## The Midrash of Philo Chapter 6 ###### The Midrash of Philo 6:1:1 [The Midrash of Philo 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:1:1) **מדוע נאמר, מאז קרב המבול הגדול, שהגזע האנושי החל לגדול לאוכלוסיה רבה?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why from the time that the deluge drew near, the human race is said to have increased so as to become a multitude? (Genesis 6:1).** ###### The Midrash of Philo 6:1:2 [The Midrash of Philo 6:1:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:1:2) חסדי אלהים מקדימים תמיד את שפטיו. כי ראשית פעולתו הוא להיטיב, ורק בעקבותיה בא עונש המוות³⁷⁴. כי כאשר רעות גדולות מתרגשות ובאות הוא אוהב, ורגיל, ליצוֹר תחילה שפע טובות רבות וגדולות. כיוצא בו, כשמצרים עמדה להיות בלתי פוריה שבע שנים, כדברי הנביא, היא היתה משופעת (בטובה) במשך מספר שווה של שנים בזו אחר זו, בזכות הכוח המיטיב וגומל החסד לכולם. ובאמצעים בהם הוא עושה טוב, הוא מלמד (את בני האדם) להתרחק ולמנוע עצמם מן החטאים, פן ישַנוּ את הטובות להיפוכן. ולכן גם עכשיו, ערים מגיעות לגדולתן על־ידי חופש במנהגים, ואם בא עליהן לאחר מכן כליון, עליהן להאשים את עוולותיהן, שהן ללא־גבול וללא־מרפא. ואין האלהות הסיבה לכך, כי אין היא הגורם לרָעות ולרעים³⁷⁵, הואיל ופעולתה היא בראש ובראשונה, לגמול חסד.¹ ___________ footnotes: ³⁷⁴ בפרגמנט היוני: ענישה. מ. ³⁷⁵ ראה לעיל הע' 251. ¹ שו"ת בראשית א, פט **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** Divine mercies do always precede judgment; since the first work of God is to do good, and to destroy follows afterwards; but he himself (when terrible evils are about to happen) loves to provide and is accustomed to provide that previously an abundance of many and great blessings shall be produced. On this principle also Egypt, when there was about to be a barrenness and famine for seven years as the prophet himself says, was for an equal number of years continuously made exceedingly fertile by the beneficent and saving power of the Creator of the universe. And in the same way in which he showers benefits upon men, he also teaches them to depart and to abstain from sin; that these blessings may not be turned into the contrary. And on this account now, by the freedom of their institutions, the cities of the world have increased in generous virtue, so that if any corruption supervenes subsequently they may disapprove of their own acts of wickedness as extraordinary and irremediable; not at all looking upon the divinity as the cause of them, for that has no connection with wickedness or misery, for the task of the Deity is only to bestow blessings. ###### The Midrash of Philo 6:1:3 [The Midrash of Philo 6:1:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:1:3) מדרשו של פילון מבוסס על המלים "החלו לרוב", והוא, שהקב"ה נתן להם רוב טובה כדי לבחון אותם אם יעמדו בטובה ולא יחטאו, אבל הם היו כפויי טובה, וחשבו שהכל משלהם, וחטאו. ###### The Midrash of Philo 6:1:4 [The Midrash of Philo 6:1:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:1:4) יש מחז"ל, שכנראה הכניסו את לשון הפסוק "לרֹב" לגדר הרעיון של "שפע ברכות", כדאיתא: "ת"ר, דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה" (סנהדרין קח, א)³⁷⁶, ואנשי דור המבול מרדו מתוך שביעה: "אמר הקב"ה, בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי, ובה אני דן אותם" (שם). "וכן אתה מוצא באנשי דור המבול, שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך מאכל ומשתה" (ספרי דברים, שיז). ואשר לרעיון פילון, שהשפיע עליהם הקב"ה רוב טוב לפני הפורענות, כי מדרך ה' להקדים טובה לפורענות, גם לרעיונו זה נמצא הֵד בחז"ל: "אמר ריש לקיש, אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחלה" (מגילה טז, ב). גם לריש לקיש, ממדותיו של הקב"ה להקדים את הטוב לפני הרע. אולם לר"ל מידה זו היא לגבי ישראל בלבד: "אבל עכו"ם אינו כן, אלא מכה אותם ואחר כך בורא להם רפואה" (שם). וראה להלן ח, יד שו"ת בראשית ב, מז והע' 185* שם. footnotes: ³⁷⁶ אבל בבבא־בתרא טז, ב איתא: "רבי יוחנן אמר, רבייה באה לעולם. ריש לקיש אמר, מריבה באה לעולם" וכו'. לר"י היינו ריבוי אוכלוסין, ולר"ל מלשון ריב ומדון. ###### The Midrash of Philo 6:3:1 [The Midrash of Philo 6:3:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:1) **מהו: "לא ישָאֵר**³⁷⁷**רוחי בבני אדם לעולם, מפני שהם בשר"?** footnotes: ³⁷⁷ לפי תרגום השבעים: Οὐ μὴ καταμείνῃ, ובמסורה: "לא ידון". ובפשיטא: "לא תעמר רוחי", ור' חיים העליר זצ"ל העיר: "תרגם ידון כמו ידור, וכן הוא בהרבה תרגומים, והוא משום חלוף של אותיות השטף למנ"ר, הנהוג מאד בלשונות השמיות". ובספר היובלים ה, ח: "לא ידון" ובהערות שם: "ידון. במקור לא ידור". **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **What is the meaning of the expression, "My spirit shall not always strive with man, because he is but flesh?" (Genesis 6:3).** ###### The Midrash of Philo 6:3:2 [The Midrash of Philo 6:3:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:2) ... אין רוח אלהים תנועת אויר, אלא בינה וחכמה³⁷⁸. לכן מוסר (הכתוב) ואומר בנוגע לאיש אשר בנה באומנות רבה את משכַּן ה', היינו בצלאל: "מלאתי אותו רוח אלהים בחכמה ותבונה" (שמות לא, ג). אכן, רוח זו נכנסת באדם, אך אינה נשארת זמן רב. ואכן, (הכתוב) מוסיף טעם לכך, ואומר: "מפני שהם בשר", כי טבע הבשר זָר לחכמה, כל עוד שהוא מקורב לתאווה.¹ ___________ footnotes: ³⁷⁸ ראה גם להלן בראשית ח, א שו"ת בראשית ב, כח; ט, ד שו"ת בראשית ב, נט. ¹ שו"ת בראשית א, צ **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** An oracle is here promulgated as if it were a law; for the divine spirit is not a motion of the air, but intellect and wisdom; just as it also flows over the man who with great skill constructed the tabernacle of the Lord, namely upon Bezaleel, when the scripture says, "And he filled him with the divine spirit of wisdom and understanding." Therefore that spirit comes upon men, but does not abide or persevere in them; and the Lord himself adds the reason, when he says, "Because they are flesh." For the disposition of the flesh is inconsistent with wisdom, inasmuch as it makes a bond of alliance with desire; on which account it is evident that nothing important can be in the way of incorporeal and light souls, or can be any hindrance to their discerning and comprehending the condition of nature, because a pure disposition is acquired together with constancy. ###### The Midrash of Philo 6:3:3 [The Midrash of Philo 6:3:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:3) פילון נוקט בתרגום השבעים ש"לא ידון" הוא בהוראת "לא ישהה". אמנם, במשנת סנהדרין: "דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר לא ידון רוחי באדם, לא דין ולא רוח" (סנהדרין קז, ב), היינו שלא ידון הוא מלשון דין ומשפט, ופירוש הפסוק לפי משנה זו הוא: לא ישפוט אותם ולא רוח להם. אבל בברייתא שבסוגית הש"ס שם: "ד"א, לא ידון רוחי, שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנָה" (שם קח, ב), היינו "ידון" מלשון "נדך', נרתיק. ובתרגום אונקלוס: "לא יתקיים דרא בישא הדין קדמי לעלם", וכאן "ידון" "יתקיים". נראה, שפירוש פילון והשבעים ל"ידון", יסודו במסורת חז"ל, שפירשו "ידון" לשון "נדן". אולם למדרשו של פילון אין, כנראה, מקבילה בחז"ל. ###### The Midrash of Philo 6:3:4 [The Midrash of Philo 6:3:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:4) אבל הרמב"ן מפרש את הפסוק כולו ממש כפילון: "והנכון בעיני, כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם, בעבור שגם האדם הוא בשר ככל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה וחיה, ואיננו ראוי להיות רוח אלהים בקרבו. והענין לומר, כי האלהים עשה את האדם ישר, להיותו כמלאכי השרת, בנפש שנתן בו, והנה נמשך אחר הבשר ובתאוות הגופניות, נמשל כבהמות נדמו, ולכן לא ידון עוד רוח אלהים בקרבו, כי הוא גופני". וראה לעיל פסוק ג, יט שו"ת בראשית א, נ; נא. ###### The Midrash of Philo 6:3:5 [The Midrash of Philo 6:3:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:5) דברי פילון כאן, יש להם מקבילה בספרו "על הנפילים". שם הוא מרחיב את הדיבור על "רוח אלהים", ודבריו משמשים כעין פסיקתא פילונית בנושא זה, ומה שנמצא בשו"ת הוא תמצית מן הדברים שמביא שם. ולהלן יובאו אותם הקטעים המקבילים ממש: ###### The Midrash of Philo 6:3:6 [The Midrash of Philo 6:3:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:6) "אי אפשר שרוח האלהים יישאר ויתמיד לנֶצח בכגון אלה, כמו שמראֶה זאת המחוקק עצמו, ואומר: "אמר ה' אלהים, לא ישאר רוחי בבני אדם לנֶצח, מפני שהם בשר". לעתים, הוא נשָאר (לזמן־מה), אך אצל מרביתינו אין הוא נשאָר לתמיד... (המחוקק) מבהיר זאת בנוגע לאָמן המומחה של חפצי הקודש, באמרו: "ה' קרא בשמו של בצלאל, מלא אותו רוח אלהים בחכמה תבונה ודעת להבין בכל מלאכה" (שמות לא, ב-ג), ובכן מה טיבו של רוח האלהים המתואר כמוגדר במלים?... וכזה גם רוחו של משה שנאצל על שבעים הזקנים, למען יינָשאו מן האחרים ויהיו נעֲלִים מהם, אֵלה שבאמת לא היו יכולים להיות זקנים, אלמלא קיבלו מאותה רוח החכמה השלימה. כי נאמר: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי על שבעים הזקנים" (במדבר יא, יז). ואל תחשוב, שאותה קבָּלָה נוצרת מפיצול וחלוקה, אלא דומה הדבר לאֵש, שאף אם תדליק רבבות לפידים, היא נשארת כפי שהיתה, ולא חסר ממנה כלום. וזו גם תכונת המדע, המציג את כל תלמידיו ומשחריו כמיוּמָנים, מבלי שייגרע חלקו... והסיבה הגדולה ביותר לבעֲרוּת - היא הבשר, וכל הקשור בבשר. ו(משה) עצמו מסכים לכך, באמרו: "מפני שהם בשר", לפיכך לא יוכל רוח אלהים להשאר (בו)... אבל אלה (הנשמות) העמוסות משא הבשר והמדוכאות והנלחצות (תחת הבשר), אין ביכולתם לשאת עיניהם לשָׁמַים בסיבובן, אלא כפופות בעל־ כרחן, שח (רום) צוארן כמו ההולכים על ארבע" (על הנפילים, יט-כ; כג-כה; כט; לא). ###### The Midrash of Philo 6:3:7 [The Midrash of Philo 6:3:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:7) הפירוש על "ואצלתי מן הרוח אשר עליך", נמצא גם בספרי: "לְמַה משה דומה באותה שעה, לנר שמונח על גבי מנורה, ידלקו ממנו נרות הרבה ולא חסר מאורו כלום, כך לא היתה חכמתו של משה חסר כלום" (ספרי בהעלותך, צג). ומכאן בהרחבת הדברים במדרש תנחומא: "הזקנים היתה נבואתן מִשֶּׁל משה, שכֵּן אומר הכתוב ואצלתי מן הרוח. אבל אֵלוּ (אלדד ומידד), היתה נבואתן מִשֶּׁל הקב"ה, שנאמר ותנח עליהם הרוח (במדבר יא, כו). ואם תאמר, הזקנים שהיתה נבואתן של משה שמא חיסר מנבואתו כלום? לאו! למה היה משה דומה, לנר שהיה דולק, הכל מדליקין ממנו ואורו איננו חסר כלום, אף כן משה, אף על פי שנטלו הנביאים מנבואתו, לא חסרה נבואתו של משה כלום" (ת"ב בהעלותך, כב; ת"ה, יב). ###### The Midrash of Philo 6:3:8 [The Midrash of Philo 6:3:8](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:8) **מדוע יהיו ימי האדם מאה ועשרים שנה?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why it is said that the days of man shall be a hundred and twenty years? (Genesis 6:4).** ###### The Midrash of Philo 6:3:9 [The Midrash of Philo 6:3:9](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:9) ... ושמא אין מאה ועשרים שנה מהַווֹת קץ חיי האדם, בדרך כלל, אלא (קיצם) של האנשים אשר חָיוּ בעת ההיא, ועמדו להישמד במבול אחרי מספר שנים כֹֹה רב. והטוב והמטיב האריך את שנותיהם, וסיפק בידם לשוב מחטאותיהם. ואולם, אחרי קץ זה, הם האריכו יותר ימים בדורות שלאחריהם.¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית א, צא ###### The Midrash of Philo 6:3:10 [The Midrash of Philo 6:3:10](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:10) כמדרשו של פילון, שהקב"ה נתן לדור המבול אָרכה, כדי שיחזרו בתשובה, אבל בלי פירוט אורך זמנה של הקיצבה, נמצא במכילתא: "נאדרי בכח (שמות טו, ו), נאה אתה ואדיר בכח, שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה ולא עשו תשובה, שנאמר לא ידון רוחי באדם, ולא גמרת להם כליה עד שהשלימו רשעם לפניך" (מכילתא, מסכתא דשירתא, ה). ועל הקיצבה של מאה ועשרים שנה להשמידם, בסדר עולם (פרק כח): "אלא שהיתה גזירה גזורה קודם למאה ועשרים שנה". ובמדרשים: "א"ר יוסף, ק"כ שנה קודם שגילה הקב"ה שיביא מבול, גזר על דור המבול שימותו" (מדרש אגדה). ###### The Midrash of Philo 6:3:11 [The Midrash of Philo 6:3:11](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:11) אבל דברי פילון, שהארכה שניתנה לדור המבול לחזור בתשובה היתה של מאה ועשרים שנה, נמצאת במדרש הגדול, שמקור מאמרו נעלם: "בשר ודם מבקש להביא פורענות על חברו הוא רוצה שלא ידע, אבל הקב"ה אינו כן, אלא שולח ומזהיר, אולי יעשו תשובה וינצלו וכו'. שנאמר קץ כל בשר בא לפני, מלמד שנתן להן הקב"ה קץ, וכמה, מאה ועשרים שנה, דכתיב והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (מה"ג בראשית ו, יג. וראה להלן לבראשית ו, יג, שו"ת בראשית א, ק)³⁷⁹. footnotes: ³⁷⁹ ברד"ק: "לפיכך אאריך לאדם הזה ק"כ שנה, אם ישוב טוב, אקיים אותם בעולם, ואם לאו אכלה אותם מן העולם, זהו פירושו. ימיו, הימים שאאריך לו". ###### The Midrash of Philo 6:3:12 [The Midrash of Philo 6:3:12](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:12) לפי המדרש שבפילון, היה הגבול של מאה ועשרים שנה רק בדור המבול, אבל הדורות הבאים האריכו ימים יותר. שיטה זו נמצאת בתרגום ירושלמי: "ויאמר ה' לא יתדנון כל דריה דעתידין למיקם כסדר דינה דדריה דמבולא, הלא מחתם הוא קדמוי סדר דינא דדרא דמבולא למובדה ולמישיציה מן גוא עלמא וכו' הא יהבית לכון ארכא מאה ועשרין שנין דילמא די יעבדון תתובה, ולא עבדו". וכן בראב"ע: "והיו ימיו, יש אומרים שזה קצב כל האדם וכו', ואין זה אמת, כי הנה שֵם חיה שש מאות, וכן הדורות אחריו חיו שנים רבות וכו', והאמת מה שאמר המתרגם ארמית, שנתן קץ לאדם, כטעם עוד ארבעים יום (יונה ג, ד), ואם ישובו ימלטו, ואם לא ישובו וימותו". ###### The Midrash of Philo 6:3:13 [The Midrash of Philo 6:3:13](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:3:13) וכנגד זה נמצא בספר היובלים כג, ט: "כי ימי הקדמונים הם תשעה עשר יובלים, ואחרי המבול החלו להמעיט מתשעה עשר יובלים, ולהקטין מהיובלים ולהזקין מהרה"³⁸⁰. וכן במה"ג: "ארבעה ביטלו אותן דור המבול וכו', רוב שנים, דכתיב ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה, וכשחטאו אמר הקב"ה והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ועתיד הקב"ה להחזירה לישראל". אבל ברמב"ן לבראשית ה, ד: "וכאשר בא המבול על הארץ נתקלקל עליהם האויר והלכו ימותם הלוך וחסור, כי עד המבול היו ימיהם בארך ההוא וכו', ובניו הנולדים אחר המבול נתקצרו ימותם ושבו לארבע מאות". footnotes: ³⁸⁰ ובקדמוניות היהודים א ג, ב: "וכן קיצץ את חיי האדם ממספר השנים שהוא חי קודם לכן, והעמידם על מאה ועשרים שנה". ###### The Midrash of Philo 6:4:1 [The Midrash of Philo 6:4:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:4:1) **מדוע (נולדו) הענקים ממלאכים ומן הנשים?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **On what principle it was that giants were born of angels and women? (Genesis 6:4).