב אותה עתה כך? אלא להודיע, שעם שנתנה את הגר לאברהם, שהנה שרה לא נתיאשה ממנו ולא הרחיק שרה מאצלו, כי תמיד הייתה אתו כאשתו לכל דבר, כאשר היתה באמנה אתו". ###### The Midrash of Philo 16:4:1 [The Midrash of Philo 16:4:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:4:1) **מהו: "וראתה כי הרתה, וגבירתה לא נכבדה לפניה"?**⁸⁵**** footnotes: ⁸⁵ במסורה: "ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה". וראה להלן הע' 88. **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **What is the meaning of, "When she saw that she had conceived her mistress was despised before her?" (Genesis 16:4).** ###### The Midrash of Philo 16:4:2 [The Midrash of Philo 16:4:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:4:2) בתבונה קורא (הכתוב) לשרה "גברת", בשעה שהיא נראתה כמושפלת ומנוצחת על־ידי השפחה, כאותה העקרה לעומת אשה פוריה... אמנם, החכם המסכן מהוּתי ונעלה יותר מהעשיר הכסיל, כשם ש(החכם) העניו (עדיף על) הגאה, והחולה על הבריא. יען כי כל אשר עִם חכמה - כל־כולו מהותי, טִבעי⁸⁶ ושליט; וכל אשר עִם הכסילות - הוא עבד וחסר־יציבות. ויפה לא נאמר, שהגר לא כיבדה את גבירתה, אלא וגבירתה לא נכבדה (בעיניה). כי באחד יש האשמה אישית, ובאחר סיפור של הדברים כהוייתם. אכן, אין (הכתוב) רוצה להאשים ולגנות את האחת על מנת לשבח (את השנייה), אלא רק להראות בבירור את הדברים כהווייתם ולאמיתם. זהו פשוטו (של מקרא)...¹ ___________ footnotes: ⁸⁶ או: חופשי בדרך הטבע. מ. ¹ שו"ת בראשית ג, כב **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** The sacred writer now carefully calls Sarah the mistress when it might else have been thought that her dignity was diminished, and that she was surpassed by her handmaid, that she, that is, who had no children, was surpassed by her who was gifted with offspring. But this kind of language is extended to nearly all the necessary affairs of human life: for a poor man who is wise is more approved of and is superior in authority to a rich man who is destitute of wisdom and reputation, or than a boasting man; and even a sick man who is wise is better than a foolish man who is well; for whatever is united with wisdom is genuine, and is endued with an authority of its own, but whatever is combined with folly is found to be slavish and inconstant. But it has been excellently said not that she despised her mistress, but that her mistress was despised; for the one statement would imply an accusation of the person, but the other contains only a declaration of an event. The scripture forsooth does not intend here to impute blame to any one while praising another, but only to hand down in an intelligible manner the pure truth of the facts. This is what is indicated by the literal statement. But if we seek the inner meaning of the words, whoever honours and embraces rank before genius and wisdom, and whoever esteems and considers the external senses of more importance than prudence and counsel, is departing from the real character of things, thinking that they have brought forth much offspring, and that having produced a great generation of visible things they are great and perfect goods, and in a singular degree noble, but that barrenness in this respect is evil, and deserving of disapprobation, because they do not see that invisible seed and that offspring which is appreciable only by the intellect, which the mind is accustomed to generate in itself and by itself. ###### The Midrash of Philo 16:4:3 [The Midrash of Philo 16:4:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:4:3) בסיפור פרשת שרה והגר נוקט פילון בשיטה, ששרה לוקחת על עצמה את כל האחריות במקרה זה, ומאשימה את עצמה מתחילה ועד סוף. שיטה מדרשית זו לא נמצאת בחז"ל. כאן הוא דורש, ששרה הקלה את עצמה בעיני עצמה, ולא כפירוש חז"ל שהגר הקלה את שרה, וכן כותב: "אל תחשוב ש"ראתה כי הרתה" רוצה לומר שהגר ראתה את עצמה הרה, אלא שגבירתה שרה (ראתה) אותה⁸⁷, שכֵּן מאוחר יותר היא (שרה) אומרת על עצמה: "וכראותי כי הרתה לא נכבדתי בעיניה"⁸⁸ (בראשית טז, ה)" (על הכינוס לשם החכמה, קלט). footnotes: ⁸⁷ אפשר לפי זה, ששרה בלבד ידעה שהגר הרתה, אבל הגר עצמה לא ידעה. ⁸⁸ כך בשבעים ἰδοῦσα δὲ ὅτι ἐν γαστρὶ ἔχει, ἠτιμάσθην ἐναντίον αὐτῆς, ופילון הולך בעקבותם. וראה מרקוס בשו"ת בראשית ג, כג עמ' 210 הע' b. ###### The Midrash of Philo 16:4:4 [The Midrash of Philo 16:4:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:4:4) ובנוגע לייחסה זה של הגר לשרה, דרשו חז"ל בשבחה של שרה ובגנותה של הגר: "כל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה, והיתה שרה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה (הגר השפחה), והיתה הגר אומרת להם שרי גבירתי אין סיתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחד נתעברתי, והיתה אומרת: עם דא אנא מיסב ומיתן? הלואי מיסב ומיתן עם מרה" (ב"ר מה, ד). ###### The Midrash of Philo 16:5:1 [The Midrash of Philo 16:5:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:5:1) **מדוע שרה כביכול מתחרטת, באומרה לאברהם: "נעשה לי עָוול על ידך**⁸⁹**, אנכי נתתי שפחתי בחיקך, ובראותי**⁹⁰**כי הרתה לא נכבדתי בעיניה" ?