** ###### The Midrash of Philo 6:4:2 [The Midrash of Philo 6:4:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:4:2) המשוררים מסַפרים, שהגיבורים היו ארציים, ילידי האדמה. אך הוא (משה) משתמש בשם זה לעתים קרובות שלא במשמעותו הראשונה³⁸¹, ומתכוון להורות על מידת גוף גדולה דוגמת "הייק"³⁸², והוא מסַפר שהולדתם היא הרכֵּב של שני דברים, של מלאכים ובנות תמותה. ואף על פי שמהות המלאכים רוחנית, בכל זאת לעתים קרובות הם מתחזים בדמות אדם, ומשַנים צורתם לצורך העניין³⁸³, כמו בבואם אל הנשים³⁸⁴ למען הוליד "הייקים". אך והיה אם הבנים מתקנאים באִמם הנוכלת, הם יסוגו ממוסריות אביהם וינטשו אותה, בחפצם עינוגים של גזע מושחת³⁸⁵. ומפני שהם בזים ונרתעים מכל דבר שבמעלה, הם נידונים לחובה כעושי עוול. אכן, לפעמים מכַנֶה (הכתוב) את המלאכים "בני אלהים", מפני שהם בלתי־גופניים, ולא מאיזה בן־תמותה, אלא הם רוחות ללא־גוף. משה המוכיח, נוטה במיוחד לכַנוֹת אנשים טובים והגונים "בני אלהים", בעוד שאנשים פושעים ורעים (הוא מכַנֶה בני) בשר.¹ ___________ footnotes: ³⁸¹ לא כהלכה. מ. ³⁸² אוכר מעיר, שהמתרגם הארמיני החליף כאן את שם הגיבור היוני "הראקלס" בשמו של הגיבור הארמיני "הייק" (ראה מרקוס עמ' 61 הע' a). ³⁸³ נראה, שצורך הענין היה כאן צורך האזהרה לדור המבול, שאם ילדי הזיווג יחזיקו בתכונתם המוסרית של מולידיהם הרוחניים, אזי יהיו צדיקים כמותם, אבל אם יתעו אחרי אמותיהם הארציות, המסמלות את הרישעה, אזי יהיו בריות חוטאות כמותן. וגלוי הדבר, שתנאי כפול זה בנוגע לגורל הצאצאים, הסיק פילון על־ידי דרשת סמוכין לפסוק הבא אחריו, מֵראות ה' "כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר" וכו', זאת אומרת, שבהזדווגות שני הניגודים הללו, רצה הקב"ה לפַמֵל לדור המבול באופן הכי־ברור את שני יצריהם: את היצר הטוב ואת היצר הרע, ולהדגיש בסמלי הרוחניות והגשמיות, שאם יגבר יצרם הטוב על יצרם הרע, הוא יברך חלקם בחיים, ואם לאו - ימחה אותם מעל פני האדמה. ³⁸⁴ מילולי: בנוגע לידיעת הנשים. מ. ³⁸⁵ וכן בקדמוניות היהודים ג א, נב: "כי מלאכי אלהים רבים נזקקו לנשים והולידו בנים שחצנים, שהיו בזים לכל טוב ומתוך בטחון בכחם". ¹ שו"ת בראשית א, צב **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** The poets call those men who were born out of the earth giants, that is to say, sons of the Earth. But Moses here uses this appellation improperly, and he uses it too very often merely to denote the vast personal size of the principal men, equal to that of Hajk or Hercules. But he relates that these giants were sprung from a combined procreation of two natures, namely, from angels and mortal women; for the substance of angels is spiritual; but it occurs every now and then that on emergencies occurring they have imitated the appearance of men, and transformed themselves so as to assume the human shape; as they did on this occasion, when forming connexions with women for the production of giants. But if the children turn out imitators of the wickedness of their mothers, departing from the virtue of their fathers, let them depart, according to the determination of the will of a depraved race, and because of their proud contempt for the supreme Deity, and so be condemned as guilty of voluntary and deliberate wickedness. But sometimes Moses styles the angels the sons of God, inasmuch as they were not produced by any mortal, but are incorporeal, as being spirits destitute of any body; or rather that exhorter and teacher of virtue, namely Moses, calls those men who are very excellent and endowed with great virtue the sons of God; and the wicked and depraved men he calls bodies, or flesh. ###### The Midrash of Philo 6:4:3 [The Midrash of Philo 6:4:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:4:3) כמה מדברי פילון תואמים עם המובא בפרקי דרבי אליעזר, בענין הנפילים, וכן דעתו שהכוונה ל"בני האלהים" כאן היא גם למלאכים, שווה לדעת רבותינו שם: "רבי אומר, ראו המלאכים, שנפלו ממקום קדושתם מן השמים, את בנות קין מהלכות גלויות בשר ערוה ומכחלות עיניהן כזונות, ותעו אחריהן ולקחו מהן נשים, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו'. ר' יהושע בן קרחה אומר, המלאכים אש לוהטים, שנאמר (תהלים קד, ט) משרתיו אש לוהט, והאש בא בבעילה בבשר ודם ואינה שורפת את הגוף, אלא בשעה שנפלו מן השמים ממקום קדושתם, כוחן וקומתן כבני אדם, ולבושן גוש עפר, שנאמר (איוב ז, ה) לבש בשרי רמה וגוש עפר. ר' צדוק אומר, מהם נולדו הענקים המהלכים בגובה קומה, ומשלחים ידם בכל גזל וחמס ושפיכת דמים, דכתיב (במדבר יג, לג) ושם ראינו את הנפילים וגו', ואומר (בראשית ו, ד) הנפילים היו בארץ. אמר רבי יהושע בן קרחה, ישראל נקראו בני אלהים, שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, והמלאכים נקראו בני אלהים, שנאמר (איוב לח, ז) ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים, ואלו עד שהיו במקום קדושתם בשמים נקראו בני אלהים, שנאמר וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים" (פדר"א, כב). דעת פילון, שהנפילים משרכים דרכם כאמותיהם, כן דעת רבי על האמהות, ור' צדוק על הנפילים. ודעתו שמשה קורא לאנשים הטובים והדגולים "בני אלהים", היא כדעת ר' יהושע בן קרחה, שישראל נקראו בני אלהים³⁸⁶. וראה במבוא למדרש "אגדת בראשית" על עזא ועזאל. footnotes: ³⁸⁶ וברמב"ן: "והנכון כי האדם ואשתו יקראו בני אלהים, וכו', ויתכן כי כל בני הקדמונים: אדם שת אנוש, נקראים בני האלהים, כי היו ג' האנשים האלה בדמות אלהים, ואז הוחל לעבוד עבודה זרה, והוחל לבא באנשים חולשה ורפיון, וכו'. אבל המדרש אשר לרבי אליעזר הגדול בפרקיו על המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים, והוזכר בגמרא במסכת יומא (סז, ב. בענין עזא ועזאל) הוא הנָאוּת בלשון הכתוב יותר מן הכל, אלא שיש צורך להאריך בסוד הענין ההוא". ###### The Midrash of Philo 6:4:4 [The Midrash of Philo 6:4:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:4:4) על קיומם של מלאכי השרת תחת השמים חולקים ר' ישמעאל ור' עקיבא: "עליהם עוף השמים ישכון [מבין עפאים יתנו קול] (תהלים קד, יב), ר' ישמעאל ור' עקיבא. ר' עקיבא אומר, מלאכי השרת. אמר לו ר' ישמעאל, עקיבא, כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות וכו', אלא אמר ר' ישמעאל, זה עוף ששוכן על האילנות, שקילוסו של הקב"ה עולה מהם, שנאמר מבין עפאים יתנו קול" (מדרש תהלים קד, ט). מדרשו של רבי עקיבא כשלעצמו, שעוף השמים אלו מלאכים, סתום הוא, ואי אפשר להבינו אלא אם נפרשהו כמדרש סמלי, ואז יובנו דבריו בלי דוחק על־פי המסורת האלכסנדרונית הנמצאת אצל פילון, שדירתם של המלאכים הוא באויר מתחת השמים, מחוזם של עוף השמים, אף ששכונת המלאכים היא יותר קרובה לשמי־על. למסורת פילון כִּוֵּן ר' עקיבא בדרך סמלית, באמרו שעוף השמים הם מלאכי השרת, מפני, שהמלאכים הם באויר תחת השמים כמו עוף השמים. ואלה דברי פילון: ###### The Midrash of Philo 6:4:5 [The Midrash of Philo 6:4:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:4:5) "שני מינים ברא הבורא - בארץ ובאויר. באויר נמצאים בעלי כנף, גם מוחשיים, וגם כוחות אחרים שאין להשיגם כלל בשום חוש, והם צבא הנשמות הבלתי־גופניות, המאורגנות במחלקות שאינן שוות. לפי המסופר, קצתן נכנסות לגופות בני תמותה, ולאחר תקופות קצובות, שוב נפרדות דרכיהם. וקצתן, שגורלן אלהי יותר, אינן מתייחסות כלל לאיזורי האדמה, והן טהורות ביותר, ונמצאות למעלה בסמוך לאותו האתר. אצל הפילוסופים היוונים מכנים אותן "גיבורים", ואילו משה משתמש בשם קולע, כי הם שליחים³⁸⁷. ומבשרים את הטובות מן המושל לנתיניו, וכן (מבשרים) למלך מה צריכים הנתינים" (על נטיעת כרם, יד). footnotes: ³⁸⁷ מלאכים. מ. ###### The Midrash of Philo 6:4:6 [The Midrash of Philo 6:4:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:4:6) "'ומלאכי אלהים ראו את בנות בני האדם כי טובות הן, ולקחו להם נשים מכל אשר בחרו' (בראשית ו, ב). מדַרכּוֹ של משה לכַנוֹת "מלאכים", את אשר הפילוסופים האחרים קוראים "רוחות", והן נשמות המרחפות באויר. ואיש בל ישַעֵר שמדוּבּר באגדה, כי מן ההכרח, שכל העולם כולו יהא מלא בחיים, היות וכל אחד מן החלקים היסודיים והראשוניים מֵכִיל את החיות האופייניות והנאותות לו. לארץ יש חיות יבשה, לים ולנהרות - בריות מים, ולאש - יצורי אש -והשמועה אומרת, שהם נמצאים בעיקר במקדוניה- ולשמים - כוכבים, - ואלה כל־כולם נשמות אלהיות ללא־מום, לכן הן נָעוֹת בעיגול, התנועה המקורבת ביותר לשֵׂכל, שכֵּן כל אחד מהם הוא השֵׂכל ברום טהרתו. ומן ההכרח, שגם האויר יהיה מָלֵא ביצורים חיים, ואלה אינם נראים, היות והאויר עצמו אינו נראה בחושים. ואין לפרש את העובדה, שמבָּטֵנו אינו מסוגל לשַעֵר את הצורות, כאילו אין באויר נשמות, אלא הכרחי, שהן תקָלטנה על־ידי השֵׂכל, כך שהדומֶה יבחין בדוֹמָיו" (על הנפילים, ו-ט). ###### The Midrash of Philo 6:4:7 [The Midrash of Philo 6:4:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:4:7) מאמר פילון, שכָּל חלקי היצירה מולידים יצורים, המים האויר הארץ וגם האש, מזכירנו דברי ר' עקיבא, שכפילון, מחלק את הבריות ליצורי ים, יבשה, אור (אש) ואויר: "צב זה והצב למינהו (ויקרא יט, כא), לרבות מינים של צב חברבר וכן הנפילים וסלמנדרא. כשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק זה היה אומר מה רבו מעשיך ה' (תהלים קצ, כד), יש לך בריות גדילות בים ויש לך בריות גדילות ביבשה וכו' גדילות באור וגדילות באויר" וכו' (ספרא שמיני פ"ו, והשווה חולין קכז, א). ###### The Midrash of Philo 6:4:8 [The Midrash of Philo 6:4:8](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:4:8) כמה מן הדברים שפילון מקצר בהם בשו"ת שלפנינו, נמצאים באריכות, ובפירוש אלגורי, במקום אחר בכתביו, ולפיהם מתבהרים הדברים בשו"ת כאן. ואלה דבריו: "אכן, רוח אלהים ניצבת תמיד לצידו (של משה), ומנהגת אותו בכל דרך ישרה. אך, כפי שהערתי, היא פורֶשֶת במהירות מן האחרים, שגם להם קָצַב (ה') מאה ועשרים שנות חיים, הרי (הכתוב) אומר: "וימיהם יהיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו, ג). אך גם משה, בהגיעו למספר שנים שווה, פורש מחיי תמותה (ראה דברים לד, ז)³⁸⁸. וכיצד יִשוו החוטאים לנביא החכם־מכֹל? כעת דיינו אם נֹאמר, שדברים בעלי שֵם זהה, אינם שווים תמיד, ולעתים קרובות הם רחוקים (זה מזה) בטיבם. אמנם, אפשר שהרע ישווה לטוב במספר ובזמן, מאחר והם מתוארים כתאומים, אך כוחותיהם נבדלים ורחוקים זה מזה מרחק רב. ואנו נדחה דיון מדוקדק ב"מאה ועשרים שנה" עד לחקירת חיי הנביא בכללותם, ואזי נהיה מוכנים לעסוק בסוד זה. ועתה נדבר בנאמר להלן: "והנפילים היו בארץ בימים ההם". היתכן שאֵי־מי עלול להניח שהמחוקק מרַמֵז לאגדת³⁸⁹ הענקים של המשוררים, אך הוא (הכתוב) רחוק מרחק־רב מלִבְדוֹת אגדות, וחושב לנכון ללכת בעקבות האמת, ולפיכך גם השמיט מתחומו³⁹⁰ אותן האומנויות המפורסמות והמעודנות -הציור והפיסול- כי הן מכזבות בטבע האמת, ובאמצעות העיניים ממציאות תככים והתחכמויות לנפשות פותות. אי לזאת, אין הוא מסַפר אגדת ענָקים כלל ועיקר. אלא הוא חָפץ להראותך, שבני האדם חלקם נולדים מהאדמה, חלקם מהשמים וחלקם מן האלהים. אֵלה מהאדמה, רודפים אחרי תעונוגות הגוף, שוקדים להנות ולהשתמש בהם, ומסַפקים את צרכי כל אחד מהם. אֵלה מהשמים, הם האומנים - אנשי המדע ושוחריו, כי השֵׂכל, השמימי שבקרבֵּנו, -והרי כל אחד משוכני שמים הוא שִׂכלי- שוקד על לימודים סדירים³⁹¹ ושאר כל האומנויות כולן, ובהגיגיו הוא משחיז ומחדד וגם מתאמן ומרַתך. ואלה מאלהים, הם בני אדם כהנים ונביאים, אשר לא מצאו לנכון להשתתף בענייני מדינות העולם ומדיניותן, אלא התנשאו למעלה מהחושניות, ועברו אל העולם השִׂכלי והשתקעו שם, והם נמנים על מדיניות האידיאות הבלתי־גופניות והבלתי־נפסדות" (על הנפילים, נה-סא). footnotes: ³⁸⁸ השוואה זו לעניין משה ובעניין מספר השנים, כן במדרש: "בשגם ומשה חושבן אחד הוא, רבנן מייתין לה מן הכא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (ב"ר כו, ו). וברבינו בחיי: "בשגם הוא בשר, נרמז כאן משה, וכן מנין שנותיו". ³⁸⁹ מיתולוגיה. מ. ³⁹⁰ שילטונו, מדיניותו. מ. ³⁹¹ מעגל לימודים באסכולה έγκὑκλια. מ. ###### The Midrash of Philo 6:4:9 [The Midrash of Philo 6:4:9](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:4:9) במקום אחר כותב פילון על תפקיד המלאכים, ועל מלאכים טובים ומלאכים רעים: "והנשמות, מקצתן ירדו אל הגופות, וקצתן לא ראו לנכון להזדווג עם אף אחד מחֶלקי העולם, ומדַרכו של הבורא להשתמש בהן -המקודשות ודבֵקות בעבודת האב- כמשרתות ועוזרות בענייני בני תמותה. אך האחרות, ברדתן אל הגוף כאֶל נהר, עתים נלכדות בנחשול הָעַז ונבלעות, ועתים עולה בידן לעמוד בהתפרצותו, ותחילה הן צָפות ועולות, ואז ממריאות למקום מוצאן. ואלה הן נשמותיהן של אנשים אשר התרַגלו בלימוד הפילוסופיה בטוהרה, ולמדו, מתחילה ועד סוף, כיצד למות את חיי הגוף, כדי שיטלו חלק בחיים הבלתי־גופניים והבלתי־נפסָדים, במעמד הבלתי־נברא ובלתי־נפסד. ואילו הנשמות שטָבעוּ, הן משֶל האנשים האחרים שלא שתו לבם לחכמה, והתמַכרו לדברים חסרי־יציבות ומקריים, ולאֵלה אין ולא כלום עם האצילות שבֵּקרבנו -נשמה או שֵׂכל- ולעומת זאת (יש להם) הכל עם גוייתנו הצמודה -הגוף- או אף עם דברים מחוסרי־חיים הימנו, וכוונתי, לכבוד, נכסים, שררות וכיבודים ושאר כיוצא בהם, המעוצבים ומצויירים בתרמיתה של דיעה כוזבת, בידי אלה שאינם מכוונים מבטם אל היופי האמיתי. וכשתבחין שהנשמות והשֵדים והמלאכים שונים בשמותיהם, אך שווים במהותם, תסיר מעליך עול כבד - הפַּחַד משֵדים³⁹². וכשם שרבים מכַנים שֵדים גם את הטובים וגם את הרעים, כך גם בנשמות, וכך גם המלאכים, לא תטעה, אם תניח, שחלקם ראויים לשמם, והם שליחים בין בני האדם לאל ובין האל לבני האדם, והם קדושים ותמימים, וזאת בזכות שֵרותָם המופלא שאין בו דופי, בעוד שחלקם טמאים ובלתי ראויים לשמם³⁹³. והָעֵדות לטענתי, הם דברי משורר־ התהילים במזמור: "ישלח בם חרון אפו, אף וחרון ומצוקה ומשלחת על־ידי מלאכים רעים" (תהלים עח, מט), אלה הם הרשעים הלובשים שֵם מלאכים ואינם יודעים את בנות השֵׂכל הישר -המדע והמוסריות- אלא רודפים אחרי התענוגות, צאצאים בני־חֲלוֹף של בני האדם בני־התמותה, שאינם מוכתרים בשום יופי מקורי, בו יכול השֵׂכל להבחין, אלא בנוֹי מזוייף המרַמֶה את החוש" (על הנפילים, יב-יז). footnotes: ³⁹² אמונה טפֵלה. מ. ³⁹³ יומא סז, ב: "תנא דבי ר' ישמעאל, עזאזל, שמכפר על מעשה עוזא ועזאל". וברש"י שם: "עוזא ועזאל, מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין, ועליהם נאמר ויראו בני אלהים את בנות האדם, כלומר על העריות מכפר". ###### The Midrash of Philo 6:4:10 [The Midrash of Philo 6:4:10](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:4:10) "ו(הכתוב) אומר: "וגם אחרי כן אשר באו מלאכי אלהים אל בנות בני האדם וילדו לעצמם"³⁹⁴. ואמנם מן הראוי לעיין "אחרי כן" מה מוּבָנוֹ? אכן, זו חזרה המורָה על דברים שנאמרו קודם לכן ביֶתֶר־בהירות. ונאמר בנוגע לרוח אלהים, שמכביד עליה מאד לשהות לעולם בנשמה רבת צורות וחלקים, העמוסה לעייפה מַפלי־בשר. ולאחר אותה רוח, באו המלאכים אל בנות בני האדם, כי כל זמן שקַרניים טהורות של החכמה מאירות על הנשמה, באמצעותן רואה החכם את האלהים ואת כוחותיו, אזי אין ביכולת אף אחד ממלאכי השקר להיכנס לתוך שִׂכלו, ופעולת כולם היא מחוץ לשֶטח המטוהר במים. אך משידעך אור השֵכל ויתערפל, אזי שָפר חלקם של חברי האפילה. והם באים על התאוות החלשות והנשיות, -שהוא קורא להן בנות בני האדם- והם מולידים למען עצמם ולא למען אלהים. אכן, הצאצאים הסגוליים של אלהים הם המעלות כלילות השלימות, בעוד שקרובי הרֶשע הן רעות חורקות"³⁹⁵ (על האלקים שאינו משתנֶה, א-ג). footnotes: ³⁹⁴ כך לפי הגירסא המקובלת של השבעים: καὶ ἐγεννῶσαν ἑὑτοῖς (או ἑαυτοῖς), לפי זה נקט פילון שנושא "וילדו" הם בני האלהים (ראה קולסון עמ' 10 הע' a). ³⁹⁵ לענין רוח אלקים שאינה יכולה לשהות בגוף השקוע בתאוות בשר, ראה "על הנפילים" כט-ל, מובא לעיל בביאור לפסוק ו, ג שו"ת בראשית א, צ. בהמשך הדברים כאן מביא פילון ראיה לכך מהולדת יצחק, שאברהם אינו מחזיקו לעצמו, אלא מוכן להקריבו כקרבן לאלקים. ###### The Midrash of Philo 6:6:1 [The Midrash of Philo 6:6:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:6:1) **מהו: "אלהים דאג במחשבתו כי עשה את האדם על הארץ, והירהר בלבו**³⁹⁶**"?