** footnotes: ⁸⁹ כך בשבעים. ובמסורה: "חמסי עליך". ⁹⁰ כך בשבעים, ומוסב על שרה. ובמסורה: "ותרא", ומוסב על הגר (הערת מרקוס). **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why does Sarah as it were repent of what she has done, saying to Abraham, I am receiving injury from you: I gave my handmaid into your bosom, and now, because she sees that she has conceived, I am despised before her? (Genesis 16:5).** ###### The Midrash of Philo 16:5:2 [The Midrash of Philo 16:5:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:5:2) במלים אלה יש משום ספק ופיקפוק. וברור ש"מִן" בתחילה⁹¹, משמעו כביכול "מאותו הזמן שנתתי את שפחתי". ו(הביטוי) לאחריו - (מתייחס) לאדם, דהיינו כשהיא אומרת "נעשה לי עָוול על ידך". כי זו תוכחה. והרי מכיון ש(הכתוב) מעריך את (אברהם) כטהור ללא־האשמות, חייב הוא לשמור את (הבעל) הטוב, ההגון הנאמן שאינו שוכח את אשתו, ותמיד, כל אימת שהוא מזכירו, (הוא) מכבדו במאד מאד ומכַנה אותו "אדון" (בראשית יח, יב). עם זאת, ראשית (הפסוק) אמת היא, כי משעה ש(שרה) נתנה את שפחתה על מנת שתשמש כפילגש, דומֶה שנשאה חרפה וכלימה. זהו פשוטו של מקרא...¹ ___________ footnotes: ⁹¹ לפי התשובה, היה קיים בפסוק הביטוי "מן", שאינו מופיע לא בפסוק ולא בנוסח השבעים או בארמני. התשובה מתייחסת לכך, שביטוי מעין זה יכול להוות מילית "זמן", אך יכול גם להיות תמורה למלים "על ידך". פילון בוחר דווקא באפשרות הראשונה, ודוחה את האפשרות שיש כאן תוכחה לאברהם והתנהגותו. הוא מדגיש את מעמדה של שרה מרגע שלאברהם יש בן, מבלי שאברהם אשם כלל. מ. ובבכור שור: "חמס הבא אלי - עליך, בשבילך". ¹ שו"ת בראשית ג, כב **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** This language indicates her anxiety and hesitation; displaying them first in the expression, "since," that is to say from the time that I gave my handmaiden, and in the second place it betokens a regard to the person of whom complaint is made, for she says, "I am receiving injury from you," a statement which in fact is a reproof, since she thinks that her husband ought always to be preserved without any stain, or any liability to blame, always virtuous and true, and in no respect forgetful of her, for she always introduces him, honouring him with all possible veneration, and calling him lord. Nevertheless, the first fact stated by her is true; for from the time that she gave her handmaiden to him to be his concubine, she herself was looked upon as despised. This is the literal meaning of her words. But if we look to their inner sense, when any one bestows on another the handmaid of wisdom, she being influenced by the counsels of sophistry, will, because she is ignorant of propriety, despise her mistress; for as she herself possesses encyclical knowledge, and is delighted with its brilliancy, where every one of the separate branches of education is by itself very attractive to the soul, as if it possesses the power of drawing it by force to itself, then she, the handmaiden, can no longer agree with her mistress, that is to say, with the image of wisdom and its glorious and admirable beauty, until that acute judge of all things, the word of God, coming in, separates and distinguishes what is probable from what is true, and the middle from the extremities, and what is second from what is placed in the first rank. On which account Sarah says, at the end of her remonstrance, "Let God judge between me and thee." ###### The Midrash of Philo 16:5:3 [The Midrash of Philo 16:5:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:5:3) במקום אחר, בביאורו לפסוק זה, שָׂם פילון בפי שרה את הדברים דלהלן: "נעשה לי עוול ובגדו בי, בכך שהפרתָּ את ההסכמים שבינינו, שכֵּן מאז שאימצת בחיקך את לימודי היסוד - את ילדיה של שפחתי - כיבדת אותה כאשה, והסבת פניך ממני, כאילו מעולם לא נהגנו אף אנו כך. ושמא בחשדי בך בזאת, כתוצאה מהתחברותך הגלויה אל השפחה, אני מסיקה גם את אותה ההתנכרות אֵלַי, אף שאינה גלויה. אך אם המצב כפי שחשדתי, או שמא להיפך, איש אינו מסוגל לדעת, ואילו האל לבדו (יודע זאת) על נקלָה. לפיכך תאמר שרה כהלכה: "ישפט ה' ביני ובינך" (בראשית טז, ה). לכן אין היא ממהרת להאשים (את אברהם) כעושה עוול, אלא מפקפקת, שמא בכל זאת נהג כשורה" (על הכינוס לשם החכמה, קנא-קנג). ###### The Midrash of Philo 16:5:4 [The Midrash of Philo 16:5:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:5:4) גם כאן הולך פילון בשיטתו שצויינה בשו"ת הקודמת, ששרה אינה ממהרת להאשים את אברהם. וכאן, כבשו"ת הקודמת, הקלה שרה את עצמה בעיני עצמה, ולא שהגר הקלה אותה. וכן ששרה הוסיפה לקרוא לאברהם אדון ולהללו ולשבחו. ###### The Midrash of Philo 16:6:1 [The Midrash of Philo 16:6:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:1) **מדוע אומר אברהם: "הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך" ?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why does Abraham say, "Behold thy handmaid is in thy hand, do unto her what seems good to thee?" (Genesis 16:6).** ###### The Midrash of Philo 16:6:2 [The Midrash of Philo 16:6:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:2) פשוטו (של מקרא) מספֵּר בשבחו של החכם, כי לא אמר שזו אשר הרתה הימנו היא "אשה" או "פילגש" - אלא "שפחה של אשתו". כשראה אותה שנתעברה, לא נסער ועורר את תיאבון התשוקה, אלא ריסן אותו... עשי לה (לשפחה) מה שלבך חפץ, כי בטוח אני שלא תוציאי דין קשה מן הראוי. כי מאד ינעם לך לחלוק ולפסוק לכל אחד לפי זכויותיו, ולא לכַבֵּד או להַכלים איש יֶתר על מידתו.¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית ג, כד **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** The literal expression used by the wise man contains a panegyric; for he does not call the woman who had conceived by himself, his wife, or his concubine, but the handmaiden of his wife. But since he saw that she also was a mother, he did not indulge in anger and embitter the feelings of her mind, but rather tranquillised her, and made her prudent. But the passage contains an allegory in the expression, "In thy hand:" as if, if I may so say, sophistry lives under the dominion of wisdom, which indeed does spring forth from the same fountain, but only in one part, and not directly; nor does it preserve the whole of its emanations pure, but draws up with its waters many fetid things, and many others of a similar character. Since, therefore, it is in thy hand and in thy power (for to whomsoever wisdom belongs, he is possessed also of all the branches of encyclical learning), do with it whatsoever pleases thee, for I am quite persuaded that you will judge with not more severity than justice; because that very thing is especially agreeable to you: I mean the distributing to every one according to his deserts, and giving to no one more than is just, either in the way of honouring or despising him. ###### The Midrash of Philo 16:6:3 [The Midrash of Philo 16:6:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:3) במקום אחר הוא כותב: "והוא (אברהם), מכיון שנתפעל מאד מאהבת האשה המתחדשת תדיר ושומרת על נעוריה, ומהקפדתה וצפייתה לעתיד, לקח את זו שיָשרה בעיניה (של שרה), עד אשר ילדה בן; או כפי שאומרים בעלי המסורת הבטוחה ביותר⁹², רק עד אשר הרתה, וזמן לא רב לאחר שאירַע הדבר, פּרשׁ (הימנה), מתוך כיבוש יצר טִבעי וכבוד שרכש כלפי אשתו" (על אברהם, רנג). footnotes: ⁹² משמע שפילון רומז כאן למסורות הזקנים שהזכירן ב"על חיי משה" א, ד. ראה הע' קולסון עמ' 124. ###### The Midrash of Philo 16:6:4 [The Midrash of Philo 16:6:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:4) לפילון היתה כאן קבלה ומסורה, שאברהם פירש מהגר לאחר שהרתה. ובמדרש נמצא רק ששרה מנעה את הגר מתשמיש: "ותענה שרה וגו', ר' אבא אמר, מנעתה מתשמיש המיטה" (ב"ר מח, ו). ###### The Midrash of Philo 16:6:5 [The Midrash of Philo 16:6:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:5) כדברי פילון, שאברהם "לא עורר תאבון התשוקה אלא השקיט אותו", נמצא במה"ג שמקור מאמרו נעלם: "ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך. מגיד הכתוב שבחו של אברהם אבינו ונפש שפלה שהיתה בו, שלא חשקה נפשו בה, אלא אמר לה הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך". על המשנה באבות ה, יט: "עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו", כותב הרמב"ם: "ועוד אמרו על הגר, אחר שלקחה, הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך, מורה שלא היה לו רצון להתענג עמה, וכן כשביקשה ממנו שרה לגרשה עם ישמעאל עד שתמנעהו מנטות אחריה בעבור המשגל, העיד הכתוב שהֵרַע בעיניו על ישמעאל בלבד, והוא אמרו וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו". ###### The Midrash of Philo 16:6:6 [The Midrash of Philo 16:6:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:6) וברד"ק דייק על "שפחה", כבפילון: "שפחתך בידך, אף על פי ששכבה בחיקי - שפחתך היא כבתחלה". ובאברבנאל, בתשובה לשאלה ד: "ואברהם השיב, אילו הייתי אני מונע את הגר מלעבדך והייתי מכבדה כאשה בעולת־בעל, היה לך לומר חמסי עליך, אבל אין הדבר כן, שהנה שפחתך בידך". ###### The Midrash of Philo 16:6:7 [The Midrash of Philo 16:6:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:7) **מדוע אומר (הכתוב): "שרי עִנתה אותה"?