** footnotes: ³⁹⁶ מילולי: בשִׂכלו. מ. הציטוט כאן קרוב בעיקרו לשבעים, ולא לנוסח המסורה: "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו (קארל: ויחשוב בלבו)", אך אין זה תרגום מילולי. וראה: "על האלקים שאינו משתנֶה", י. נראה שהמתרגם הארמני לא השתמש תמיד באותו התרגום למלה היונית ἐνθυμάθη, והשווה שו"ת בראשית א, צה. **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **What is the meaning of the expression: "God considered anxiously, because he had made man upon the earth; and he resolved the matter in his mind?" (Genesis 6:6).** ###### The Midrash of Philo 6:6:2 [The Midrash of Philo 6:6:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:6:2) יש המניחים, שבמלים אלה מתגלָה חֲרָטָה של האלהות. אך טועים הם בהנחתם זו, כי האלהות היא ללא כל שינוי. לא "הדאגה מתוך מחשבה", ואף לא "ההירהור", אינם ביטוי לחרטה, אלא (ביטוי) של מחשבה נאורה ובטוחה, הדואגת ומהרהרת בסיבה שגרמה לו (לה') לעשות את האדם על הארץ. היות שהארץ היא מקום אומללות, והאדם השמימי הוא תערובת מורכבת מנפש וגוף, ומלידתו ועד סופו אין הוא אלא נושא את נִבלתו. אי לזאת, אין זה מפליא ביותר, שהאב דאג והירהר באֵלה, מאחר ורבים נוחלים רֶשע קודם למוסריות, בעטיין של הדחיפות שהוזכרו לעיל; טִבעו של הגוף הנפסד מֵחַד, ומצָבה המְזַוֵוע של הארץ וקץ כולם, מאידך.¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית א, צג **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** Some persons imagine that it is intimated by these words that the Deity repented; but they are very wrong to entertain such an idea, since the Deity is unchangeable. Nor are the facts of his caring and thinking about the matter, and of his agitating it in his mind, any proofs that he is repenting, but only indications of a kind and determinate counsel, according to which the displays care, revolving in his mind the cause why he had made man upon the earth. But since this earth is a place of misery, even that heavenly being, man, who is a mixture compounded of soul and body, from the very hour of his birth to that of his death, is nothing else but the slave of the body. That the Deity therefore should meditate and deliberate on these matters is nothing surprising; since most men take to themselves wickedness rather than virtue, being influenced by the twofold impulse mentioned above; namely, that of a body by its nature corruptible, and placed in the terrible situation of earth, which is the lowest of all places. ###### The Midrash of Philo 6:6:3 [The Midrash of Philo 6:6:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:6:3) פילון טוען כנגד אלה הסוברים, שלשון "וינחם" מראֶה על זה שיש כביכול חרטה לפני הקב"ה, והוא מפרש שהקב"ה העמיד את העניין על בוריו לומר, שסיבת חטאו של האדם הוא בגלל הארציות שֶבּוֹ, ואין כאן חרטה, אלא שיקול דעתו. ###### The Midrash of Philo 6:6:4 [The Midrash of Philo 6:6:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:6:4) וכן בתרגום ירושלמי: "והות תְהֵי מן קדם ה"', וכן ברש"י: "עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות". ###### The Midrash of Philo 6:6:5 [The Midrash of Philo 6:6:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:6:5) ועל פירושו, שהאדם הוא הרכָּבָה של גוף ונפש, והגוף הוא החוטא, נמצא גם במדרש: "וינחם ה' כי עשה וגו'. ר' יהודה אומר, תהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתיו מלמעלה לא היה מורד בי" (ב"ר כז, ד ות"ב נח, ד). פילון מדייק מן הפסוק, שהקב"ה התנחם על שברא את האדם בארץ, שהיא מקום אומללות. עצם הדיוק גם ברבנו בחיי: "וזהו שאמר "כי עשה את האדם בארץ", ולא אמר על הארץ, לפי שנשתקעו בתאות הגופניות וכו', והנחמה לא בעבור האדם אלא בארץ, כלומר בעבור הארץ הגורמת". ###### The Midrash of Philo 6:7:1 [The Midrash of Philo 6:7:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:7:1) **מדוע, כשהוא מאיים למחות את האדם, הוא (ה') אומר שישחית גם את הבהמות אִתּוֹ: "מאדם עד בהמות, ומרמשים עד עופות", והבהמות מה חטאו?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why God, after having threatened to destroy mankind, says that he will also destroy all the beasts likewise; using the expression, "from man to beast, and from creeping things to flying creatures;" for how could irrational animals have committed sin? (Genesis 6:7).** ###### The Midrash of Philo 6:7:2 [The Midrash of Philo 6:7:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:7:2) פשוטו (של מקרא): הוא מלמד נכוֹחה, שמלכתחילה לא נבראו הבהמות בהכרח לשֵם עצמן³⁹⁷, אלא למען בני האדם ולשימושם. וכשאֵלו נשמדים, בצדק, אזי נשמדות אף הן עמם. מאחר ואֵלו (בני האדם) שבעבורם נבראו, שוב אינם נמצאים עוד. אך לפי השֵׂכל, מכיוון שהאדם מסַמֵל את השֵׂכל שבקרבֵּנו, והבהמה (מסמלת) את החושים, אזי כשהמושל הראשי מתקלקל ומושחת על־ידי הרֶשע, גם החושניות כולה אובדת עמו, שכֵּן לא נותר בה אף קורטוב של מוסריות כסיבה לישועה³⁹⁸.¹ ___________ footnotes: ³⁹⁷ ראה להלן בראשית ו, יז שו"ת בראשית ב, ט שם כותב, שדעה זו סוברים הפילוסופים. ³⁹⁸ ראה גם פירושו האלגורי, שם. ¹ שו"ת בראשית א, צד **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** This is the literal statement of the holy scripture, and it informs us that animals were not necessarily and in their primary cause created for their own sake, but for the sake of mankind and to act as the servants of men; and when the men were destroyed, it followed necessarily and naturally that they also should be destroyed with them, as soon as the men, for whose sake they had been made, had ceased to exist. But as to the hidden meaning conveyed by the statement, since man is a symbol for the intellect which exists in us, and animals for the outward sense, when the chief creature has first been depraved and corrupted by wickedness, all the outward sense also perishes with him, because he had no relics whatever of virtue, which is the cause of salvation. ###### The Midrash of Philo 6:7:3 [The Midrash of Philo 6:7:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:7:3) על השאלה, הבהמה מה חטאה? עומד פילון במקום אחר, כחז"ל, גם בענין הרובע והנרבע (ויקרא כ, טו-טז). במשנה איתא: "אם אדם חטא בהמה מה חטאת? אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל. ד"א, שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה" (סנהדרין ז, ד וספרא קדושים י, ה). פילון משיב על שאלה זו, ואחת מהתשובות היא, מפני שבאה תקלה על ידה, ואלה דבריו: "הבהמה (נהרגת), מפני ששֵרתה בתועבות כגון אלה, ולמען לא תהרה ותלד מפלצת ההולמת מיני שיקוצים שכאלה. ועוד, אף אנשים הדואגים רק מעט להגינות, לא ישתמשו יותר לאף אחד מצרכי החיים, ביצוּרים אֵלה, אלא יתעבו ויסתייגו ממנה ישנאו את מראיה ויחשבו שכָּל הנוגע בה נעשה מיד טמא. ודברים שאין בהם כל תועלת לחיים, נעשים מיותרים לגמרי" (על החוקים המיוחדים ג, מט-נ). ###### The Midrash of Philo 6:7:4 [The Midrash of Philo 6:7:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:7:4) וברש"י לפסוק זה שתי דיעות לכליון הבהמות: "אף הם השחיתו דרכם. ד"א, הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו". ויסוד דבריו בב"ר כאן. וכן ברד"ק כשאלת פילון ותשובתו: "ולמה נמחו הבהמות והחיות והרמש והעופות? לפי שכולם נבראו בשביל האדם, ואם אין אדם מה צורך להן". וכן באברבנאל: "אבל יקשה מה שאמר מיד מאדם עד בהמה וגו', כי נראה מזה שבהמה ורמש מכלל האדם. אלא שכיון הכתוב לומר, שכל הדברים החמריים נבראו לתכלית האדם, וכאשר יאבד התכלית ראוי לאבד כל מה שקודם התכלית, ומפני זה כאשר החליט הגזרה אמחה את האדם, אמר שגם הב"ח שנבראו בעבורו יאבדו באבדו" (סוף בראשית). "באמרו להשחית כל בשר אשר בו רוח חיים, שבזה יכלול האדם ושאר הבעלי חיים, כי אחרי שהכל נברא בשבילו, הנה בהפסדו היה ראוי שיפסדו גם כן שאר הב"ח" (נח ו, יד). וראה להלן בראשית ו, יז שו"ת בראשית ב, ט ובביאור שם. ###### The Midrash of Philo 6:7:5 [The Midrash of Philo 6:7:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:7:5) **מדוע הוא (אלהים) אומר: "חרה לי**³⁹⁹**כי עשיתי אותם"?** footnotes: ³⁹⁹ כך בשבעים ἐθυμώθην. ובמסורה: "נחמתי". והרמב"ם כתב: "עֶצֶב שֵם משתתף, הוא שם הכאֵב וכו', והוא שם הכעס וכו', והוא שם המרי וכו', ולפי הענין השני או השלישי נאמר ויתעצב אל לבו. אמנם כפי הענין השני, פירושו כי השם כָעַס עליהם לרוע מעלליהם" (מורה נבוכים א, כט). וכן במדרש הגדול: "כעס עליהם הקב"ה". אבל ברש"י: "חשבתי מה לעשות". ובספרי דברים, שכו: "אין נחמה אלא תהות, שנאמר נחמתי כי עשיתים". **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why God says, I am indignant that I made them? (Genesis 6:7).** ###### The Midrash of Philo 6:7:6 [The Midrash of Philo 6:7:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:7:6) "ראשית, כביכול חוזר (אלהים) ומסַפר שהאדם הוא ראש וראשון⁴⁰⁰. אך לאמיתו של דבר, אין אלהים בא לכלל כעס, ולהיפך אין הוא שותף בו (בכעס), ושרוי מֵעַל לכל סערת־רוחות. אי לזאת, הוא רוצה להוכיח קֳבָל עם ועֵדה, כשהוא נוקט לשון הַפרזה, שההפקרויות האנושיות גדלו, עד כדי לזַמֵן, לעודד ולהעלות את חמתו של מי שהוא חסר־חימה מטִבעו...¹ ___________ footnotes: ⁴⁰⁰ נראה, שפילון דייק כן מלשון הכתוב: "מאדם עד בהמה, עד רמש ועד עוף". ¹ שו"ת בראשית א, צה **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** In the first place, Moses is here again relating what took place, as if he were speaking of some illustrious action of man, but, properly speaking, God does not feel anger, but is exempt from, and superior to, all such perturbations of spirit. Therefore Moses wishes here to point out, by an extravagant form of expression, that the iniquities of man had grown to such a height, that they stirred up and provoked to anger even that very Being who by his nature was incapable of anger. In the second place he warns us, by a figure, that foolish actions are liable to punishment, but that those which proceed from wise and deliberate counsel are praiseworthy. ###### The Midrash of Philo 6:7:7 [The Midrash of Philo 6:7:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:7:7) דיוקו של פילון בשאלתו, וגם בתשובתו, נמצא במדרש לקח טוב: "דברה תורה כלשון בני אדם, כי כיון שאדם הורס מלאכתו, בידוע שהוא מתנחם כי עשאו, לכך נאמר כי נחמתי, אבל אין ניחום ואין חרטה לפני הכבוד, שנאמר (שמואל־א טו, כט) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם". הכלל "דיברה תורה כלשון בני אדם" בצורה שבעל מדרש לקח טוב משתמש בו, הוא כעין עקרונו של פילון כאן⁴⁰¹. וברד"ק: "וינחם ה' כי עשה את האדם, מה שאמר וינחם, דברה תורה כלשון בני אדם, כי על דרך האמת לא אדם הוא להתנחם, כי אין שינוי חפץ בו יתעלה ויתברך", וכן ברמב"ן. footnotes: ⁴⁰¹ וראה להלן בראשית ח, כא שו"ת בראשית ב, נד ובביאור שם. ###### The Midrash of Philo 6:7:8 [The Midrash of Philo 6:7:8](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:7:8) גם במקום אחר בכתביו, משתמש פילון בכלל של "דיברה תורה כלשון בני אדם" כדי לבאר פסוק זה: "לאחר שביארנו זאת דיינו, הבה נעיין בהמשך הדברים, וזאת כדלהלן: "אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, מאדם עד בהמות, מרמש ועד עופות השמים כי חרה לי כי עשיתי אותם". ושוב, חֵלק מן השומעים את שנאמר, יניח שה"קיים" (באמת) נוקט ברגזנויות ותרעומות, אך הוא אינו מכיר התפעמות כל שהיא. כי ההתרגשות היא צביונה של חולשת האדם, ואֵלה לא שייכים כלל לָאֵל, לא התאווה הבלתי־ שכלית של הנפש, אף לא חלקי הגוף ואבריו. אף על פי כן, אין המחוקק ממעט להשתמש (בתיאורים) מעין אלה, אבל רק כעין פתיחה, כדי להשכיל את (האנשים) שלא היה בכוחם להחכים בדרך אחרת" (על האלהים שאינו משתנֶה, נא-נב). כאן שונה דעת פילון מדעת המפרשים הנ"ל, ולפיו, שהתורה דיברה כלשון בני אדם לטובת האדם, כדי ללמדם. ###### The Midrash of Philo 6:8:1 [The Midrash of Philo 6:8:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:8:1) **מדוע נאמר עתה, שנח מצא חן בעיני אלהים?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why it is afterwards said, that Noah found grace in the sight of the Lord? (Genesis 6:8).** ###### The Midrash of Philo 6:8:2 [The Midrash of Philo 6:8:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:8:2) קודם כל דרושה כאן השוואה: בעוד שכָּל האחרים נדחו עקב כפיוּת טובה⁴⁰², העמיד (אלהים) את הצדיק במקומם, ואומר שהוא מצא חן, לא מפני שרַק הוא היה ראוי לחסד, הרי כל האנושות כולה נהנית מטובו (של ה'), אלא מפני שהוא (נח) לבדו היה מכיר טובה. שנית, כשכָּל הדור נמסר לאבדון, פרַט למשפחה אחת, היה מן הצורך לומר, שהשארית, כזרע וניצוץ של הדור האנושי החדש העתיד לחיות⁴⁰³, היתה ראויה למצוא חן לפני אלהים. ואיזה חסד גדול יותר מֵאֲשֶר שהוא עצמו יהיה גם אחרית האנושות וגם ראשיתה?¹ ___________ footnotes: ⁴⁰² ראה לעיל ו, ג שו"ת בראשית א, צא. ולהלן לבראשית ז, ה; י שו"ת בראשית ב, יג. ⁴⁰³ ראה להלן לבראשית ז, יא שו"ת בראשית ב, יז והע' 99; ט, א-ב שו"ת בראשית ב, נו ובביאור. ¹ שו"ת בראשית א, צו **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** In the first place, the time calls for a comparison; since all the rest of mankind has been rejected for their ingratitude, he places the just man in the place of them all, asserting that he had found favour with God, not because he alone was deserving of favour, when the whole universal body of the human race had had benefits and mercies heaped on them, but because he alone had seemed to be mindful of the kindnesses which he had received. In the second place, when the whole generation had been given over to destruction, with the exception of one single family, it followed inevitably that that remaining household should be asserted to have shown itself worthy of the divine grace, that it might be, as it were, a seed and a spark of a new race of mankind. And what could be a greater grace and mercy than that the man, of whom this is said, should be at the same time the end and beginning of the family of mankind? ###### The Midrash of Philo 6:8:3 [The Midrash of Philo 6:8:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:8:3) לפני פילון עמדה השאלה, למה נאמר סמוך ל"נחמתי כי עשיתם" - "ונח מצא חן". ושתי תשובותיו יסודן בהוראת הביטוי "חן", במובן "חסד". ומשתיהן גם יחד עולה, שנח לא היה צדיק גמור. הוא נבדל מבני דורו רק בזה שלא היה כפוי טובה, והתורה מזכירה שהוא זכה לחסד, מפני שהוא היה אחרית האנושות וראשיתה. לפי זה דורש פילון סמוכין של שני הפסוקים, נח מצא חן בעיני ה' מפני שֶׁכָּל החי חָטָא. וכן בחז"ל מופיעה דרשת סמוכין מעין זו: "כי נחמתי וגו'. אמר ר' אבא בר כהנא, כי נחמתי כי עשיתים ונח, אתמהא, אלא אפילו נח שנשאר מהם, לא שהיה כדיי אלא שמצא חן בעיני ה"' (ב"ר כח, ט). "תנא דבי ר' ישמעאל, אף על נח נחתך גזר דין, אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה"' (סנהדרין קח, א). "ונח מצא חן בעיני ה', הוא מצא, הקב"ה לא מצא" (ב"ר כט, ג). וסמיכות הפסוקים גם ברבינו בחיי: "ונח מצא חן בעיני ה', כלומר אלו רשעים ראוים להמחות וזה הצדיק ראוי להנצל, כי מצא חן בעיני ה"' (ראה גם בביאור לשו"ת הבאה). ###### The Midrash of Philo 6:8:4 [The Midrash of Philo 6:8:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:8:4) בכתביו של פילון אנו מוצאים תיאורים שונים לתכונתו של נח. במקום אחד הוא מבאר, שנח לא היה צדיק גמור, כפי שהובא לעיל. ואלה דבריו: "כשם שאלהים שונא בלי סיבה את ההנאה והגוף, כך גם ללא־סיבה נראית לעין, הוא מחולל תכונות מהוּגָנות, מבלי שהכיר שום מעשה שלהן קודם שזכו לשבח. אי לזאת, אם ישאל אדם, מפני מה הוא אומר