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why does he say, Sarah afflicted her? (Genesis 16:6).** ###### The Midrash of Philo 16:6:8 [The Midrash of Philo 16:6:8](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:8) הפשט ברור הוא. אך לפי השֵׂכל, משמעו: לא כל העינויים מזיקים, ולהיפך, יש והם אף מועילים. כך סובלים חולים מרופאיהם, וילדים ממוריהם, וכסילים מן המוכיחים אותם, ולעולם לא הייתי קורא לכך עינויים, אלא ישועה ועזרה לנפש ולגוף...¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית ג, כה **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** The literal meaning of the words is plain: but if we look to the inner sense of them, they contain a principle of this kind. It is not every affliction that is injurious, but there are even some occasions when they are salutary; and this is experienced by sick men at the hands of physicians, and by boys under their tutors, and by foolish people from those who correct them so as to bring them to wisdom. And this I can by no means consent to call affliction, but rather the salvation and benefit of both soul and body. Now a part of such benefit wisdom affords to the circle of encyclical knowledge; rightly admonishing the soul which is devoted to an abundance of discipline, and which is pregnant with sophism, not to rebel as if it had acquired some great and excellent good, but to acquiesce and venerate that superior and more excellent nature as its genuine mistress, in whose power is constancy itself, and authority over all things. ###### The Midrash of Philo 16:6:9 [The Midrash of Philo 16:6:9](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:9) לפי שיטתו זו, הוא מפרש גם את הפסוק בנוגע לעינוי אלמנה ויתום, שלפעמים יהיה העינוי מותר, וזה במקרה שהוא לשֵם חינוך. וראה להלן שמות כב, כב שו"ת שמות ב, ד ובביאור שם. ###### The Midrash of Philo 16:6:10 [The Midrash of Philo 16:6:10](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:10) ובאברבנאל, בתשובה לשאלה ה: "וכתב הרמב"ן, ששרה חטאה בזה, וכן אברהם שהניחה לעשות. ואין הדבר כן וכו', שרה כאשר ראתה את הגר בגאוה וגאון ודרך רע, ענתה אותה ונשתעבדה בה בקושי יותר ממה שהיתה רגילה בה, וכל זה לתכלית טוב כדי להשיבה אל המצוע", וכן בפירוש הר"ן. וברלב"ג: "אמר אליה הנביא, שתשוב אל גבירתה ותכנע תחת ידה ותקבל המוסר ממנה, כי כוונת שרה היתה לטוב לה, לא לנקמה ממנה". ###### The Midrash of Philo 16:6:11 [The Midrash of Philo 16:6:11](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:11) את שיטתו של עינוי לשם חינוך, ובנוגע להגר, הוא מביא במקום אחר בכתביו: "ולפיכך מוסיף (הכתוב): "ועִנתה אותה", וזה שווה ל"הוכיחה" ו"יִיסרה", כי דָרבן־חד מועיל מאד ל(חיים) בהשקט ובבטחה, כמו לסוסים פרועים, מפני שקשה לאַלפם ולרסנם רק בשוט או במושכות. האם אינך רואה את הגמול הצפוי לאֵלה שלא גערו בהם? הם משמינים ומתעבים, מתפקרים, נושפים ונושמים, ואחר כך זוכים נדכאים ואומללים אלה בפרָסים העלובים של הכפירה, המעטרים אותם ומכריזים עליהם בסוד שוכחי האל. ומכיוון שמזלם שָפר עליהם⁹³, הרי ראו עצמם כאלהי כסף וזהב - בבחינת מטבעות מזוייפים - ושכחו את המטבע האמיתי, את ה"קיים" לאמיתו. ומשה מעיד באמרו: "שָמָן הִתְעַבָה הִתרחב ושכח את האֵל, אשר עשהו" (דברים לב, טו)⁹⁴. נמצא, שאם התפרקות מוחלטת היא הורתה של הרעה הגדולה ביותר - הכפירה, הרי היפוכה, העינוי, כשהוא במסגרת החוק, מוליד את הטובה המושלמת, את התוכחה המהוללה" (על הכינוס לשם החכמה, קנח-קס). footnotes: ⁹³ מילולי: המזל זָרַם ללא הפוגה. מ. ⁹⁴ במסורה: "שמנת עבית כשית ויטשׁ אלוה עשהו". ###### The Midrash of Philo 16:6:12 [The Midrash of Philo 16:6:12](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:12) **מדוע ברחה הגר מפניה?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why did Hagar flee from her face? (Genesis 16:6).