ש"נח מצא חן בעיני ה' אלהים"⁴⁰⁴, מבלי שעשה, לפי מיטב ידיעתנו, קודם לכן מעשה מהוגָן כל שהוא? נשיב כהלכתו: "מסתבר, שהוא בעל תכונה ראויה לשבח מלידתו", כי "נח" פירושו "מנוחה" או "צדיק"⁴⁰⁵. ומי שנָח מעוולות ומחטאים, וחי במנוחתו ביופי ובצדקה, על כרחך ימצא חן בעיני אלהים. ולמצוא חן, אין זה רק, כפי שסוברים, להיות רצוי, אלא גם כדלהלן: הצדיק בבקשו את טבע המציאות, מגלֶה תגלית אחת מאד נעלה; הכל הוא חסד⁴⁰⁶ האלהים, ושום חֵן איננו משֶל הבריאה, כי אין לה שום קניין (עצמי), שהרי הכל קניינו של אלהים, ולפיכך גם החֵן שייך ל"אחד". אם כן, התשובה הנכונה לשואלים מהי ראשית הבריאה, היא: טוּב חִינוֹ של האֵל, אשר גָמַל לגזע הקרוב לו. אכן, כל אשר בעולם והעולם עצמו הם מתת אלהים חסדו וחינו" (דרשות אלגוריות ג, עז-עח). footnotes: ⁴⁰⁴ כך בשבעים. ובמסורה רק: "ה'". ⁴⁰⁵ האטימולוגיה השנית שמציע פילון, היא באמת רק תארו של נח בכתוב. זו נשנית אצל פילון להלן לבראשית ח, יג שו"ת בראשית ב, מה. וראה גם לעיל לפסוק ה, כט שו"ת בראשית א, פז. וכן מדגישים התרגומים: "ונח דהוה צדיק" (יב"ע), "ונח על דהוה צדיק בדריה" (תרגום ירושלמי). ⁴⁰⁶ חסד או: חן. מ. ###### The Midrash of Philo 6:8:5 [The Midrash of Philo 6:8:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:8:5) ובמקום אחר הוא כותב, שנח היה צדיק, אבל לא היה צדיק כמשה רבינו: "יש לברר מהו "נח מצא חן לפני ה' אלהים", האם משמעותו שנפל בגורלו חסד, או שנחשב כראוי לחסד? ההנחה הראשונה איננה מתקבלת על הדעת, שכֵּן מה הועֲנק לו יותר (שהועֲנק) מכמעט, לכולם? שכֵּן לא רק (הבריות) המורכבות, אלא אף היסודות הטבעיים הפשוטים ראויים לחסד אלהי. ההנחה השניה, איננה בלתי הגיונית, "הסיבה" מעריך, שאֵלֶה, בהם טבוע חותם אלהים -השֵׂכל המקודש ביותר- ואינם משחיתים אותו במעשים נלוזים, הם הם הראויים למתָת. ושמא אין זו האמת? כמה גדול חייב אדם להיות, שיחָשֵב בעינינו כראוי לחסד מאלהיו? וסבורני, שבקושי רב יזכה בזאת העולם כולו, למרות שהוא עצמו (העולם) הראשון הגדול והמושלם ביותר ממעשיו של האלהים. ושמא עדיף יהא לקבל את (הנימוק) דלהלן: האדם המהוגָן המבקש ולומד בשקידה, מצא זאת כאמת מוחלטת בכל חיפושיו: הכל הוא חסד האל: אדמה, מים, אויר, אש, שמש, כוכבים, שׁמים וכל החי והצומח. אך לעצמו לא העניק האל שום חסד, ואף אין לו צורך בכך, אך הוא העניק את העולם לעולם ואת חלקיו לעצמם, ואחד לרעהו, וכן גם עוד לכולם יחדיו. ואף על פי שלא העריך דבר כראוי לחסד, הוא העניק טובות ללא־מצר גם לשָלֵם וגם לחלקיו, כי התבונן בטובו הנצחי, וחָשַב שמוטל על טובו המבורך והמאושר לעשות טובה. כך שבמידה ומי שהוא ישאלני: מהי הסיבה לבריאת העולם? אשיבנו, את אשר למדתי ממשה: הלוא היא טובו של ה"קיים" (באמת), והיא גם הקדומה שבחסדים! אך יש לדקדק, שהוא (משה) אומר ש"נח מצא חן לפני" -כוחותיו של ה"קיים"- "ה' אלהים"⁴⁰⁴. אבל משה (מצא חן) לפני מי שהכוחות הם נושאי כליו, ושבלעדיהם הוא מושג רק כהוויה. כי נאמר לפני האלהים "מצאת חן עמי"⁴⁰⁷ (שמות לג, יב), כשהוא (ה') מראה עצמו, כמי שאין עימו כל דבר נוסף. ובכך, אפוא, ה"קיים" עצמו, ובעצמו, מוצא את כליל חכמתו של משה כראוי לחסד, ואילו (החכמה) השנייה, שהיא העתק ממנה (מחכמתו של משה) ומפורטת יותר, מוצאת חן רק לפני הכוחות העומדים למָרותו, ובאמצעותם הוא "ה"' ו"אלהים" ו"מושל" ו"גומל חסד"" (על האלקים שאינו משתנֶה, קד-קי). footnotes: ⁴⁰⁴ כך בשבעים. ובמסורה רק: "ה'". ⁴⁰⁷ במסורה: "בעיני". ###### The Midrash of Philo 6:8:6 [The Midrash of Philo 6:8:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:8:6) ובמקום אחר, שנח נביא היה: "אי לזאת, כל אֵלה ש(משה) תיאֵר כצדיקים, הוא הציג אותם כמתמַכְּרִים לה' ומתנבאים. הצדיק נח, האם אין הוא מיד גם נביא? האם לא התמֵכֵּר לאלהיו וחזה את הברכות והקללות שהיפנָה כלפי הדורות הבאים⁴⁰⁸, והן (הברכות והקללות) נתחזקו במציאות לאמיתה"? (מי היורש דברי אלקים, רס). footnotes: ⁴⁰⁸ וכן בספר היובלים ח, יח: "וישמח נח כי יצא החלק הזה לשם ולבניו, ויזכור את דברו אשר אמר בפיו בנבואה לאמר: ברוך ה' אלהי שם וישכון ה' באהלי שם". וכן ברמב"ן: "כי נח נביא היה" (לבראשית ו, ט), "וטעם ויאמר אלקים אל נח ואל בניו, על־ידי אביהם, כי בניו לא היו נביאים ולא הגיע חָם למעלת הנבואה" (שם ט, ח). וראה בדברי האברבנאל המובאים להלן בביאור לבראשית ט, יח־יט. ###### The Midrash of Philo 6:8:7 [The Midrash of Philo 6:8:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:8:7) לפי פילון, נעשה נח "גם אחרית האנושות וגם ראשיתה", שהוא סוף הדור החייב ותחילת הדור הזכאי, וכן נמצא בכמה מקומות בכתביו⁴⁰⁹, הוא כותב: "לאחר התחרויות לשֵם תשובה, מוצָג (סוג) שלישי של פרָסים, לשֵם הצֶדק. ומי שדוגל בו מקבל שני פרָסים, האחד, הצלה בכליון הכללי, והשני, להשגיח ולשמור על כל סוג וסוג מן החי לזוגותיהם, לקראת הבריאה⁴¹⁰ השנייה (שתבוא) במקום זו האובדת. הרי הבורא מצא אותו ראוי להיות סופו של הדור החייב, וכן גם ראשיתו של (הדור) הזכאי, כדי ללַמֵד במעשה, ולא במילים, את הטוענים שהעולם (נוהג) ללא השגחה. שכּן בהתאם לחוק שהוא קבע בטבע הכל, כל רבבות האנשים החיים חיי רֶשע, אינם שווים אף בחיי איש אחד הנוהג בצדק. ואת (האיש) הזה קוראים היוונים דוקליון⁴¹¹, והכשדים - נח, ובימיו היה המבול הגדול" (על שכר ועונש, כב-כג). footnotes: ⁴⁰⁹ ראה להלן לבראשית ט, א-ב שו"ת בראשית ב, נו ובביאור שם. ⁴¹⁰ לידה. מ. ⁴¹¹ על זיהוי נח עם דוקליון בפילון, ראה הערת קולסון במילואים לפיסקה זו, עמ' 451 - 452. ###### The Midrash of Philo 6:8:8 [The Midrash of Philo 6:8:8](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:8:8) "כאשר הרעות הנוראות הללו פרצו כגשם שנזדמן אז, -כל חלקי התבל, פרַט לאֵלה שבשמים, התנועעו בנגוד לטִבעם, כאילו לָקוּ במחלה אנושה וקטלנית- ניצל ונותר רק בית אחד של האיש שנזכר כצדיק ואוהב־אל, והוא קיבל שתי מתנות מעולות: האחת, כפי שהזכרתי, שלא אבד עם כל האחרים. והשנית, שהוא ישוב ויתחיל להיות מייסדו של גזע אנושי חדש. אמנם, האלהים מצאוֹ ראוי להיות גם האחרון וגם הראשון של הגזע שלנו, האחרון לאלה שחיו לפני המבול, והראשון לאלה (שחיו) אחרי המבול" (על אברהם, מו). ###### The Midrash of Philo 6:8:9 [The Midrash of Philo 6:8:9](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:8:9) במקום אחר דורש פילון את הפסוק "ונח מצא חן בעיני ה"', שבחמלת ה' בלבד ניצל נח ונעשה עמו חסד, שלא היה ראוי לכך, ומידת הרחמים של הקב"ה מופיעה אף בשעה שהוא מעניש את בני האדם, ולא עוד אלא שרחמיו קודמין לדינו: "ולפיכך הוא אומר עכשיו, שנח מצא חן בעיניו, בה בשעה שהאחרים, אשר נמצאו כפויי טובה, עמדו לקבל את עונשם, (וזה) על מנת לעַרֵב רחמי ישועה במשפטם של החוטאים⁴¹². כשם שאמר המשורר: "חסד ומשפט אשירה" (תהלים קא, א). אכן, לוּ רצה האֵל לשפוט את גזע בני תמותה בלי חמלה, אזי היה דן אותם לחובה, כי אין איש אשר מראשיתו עד אחריתו פילס דרכו בחיים בעצמו, ולא מָעַד⁴¹³, אלא חֶלקם בזדון וחֶלקם מבלי־משים, נכשלים בצעדיהם. ולכן נמהלים רחמים, על מנת שהמין (בכללו) יתקיים, גם אם רבים הימנו נופלים לתהום. בהם (=ברחמים), הוא עושה חסד גם עם הבלתי־ראויים. ולא רק שהוא חָס בדינו, אלא הוא גם דן אותם ברחמיו. הרי הרחמים קודמים אצלו לדין, שכֵּן הוא יודע מי ראוי לעונש, לא (רק) לאחר המשפט, אלא אף קודם לכן. ולפיכך נאמר במקום אחר: "כי ביד ה' כוס יין שאינו מהול, מלא מזג"⁴¹⁴ (תהלים עה, ט). אך כל אשר נמזג אינו בלתי מהול! וטעמו של דבר טבעי ביותר, ומצטרף לדברים דלעיל. אָכֵן, אלהים משתמש כלפי עצמו בכוחות בלתי ממוזגים, וכלפי הבריות בכוחות ממוזגים, כי טבע בן־חלוף אינו מסוגל להכיל את הבלתי־ מָזוּג" (על האלהים שאינו משתנֶה, עד-עז). footnotes: ⁴¹² ראה לעיל לפסוק ד, טו שו"ת בראשית א, עו. ⁴¹³ השווה קהלת ז, כ: כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ⁴¹⁴ כך בשבעים ὅτι ποτήριον ἐν χειρὶ κυρίου οἴνου ἀκράτου πλῆρες κεράσματος ובמסורה: "כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך". ###### The Midrash of Philo 6:8:10 [The Midrash of Philo 6:8:10](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:8:10) כדברי פילון, שה' נהג במידת הרחמים בהצלת נח, כן באונקלוס, המתרגם "חן" במובן "רחמים": "ונח אשכח רחמין קדם ה"'. והרעיון שאף בשעת הדין, כשמעניש את הרשעים, נהג הקב"ה ברחמים, נמצא גם בחז"ל: "אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים" (פסחים פז, ב); "בא וראה רחמיו של הקב"ה, אפילו בשעת כעסו ריחם על הרשעים ועל בהמתם" (שמו"ר יב, ג). וראה בפסיקתא רבתי מ, שם מובא באריכות עניין שיתוף הרחמים והדין במעשי ה'. ושם לענין אדם הראשון: "בזמן שחטא דָנוֹ בשתי המדות במדת הדין ובמדת הרחמים וכו', אילולי שדנת את האדם הראשון ברחמים בשעה שאכל מן האילן לא חיה אפילו שעה אחת" וכו'. ולענין נח (שם, יד): "אמר הקב"ה לנח, נח, נתחייב דורךָ כלייה ואני עתיד להחריב את העולם, ואף על פי כן עתיד אני להסיב על עולמי ברחמים ולהפרותו ולהרבותו". ###### The Midrash of Philo 6:8:11 [The Midrash of Philo 6:8:11](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:8:11) ובמדרש הנעלם, בקשר למבול, כבפילון: "אמר ר' יצחק, מאי דכתיב ה' למבול ישב (תהלים כט, י), וכי לדוד היה לומר דבר זה? וכל העולם יודעים שהוא ראשון ואחרון ואזי וקודם, אלא א"ר יצחק, בוא וראה, בכל מקום את מוצא אלהים מדת הדין ה' מדת הרחמים, ואף על פי שמידת הדין היא, מדת רחמים היתה בו, שאלמלא כך אתחרבה עלמא, אבל למען אותו מדת רחמים אתיישב עלמא" (מדרש הנעלם בזהר חדש, כא ע"ד). ###### The Midrash of Philo 6:9:1 [The Midrash of Philo 6:9:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:9:1) **מודע מונה (הכתוב) בתולדות נֹח, לא את אבותיו, אלא את מעשיו הטובים?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why does Moses enumerate the generations of Noah with reference not to his ancestors but to his virtues? (Genesis 6:9).** ###### The Midrash of Philo 6:9:2 [The Midrash of Philo 6:9:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:9:2) ראשית, מפני שהאנשים בני־זמנו רשעים היו. שנית, (הכתוב) נותן את כלל הרצון¹, כי לאיש הצדיק מידותיו הטובות הן באמת תולדותיו. כי תולדות אנושיוּת הם בני אדם, אבל תולדות הנשמות הן מידות טובות. לפיכך אמר (הכתוב): "נח איש צדיק תמים היה² ורצוי (לאלקים)"³. אכן, להיות צדיק ותמים ורצוי לפני הבורא - הן הגדולות שבמידות הטובות.¹ ___________ footnotes: ¹ "כלל הרצון" מקביל לאנגלי, לפי הארמיני: "the laws of the will" ומרקוס (הע' k, עמ' 64) מעיר, שאין ניב זה נהיר לפי המשך העניין. אבל נראה, שפילון נתכוון לומר, שאין ביכולתו של איש לבחור את תולדותיו הגשמיות, אבל מכיוון שהוא בעל בחירה חפשית, יש בכוחו לבחור בתולדותיו הרוחניות, כלומר, במידותיו הטובות. ² כאן הושמטה המלה "בדורותיו", שמקבילתה ("בדורו") נמצאת גם בשבעים: ὢν ἐν τῇ γενεᾷ αὐτοῦ. ונמצא להלן בפסוק ח, יג שו"ת בראשית ב, מה, וב"על אברהם", לא; לו (מובא להלן). ³ כך לפי השבעים: τῷ θεῷ εὐηρέστησεν Νωε. ובמסורה: "את האלהים התהלך נח". משמע שהשבעים תירגמו כך, כדי להרחיק את הגשמיות. וכן בפשיטא: ושפר נוח לאלהא. וכמו כן באונקלוס ויב"ע: בדחלתא דה' הליך נח. ¹ שו"ת בראשית א, צז **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** He does this in the first place, because all the men of that age were wicked: secondly, he is here imposing a law upon the will, because, to an anxious follower of virtue, virtue itself stands in the place of a real generation, if indeed men are the means of the generation of men, but the virtues of minds. And on this account it is that he says, he was a just man, perfect, and one who pleased God; but justice, and perfection, and grace before God, are the greatest of virtues. ###### The Midrash of Philo 6:9:3 [The Midrash of Philo 6:9:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:9:3) שאלת פילון היא: למה לא הזכירה התורה את תולדותיו בעבר, את אבותיו ואבות אבותיו⁴. חז"ל שאלו את השאלה באופן אחר, והיא, למה לא הזכירה התורה את תולדותיו בעתיד, בניו ובני בניו: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק וכו'. אתמהא, לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות נח שֵׁם" וכו' (ב"ר ל, ה; ת"ב נח, ב). תשובתו הראשונה של פילון, שהתורה באה להדגיש את מעשיו הטובים של נח, מפני שהאנשים בני־זמנו היו רשעים, אינה מפורשת בחז"ל, אבל עצם השיטה נמצאת שָם: "אלה תולדות נח, א"ר אבהו, בכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים וכו', כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים, מה פסל? דור המבול" (ב"ר ל, ג; שמו"ר ל, ג). footnotes: ⁴ ראה בראשית כה, יב: "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם": שם, יט: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם". ###### The Midrash of Philo 6:9:4 [The Midrash of Philo 6:9:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:9:4) תשובתו השנייה, שמעשיו הטובים של הצדיק הן הן תולדותיו, נמצאת מפורש בחז"ל: "אלה תולדות נח, הה"ד (משלי יא, ל) פרי צדיק עץ חיים. מה הן פירותיו של צדיק? - חיים, מצוות ומעשים טובים" (ב"ר ל, ו). ###### The Midrash of Philo 6:9:5 [The Midrash of Philo 6:9:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:9:5) ועוד: "אמר ר' יהודה הלוי בר שלום, בשעה שאדם צדיק מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מיצר ובוכה. אומר לו הקב"ה, מפני מה אתה מיצר ובוכה, מפני שלא העמדת פרי בנים בעולם הזה? - יש לך פרי יפה מהבנים. והוא אומר לפניו, רבונו של עולם, מה הפרי ההוא? אומר לו הקב"ה, זו תורה שעסקת בה, שכך כתיב, פרי עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. מי הוא זה? זה נח וכו', שנאמר אלה תולדות נח [נח איש צדיק תמים], שֵם חם ויפת אין כתיב כאן, אלא צדקו, שנ' נח איש צדיק" (תנחומא נח, ב). וב"לקח טוב": "תולדות נח, תולדות מעשיו הטובים, שלא אמר הכתוב אלה תולדות נח שֵם חם ויפת, אלא אלה תולדות נח, נח איש צדיק, ללמדך שצדקו היה תולדותיו, ולא בניו, שצדקותיו טוב לו מבנים ומבנות". ###### The Midrash of Philo 6:9:6 [The Midrash of Philo 6:9:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:9:6) במקום אחר, מרחיב פילון את מה שכתב לעיל בקיצור לשון: "וכל כך מספֵּר (הכתוב) בשבחו של אוהב הטוב⁵, עד שבאילן היוחסין, אין הוא נותן, כפי מנהגו במקומות אחרים, את רשימת האבות ואבות האבות והאבות הראשונים, גם זכרים וגם נקבות, אלא (רשימה) של מספר מעשים טובים שלו. וכמעט שהוא מודיע באופן גלוי, שלחכם אין בית, קרובים ומולדת, אלא - מידות ומעשים טובים. (הכתוב) אומר: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורו, רצוי לה' היה"⁶. אבל חובה שלא להתעלם מכך, שה"איש" (כאן) איננו מציין את החֵי, שהוא בן־תמותה ובעל־שֵׂכל בדרך המקובֶּלֶת, אלא את האדם המבוֹרך, שמאַמֵת שֵם זה, כשדחה מנפשו תאוות פרועות ומטורפות ועוולות בהמיות. וראיה לכך, כי אחרי "איש" הוא מוסיף "צדיק", ואומר "איש צדיק", כביכול הרָשע שוב איננו אדם כלל, ועדיף לומר (שהוא) חיה בדמות אדם, וכאילו רק רודף צדקה בלבד הוא אדם. וגם הוא אומר (שהיה) "תמים", ובכך מראֶה (הכתוב), שהוא רָכַש לא (רק) מידה טובה אחת, אלא גם כולן. ומשרָכַש אותן, הוא השתמש בכל אחת במידת האפשר והשלים אותן⁷... וקולע הוא ביותר, שלאחר ששיבח את האיש כבעל כל המידות הטובות הללו, הוא מוסיף ש"תמים היה בדורו"⁸. אמנם הוא מראֶה, שנח לא היה טוב במוחלט, אלא ביחס לבני דורו. אכן, בסמוך יזכיר (הכתוב) חכמים אחרים, טובים ללא עוררין, ואֵלו אינם מוצגים (אך ורק) בניגוד לרעים - כטובים מבני דורם וכראויים למקום כבוד ולזכות־יָתֶר, אלא מאחַר שרכשו לעצמם טבע מעולֶה ושמרו עליו ללא־רבב, - כלומר, לא שהם השתמטו ממנהגים רעים, אלא אף לא נלכדו בשליטתם - הקדישו עצמם בראש ובראשונה למעשים ולדיבורים טובים, (ובהם) עיטרו את חייהם" (על אברהם, לא-לד; לו-לז). footnotes: ⁵ Φιλάρετον. ⁶ ראה לעיל הע' 2 ־ 3. ⁷ διατελέω שהוא תרגום ל"תמים" τέλεος. מ. ⁸ ראה לעיל הע' 2. ###### The Midrash of Philo 6:9:7 [The Midrash of Philo 6:9:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:9:7) מתוך