** ###### The Midrash of Philo 16:6:13 [The Midrash of Philo 16:6:13](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:13) לא כל נפש מקבלת גערה ותוכחה. אך השֵׂכל החנוּן ומאד דורש טוב - אוהב מוסר ומַרבה להתקרב אל אֵלה המוכיחים אותו, בעוד ש(השֵׂכל) העויין ורע־ הלבב שונא (זאת) ונסוג ובורח (מהם), כשהוא מעדיף להתקרב לדברי חֲלָקוֹת מאשר אל המועיל עבורו, מתוך הנחה ש(דברי החלקות) נכבדים ונאצלים.¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית ג, כו **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** It is not every soul which is capable of proper respect and of submitting to salutary discipline, but the mind which is gentle, and good-tempered, and consistent loves reproof, and becomes more and more attached to those who correct it. But the stubborn soul becomes malignant and hates them, and turns from them, and flees away from them, preferring those discourses which are agreeable rather than those which tend to his advantage, and looking upon them as more excellent. ###### The Midrash of Philo 16:6:14 [The Midrash of Philo 16:6:14](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:6:14) ובמקום אחר: "לדעתי, קיימות שלש סיבות למנוסה: שנאה, פחד וחרפה. נשים עוזבות את בעליהם, ובעלים את נשותיהם, מתוך שנאה: ילדים עוזבים את הוריהם, ועבדים את אדוניהם, מתוך פחד; וידידים עוזבים את חבריהם, מתוך חרפה, כל אימת שנעשה מעשה שאינו מוצא חן בעיניהם. וכבר ידעתי אבות, אשר נסוגו מחיי העיון וחוּמרה של בניהם כתוצאה מחיי רווחה, ובחרפתם בחרו לגור בכפר ולא בעיר. ובכתבי הקודש ניתן למצוא זֵכר לשלשה סיבות אלה. כפי שנוכיח בקרוב: יעקב המתאַמֵן בורח מלָבָן חותנו מתוך שנאה, ומעֵשָׂו אחיו מתוך פחד, ואילו הגר מסתלקת מתוך חרפה" (על המנוסה והפגישה, ג-ד). ###### The Midrash of Philo 16:8:1 [The Midrash of Philo 16:8:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:8:1) **מדוע אומר אליה המלאך: "הגר שפחת שרי, אי מזה באת ואנה תלכי"?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why did the angel say to her, "Hagar, the handmaid of Sarah, whence comest thou, and whither goest thou?" (Genesis 16:8).** ###### The Midrash of Philo 16:8:2 [The Midrash of Philo 16:8:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:8:2) אין צורך לפרש את פשוטו, שכֵּן הוא ברור. אך לפי השֵׂכל, זו (אמירה של) תקיפות, כי ה"דִיבֵּר" האלהי מוכיח ומעלֶה ארוכה מצויינת לנפש חלושה. הוא אומר לה: "אי מזה באת", האם אינך מכירה את הטוב אשר עזבת? הרי אינך בעלת מום חסרת־תועלת ונִכָה. שכֵּן בראותך אינך רואה, ועם חושיך אינך חשה. ואף אם יש בך מעט בינה - לי את נראית כחסרת כל שֵׂכל. אך "אנא תלכי"? מאיזו חסידות לאיזו מסכנוּת? מדוע את תועה כל־כך עד שאַת משליכה את הטובה שהיתה בידך, ונמשכת אחרי טובה מרוחקת? אַל לך! אַל לך לעשות זאת, אלא הכריעי את הדַחַף האווילי והבלתי־שכלי הזה. שובי וחזרי אל דרכך, הכירי בחכמה כגבירתך, זו אשר לפנים פיקחה והשגיחה עליך בעניינים בהם הורגַלת.¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית ג, כח **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** The plain letter of the question requires no explanation, for it is exceedingly clear; but with reference to the inner meaning contained in it, there is come asperity expressed; since the divine word is full of instruction, and is a physician of the infirmity of the soul. Therefore the angel says to her, "Whence comest thou?" knowest thou not what good thou has abandoned? Art thou not altogether lame and blind? For thou dost not see at all; and though endowed with the outward senses, dost not feel, and dost not appear to me to have any portion whatever of intellect, as if thou wert quite senseless. But "whither goest thou?" From what excellence to what misery? Why have you so erred as to cast away the blessings which you had in your power, and to pursue good things which are more remote? Do not, do not, I say, act thus; but, quitting your insane impetuosity, go back again, and return into the same way as before, looking upon wisdom as thy mistress, her whom you had before as your governess and directress in all the things which you did. ###### The Midrash of Philo 16:8:3 [The Midrash of Philo 16:8:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:8:3) ובמקום אחר: "ודרך הלימוד כל־כולה היא דרך המלך, בטוחה וגדורה ביותר. לפיכך נאמר, שהיא (הגר) נמצאה בדרך שור, "שור" תירגומו "חומה", או "ישר". ואזי, המוכיח המֵשִׂיח עם לבבה, אומר לה: "אי מזה באת ואנה תלכי"? וזה, לא מכיון שהוא (המלאך) מסופק או שואל, אלא יותר, מכיון שהוא מבייש אותה וגוער בה. ומוסכם, שביחס לעניינינו אין דבר נעלם ממלאך (ה')" (על המנוסה