שהכתוב הכפיל בתואריו של נח: "איש צדיק תמים", לומד פילון על אישיותו ועל אישיות הצדיק בכלל. שיטתו היא, שלביטוי "איש" במקרא יש גם הוראה מיוחדת של "צדיק", והצדיק בלבד נחשב בכלל "איש", אבל הרשע הוא חיה בלבד ואינו כלל בגדר אדם. וזו היא מסורת חז"ל, ההולכת ונשנית בכמה מקומות. לדוגמא: "[נח] איש [צדיק], כל מקום שנאמר איש - צדיק ומומחה" (ב"ר ל, ו). "שלח לך אנשים (במדבר יג, ב) וכו', וכל מקום שנאמר בו אנשים - בני אדם צדיקים הן" (תנחומא שלח, ד)⁹. footnotes: ⁹ השווה מאמרו של רבי שמעון בן־יוחאי: "אתם קרויין אדם, ואין עובדי כוכבים קרויין אדם" (יבמות סא, א; בבא מציעא קיד, ב). וראה זֹהר בראשית כ ע"ב, בענין עכו"ם ומַלבושי הבשר שלהם. ###### The Midrash of Philo 6:9:8 [The Midrash of Philo 6:9:8](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:9:8) על "תמים היה בדורותיו" הוא דורש, שנח לא היה טוב במוחלט, אלא שהיה צדיק ביחס אל בני דורו הרשעים, ומוסיף, שבתורה נזכרים חכמים אחרים, שלא היו צדיקים ביחס לרשעים, אלא שהיו צדיקים מטבעם על־ידי התרַגלם במעשים טובים. לפי זה, לא היה נח צדיק מושלם, אלא צדיק ביחס לרשעי דורו. ועל דמותו זו של נח הוא כותב גם לעיל (ו, ח שו"ת בראשית א, צו), שהוא לבדו היה מכיר טובה, והוא מצא חן בעיני ה'. עיי"ש מה שהבאתי מחז"ל, שאף נח לא היה כדאי להנצל, אלא שמצא חן בעיני ה'. כן להלן ז, א שו"ת בראשית ב, יא, על הפסוק כי אותך ראיתי צדיק בדור הזה: "כוונתו, "בדור הזה אותך ראיתי צדיק", פן ייראה כאילו הוא מרשיע את (הדורות) הקודמים, ומכרית תקווה מאֵלה שיבואו אחריו". וראה מאמרי חז"ל, שהבאתי לפסוק ח, יג: "בדורותיו ולא בדורות אחרים". וכן שם שו"ת בראשית ב, מה: "ו"צדיק בדורו", לא (דור) כל שהוא, אף לא צדיק בזמן ההשחָתָה, אלא בזמן (דור) מסויים, כי ההשוואה היא עם דורו הוא", וזה לפי הגירסא "בדורו", ביחס לדור שלו, ולא "בדורותיו", בהשוואה לכל הדורות שהיו בימי חייו. ###### The Midrash of Philo 6:9:9 [The Midrash of Philo 6:9:9](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:9:9) ב"על אברהם", מדגיש פילון את תכונותיהם של הצדיקים שלאחר דורו של נח, שהם רכשו לעצמם טבע מעוּלֶה, שהיו בבחינת "ועשה טוב", ולא היה להם הצורך לסור מהרע, מאחר שלא נפגשו ברע מלכתחילה¹⁰. לעומת זאת, היתה תכונת נֹח שונָה, כפי שמתבהר מדבריו במקום אחר, שהיה נֹח בבחינת "סור מרע" בלבד, ואלה דבריו: "אם ישאל אדם, מפני מה הוא אומר ש"נח מצא חן בעיני ה' אלהים"¹¹, מבלי שעשה, לפי מיטב ידיעתנו, קודם לכן מעשה מהוּגָן כל שהוא? נשיב כהלכתו: "מסתבר, שהוא בעל תכונה ראויה לשבח מלידתו", כי "נח" פירושו "מנוחה" או "צדיק". ומי שנָח מעוולות ומחטאים, וחי במנוחתו ביופי ובצדקה, על כרחך ימצא חן בעיני אלהים" (דרשות אלגוריות ג, עז)¹². footnotes: ¹⁰ באברבנאל: "והנה לא אמר הכתוב שהתהלך נח "לפני" האלקים, כמו שכתוב באברהם, ואמר אשר התהלכו אבותי לפניו. לפי שאילו אמר לפני האלקים, היה מורה שהיה עובד את השם מאהבה, ולא בא הכתוב לשבחו בזה, אלא להגיד איך לא נמשך לבני דורו ולמדותיו המגונות". ¹¹ כך בשבעים κυρίου τοῦ θεοῦ. ובמסורה רק: "ה'". ¹² ראה לעיל ו, ח שו"ת בראשית א, צו. ###### The Midrash of Philo 6:9:10 [The Midrash of Philo 6:9:10](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:9:10) גם במקום אחר כותב פילון, שאין הכוונה לתולדות ממש. ומציין שבסיום פסוק זה מוצגת מדריגתו הגבוהה ביותר של נח, ואחרון אחרון חביב: "כי הוא (הכתוב) אומר: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו ורצוי לאלהים" (בראשית ו, ט). אמנם, צאצאי יישות מורכבת (מגוף ונפש) הם, כמובן, בעצמם מורכבים. כי כמו שהסוסים מולידים סוסים, האריות אריות והשוורים שוורים, על כרחך שהוא הדין בבני אדם. אבל לא כמו אלה הם הצאצאים הראויים לשֵׂכל מעוּלֶה, ואלה הן המידות הטובות שהזכרתין לעיל: להיות איש (הגון), להיות צדיק, להיות מושלם, ולהיות רצוי לאלהים. וזו האחרונה, הואיל והיא שיא (כל המידות) והקצה האחרון של תכלית האושר, משום זה היא נזכרת אחרונה" (על האלקים שאינו משתנֶה, קיז-קיח). ###### The Midrash of Philo 6:9:11 [The Midrash of Philo 6:9:11](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:9:11) דרשה זו נמצאת במדרש הנעלם: "א"ר שמעון, מדת הצדיק קשה לכעוס ונוח לרצות, זו המדה גדולה מכולם. ובא הכתוב להורות, אלה תולדות נח, נח בדעתו, נח בדיבורו, נח במהלכו. ומי עושה זה, איש צדיק. וכשמת אומרים עליו אי עניו אי חסיד תמים היה בדורותיו. ולמאי יזכה? - את האלהים התהלך נח, למעלה על כל המעלות" (מדרש הנעלם בזֹהר חדש, כא ע"א). ###### The Midrash of Philo 6:11:1 [The Midrash of Philo 6:11:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:11:1) **מהו: "הארץ נשחתה לפני האלהים, והארץ נמלאה עוולה**¹³**"?** footnotes: ¹³ במסורה: "חמס". וכלפנינו כן בפשיטא: "עולא". ובשבעים ἀδικίας, כלומר: "עוולה", או "אי־ צדק". כפי שיש להסיק בשאלתו במקום אחר, רצו השבעים להציג את "האי־צדק" כניגוד לצדקתו של נח, הנזכרת בפסוק ט. ואלה דבריו: "נכון לשאול: מדוע הוא מסַפֵּר מיד לאחר מידותיו המושלמות של נח: הארץ נשחתה לפני האלהים ונתמלאה הארץ עוולה" (על האלהים שאינו משתנֶה, קכב). **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **What was the meaning of Moses when he says, "And all the earth was corrupt in the sight of God, and the earth was filled with iniquity?" (Genesis 6:11).** ###### The Midrash of Philo 6:11:2 [The Midrash of Philo 6:11:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:11:2) (הכתוב) עצמו הצביע על הסיבה, כשהוא מדַבֵּר על העוולה בנוגע להשחתת הארץ. אמנם, הגאולה מדָבָר זה בפרט, הוא צדקה הן לאנושות והן לחלקי העולם; לשמים ולארץ.¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית א, צח **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** Moses himself has given us the reason why he speaks thus, in the sentence in which he asserts that iniquity had arisen by reason of the corruption of the earth; for deliverance from iniquity is righteousness, both in all the parts of the world, in heaven, that is, and earth, and among men. ###### The Midrash of Philo 6:11:3 [The Midrash of Philo 6:11:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:11:3) פילון מפרש, כי החמס הוא הגורם לחשחתת הארץ, והוא כאילו קורא את הפסוק: ותשחת הארץ, - מפני שהארץ נתמלאה חמס. וכעין זה בתרגום יב"ע: "ואתחבלת ארעא בגין דיירהא דסטו מן ארחן" וכו'. ובאברבנאל מדגיש: "וכדי שלא יחשב שהארץ היסודית עצמה נשחתה, הוצרך הכתוב לבאר ולומר וירא אלקים וכו', כלומר והנה ההשחתה שראה יתברך בארץ ויחס אליה, אינה מפשיטותה ועצמה, אלא בהשחית כל בשר את דרכו מסבתה, והוא אומרו על הארץ". פילון גם מוסיף, כי ממילא גם נלמד מכאן, שסילוק החמס יביא לאי־השחתת הארץ. ###### The Midrash of Philo 6:12:1 [The Midrash of Philo 6:12:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:12:1) **מהו: "כי השחית כל בשר את דרכוֹ (=הררך שלוֹ) על הארץ"?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **What is the meaning of his saying, "All flesh had corrupted his way upon the earth?" (Genesis 6:12).** ###### The Midrash of Philo 6:12:2 [The Midrash of Philo 6:12:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:12:2) ראשית, (הכתוב) קרא "בשר" לאדם שאוהב את עצמו. ואף על פי שאמר בתחילה "בשר", הוא איננו מוסיף "דרכהּ" אלא "דרכוֹ"¹⁴, כך שהוא מתייחס באופן ברור לאדם, כי חיי מַעַל פרועים הם "בשר"¹⁵. שנית, (הכתוב) סבור, וזו גם האמת, כי הבשר הוא הסיבה להשחתת הרוח, כי הבשר הוא מוֹשַב התשוקות, שממנו נובעות, כמו ממעיין, התאוות למיניהן ושאר היצָרים. ושלישית, (שֵם הכינוי) "שלוֹ" טִבעי יותר, כי הוא יחסה גם בנטיית כינויי הגוף המלאה (במשמעות) לעצמו¹⁶. כשאנו נותנים כבוד לאיש, אין אנו מעיזים לקרוא אותו בשמו, אלא (אנו מְכַנִים אותו) "עצמו". מכאן ראשית המימרה הפיתגוראית: "הוא עצמו אמר", שבָּהּ הם גידלו ורוממו את מורם ורבם, מחשש לנקוט בשמו. ונוהג זה קיים גם בערים ובבתים. כי העבדים אומרים, בבוא אדונם: "הוא עצמו בא". ובכל עיר ועיר, שעה שהשליט מגיע, הם פונים אליו בשם "עצמו". אך לשם מה הארכתי באֵלה? כי חפצתי להראות, שאבי־הכל נרמז כאן. כי כל הדברים הטובים המשובחים במעלות - "שֶלוֹ" הם. ומתוך יראָה נזהר (הכתוב בשימוש) בשמות הנפלאים באמת¹⁷, כי עומד הוא להביא השחתה מלמעלה. אי לזאת, הטיית היחסה, באמרו: "כי השחית כל בשר את הדרך שלו עצמו", מעידה על כבוד. כי אמנם דרכו של האב (שבשמים) נשחתת על־ידי תשוקות הבשר ותענוגיו, משום שאֵלֶה הם יריבים לחוקי הרִיסוּן העצְמי, הסתפקות והתאפקות, אומץ לב וצדק, שעל־ ידיהם הדרך המובילה אֶל האל מתגלָה ומתרחבת ונעשית פתוחה לגמרי¹⁸.¹ ___________ footnotes: ¹⁴ ביוונית המלה "בשר" היא לשון נקבה (וראה רש"י ויקרא יג, טז), וכן המלה "דרך". ולפי זה, לשון "דרכו" הזכרית מאפשרת להפיק את דרושו של פילון, שהכוונה לדרך הקב"ה. וראה דבריו המובאים להלן בביאור. ¹⁵ בשיטה זו נקט הרמב"ן, בפירושו לפסוק זה: "ועל דרך הפשט, כל בשר - זה כל האדם", ואין הכתוב מתכוון לכלול כאן השחתת דרכם של בעל החי האחרים. ¹⁶ nominative, כלומר שנטיית השם כאן שלימה היא, זאת אומרת, שיש לו גם יחס ישר (nominative), בעוד שה- αὐτός (האחר) והוא במילונו של Liddell Scott אין לו nominative αὐτός ¹⁷ כלומר: "את דרך ה'", או: "את דרך אלקים". ¹⁸ פתוחה, לפי הצעת־תיקון של אוכר. מ. ¹ שו"ת בראשית א, צט **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** In the first place, the sacred historian calls the man who is devoted to the love of himself, flesh; therefore, when he had already said he was flesh, he introduces not the same flesh, but the flesh of the same being, namely, of man, or perhaps he is speaking even of man abstractedly considered; for every one who passes a life destitute of all civilisation, and bewildered by intemperance, is flesh. In the second place, he supposes here the cause of spiritual corruption to be, as in truth it is, the flesh, because that is the seat of desire; and from it, as from a living spring, arise all the peculiar appetites, and passions, and other affections. In the third place, he very naturally says, that all flesh had corrupted his way; for "his" is a partial case, declined from the nominative case of the pronoun "he, she, or it;" for as for the being to whom we refer honour, we scarcely dare to speak of him by his own name, but we call him He. And it is from this that the principle of the Pythagorean philosophers was derived, who said, "He said it," speaking of their master in a glorious manner, since they feared to speak of him by name. And the same custom has obtained in cities and in private houses; for the servants, when speaking of the arrival of their master, say, "Here he comes;" and so when the prince of any individual city arrives, they use the same form of speech, "He comes," when they speak of him. But what is the purpose of this prolix enumeration of all these instances on my part? The truth is, that I wished to show that it is the Father of the universe who is spoken of here; since, indeed, all his good qualities, and all his marvellous names, are widely celebrated by the praise bestowed upon the virtues; and, therefore, out of reverence he has used that name more cautiously, because he was about to bring on the world the destruction of the flood; but the case of the pronoun "He" is used by way of honour in these phrases. "All flesh had corrupted His ways," inasmuch as it is truly convicted of having corrupted the way of the Father, in accordance with the lusts, and desires, and pleasures of the body; for these are the enemies and opposers of the laws of continence, and parsimony, and chastity, and fortitude, and justice; by which the road which leads to God is found out and widened, so that it should everywhere be a beaten and plain road. ###### The Midrash of Philo 6:12:3 [The Midrash of Philo 6:12:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:12:3) במקום אחר, מציג פילון ביתר בירור את השאלה ואת תשובתו השלישית, ודבריו שם מפיצים אור גם על הנאמר כאן: "ובכן, משה הקדוש ביותר אמר כראוי: שאז נשחתה הארץ, כשנִגלו מידותיו הטובות של נח¹⁹. וממשיך: "והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". אולי ייראה לאנשים מעטים, כי יש כאן שיבוש בלשון, ושלפי הַתְאָמַת הדברים ודיוקם הלשוני, יש לומר כי "השחיתה" כל בשר את "דרכה", כי אין זה מן הנכון לייחס ל"בשר", שהוא שם עצם ממין נקבה²⁰, כינוי שנטייתו בזָכר. ואולי אין (הכתוב) מדבר אך ורק בבשר המשחית את דרכו הוא, שבכך ייראה כאילו נשתבשו הדברים בפסוק, אלא (שהכתוב מדבר) בשני (עניינים); מחד בבשר הנשחת, ומאידך בההוא²¹, שנעשה נסיון לסַלֵף ולבלע את דרכו. ולפיכך יש לפרש את הכתוב באופן זה: כל בשר השחית את דרך התמים של חי העולמים והבלתי־נפסד - הדרך המוליכה אֶל האלהים" (על האלהים שאינו משתנֶה, קמ-קמב). footnotes: ¹⁹ ראה "על האלהים שאינו משתנֶה", קכב. מובא לעיל בהע' 13. ²⁰ ביוונית, כמובן. ²¹ הכוונה להקב"ה. ###### The Midrash of Philo 6:12:4 [The Midrash of Philo 6:12:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:12:4) פירושו הראשון בשו"ת הוא, שאיש הבשר, איש התאווה, הוא המשחית. פירושו השני, שהבשר הוא מושב התאוות הגשמיות²². ובפירושו השלישי (וכן ב"על האלהים שאינו משתֶה"), שכָּל הבשר השחית את דרכו של הקב"ה¹. וכדברי פילון, שהכוונה לדרכו של הקב"ה, כן כותב ר' אליעזר אשכנזי: "ואומרו השחית כל בשר דרכו, ר"ל שהשחית דרכו של הקב"ה, שהוא לעשות צדקה ומשפט, כמו שנאמר (שמות יח, יט) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"²³. footnotes: ²² ראה גם להלן פסוק ז, כא שו"ת בראשית ב, כב. ¹ דרשות מסוג זה, שהפסוק מתכוון להקב"ה, ראה אצל פילון לעניין "כאחד ממנו" (בראשית ג, כב), וכן דרש ר' יהודה (ראה בביאור לשו"ת בראשית א, נד); "וישכון באהלי שם" (בראשית ט, כז), וכן דרש ר' יוחנן (ראה בביאור לשו"ת בראשית ב, עו). ובחז"ל: "הבה נתחכמה לו (שמות א, י), להם מיבעי ליה, א"ר חמא ברבי חנינא (בכ"י רומי: א"ר חנינא) באו ונתחכם למושיען של ישראל" (סוטה יא, א); דאמר רבי חנינא בר פפא, דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, דכתיב כי חזק הוא ממנו (במדבר יג, לא), כביכול אפילו בעל הבית (=הקב"ה) אין יכול להוציא כליו משם" (ערכין טו, א: סוטה לה, א; מנחות נג, ב. ועי' בירושלמי תענית ד, ה בשם ר' שמעון בן לקיש). ²³ מעשי ה', ויניציאה 1583, פרק כד. ###### The Midrash of Philo 6:12:5 [The Midrash of Philo 6:12:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:12:5) לפי פילון, לא נאמר במפורש "דרכו של ה"' אלא "דרכו", היות ומדובר כאן על כליון האנושות, אין הכתוב מזכיר את שם ה'. וזה כשיטתו בכמה מקומות, שאין הקב"ה מזכיר שמו על הרעה, ואין הקב"ה משתף שמו על עונשין וקללות²⁴, ושיטתו זו היא ממש כשיטת ר' יוחנן: "אמר רבי אליעזר בן פדת בשם ר' יוחנן, אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקב"ה את האור ואת החושך וקרא להן שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החושך, שנאמר (בראשית א, כה) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה. וכן אתה מוצא, כשברא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר (שם, כח) ויברך אותם אלהים, וכשקללם לא הזכיר שמו עליהם וכו', לא רצה הקב"ה לעשות את הרעה על־ידי עצמו אלא על־ידי מלאך" (ת"ב תזריע, יב)²⁵. וברבינו בחיי: "ומן הענין הזה היה, שלא הזכיר הכתוב ויביא אלהים מבול על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, כי לא רצה להזכיר השי"ת בפורענות. והדבר ידוע, כי הוא המביא, שכבר אמר לו ואני הנני מביא, אבל התורה, אשר כל דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, כה משפטה, שתכַנה הש"י בענין הפורענות ולא תזכירנו. וכן מה שאמר וימח את כל היקום, ולא אמר וימח אלהים את כל היקום וכו"' (בחיי לבראשית ז, יא. וראה בדוגמאות נוספות שמביא שם). footnotes: ²⁴ "על בילבול הלשונות", קפא; "על המנוסה והפגישה", סו. ואף שאפילו לפילון יש כמה פעמים שה' בעצמו מעניש, ולא על־ידי שליח. ראה "על חיי משה" א, צז, ולהלן שמות יב, כג שו"ת שמות א, כג. וראה לעיל בראשית ג, כב שו"ת בראשית א, נה והע' 251 שם. ²⁵ וראה לבראשית יט, יב-יג שו"ת בראשית ד, מא; שמות יב, כג שו"ת שמות א, כג ובביאור. **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** According to Philo, it is not explicitly stated "the way of God," but rather "his way," since this refers to the degradation of humanity, the name of God is not mentioned in the text. This is his method in several places, where the Lord does not mention His name regarding evil, and He does not share His name on punishments and curses, as stated in "On the Confusion of Tongues" and "On Migration and Encounter". Even though Philo has a few instances where God punishes directly and not through an agent, as seen in "On the Life of Moses" I, 97 and Exodus 12:23, and in the response to Exodus I, 23, and as mentioned earlier in Genesis 3:22, and the commentary on Genesis I, 55, this method is really like the method of Rabbi Yochanan: "Rabbi Eliezer ben Pedat said in the name of Rabbi Yochanan, the name of God is not mentioned regarding evil, only regarding good. Know that this is so, when God created light and darkness and called them names, He mentioned His name regarding light and did not mention His name regarding darkness, as it is said (Genesis 1:5), "And God called the light Day, and the darkness He called Night." Similarly, when He created Adam and Eve, He mentioned His name on them." As it is said (Genesis 48:16), "And may God bless them," and when he cursed them, he did not mention His name upon them, etc. The Holy One, blessed be He, did not wish to perform the evil Himself, but rather through an angel (Talmud Bavli, Tazria 12). See also Genesis 19:12-13; Exodus 12:23 and in the commentary of Rabbi Hayyim ben Attar. "From this we learn that the Torah's ways are ways of pleasantness and all its paths are peace. Therefore, the Holy One, blessed be He, will bring punishment without mentioning His name. Similarly, when it says 'and He destroyed all living things,' it does not say 'and God destroyed all living things'" (Rabbi Hayyim ben Attar, Genesis 7:11). Further examples can be found in his commentary. ###### The Midrash of Philo 6:13:1 [The Midrash of Philo 6:13:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:13:1) **מהו: "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ עוולה"**²⁶**?** footnotes: ²⁶ ראה לעיל הע' 13. **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **What is the meaning of the statement, "All the time of man has come against me, because the earth is filled with iniquity?" (Genesis 6:13).** ###### The Midrash of Philo 6:13:2 [The Midrash of Philo 6:13:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:13:2) אלה המכחשים ב"גורל"²⁷, משתמשים בנימוקים רבים אחרים, ובמיוחד בשעה שהמוות מוּתְאָם לרבים מאד בזמן קצר. כך למשל, בשעת מפולת בתים או דליקה, התנפצות אניות, במהומה במלחמות, בקרבות פָרָשים רגלִיים או אניות, ובמגיפות. לאומרים זאת אנו משיבים מה שנאמר כאן על־ידי הנביא, וממנו קיים אף בידינו נימוק זה. כי משמעות "קץ כל בשר בא לפני" היא, איפוא, כדלקמן: זמן חייה של האנושות הוגבל ונחתם לזמן אחד, ולפיכך אין האנושות חיה עוד בהתאֵם לעיקרון כולל של "הגורל"²⁸. עניינו של כל יחיד ויחיד נאסף לאחד, ויש לו קץ אחד בחתאם לאיזו אחדוּת ולסיבוב הכוכבים, אשר דרכָּם בני תמותה תמיד הולכים ובאים... ועלינו להדגיש זאת בראש ובראשונה, כי אין לך דבר שהוא כל כך מנוגד, מתפלמס וסותר את הכוהות המופלאים²⁹ כמו ה"עוולה". לפיכך (הכתוב) אומר: "קץ כל בשר בא נגדי"³⁰, והוא מוסיף על כך את הסיבה להתנגדותם, דהיינו: "כי מלאה הארץ עוולה". שנית, הזמן נחשב לאלהות אצל רשעי אדם, המעלימים את הקיים לאמיתו³¹. מפני זה מְנַמֵק (הכתוב): "הזמן של כל בני האדם בא כנגדי", כביכול הם מעריצים כ"אֵל" את הזמן האנושי, וקובעים אותו בניגוד לָאמת. אך חדבר נרמז גם במקומות אחרים, בהם אומר (הכתוב) כך את אותו המושג: "הזמן סר מהם, אבל ה' אתנו"³², כביכול אצל הרשעים נחשב הזמן לסיבת דברי ימי העולם, ואילו אצל חכמים והגונים, לא הזמן, אלא האלהים, שממנו (מקור) זמנים ותקופות. ואולם הוא אינו סיבת הכל, כי אם רק סיבת הדברים הטובים, ואותם שהם בחתאֵם לטוב. כי כשם שאין לו חלק ונחלה ברע³³, כך אין הוא גם הגורם (לו). שלישית, בנוגע ל(פיסקה) אשר נדונה קודם לכן, מרמז (הכתוב) בדבריו על הִתְפַּקרוּת מוחלטת: "קץ כל בשר בא", כביכול כולם, בכל מקום, הסכימו פה־אחד מרצונם על הִתְפַּקרוּת. ובביטוי: "כי מלאה הארץ עוולה", כאילו אף חֵלק ממנה לא נותר ריק ופנוי על מנת לקלוט את הצדק ולסעדו. אכן "נגדי" מאשֵר את מה שככר נאמר, כי המשפט האלהי בלבד שריר וקיים כפי רצונו³⁴.¹ ___________ footnotes: ²⁷ כלומר, שיש קיצבה מיוחדת לשנוֹת כל איש ואיש. ²⁸ כלומר, בהתאם לגורל המסתגל לאופיו של היחיד. ועי' וולפסון, פילון, א, עמ' 212. ²⁹ של הקב"ה. ³⁰ בשבעים: Καιρὸς παντὸς ἀνθρώπου ἥκει ἐναντίον μου, ὅτι ἐπλήσθη ἡ γῆ ἀδικίας ישנן שתי הוראות ביונית: "לפני" ו"בניגוד". עד כאן החזיק פילון לפי פשוטו של מקרא, בהוראה הראשונה של ἐναντίον, ואין ספק שגם השבעים נתכוונו להוראה זו. וכדי להפיק את דרושו הוא עובר אל ההוראה השנייה שלו. ³¹ הכוונה להקב"ה. ³² במדבר יד, ט: "סר צלם מעליהם וה' אתנו", ובתרגום השבעים שָם כבפילון: ἀφέστηκεν γὰρ ὁ καιρὸς ἀπ᾽ αὐτῶν, ὁ δὲ κύριος ἐν ἡμῖν. ³³ ראה בשו"ת הקודמת ובביאור שם. ³⁴ משפט לא ברור, אוכר ומרקוס קוראים: משפט של הרצון האלהי שריר וקיים. מ. ¹ שו"ת בראשית א, ק **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** Those who resist the order of fate proceed upon these and many other arguments, especially in that of sudden death, which oftentimes produces great slaughter in a short period of time; as, for instance, in the overthrow of houses, in conflagrations, in shipwrecks, in civil tumults, in battles of cavalry, in wars by land and in wars by sea, and in pestilences. To all those who advance arguments of this kind we repeat the same assertions which are here made by the prophet, on the principle which is derived from himself. If indeed that expression, "All the time of man has come against me," has a meaning of this kind, the term which has been determined as the period of living for all mankind, behold it is now brought to one point and terminated at once by the deluge; and since this is the case, they will not live any longer according to the principle of fate which has been fixed; so that the time of each separate individual is now reduced to one, and has received its destined termination at the same time, by I know not what harmony and periodical revolution of the stars, by which bodies the whole race of mankind is continually preserved or destroyed. Let those, therefore, all receive these things in any manner in which they choose who study these things, and those too who argue against them. Nevertheless we must first of all make this statement, that nothing can be found so contrary to, so opposite to, so wholly repugnant to, the wonderful virtue of the Deity as iniquity; therefore, after he said, "All the time of all mankind has come up against me," he adds also the reason of its contrariety to him, that the earth is filled with iniquity. In the second place, Time, under the name of Chronos or Saturn, is looked upon as a god by the wickedest of men, who are desirous to lose sight of the one essential Being, on which account he says, "The time of all mankind has come up against me," because in fact the heathen make human time into a god, and oppose him to the real true God. But, however, it is now insinuated, in other passages also of scripture, which run thus, "Time has departed to a distance from them, but the Lord is in Us:" just as if he were to say, time is looked upon by wicked men as the cause of the world, but by wise men and virtuous men time is not looked upon in this light, but God only, from whom all times and seasons do proceed. Again, God is the cause, not of all things, but only of good things and good men, and of those men and things which are in accordance with virtue; for as he is free from all wickedness, so likewise he cannot be the cause of it. In the third place, by that expression which he uses in this manner, he indicates the excess of impiety, saying, "that the time of all mankind has arrived," that is to say, that all men, in every part of the world, have agreed together, with one mind, to work wickedness; but the other assertion which is here made, that the whole earth is filled with iniquity, amounts to this, that there is no part of it whatever free from wickedness, and which is also to receive and to bear righteousness. And the expression, "against me," establishes the proof of what has been said, inasmuch as it is only the judgment of divine election which is altogether firm and lasting. ###### The Midrash of Philo 6:13:3 [The Midrash of Philo 6:13:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:13:3) גם הדיעה בחז"ל היא, שיש קיצבה לשנותיו של אדם, אלא שלפי שיטתם פוחתין או מוסיפין עליהן. וזה במחלוקת של רבי עקיבא וחכמים: "משעה שאדם נולד, הוא נגזר עליו כמה שנים יחיה. אם זכה הוא משלים את שנותיו, אם לאו פוחתין לו מהם, דכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה (משלי י, כז), כך דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרין, אם זכה מוסיפין לו על שנותיו, ואם לאו פוחתין לו משנותיו" (קה"ר ג, ד. ועי' נוסחת תוספתא עדיות א, טו ובבלי יבמות מט, ב - נ, א). ###### The Midrash of Philo 6:13:4 [The Midrash of Philo 6:13:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:13:4) פילון מפרש את תיבת "קץ" כ"זמן", ולא כ"סוף". וכן הוא מפרש לעיל פסוק ו, ג³⁵. גם במדרש הגדול מפרש "קץ" כ"זמן": "קץ כל בשר בא לפני, מלמד שנתן להם הקב"ה קץ, וכמה, מאה ועשרים שנה, דכתיב (בראשית ו, ג) והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ולמה מאה ועשרים שנה לא פחות ולא יתר" וכו'. וכן בתרגומים (לבראשית שם): "הא יהבית להון ארכה מאה ועשרין שנין". footnotes: ³⁵ שו"ת בראשית א, צא. וראה גם להלן בראשית טו, טז שו"ת בראשית ג, יג על הפסוק: "כי לא שלם עון האמורי עד הנה", שהכוונה שָם לזמן קצוב שנגזר מראש. ###### The Midrash of Philo 6:13:5 [The Midrash of Philo 6:13:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:13:5) במגילת "מלחמת בני אור בבני חושך", וכן הרבה פעמים במגילות אחרות של הכת, מובאת המלה "קץ" בהוראת מועד וזמן. הפרופ' סוקניק דן בענין זה³⁶, ומצביע על החידוש הזה שבמגילות. אבל דברי פילון מורים על מקור קדום יותר לפירוש זה, וכן נראה ממה"ג, שהובא לעיל. אבל קץ במובן זה רווח גם בדניאל, וביחוד בפרק יא. ראה גם בגמרא: "עד שיבוא ממונה הבא לקיצין" (עבודה זרה סא, ב), ודברי רש"י שם בד"ה או עד: "שיהא שומר וכו' הולך ויוצא ויש לו שעה קבועה לבוא"¹. footnotes: ³⁶ מגילות גנוזות, מתוך גניזה קדומה שנמצאה במדבר יהודה, סקירה ראשונה, מאת אליעזר ליפא סוקניק, עמ' כב-כג. וראה "מלחמת בני אור בבני חשך" הוצאת יגאל ידין, ירושלים 1955, עמ' 257. ¹ אבל ראה בתשובת רבינו האיי בענין "מזל", מובא באוצר הגאונים ליבמות, התשובות, עמ' 129. ###### The Midrash of Philo 6:13:6 [The Midrash of Philo 6:13:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:13:6) פילון מבאר, כי הרשעים חושבים את הזמנים והתקופות לאלהות³⁷. תרגום מצרפתית, ניו יורק, 1911 (הדפסה שניה, 1956) עמ' 176 - 175. שם מציין, כי לפי זִינוֹ, הזמן, הקובע חוקים לתהליך הכוכבים ולשינוי מהות היסודות, היה נחשב לאלהות ולעיקר הקדמון, ודימוהו לגורל. וראה גם שם עמ' 274 - 273 הע' 36., ומביא ראיה מן הפסוק "סר צילם מעליהם". כעין מקבילה לרעיון זה, וכן לפירושו הראשון ש"קץ" פירושו זמן הקצוב מראש, נמצאת במדרש לקח טוב לבמדבר יד, ט: "סר צלם מעליהם, שָלמה חוּקָם והגיע הזמן שאמר לאברהם אבינו ודור רביעי ישובו הנה (בראשית טו, טז). ד"א סר צלם מעליהם, זה מלאך הממונה עליהם, שהוא מגין עליהם, שאין הקב"ה נפרע מן האומה עד שמפיל שָׂרֶיה מן השמים, שנאמר (ישעיה כד, כא) יפקד ה' על צבא המרום במרום". footnotes: ³⁷ וראה: Franz Kumont, The Oriental Religions in Roman Paganism ###### The Midrash of Philo 6:13:7 [The Midrash of Philo 6:13:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:13:7) אשר לרעיון שבפילון, שאין לך דבר כל־כך מתנגד להקב"ה כחמס, נמצא גם בגמרא: "קץ כל בשר בא לפני. א"ר יוחנן, בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו בגזל, שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (סנהדרין קח, א). ###### The Midrash of Philo 6:14:1 [The Midrash of Philo 6:14:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:14:1) **מהו המבנֶה של (תיבת) נֹח?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** What is the preparation of Noah? (Genesis 6:14). ###### The Midrash of Philo 6:14:2 [The Midrash of Philo 6:14:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:14:2) כל אשר יחפוץ לבחון את התיבה הזאת, יגַלֶה באופן מוחשי את מבנֶה הגוף האנושי, כפי שעוד נגַלֶה בפרטי הדברים.¹ ___________ footnotes: ¹ שו"ת בראשית ב, א **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** If any one should wish to make an examination of the question of that ark of Noah's on more natural principles, he will find it to have been the preparation of the human body, as we shall see by the examination of each particular respecting it separately. ###### The Midrash of Philo 6:14:3 [The Midrash of Philo 6:14:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:14:3) **למה ציוה (הכתוב): "ותכפר את התיבה מבית ומחוץ בכופר"? הכופר נקרא כך, משום שהזפת שלו מוּצָקה**³⁸**, הוא מדַבֵּק מח שנתחבֵר מדבָרים בודדים ונפרדים - קשר שאינו רָפֶה, אינו נפתח, אינו נקרע ואינו ניתק. כי כל מה שנתחבֵּר על־ידי דֶבֶק, אחוז בכוח על־ידו בהתאחדות טבעית. כי גופנו מורכב מחלקים רבים, מאוּחָד מבית ומחוץ, ומשיגרת עצמו הוא מתקיים. המקובל הנעלה בין החלקים היא הנפש, ומשום שהיא באמצע, היא מתפשטת בכל מקום אל כל הנגלה העליון, ומן הנגלה העליון היא שָבָה אל האמצע. ובאופן כזה טבע נפשי אחד יוּקַף על־ידי קשר כפול, ויתאים מתח גבוה ואחדות**³⁹**. ומפני הסיבה הנזכרת, הוא כָּפַר איפוא את התיבה בכופר מבית ומחוץ. אכן, אותה (התיבה) שבקודש הקדשים, שהיתה מצופה זהב, היא בדמות העולם השִׂכלי, כמו שחוכַח בחיבור על נושא זה**⁴⁰**. כי העולם השִכלי כאילו מובלע בצורות חבלתי־גופניות, שוכן במקום אחד, מתואָם ומאוחד בכל הצורות. אולם, בה במידה שערך הזהב עולה על ערכו של הכופר, בה במידה הארון שבמקדש נעלָה (מן התיבה). לפיכך הורה (הכתוב), כשהוא מסתכל על טיבה המעולֶה**⁴¹**, שזו (הארון) תהא מרובעת במידתה. כי בנוגע לאחרת (לארון, נתכוון הכתוב להורות) שהיא בלתי־נפסדת, כי טבע בלתי־גופני ושִׂכלי הוא בלתי־נפסד, טהור ונצחי**⁴²**. זו (תיבת נה) שָטָה אנה ואנה, אבל האחרת (הארון) מקומה קבוע במקדש, ומה שהוא קבוע מתייחס לטבע האלהי, בעוד שזו (תיבת נח), הפונָה כֹה וכֹה ומשתנית, (מתייהסת) לנברא. תיבה זו של המבול משמשת בדוגמא להשחתה, ולעומתה, זו שבמקדש באה בעקבות חֵלק הטהרה.