והפגישה, רג). ###### The Midrash of Philo 16:8:4 [The Midrash of Philo 16:8:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:8:4) לפי פילון, אין דברי המלאך לשון שאלה, אלא לשון תוכחה, שהמלאך מוכיח את הגר על עזבה את בית אברהם, ועליה לשוב אל החכמה. וראה פירושו כעין זה לעיל ג, ט שו"ת בראשית א, מה. ###### The Midrash of Philo 16:8:5 [The Midrash of Philo 16:8:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:8:5) ובאברבנאל, בתשובה לשאלה ז: "אי מזה באת ואנא תלכי. ר"ל, איך לא יעלה על לבך מאין יצאת, שהוא בית אברהם עשיר ונדיב לבב אוהב אותך, ואנה תלכי במדבר השמם הזה, התמצאי בו בית נכבד כבית אברהם? הביטי וראי גבול מה שממנו נסוגות וגבול מה שאליו תלכי". ובספורנו: "אי מזה באת, כלומר הביטי וראי מאיזה מקום נסעת, כי היית במקום קדוש ובבית צדיקים, והנך הולכת אל מקום טמא ואנשי רשע". ###### The Midrash of Philo 16:8:6 [The Midrash of Philo 16:8:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:8:6) **מהו: "מפני שרי גברתי אנכי בורחת"?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **What is the meaning of the answer, "I am fleeing from the face of Sarah, my mistress?" (Genesis 16:8).** ###### The Midrash of Philo 16:8:7 [The Midrash of Philo 16:8:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:8:7) יש לשַבֵּחַ נוהַג נאמן, ולראותו כאוהב אמת. לפיכך ראוי גם עתה להכיר באמיתותו של השֵׂכל המגַלֶה את נסיונותיו. כי אני אומר, ש"מפני" הוא: "אני נדהמת מהופעת המוסריות והחכמה". אמנם, למראה שילטון המלכות היא מזדעזעת ונבעתת, ואינה יכולה לשאת את גדלו ולראות את מעלת הודו, והיא בורחת. כי יש הבורחים מהמוסריות לא מתוך שינאה (אליה), אלא מתוך יראת־כבוד, היות והם סבורים שאינם ראויים להתגורר עם גבירתם.¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית ג, כט **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** It is reasonable to praise a sincere disposition, and to think it friendly to truth. And moreover it is reasonable now to admit the veracity of a mind which confesses what it has suffered; for she says, "I am fleeing from the face," that is to say, I have recoiled at the outward appearance of wisdom and virtue; since, beholding its royal and imperial presence, she trembled, not being able to endure to look upon its majesty and sublimity, but rather thinking it an object of avoidance; for there are some people who do not turn from virtue from any hatred of it, but from a reverential modesty, looking upon themselves as unworthy to live with such a mistress. ###### The Midrash of Philo 16:8:8 [The Midrash of Philo 16:8:8](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:8:8) גם כאן דן את שרה לכף זכות, שהגר ברחה מפניה לא בגלל עינוי, אלא מפני שלא היה ביכולתה לעמוד ליד רום מעלתה, כפי שהאיש הקטן רואה את עצמו קטן יותר בזמן שהוא עומד ליד הגדול. ###### The Midrash of Philo 16:9:1 [The Midrash of Philo 16:9:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:9:1) **מדוע אמר לה המלאך: "שובי אל גברתך והכָּנְעִי**⁹⁵**תחת ידיה"?** footnotes: ⁹⁵ כך בשבעים, וכן בתרגום יב"ע: "ואתכנעי", וכעי"ז בתרגום אונקלוס ופשיטא: "ואישתעבדי". ובמסורה: "והתעני". **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why did the angel say to her, "Return to thy mistress and be humbled beneath her hands?" (Genesis 16:8).** ###### The Midrash of Philo 16:9:2 [The Midrash of Philo 16:9:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:9:2) הואיל ופשוטו (של מקרא) ברור הוא, עלינו לבחון אותו לפי השֵׂכל. ה"דִיבֵּר" האלהי מוכיח ומזהיר את הנשמה היכולה להירפא, ומשיב אותה אל החכמה המושלת, פן תיפול באיוולת כסילים, כשתיוותר ללא גבירה. והוא מוכיח, שעליה לא רק לשוב למוסריות, אלא אף להיכנע תחת ידיה, וכוונתי לומר, (להיות) נתונה לשילטונה. וקיימים שני מינים של כניעות. האחת, מחמת חסרון שנתהווה מתוך חולשת הנשמה, וזו קל להתגבר עליה, להכיר אותה ולהסתייג ממנה. והאחרת, זו שה"דִיבֵּר" האלהי מצַווה (עליה), הבאה מהערצה ויראה, כפי שרוחשים בנים להוריהם, ותלמידים למוריהם, וצעירים לזקניהם. אכן, מועיל מאד לציית וליפול לפני טובים, כי מי שלוֹמֵד להיות נמשָל, ילמד מיד אף את היפוכו - להיות מושל. כי אף אם יטיל אדם מרותו על כל הים והיבשה, לא יוכל להיות שליט באמת, אם לא למד תחילה ולא התרגל מקדם להישמע למושל.¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית ג, ל **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** As the letter is plain, we must rather investigate its inner meaning. The word of God corrects that soul which is able to be lured, and instructs it, and converts it, leading it to wisdom as its mistress, that it may not, through being abandoned by its mistress, rush at once into absurd folly. But it warns it, not only to return to virtue, but also to be humbled beneath its hands, that is to say, beneath its several excellencies. But there are two kinds of humiliation; one, in accordance with defect, which arises from spiritual infirmity, which it is easy to overcome, seize upon, and reprove. But there is another kind which the word of the Lord enjoins, proceeding from reverence and modesty; such as that humility which children exhibit to their fathers, pupils to their masters, and young men to the aged; since it is very advantageous to be obedient, and to be subject to those who are better than one's self; for he who has learnt to be under authority is in a moment imbued with a power which he alone may exercise; for, although any one were to be clothed with the authority of all the earth and sea, yet he would not be able to possess the royal supremacy of virtue, unless he had first been instructed and taught to obey. ###### The Midrash of Philo 16:9:3 [The Midrash of Philo 16:9:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:9:3) ובמקום אחר: "המוכיח (את הגר) מרוצֶה מצייתנותה ואומר: "שובי אל גבירתך", כי סמכותה של המורָה מועילה למתלמדת, והשתעבדותה לתבונה (מועילה) לבלתי־מושלם. וכשתשובי "הִיכָּנְעִי תחת ידיה", כניעה נאה, הנושאת בתוכה השמדתה של יהירות בלתי־ שִׂכלית" (על המנוסה והפגישה, רז). ###### The Midrash of Philo 16:9:4 [The Midrash of Philo 16:9:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:9:4) בפירוש הר"ן: "ואמר אליה שובי אל גבירתך, שאחר שאת מודה שהיא גבירתך, מן הראוי שתשובי אל גבירתך עם היות שתתעני תחת ידה. או, שהיתה הכוונה כי עינוי שרה איננו כי אם לטוב לה, למען תקח מוסר", וזה כעין דבריו של פילון, שעליה לא רק לשוב למוסריות, אלא גם להיכנע תחת ידיה ונתונה לשילטונה, בכדי שתקבל מוסר, כדלעיל טז, ו (וראה בדברי הרלב"ג המובאים שם). ###### The Midrash of Philo 16:11:1 [The Midrash of Philo 16:11:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:11:1) **מהו: "מלאך ה' אמר לה, הנה את הרה ותלדי בן ותקראי שמו ישמעאל, כי שמע אלהים לצרותַיך**⁹⁶**"?** footnotes: ⁹⁶ כן בתרגום יב"ע, בלשון רבים: "סיגופַיך". ובמסורה ובשבעים בלשון יחיד. ובמסורה: "עָנייך". **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why did the angel say to her, "I will multiply thy seed, and it shall not be numbered for multitude?" (Genesis 16:9).** ###### The Midrash of Philo 16:11:2 [The Midrash of Philo 16:11:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:11:2) ... לפיכך הוא נקרא בצדק "ישמעאל", ותרגומו "ישמַע אֵל". והנה השמיעה היא בדרגה שנייה לראִייה⁹⁷. כי כפרָסים בתלאות מלחמות־החוּשים, העניק הטבע את (הפרָס) הראשון לעינים, ואת השני לאזנים, ואת השלישי לנחירים, ואת הרביעי ל(איבר) בו אנו טועמים.¹ ___________ footnotes: ⁹⁷ ראה גם "על בילבול הלשונות", קמא. מובא להלן לשמות כג, א שו"ת שמות ב, ט. ¹ שו"ת בראשית ג, לב **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** It is the honour of the docile mind not to be presumptuous or rebellious on account of its progress in knowledge, or because of the very useful seed which it has received from various kinds of erudition; for it does not any more, as wordcatchers and cavillers do, employ all the arguments of encyclical learning to establish any whimsical object, but to prove the truth which is contained in them. And when it has begun to prosecute that by diligent investigation, it is then rendered worthy to behold the sight of its mistress, free from all acceptance of persons, and from all reproof. ###### The Midrash of Philo 16:11:3 [The Midrash of Philo 16:11:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:11:3) במקום אחר מבאר פילון את הסיבה לשנִיוּת של ישמעאל: "ובכך, עם צירים קלים, תלדי בן זכר ושמו ישמעאל, לאחר שתתמרקי בשָמעֵך לדבר אלהים. "ישמעאל" משמעו "להישמע לאל", והשמיעה שנייה לראִייה, והראייה היא מנת חלקו של ישראל הבן האמיתי והבכור, כי "ישראל" תירגומו "רואה את האל". אמנם, ניתן לשמוע (דבר)־שקר כדבר־אמת, כי השמיעה מטעָה, אך הראִייה היא ללא רמייה, ובאמצעותה ניתן להכיר כל דבר כהוויתו" (על המנוסה והפגישה, רח). ###### The Midrash of Philo 16:11:4 [The Midrash of Philo 16:11:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:11:4) פילון דורש ישמעאל לשון שמיעה, וישראל לשון ראייה, שוּר־אֵל, רואה את האל. ובסדר אליהו רבה, כח: "אל תקרי ישראל, אלא איש ראה אל". ובדרושו האלגורי נוקט פילון בשיטת מדרש ההלכה: "לא דומה שומע לרואה" (מכילתא יתרו, פרשה ב); "אין הדיין רואה אלא מה שעיניו רואות" (בבא בתרא קלא, א). ###### The Midrash of Philo 16:13:1 [The Midrash of Philo 16:13:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:13:1) **מדוע אומר (הכתוב): "וקראה את שם ה' הדובר אליה אתה אֵל המתבונן בי**⁹⁸**, הרי אמרה כי ראיתי לפָני מי שנראה אלי**⁹⁹**,?** footnotes: ⁹⁸ כך בשבעים ὁ θεὸς ὁ ἐπιδών με. ובמסורה: "אל ראי". ⁹⁹ כך בשבעים Καὶ γὰρ ἐνώπιον εἶδον ὀφθέντα μοι. ובמסורה: "הגם הלם ראיתי אחרי ראי". ###### The Midrash of Philo 16:13:2 [The Midrash of Philo 16:13:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:13:2) התבונן בזהירות אל תחילת (הפסוק), כך (המלאך) היה עֶבד האלהות, כשם (שהגר היא) שפחת החכמה. ומדוע מכוּנֶה המלאך אשר היא קראה ה' (או אלהים)? כדי לתאם¹⁰⁰ בין היֵישות (האמיתית) והתגלמותה. אמנם, נאה אף יאה שהאלהים העליון ואדון הכל ייראה לחכמה, ואותו העבד, הלא הוא "דַּבָּרוֹ", (יופיע) לשפחה ומשרתת החכמה. אך לא לחינם היא האמינה שהמלאך הוא אלהים, כי אֵלה שאין ביכולתם לראות את העילה הראשונה, עתים מתעתעים ש(העילה) השנייה היא (העילה) הראשונה. בדומה לבעלי ראייה חלשה, אשר מתוך שאין ביכולתם לראות את אותה השמש מגרמי השמים¹⁰¹, מניחים שהקרנים אותן היא שולחת לארץ הן הן (השמש) עצמה. כך גם אֵלה אשר אינם רואים את המלך הגדול, מייחסים למשנה למלך ולאשר מתחתיו, את ערכּוֹ של המלך הראשון. יתר על כן, גם הברברים, שמעולם לא ראו עיר, אף לא מפסגות ההרים, מתוך חוסר ידיעה מוחלטת מהי מטרופולין לאמיתה, חושבים שכפר או אפילו בית־כַּפרי הם מטרופולין, והיושבים בה הם תושבי עיר בירה.¹ ___________ footnotes: ¹⁰⁰ ליצור הרמוניה. מ. ¹⁰¹ מילולי: שהיא צורה גופנית בשָׁמַים. מ. ¹ שו"ת בראשית ג, לד ###### The Midrash of Philo 16:13:3 [The Midrash of Philo 16:13:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:13:3) במקום אחר כותב פילון: "אמנם, המלאכים הם משרתי אלהים, אך בעיני אֵלה החיים עדיין בסבל ושיעבוד הם נחשבים לאלים, לכך נאמר: "על כן קראה לבאר, באר שָׂם ראיתי לנגדי" (בראשית טז, יד)" (על המנוסה והפגישה, ריב). ###### The Midrash of Philo 16:13:4 [The Midrash of Philo 16:13:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:13:4) לפי פירוש פילון, המבוסס על תרגום השבעים, יש הבדל בין ראיית שרה לראיית הגר. להגר נראה מלאך ה'¹⁰², והיא בשפל מדריגתה חשבה שהוא האלקים בעצמו, אבל לשרה נראה ה' בכבודו ובעצמו. footnotes: ¹⁰² ראה להלן בראשית יח, יא שו"ת בראשית ד, יב ובביאור. ###### The Midrash of Philo 16:13:5 [The Midrash of Philo 16:13:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:13:5) כוונת פילון לתרץ את הקושי של המלים "שֵם ה' הדובר אליה" שהכוונה למלאך, שאליה הוא נראה כה'. בחז"ל דרשו, ששרה ראתה את ה', אבל הגר ראתה מלאך: "ר' יודה, ר' יוחנן בשם ר' אלעזר בר' שמעון, מעולם לא נזקק הקב"ה לשוח עם אשה אלא עם אותה צדקת [שרה]. ר' אבא בשם ר' בריי, כמה כירכורים כרכר בשביל לשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת (בראשית יח, טו). והכתיב ותקרא שם ה' הדובר אליה? ר' יהושע בר' נחמיה בר אידי - על־ידי מלאך" (ב"ר מה, י ועוד). ובתרגום ירושלמי: "ארום אמרת דא לחוד עלי אתגליתא היך בתר דאתגליתא על שרי רבונתי". והמפרשים נדחקו בפירוש פסוק זה, ראה באברבנאל. ###### The Midrash of Philo 16:15:1 [The Midrash of Philo 16:15:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:15:1) **מהו: "הגר ילדה לאברהם בן"?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **What is the meaning of the statement, "Hagar brought forth a son to Abraham?" (Genesis 16:15).** ###### The Midrash of Philo 16:15:2 [The Midrash of Philo 16:15:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/16:15:2) טִבעי ביותר הוא. כי מצב של קניין אינו מוליד דבר למען עצמו, אלא למען קונהו... אכן, הקניין, כביכול, לא זקוק לדָבָר לאחר שנקנה, כשם שהאש אינה זקוקה לחוֹם כי היא חוֹם לעצמח, ומשַתֶּפֶת בְּחֵלק מחוּמָה את הקרֵבִים והניגשׁים אליה.¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית ג, לז **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** It is made in perfect accordance with nature; for no habit of possession brings forth for itself, but for him who possesses it; as grammar does for the grammarian, and music for the musician, and mathematical science for the mathematician; because it is a part of him, and stands in need of him. And the habit is not received as a thing in need of something, just as fire has no need of heat, for it is heat to itself; and it gives a portion of the participation in it to those who approach it.