**¹ ___________ footnotes: ³⁸ מבחינת הלשון העברית, אין שייכות בין הוראת מלת "כופר" לדבר שהוא מוּצָק, אלא שפילון הלך בעקבות טקסט השבעים: καὶ ἀσφαλτώσεις αὐτὴν ἔσωθεν καὶ ἔξωθεν τῇ ἀσφάλτῳ. ולשרשו של ἀσφαλτος שתי הוראות ביוונית: "כופר" ו"חוזק" (ἀσφάλεια). דרושו מתבסס על משחק המלים בשתי הוראות אלה. השווה הערה a של קולסון ב"על בילבול הלשונות", קד: "The word is used here and in § 106 to preserve the obvious play between ἀσφάλεια and ἀσφαλτος. ³⁹ המושגים משמשים בעולם המוסיקה, אך גם במונחים פילוסופיים. כוונתו: ליצור הרמוניה בין "טונים" גבוהים, ואחדות בין מאמץ נפשי ושכלי גדול, לבין שיגרת המציאות. מ. ⁴⁰ עיין "על השכרון", פח-צ. ובתשובת הרמב"ם לבנו: "ובארון גם כן הלוחות, אשר הם השכל האנושי" (אגרות הרמב"ם, לפסיא תרי"ט, דף 38). ⁴¹ Χρἡσιμον מתורגם כתועלת, אך גם כמועיל ביותר. מ. ⁴² ראה שמות כה, י שו"ת שמות ב, נג. ¹ שו"ת בראשית ב, ד ###### The Midrash of Philo 6:16:1 [The Midrash of Philo 6:16:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:1) **מהו: "ופֶּתַח**⁴³**בצדה תשים"?** footnotes: ⁴³ בפסוק: ופתח התבה. **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **What is the meaning of a door in the side: for he says, "Thou shalt make a door in the side?" (Genesis 6:16).** ###### The Midrash of Philo 6:16:2 [The Midrash of Philo 6:16:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:2) לא מבלי נימוס מראֶה הפֶּתַח בצדה (של התיבה) על המבנֶה האנושי, שעליו מורֶה (הכתוב) בלשון נקייה, באמרו "צְדָדִי". דרך הפתח פולטים את הפֶּרֶש החוצה, כי כך נאה ויאה. כי כפי שנהג סוקרטס לומר -בין אם למד זאת ממשה ובין אם נתעורר אכן מן הדברים כהוייתם- הבודא שָקַל (בדעתו) את המַתאים לגופנו, והיפנָה לאחורי החושים את מוצא מעבָרֵי הצינורות, שמא תבחל נפשנו מהִטהרות עשיית הצרכים בראותה את המחזה המחפיר. לפיכך, הקיף וסגר את המעבר ההוא על־ירי האחוריים והעגבות כעל־ידי גבעות נישׂאות⁴⁴...¹ ___________ footnotes: ⁴⁴ פילון לא נתכוון ללשון נופל על לשון זה מדעת עצמו, ואפשר שהסתמך על המסורה הנמצאת גם בחז"ל, באמרם: "גבעות באדם זה עגבותיו של אדם" (אבות דרבי נתן, נו"א, לא). ¹ שו"ת בראשית ב, ו **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** That door in the side very plainly betokens a human building, which he has becomingly indicated by calling it, "in the side," by which door all the excrements of dung are cast out. In truth, as Socrates says, whether because he learnt it from Moses or because he was influenced by the facts themselves, the Creator, having due regard to the decency of our body, has placed the exit and passage of the different ducts of the body back out of the reach of the sense, in order that while getting rid of the fetid portions of bile, we might not be disgusted by beholding the full appearance of our excrements. Therefore he has surrounded that passage by the back and posteriors, which project out like hills, as also the buttocks are made soft for other objects. ###### The Midrash of Philo 6:16:3 [The Midrash of Philo 6:16:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:3) **מדוע אומר (הכתוב): בית זה**⁴⁵**בתחתיתו, יהיה כפול ומשולש?** footnotes: ⁴⁵ כן בפשיטא: "מדירא", וכן בתרגומים: "מדורין". ובמסורה: "תחתים שנים ושלשים". **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why has he said that the lower part of the ark was to be made with two and with three stories? (Genesis 6:16).** ###### The Midrash of Philo 6:16:4 [The Midrash of Philo 6:16:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:4) (הכתוב) המשיל כהלכה את בתי הקיבול של המזון, שקראם "מרתֵּף" (="תחתיים"), היות והאוכל נשחת, וההשחתה היא בחלק התחתון, כי הוא (המזון) יורד כלפי מטה, ורק חֵלק מועט מן המאכלות והמשקים נמסר כלפי מעלה, ובהם אנו ניזונים, בעור שחֵלק הארי נפרד ומוטל ההוצה כצואה... ברם נראה לי, שהתיבה (רומזת) לגוף האדם, (ו)הטבע אוהב מאד את החיים⁴⁶. מִסִּיבָּה זו, בשעה שהחי נשחת וכָלָה במבול, הוא (ה') הסדיר דוגמא לעולם. לפיכך, נשאה התיבה מכל מין אשר חי על פני האדמה. הוא (ה') רצה, שזו אשר הוכנה להיות אומֶנֶת, תהא כמו אמא אדמה¹. וכן (רצה) להורות לניזונים בפנים (התיבה), כמו במעי המעוברת, על־ידי⁴⁷ השמש והירח ושאר המונֵי הכוכבים, ובנוסף גם כל השמים כולם⁴⁸. על־ידי שראו מה שעשה (נח) באומנותו, הם למדו ביֶתר־שאֵת את דבַר גוף האדם ומַתכוּנתו. וזו היא הסיבה למבחר המאבָקים של בני אדם. כי אין לך דבר המשעבד את האדם, כמו היסודות הגופניים של יישותו והתאוות הנובעות מהן, ובייחוד התאוות והתשוקות הרעות.² ___________ footnotes: ⁴⁶ ל- δεινός ביונית יש את מלוא המשמעויות של "נורא" שב"סלנג" העברי. מ. ¹ ראה לעיל בביאור לפסוק ג, יז־יט שו"ת בראשית א, נ; "על בריאת העולם", קלג, מובא לעיל לפסוק ב, ו שו"ת בראשית א, ג; "על נטיעת כרם", יד־טו. וראה: מנחם שטיין, "אמא אדמה בספרות העברית העתיקה", בתוך קובץ מאמריו בין תרבות ישראל ותרבות יוון, תל־אביב 1970, עמ' 189 והלאה. ⁴⁷ ראה להלן בביאור. ⁴⁸ משפט מוקשה בארמינית. מ. ² שו"ת בראשית ב, ז **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** He has here admirably indicated the receptacles of food, calling them the inner parts of the house; since food is corruptible, and what is corruptible belongs to the inward part, because it is borne downwards, since some small portions of meat and drink which we take are borne upwards, but the greater part is secreted and cast out into dung; and the intestines have been made in two and in three stories, because of the providence of the Creator in order to supply abundant support to his creatures; for if he had made the receptacles of food and its passage having a direct communication between the bowels and the buttocks, some awkward circumstances must have taken place; in the first place there would have been a frequent deficiency, and want and hunger, and sudden evacuations also arising from divers unseasonable events; in the second place there would have been an immense hunger, for when the receptacles are emptied, it is inevitable that hunger and thirst must immediately supervene, like absolute mistresses in difficulty from pregnancy, and then it follows also that the pleasant appetite for food must be perverted into greediness and into an unphilosophical state; for nothing is so very inconvenient as for the belly to be empty. And in the third place, there will be death waiting at the door; since those persons must speedily be overtaken by death who the very moment that they have done eating begin again to be hungry, and the moment that they have drunk are again thirsty, and who before they are thoroughly filled are again evacuated and oppressed by hunger; but owing to the long coils and windings of the bowels we are delivered from all feelings of hunger, from all greediness, and from being prematurely overtaken by death; for while the food which has been taken remains within us, not for such a time only as the distance to be passed requires, but for so long as was necessary for us, a change in it is effected; since by the pressure to which it is subjected, the strength of the food is extracted in the first instance in the belly; then it is armed in the liver, and drawn out; after that whatever predominant flavour there was is emitted upwards to the separate parts, in the case of boys in order to contribute to their growth, and in the case of fullgrown men to add to their strength; and then nature, collecting the remaining portions into dung and excrement, casts them out. Therefore a great deal of time is necessarily required for the arrangement of so many and such important affairs, nature effecting its operations without difficulty by perseverance. Moreover the ark itself appears to me to be very fitly compared to the human body; for as nature is exceedingly prolific of living creatures, for that very reason it has prepared an opposite receptacle similar to the earth for the creatures corrupted and destroyed by the flood; for whatever was alive and supported on the earth, the ark now bore within itself in a more general manner, and on that account God ordained it, being borne upon the waters as it was, to be as it were like the earth, a mother and a nurse, and to exhibit the fathers of the subsequent race as if pregnant with it, together with the sun and moon, and the remaining multitude of the stars, and all the host of heaven; because men beholding by means of that which was made by art, a comparison and analogy to the human body, might in that manner be more manifestly taught, for this was the cause of the various disputes among mankind; since there is nothing which has so much contributed to keep man in a servile condition as the essential humours of the body, and the defects which arise in consequence of them, and most especially the vicious pleasures and desires. ###### The Midrash of Philo 6:16:5 [The Midrash of Philo 6:16:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:5) בחז"ל דרשו, שהמדור התחתון היה לזבלים: "תנא, תחתיים לזבל" (סנהדרין קח, ב וב"ר לא, יא), ולא פירשו מהיכן היסוד לדרושם זה. אך לפי דברי פילון בשו"ת זו (הדן בכך באריכות, וקיצרתי דבריו) ובשו"ת הקודמת, יתבארו דבריהם, שיסודם בהֵד של השוואה בין תיבת נח לבין גופו של האדם. ###### The Midrash of Philo 6:16:6 [The Midrash of Philo 6:16:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:6) לדברי פילון, חפץ ה' להורות ליושבי התיבה על־ידי השמש והירח ושאר צבא השמים. התירגום הארמני קשה כאן, ולא ברור אם יש לתרגם שהורה להם "על־ידי" השמש והירח וכו', כמו שהתיבה היתה סמלית לארץ, ובזה כאילו ראו עולם ומלואו, או "את" השמש והירח ממש. ואפשר שמלכתחילה היו דבריו זהים עם אחת השיטות שבחז"ל, בענין צהר התיבה: "ר' אבא בר כהנא אמר - חלון. רבי פנחס משום רבי לוי אמר, כל י"ב חדש שהיה נח בתיבה, לא צרך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית היתה לו והיה תולה אותה, ובשעה שהיא כהה היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה" (ב"ר לא, יא). ###### The Midrash of Philo 6:16:7 [The Midrash of Philo 6:16:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:7) בשו"ת הקודמים שבפרשה זו (וגם מאֵלה שלא ניתרגמו כאן), עורך פילון השוואות בין תיבת נח ובין אלמנטים אחרים. בראשונה, השוואה מפורטת בין גוף האדם לבין התיבה, שחלקי התיבה ומידותיה מסמלים את גופו, וכן ההבדלים שבין התיבה לארון שבמשכן, ולבסוף שהתיבה היא דוגמא לעולם, וכאילו שהיתה אֵם לתחילת הבריאה המחודשת, וכן שאחר המבול היה נח דומה לאדם הראשון והיה אבי יצירה חדשה (להלן ז, יא שו"ת בראשית ב, יז)⁴⁹. footnotes: ⁴⁹ ראה להלן בראשית ט, א-ב שו"ת בראשית ב, נו ובביאור. ###### The Midrash of Philo 6:16:8 [The Midrash of Philo 6:16:8](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:8) לדברי פילון, התיבה מסמלת את הגוף והארון את הרוח. וכשם שהזהב יותר חשוב מן הזפת, כן העולם הרוחני טוב יותר מן העולם הגשמי. ###### The Midrash of Philo 6:16:9 [The Midrash of Philo 6:16:9](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:9) הֵד לפירושו של פילון, שתיבת נח מסמלת את גוף האדם, נמצא כמה פעמים בזֹהר חדש (מאמר: תיבה איהו גופא, בתחילת פרשת נח): "ת"ח, כל בר נש דיעבד וינטר פיקודי אורייתא, נשמתא אסתמרא בגופיה, דאיהו תיבה, ולא אתענש ולא ישלוט עליה מלאך המות". ועוד שם: "ת"ח, תיבה איהו גופא". ###### The Midrash of Philo 6:16:10 [The Midrash of Philo 6:16:10](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:10) השוואה בין נח ותיבתו לבין הארון, נמצאת בזֹהר: "מאן תיבה, דא ארון הברית, ונח ותיבה לתתא הכי הוו כדוגמא דלעילא, נח כתיב ביה ברית, דכתיב והקימותי את בריתי אתך וגומר, וכו', וכדין הוה תבה ארון הברית, תיבה ונח כלה כגוונא דלעילא" וכו' (זהר נֹח נט, ב). גם בפשיטא⁵⁰ ישנוֹ אותו התרגום לתיבת נח ולארון הברית (שמות כה, י), ובשניהם מתורגם "קאבותא". footnotes: ⁵⁰ פשיטא, התרגום הסורי לתנ"ך, מאת ר' חיים העליר זצ"ל, חלק בראשית-שמות, ברלין, תרפ"ח-ט. ###### The Midrash of Philo 6:16:11 [The Midrash of Philo 6:16:11](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:11) בחז"ל לא נמצאת כל השוואה לתיבת נח, אבל במקומות שונים בספרות חז"ל נערכו השוואות כעין אלה בין חלקי העולם חלקי המשכן וחלקי גוף האדם, בשיטה של שלשה עולמות, כאמרם: "ללמדך שהמשכן שקול כנגד כל העולם וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן" (ת"ה פקודי, ג). ונראה, שרקע אחד היה לרעיונו של פילון המובע כאן ולזה המובא במדרשי חז"ל. ###### The Midrash of Philo 6:16:12 [The Midrash of Philo 6:16:12](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:12) ההשוואה בין בריאת העולם וחלקי המשכן, נמצאת במדרש תדשא (סימן ב): "המשכן נעשה כנגד ברייתו של עולם וכו'. כנגד השמים נעשו עשתי עשרה יריעות של אהל מועד, וכנגד הרקיע נעשו עשר יריעות המשכן, כנגד הארץ נעשה השלחן הטהור וכו', וכנגדם בגוף שתי עינים, וכמו שהעינים גבוהות ונתונות בראש, כך היו שני העמודים גבוהים ועבים". ועוד שם, בקשר לנשמת וגוף האדם (סימן יא): "ושתי מזבחות היו, אחד של זהב כנגד נפשו של אדם, ואחד של נחשת כנגד גופו של אדם, כשם שהזהב יקר מן הנחשת כך הנפשות יקרות מן הגוף". גם פילון עורך השוואות בין חלקי המשכן וחלקי העולם, ראה שמות כו, א; לג שו"ת שמות ב, פג; צד ובביאורי שם. ###### The Midrash of Philo 6:16:13 [The Midrash of Philo 6:16:13](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:13) השוואה בין גוף האדם למשכן ולכליו, נמצאת במדרש הגדול, ומקור מאמר זה נעלם: "זהב וכסף ונחשת. תרומת המשכן כנגד גופו של אדם. זהב זו הנפש, כסף זה הגוף וכו', תכלת אלו הגידים, וארגמן זה הבשר, תולעת שני זה הדם, ושש זה הכרס, ועזים זה השער, וערת אלים מאדמים זה עור הפנים, וערת תחשים זה עור הראש, ועצי שטים אלו העצמות, שמן למאור אלו העינים, בשמים לשמן המשחה זה החוטם, ולקטרת הסמים זה הפה והחיך, אבני שהם ואבני מלואים אלו הכליות והלב" (מה"ג שמות כה, ג-ז). ###### The Midrash of Philo 6:16:14 [The Midrash of Philo 6:16:14](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:16:14) השוואה בין חלקי העולם וחלקי גוף האדם, נמצאת בקה"ר (א, ט): "א"ר ברכיה בשם רשב"ל, כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ שדוגמא לו. האדם יש לו ראש והארץ יש לו ראש וכו', האדם יש לו עינים והארץ יש לו עינים וכו', אדם יש לו אזנים והארץ יש לו אזנים". וכן באדר"נ (נו"א, פרק לא): "ויצר באדם כל מה שברא בעולמו. ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם, זה שערו של אדם. ברא חיה רעה בעולם וברא חיה רעה באדם, זה בני מיעיו. ברא קורצין בעולם וברא קורצין באדם, זה אזניו. ברא רוח בעולם וברא רוח באדם, זה חוטמו של אדם" וכו'. ###### The Midrash of Philo 6:17:1 [The Midrash of Philo 6:17:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:1) **מדוע אומר (הכתוב), שיהא מבול "לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים"?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why does he say that the deluge will be to the corrupting of all flesh in which there is the breath of life beneath the heaven? (Genesis 6:17).** ###### The Midrash of Philo 6:17:2 [The Midrash of Philo 6:17:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:2) הייתי אומר, שעכשיו מגלֶה (הכתוב) מה שרָמַז עליו מקודם⁵¹. כי לא היו סיבות אחרות להשחתת האנושות, אלא שמאחר שנשתעבדו לתאוות ולתשוקות, עשו הכל⁵² וחָלו, ולכן מילאו את חייהם צער. אבל (הכתוב) מוסיף על זאת דבר שהוא טִבעי ביותר, באמרו, כי מקום "רוח החיים" הוא "מתחת השמים", כביכול ישנן גם בריות שמימיות. כי הגוף לא זכה להיות מיישות שמימית, וכאילו הוא לבדו, יותר מכל הברואים, השיג חלק סגולי ונפלא זה, אלא, קודם לכן, נמצאו השמים ראויים לצורות חסד אלו של בריות אלהיות נפלאות, שהן כל־כולן שִׂכליות, המזַכּוֹת גם לאלה שעל פני האדמה מידה של השתתפות בכוח החיים, ומפיחות חיים באלו היכולים לחיות.¹ ___________ footnotes: ⁵¹ לעיל בראשית ו, יב שו"ת בראשית א, צט. בחטאם שם: "כי השחית כל בשר", ובעונש כאן: "לשחת כל בשר". ובמדרש לקח טוב: "לשחת כל בשר, יען כי השחית כל בשר, - מדה כנגד מדה". וכן בזֹהר: "מכל מקום ותשחת הארץ לפני האלקים, והנני משחיתם, מדה כנגד מדה, הנני משחיתם בחובא דחבלותא" (נֹח, סז ע"א). ⁵² פירוש, שעשו כל דבר רע. ¹ שו"ת בראשית ב, ח **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** One may almost say that what he had previously spoken in riddles he has now made plain; for there was no other cause for the corruption of mankind, except that, being slaves to pleasure and to desire, they did everything, and were anxious about everything for that reason only; moreover they passed a life of extreme misery. But he added also, in a very natural manner, the place where the breath of life is, using the expression, "under heaven," because forsooth there are living beings also in heaven; for a happy body has not been made out of a heavenly substance, as if in truth it had received some peculiar and admirable condition, superior to that of other living creatures, but heaven appears to have been made especially worthy of and for the sake of these admirable and divine living beings, all of which are intellectual spirits; so that they give a share and participation in themselves and in the essence of vitality even to the creatures which exist upon the earth, and give life to all those which are capable of receiving it. ###### The Midrash of Philo 6:17:3 [The Midrash of Philo 6:17:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:3) לדברי פילון, שהם בעלי אופי מדרשי, אין חבר במדרש חז"ל. ולעניין המלאכים, ראה מה שמובא לעיל לבראשית ו, ד שו"ת בראשית א, צב. ###### The Midrash of Philo 6:17:4 [The Midrash of Philo 6:17:4](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:4) **מדוע אמר (הכתוב): "כל אשר בארץ יגוע". וכי במה חטאו הבהמות?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **Why does he say, all things which existed upon the earth shall be consumed; for what sin can the beasts commit? (Genesis 6:13).** ###### The Midrash of Philo 6:17:5 [The Midrash of Philo 6:17:5](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:5) ראשית, אם המלך נופל בקרָב, גם כוחות הצבא ניגפים עמו. כך גם, כשהוא (האלקים) החליט עכשיו שהמין האנושי יישָחֵת - כביכול המלך⁵³, גם החיות נשחתות עמו. ומסיבה זו, גם ...במגפה מקובָּל, שהחיות הביתיות הרגילות אצל בני אדם, כמו למשל, הכלבים וכיוצא בהם, מתות תחילה, ואחר כך (מתים) האנשים. שנית, איש אינו מאשים את הטבע, כאשר עם כריתת הראש מתים גם שאר איברי הגוף. כך גם עכשיו, אין לדון לחובה, כי האדם הוא בבחינת ראש מושל, ואין זה מפליא שברוּאים אחרים יאבדו עמו כאשר הוא נשחת. שלישית, החיות לא נבראו בשביל עצמן, כדבַר הפילוסופים, אלא לשימושם ולצרכם ולהנאתם של בני האדם, וכשמסתלקים אלה שבעבורם נוצרו, מן הנכון שגם הן ייעלמו מן החיים. זהו פשוטו של מקרא. ולפי השֵׂכל, נֹאמר כדלהלן: כשהנשמה שטופה בזרם התאוות, ואפשר לומר שהיא טובעת, אֵלה שעל פני האדמה - רצוני לומר החלקים הארציים של הגוף - גוועים עמה. כי חיי הרֶשע הם מוות. ועיניים הרואות אובדות כשהן חוזות עוול, והאזנים השומעות אובדות כשהן שומעות עוול, וגם כל חוש מת כשהוא חָש בעוולה⁵⁴.¹ ___________ footnotes: ⁵³ כוונתו, שהאדם הוא מלך האנושות. ⁵⁴ ראה לעיל לפסוק ד, טו שו"ת בראשית א, עה. ועל ההיפך מזה, שטוהר הנשמה יכול להציל גם את הגוף, ראה להלן בראשית ז, א שו"ת בראשית ב, יא. ¹ שו"ת בראשית ב, ט **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** In the first place, as, when a sovereign is slain in battle the military valour of the kingdom is also crushed, so also he now has thought it reasonable that when the whole human race, bearing analogy to a sovereign, is destroyed, he should also destroy simultaneously with it the species of beasts likewise, on which account also in pestilences the beasts die first, and especially those which are bred up with and associate with men, such as dogs and similar animals, and afterwards the men die too. In the second place, as, when the head is cut off, no one blames nature if the other portions of the body also, numerous and important as they are, are destroyed along with it, so too now no one can find fault with anything, since man is as it were the head and chief of all animals, and when he is destroyed it is not at all strange if all the rest of the beasts are destroyed also along with him. In the third place, animals were originally made, not for their own sakes, as has been said by the philosophers, but in order to do service to mankind, and for their use and glory; therefore it is very reasonable that when those beings are destroyed for the sake of whom they had their existence, they also should be deprived of life, and this is the reason of this assertion in its literal sense; but with respect to its hidden meaning we may say, when the soul is exposed to a deluge from the overflow of vices, and is in a manner stifled by them, those portions also which are on the earth, the earthly parts I mean of the body, must of necessity likewise perish along with it; for life passed in wickedness is death; the eyes though they see perish, inasmuch as they see wrongly; the ears also though they hear perish, inasmuch as they hear wrongly; and the whole body of the senses perishes, inasmuch as they are all exercised wrongly. ###### The Midrash of Philo 6:17:6 [The Midrash of Philo 6:17:6](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:6) לעיל לבראשית ו, ז (שו"ת א, צד), שואל פילון את אותה השאלה בקשר לאדם, וגם שם הוא נותן את תירוצו השלישי שהוא מביא כאן, וכן בתשובתו האלגורית. ###### The Midrash of Philo 6:17:7 [The Midrash of Philo 6:17:7](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:7) שאלתו של פילון: "וכי מה חטאו הבהמות", נמצאת גם בתלמוד ובמדרשים: "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה (בראשית ז, כג), אם אדם חטא בהמה מה חטאה"? (סנהדרין קח, א). "ויראו בני האלהים וגו' (בראשית ו, ב), אמר הקב"ה, הואיל וכך עושין, יאבדו מן העולם לעצמן. ולמה נאבדה הבהמה עמה, שנאמר (שם ז, כג) מאדם ועד בהמה" (ת"ב נח, יח). ובלקח טוב לבראשית ו, ז: "אם אדם חטא, בהמה ורמש מה חטאו"? ###### The Midrash of Philo 6:17:8 [The Midrash of Philo 6:17:8](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:8) תשובת חז"ל לשאלה זו היא: "שאף הבהמה קלקלה מעשיה, והיתה הולכת על מין שאינו שלה, הסוס על החמור, הארי על השור, הנחש על הצבי וכו'. כל בשר, אפילו הבהמה והחיה והעוף, לפיכך נמחו עמהן" (ת"ב נח יח, והשוה שם נח יא, ות"ה שם, יב). וכן בב"ר כח, ה: "רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול. הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטווס. הדא הוא דכתיב כי השחית כל בשר (בראשית ו, יב), השחית כל אדם אין כתיב, אלא כי השחית כל בשר". ###### The Midrash of Philo 6:17:9 [The Midrash of Philo 6:17:9](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:9) דעת חז"ל, שאף בעלי החיים עלולים לחטוא, אינה נמצאת אצל פילון במפורש, אלא שתשובתו הראשונה, וכן נרמז גם בתשובתו השנייה, ששאר החי צָפוי לכלייה באבדן האנושות, דוגמת הֶרג חילותיו של מלך כשהוא נופל בקרָב, יש בה מעין רמז לגורל אחד, ולכביכול התחייבות משותפת בחיים, המקשרת את האדם לשאר בעלי החי. יש אפוא לומר, שהיו לפילון הרהורים בענין זה, ובפרט כשהיה לו סמך במקרא: "ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה, וישובו איש מדרכו הרעה" וכו' (יונה ג, ח). נמצא, שמַה שמפורש בחז"ל הוא מעורפל אצל פילון, אלא שיש להתחקות על שרשי כוונתו. ###### The Midrash of Philo 6:17:10 [The Midrash of Philo 6:17:10](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:10) אשר לתשובתו השלישית, שהחיות לא נבראו בשביל עצמן אלא לשימושם של בני אדם, וכשאֵלה נכחדים, מן הדין שהחיות שנוצרו לסַפֵּק צרכיהם תאבדנה גם הן עמהם, הלא היא נמצאת, בתוספת משל, בגמרא: "תנא משום רבי יהושע בן קרחה, משל לאדם שעשה חופה לבנו, והתקין מכל מיני סעודה. לימים מת בנו, עמד ופזר את חופתו, אמר, כלום עשיתי אלא בשביל בני, עכשיו שמת חופה למה לי? אף הקב"ה אמר, כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם, עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי" (סנהדרין קח, א. השווה משל זה, בשינויים, בב"ר כח, ו). ###### The Midrash of Philo 6:17:11 [The Midrash of Philo 6:17:11](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:11) במדרש נמצאת תשובה נוספת, וגם היא קשורה במשל: "רבי יודן אמר, משל למלך שמסר את בנו לפדגוג, והוציאו לתרבות רעה. כעס המלך על בנו והרגו, אמר המלך, כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה, בני אבד, וזה קיים? לפיכך מאדם ועד בהמה" (ב"ר כח, ו). ###### The Midrash of Philo 6:17:12 [The Midrash of Philo 6:17:12](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:12) ניכר, שתכונת המשל השני בחז"ל שונָה מתכונתו של הראשון, שהרי במשל הראשון החופה נעשתה בשביל הבן, והיא כמובן לא הכשילה אותו, אלא שהבן מת בדרך מקרה, ולכן בטלה החופה. אבל במשל השני לא מילא הפדגוג את תפקידו בחינוכו של בן המלך, ולא עוד אלא שהכשיל אותו במתכוון. ה"יפה תאר" לב"ר הבחין בהבדל שבין שני המשלים, וז"ל: "ואפשר שרבי יודן ורבי פינחס⁵⁵ חולקים בזה, כי ר"י אמר, אשר כל יצור נברא לתכליתו העצמי ולא בשביל האדם, לכן, מבקש במשלו למצוא סבה גם בכל החי במה שנמחו מן הארץ. ורבי פנחס סובר, כי הכל נבראו בשביל האדם, ואם אדם אין, גם אלה למה להם וכו"'. כיון שפילון מזכיר בשו"ת זו, שישנם מתפלספים הסוברים שהחיות נבראו בשביל עצמן, ולא לצורך האדם, הרי קולעים דברי ה"יפה תאר". footnotes: ⁵⁵ בב"ר כח, ו: רבי יודן ורבי פנחס. בסנהדרין קח, א, במקום ר' פינחס, ר' יהושע בן קרחה. ###### The Midrash of Philo 6:17:13 [The Midrash of Philo 6:17:13](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:17:13) בפירושו האלגורי, רואה פילון את מיתת האדם כמיתת הנשמה, ומיתת הבהמה כמיתת הגוף, ואם נשמת האדם מתה, פירושו שאם הוא נתפס לזרם התאוות, אזי גם גופו הגשמי ימות בכללותו, וכן כל אבר ואבר נחשב כמת בשעה שנעשית עבירה דרך אותו האבר. ###### The Midrash of Philo 6:18:1 [The Midrash of Philo 6:18:1](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:18:1) **מהו: "ואקים את בריתי אתך"?** **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** **What is the meaning of the expression, I will set up my treaty with you? (Genesis 6:9).** ###### The Midrash of Philo 6:18:2 [The Midrash of Philo 6:18:2](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:18:2) קודם כל מודיע (הכתוב), כי לא יירש את המָהוּת האלהית אלא מי שהוא נעלה. את בני האדם יורשים בשעה שאינם עוד, והם מתים, אבל האלהים הוא נצחי, נותן לחכמים שותפות־ירושה ושָמֵח בקניינם. כי מי שהוא קונה הכל⁵⁶ אינו נצרך לשום דבר, אבל אלה החסרים כֹל, אינם קונים שום דבר לאמיתו. לפיכך, היות והוא⁵⁶ דורש טוב ואוהב, הוא מיטיב לראויים וממלא כל חסרונם. שנית, הוא מעניק נחלָה יתירה זו לחכם, כי אין (הכתוב) אומר: "והקימותי את בריתי לך", אלא "אתך". זאת אומרת, שאתה בעצמך הוא ברית צדק ואמת⁵⁷, שאקיימנה כסוג שִׂכלי, לקניין ולהנאה של הנזקק לאצילות.¹ ___________ footnotes: ⁵⁶ הכוונה להקב"ה. ⁵⁶ הכוונה להקב"ה. ⁵⁷ וכן בזֹהר: "והקימותי את בריתי אתך, למהוי את בריתי בעלמא" (נֹח, סו ע"ב). ¹ שו"ת בראשית ב, י **The Works of Philo Judaeus. trans. C.D.Yonge, London, H. G. Bohn, 1854-1890.:** In the first place, he here warns us that no man is the inheritor of the divine substance, except him who is endowed with virtue; since the inheritance of men is possessed when they themselves are no longer in existence, but when they are dead; but as God is everlasting he grants a participation in his inheritance to wise men, rejoicing at their entering into possession of it; for he who has entered into possession of everything is in want of nothing, but they who are in distress from a want of all things are in the possession of no portion of truth. And on this account God, showing himself favourable to the virtuous, benefits them, bestowing on the those things of which they have need. In the second place, he bestows on the wise man a certain and more ample inheritance; for he does not say, I will set up my treaty for you, but with you; that is to say, you are yourself a just and true treaty, which I will set up for the race endued with reason, who have need of virtue, for a possession and a glory to them. ###### The Midrash of Philo 6:18:3 [The Midrash of Philo 6:18:3](https://torahapp.org/share/book/The%20Midrash%20of%20Philo/r/6:18:3) כוונת פילון היא, שהצדיק ינחל את ח' בחייו, ז"א שהמדובר הוא בשותפות־ירושה, ולא בנתינתה, מאחר שהצדיק כשלעצמו הוא חלק מהירושה=הברית. במקום אחר כותב פילון: "אמנם, כל־כך גדול יתרון איתנותו של האלהים, עד שנתן חלק מעָצמתו לתכונות שבחר בהן כקניין נעלה ביותר. כך, למשל, הוא אומר, שבריתו מלאת החסד - והיא תורתו ודברו הקדמון לכל דבר - תיקבַּע בנשמה התַּמָה באופן מוצק, צלם אלהי. כך הוא אומר לנח: "ואקים את בריתי אתך", וזה מראֶה גם על שני עניניים נוספים: האחד, שאין הצדק שוֹנֶה כל עיקר מברית האלהים⁵⁸. והשני, שאחרים מעניקים מתנות למקבלים, ואילו האל, לא רק שהוא (מעניק) אותן (את המתנות), אלא גם (מעניק) את המקבלים גופא לעצמם. אמנם, הוא העניק אותי לעצמי, ואת כל אחד מן הברואים לעצמו, כי "והקימותי את בריתי אתך" שווה ל"אעניק אותך⁵⁹ לעצמך"" (על החלומות ב, רכג-רכד). footnotes: ⁵⁸ כלומר, שבהתאם לנח הצדיק, אף הברית היא ברית צדק. ⁵⁹ כלומר, שכּל־עצמה של הברית היא נח, ובכך נח הוענק לנח. אפשר, שבמקום "את בריתי אִתּך" קרא פילון "את בריתי אוֹתך", שיש לפרשו בדוחק: והקימותי "אוֹתך" שהנך "בריתי", ובכך "בריתי" ו"נח" מזדהים. והשווה: "וזכרתי את בריתי אוֹתך" (יחזקאל טז, ס). ואפשר שקרא כאן "אִתּך" כמו שקראו השבעים: καὶ στήσω τὴν διαθήκην μου μετά σοῦ, אלא שסבר שאין הבדל בין משמעות "אותך" ו"אתך", מפני שרק סמוך ליחזקאל טז, ס, נמצא: "והקימותי את בריתי אתך" (שם טז, סב). איך שיפול דבר, יש להשתמש בפירושו זה של פילון כחיזוק להנחה שהוא ידע עברית, או שידע על דרוש המיוסד על המסורה העברית.